דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות ז,ב)
משנה:
[ויקרא יב,ה: ואם נקבה תלד וטמאה שבעים
כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה
שבועים+ששים וששה יום = שמונים יום
[ויקרא יב,ו: ובמלאת ימי טהרה
לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן]
המפלת לאור שמונים ואחד (שילדה נקבה לאור שמונים ואחד, שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה
- הפילה): בית שמאי פוטרין מן הקרבן (מלידה שניה [כלומר: מהבאת שני קרבנות] אף על גב דלאחר מלאת הוא,
הואיל ולילה הוא, ולא יצאה שעה ראויה לקרבן: דלילה מחוסר זמן קרבן הוא, דכתיב (ויקרא
ז,לח) ביום צותו; הילכך לענין קרבן - כתוך מלאת דמי), ובית הלל מחייבין.
אמרו בית הלל לבית שמאי: מאי
שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד (דודאי
חייבת, כדמפרש לקמן בפרק 'ארבעה מחוסרי כפרה' (דף ט.))?: אם שיוה
לו לטומאה (שהרי אתם מודים שמשקיעת החמה של
יום שמונים כלו ימי טוהר שלה, ואם ראתה בליל שמונםי ואחד - טמאה) לא ישוה לו
לקרבן?
אמרו להם בית שמאי: לא! אם
אמרתם במפלת יום שמונים ואחד - שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, תאמר
במפלת לאור שמונים ואחד שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן?
אמרו להן בית הלל: והלא המפלת
יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח: שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בהו קרבן
וחייבת קרבן?
אמרו להן בית שמאי: לא! אם
אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת - שאף על פי שאינן ראוי לקרבן יחיד ראוי
לקרבן ציבור - תאמר במפלת לאור שמונים ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא
לקרבן ציבור! והדמים (שאתה
אומר 'אם שוה לו לטומאה כו') אינן מוכיחים (לקרבן): שהמפלת בתוך מלאת - דמיה טמאים (מפני הלידה) ופטורה מן הקרבן (ואינה חייבת קרבן שני).
(כריתות ח,א)
גמרא:
תניא: 'אמרו להן בדק הבית
לבית שמאי: הרי הוא אומר [ויקרא
יב,ו: ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן
שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן] 'לבת' - לרבות אור שמונים ואחד'.
רבי הושעיא הוה שכיח קמיה דבר
קפרא; שבקיה (רבי אושעיא לבר קפרא) ואתא קמיה
דרבי חייא; יומא חד פגע ביה, בעא מיניה (רבי
אושעיא לבר קפרא) 'זב שראה שלש ראיות בליל שמיני ([לספירת
ימים נקיים] לזיבה ראשונה, ולמחר היה ראוי לקרבן), מה בית
הלל אומרים בדבר זה (מי
מייתי שני קרבנות אי לא)?: טעמייהו דבית הלל במפלת בלילה משום
דכתיב 'לבת', אבל זב שראה שלש ראיות בליל
שמיני פטרי, דלא מייתרי קראי? או דלמא לא שנא?
אמר ליה בר קפרא: מה בבלי אומר
בדבר זה? (רבי חייא עלה מבבל, כדאמרינן התם (סוכה
דף כ.): בתחלה נשתכחה תורה מישראל; עלה הלל הבבלי ויסדה,
וחזרה ונשתכחה - עלו בני הגולה ויסדוה, ומאן נינהו? - יהודה וחזקיה בני רבי חייא.)
אישתיק רבי הושעיא, לא אמר
כלום.
אמר ליה בר קפרא: צריכין לדברי
עייא (רבי חייא, ובלשון גנאי קאמר ליה)?
(הדר
בעא מיניה רבי אושעיא מבר קפרא:) נחזור על הראשונות (כמו:
'אמר מר לעיל' [כלומר:
רבי אושעיא חזר על שאלתו, בציטוט הברייתא לעיל]): 'הרי
הוא אומר 'לבת' לרבות אור שמונים ואחד' (ומיבעיא לרבי אושעיא: טעמייהו דבית הלל משום 'או
לבת' או משום דסברי לילה אינו מחוסר זמן:)
נימא כתנאי: זב שראה שלש ראיות בליל שמיני, תני חדא 'מביא' ותניא אידך 'אינו
מביא'; מאי לאו תנאי היא, דהא דתניא 'מביא' קסבר לילה אין מחוסר זמן,
והדתני 'אין מביא' קסבר לילה מחוסר זמן (וטעמייהו
דבית הלל משום 'או לבת')?
אמר רב הונא בר אחא אמר רבי
אלעזר: הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן, והא דתניא 'מביא' - בזב בעל שתי
ראיות (שזיבה ראשונה -בת שתי ראיות היתה), והדתניא 'אין
מביא' - בזב בעל שלש ראיות (הלכך
כיון דלא יצאת שעה הראויה לקרבן - כולה חדא זיבה אריכתא היא).
זב בעל שתי ראיות מאי למימרא?
הא קא משמע לן: דוקא ראה בליל
שמיני, אבל ביממא דשביעי – לא; קסבר כל ראייה שסותרת אין מביאה לידי קרבן.
אמר רבא: אמאי אוקימתא להא
דתניא 'אין מביא' בזב בעל שלש ראיות? ליתנייה (בפרק שני (לקמן ט,א, במשנה)) גבי 'חמשה מביאין קרבן אחד
על עבירות הרבה' (כי
היכי דקתני נזיר שנטמא טומאות הרבה)?
לא פסיקא (כיון דזמנין דאראיות דלילה נמי מיחייב), (כגון) דאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה [רבנו גרשום: בליל יום שמיני] ושתים ביום (המחרת) – מביא; שתים בלילה ואחת ביום - אין מביא.
אמר רב יוסף: תדע דאחת בלילה
ושתים ביום מביא, דהא ראייה ראשונה שכבת זרע בעלמא (דאין לה אלא טומאת ערב בעלמא, כדתניא 'זאת
תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע [ןיקרא
טו,לב] זב בראיה ראשונה הקישו לבעל קרי; במסכת נדה (דף
לה.); ואמרו נמי במגילה (דף ח.): 'שתים לטומאה ושלישי אף לקרבן', אבל חדא ראייה אין לה אלא טומאת
ערב), ואילו חזי תרתין אחרנייתא מצטרפי להו.
אמר רב ששת בריה דרב אידי: מידי
איריא? ראייה ראשונה של זב חזייה בזמן חיובא; אחת בלילה - כיון דלאו בזמן חיובא
חזייה, אי לאו דאשמעינן רבי יוחנן דמצטרף הוה אמינא לא תצטרף!
ומי אמר רבי יוחנן 'לילה מחוסר
זמן' (דקאמר שתים בלילה ואחת ביום כו')? והאמר
חזקיה: נטמא (נזיר) ביום (ביום שמיני [להטהרתו מטומאת מת] שראוי לקרבן) מביא (שני קרבנות); בלילה (בליל שמיני) - אין מביא [אלא אחת]' (דלענין קרבן - טומאה אריכתא היא, דלילה מחוסר זמן), ורבי יוחנן אמר: אפילו בלילה
מביא!?
כי קאמר רבי יוחנן שתים בלילה
ואחת ביום אין מביא - לדברי האומר מחוסר זמן;
'לדברי האומר'? פשיטא?
ראה אחת בלילה ושתים ביום
איצטריכא ליה: מהו דתימא כיון דלאו בזמן חיובא קחזי ליה לא תצטרף? – קא משמע לן.
משנה:
האשה שיש עליה ספק חמש לידות (ספק לידה - כגון שהפילה ואין ידוע מה) וספק חמש
זיבות (ספק זיבה - כגון טועה: שראתה שלשה
ימים, ואינה יודעת אם בימי נדותה אם בימי זיבה) - מביאה קרבן אחד (חטאת העוף הבאה על הספק, ואינו נאכל), ואוכלת
בזבחים (שהרי הקרבן הזה לטהרה בא, והרי הוא
כטבילה; אם נטמאת האשה כמה טומאות - טבילה אחת עולה לכולן - ואף קרבן זה כן), ואין השאר
עליה חובה (לא הצריכוה חכמים להביאן, שאף האחת
בקושי התירו להקריבה: ספק מליקת חולין למזבח; שאם לא כן - אין לה תקנה ליטהר
בקדשים);
חמש זיבות ודאות וחמש לידות
ודאות - מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים (כמו
שפירשתי), והשאר עליה חובה (כדאמרינן
לקמן בפרק שני (ט:) 'יכול תביא על הלידה
שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם? תלמוד לומר: זאת').
מעשה שעמדו קינין (שני קינין = ארבעה תורין) בירושלים בדינר זהב (גירסת רש"י: 'בדינרי זהב': בשני זהובין, קן לדינר
זהב); אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה (שבועה)! לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין!
בסוף נכנס לבית דין ולמד 'האשה
שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין
השאר עליה חובה! (אף
על פי שהיקל על דברי תורה - עת לעשות לה' הוא: שאלמלי לא ימצאו - יחדלו מלהביא
אפילו אחד, ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף) - ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים (שני קינין בשני רביעית דינר כסף; לישנא אחרינא רבעתים
- לשון חצי הוא).
גמרא:
תנו רבנן: 'חמש זיבות ודאי חמש זיבות ספק, או חמש לידות
ודאי וחמש לידות ספק - מביאה שני קינין: אחת על הודאי ואחת על הספק, של ודאי נאכלת
והשאר עליה חובה, של ספק אין נאכלת ואין השאר עליה חובה;
רבי יוחנן בן נורי אומר: (על הודאי חיישינן לפשיעה, דאי אמרת תביא על אחת מהן - שמא יש אשה שתלד
לידה אחת ודאית ואינה רוצה להביא קרבן, שתאמר "והלא אשתקד היו עלי חמש לידות
ודאות ולא הבאתי קרבן על ארבע מהן, ועכשיו אני מביאה'? [- ולכן]) על ודאי תאמר "על האחרונה (אני מביאה)" ותפטר של
ספק (ותפטר על השאר; [לשון אחר:] ותפטר עכשיו מחיוב שאר קרבנות, ואוכלת בזבחים היום, ולמחר תקריב שאר
קרבנות); אם יש ודאי ביניהן (ממין הספק) תאמר "על
הודאי" (כדי
שתיעשה ודאי, ותהא נאכלת) ותפטר (לגמרי, כדפרישית במתניתין, דבקושי התירו להקריב ספק), ואם לאו תאמר על אחד מהן (ואפילו על הראשונה) ותפטר;
רבי עקיבא אומר: בין על הודאי בין על הספק תאמר על אחת מהן (אינה צריכה לומר "על האחרונה אני מביאה") ותפטר (על השאר; ורבי עקיבא סבר: כיון דלא אכלה אשתקד בלא שום קרבן לא פשעה)'.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב
פפא: אימא לך משמיה דרבא: הני תנאי, במאי פליגי? - דרבי יוחנן בן נורי מדמי להון
לחטאת: דמאן דחייב חמש חטאות עד דמייתי כולהון (לא מכפרת: אם הביא חטאת ראשונה - עדיין חטאים האחרים עומדין, אף כאן אם
הביאה על הראשונות - עדיין טומאה האחרונה במקומה, ולא טהרה לאכול בקדשים), וסוף מכפר
ליה - הכי נמי לא שנא (לפיכך
תאמר "על האחרונה", וטהרה, והראשונות תביא לאחר זמן); ורבי
עקיבא מדמי להון לטבילין: דמאן דמחייב חמש טבילות, כיון דטביל חדא זימנא איטהר (אפילו אמר "על הראשונה אני טובל" - טהר מכל
טומאה) - הכי נמי לא שנא.
אמר ליה רב פפא: אי סלקא דעתך
רבי יוחנן בן נורי לחטאת מדמי להן, אמאי 'של ספק תאמר על אחת מהן ותפטר'
אילו מאן דמחייב
(כריתות ח,ב)
חמש אשמות תלויין, כי מייתי חד
מי מיפטר? והתניא: 'זה הכלל: כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות'!? - אלא
דכולי עלמא לטבילות מדמי להון, ובחוששין לפשיעה קמיפלגי: רבי יוחנן בן נורי סבר
חיישינן לפשיעה (אם
לא הצריכוה לומר "על האחרונה אני מביאה", תהא סוברת שנפטרה בקרבן זה ולא
יהו השאר עליה חובה, ותפשע ולא תביאם; וכי מצרכת לה לומר "על האחרונה אני
מביאה" - ידעה דהשאר עליה חובה; אבל על הספק - שאין השאר עליה חובה - לא
מזקקינן לה לומר "על האחרונה אני מביאה"), ורבי עקיבא סבר לא חיישינן
לפשיעה.
(ואני שמעתי [בדברי רבי יוחנן בן נורי]:
חוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא אפילו קרבן אחד, ותאכל זבחים בטומאת הגוף; וקשיא
לי בגוה טובא: חדא: אפשר היא מייתא קרבנה ומשום דלא מצרכת לה לומר "על
האחרונה" - ליחוש שמא תחזור בה? ועוד: אי חיישת להכי - כל שכן דעל הספק היא
מקילה, ואמאי לא מצרכת לה לומר "על האחרונה" - ליחוש שמא תחזור בה ולא
תביאנו ואכלה בקדשים בספק טומאת הגוף).
הדרן עלך שלשים ושש
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כריתות פרק שני ארבעה מחוסרי כפרה
משנה:
ארבעה מחוסרי כפרה (מביאין חטאת ולא על חטא, אלא לאכול בקדשים), וארבעה
מביאין על הזדון כשוגג;
ואלו הן מחוסרי כפרה: הזב,
והזבה, והיולדת, והמצורע;
רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר
מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם (דבעי
איתויי קרבן, כדמפרש לקמיה); נזיר - ליינו ולתגלחתו ולטומאתו (ונזיר מחוסר כפרה: שכל זמן שלא כיפר - אסור ביין
ובתגלחת ולטמא למתים).
גמרא:
מאי שנא זב וזבה, דמני להון
בתרין (דחשיב זב וזבה בתרין מהנך מחוסרי
כפרה)?
משום דחלוקה
טומאתו?:
דזב לא מטמא באונס, וזבה לא מטמאה בראיות כבימים,
דתניא: '[ויקרא
טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי
יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא]: 'מבשרו' (מכח אברו ומתוקף יצרו) - ולא מחמת
אונסו'.
ומיטמא בראיות (אם
ראה שלש ביום אחד) כבימים (אם ראה שלשה ימים רצופין, כדמפרש בבבא קמא בפרק שני (כד.))
דתניא: 'תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים' (זבה לא מטמאה אלא בימים);
וזבה מטמאה באונס (כדאמרינן
בפרק 'בנות כותים' (נדה דף לו:) 'וכי
יזוב זוב דמה (ויקרא טו,כה)
- הרי אונס אמור'), ולא מטמאה בראיות כבימים?
מצורע ומצורעת נמי חלוקה
טומאתן:
דמצורע טעון פריעה ופרימה, דכתיב (ויקרא
יג,מה) [והצרוע אשר בו הנגע] בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע [ועל
שפם יעטה וטמא טמא יקרא], ואסור בתשמיש המטה,
ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה, דתניא:
'אין לי אלא איש, אשה
מנין?
כשהוא אומר 'והצרוע' - הרי כאן שנים (ד'צרוע' משמע בין זכר בין נקבה מטמאין בנגעים);
אם כן מה תלמוד לומר 'איש' [ויקרא
טו,ב:, דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא]?
נתקו הכתוב (איש דכתיב במקרא העליון) מענין של מעלה לענין של מטה (לענין מקרא התחתון: שפריעה ופרימה כתובה באחרונה;
דלטהרת טומאת נגעים אי אפשר, שהרי נאמר והצרוע), לומר: איש פורע ופורם ואין האשה פורעת
ופורמת',
ומותרת
בתשמיש המטה - שנאמר (ויקרא יד,ח) [וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל
המחנה] וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ולא מחוץ
לאהלה,
הלכך נמנינהו בתרין!?
זב
וזבה עיקר טומאתן חלוקה, מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה (זה בראיות ובימים
וזו בימים ולא בראיות); האי והאי כגריס הוא (דזהו שיעור נגע: כחצי פול)!
רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר
מחוסר [כפרה עד שיזרוק עליו הדם (דבעי איתויי קרבן, כדמפרש
לקמיה); נזיר - ליינו ולתגלחתו ולטומאתו]:
ותנא קמא מאי טעמא לא תני גר?
כי קתני - מדעם דמישרי למיכל
בקדשים; גר, כי קא מייתי קרבן - לאכשורי נפשיה למיעל בקהל.
ונזיר מאי טעמא לא תני?
סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן
לאישתרויי (סוף סוף נזיר, מאי טעמא לא תני? הא
לאישתרויי הוא)?
(ומשני: ההוא לאו לאשתרויי בקדשים אלא) למישתי יין
דחולין הוא (וכי קחשיב - כפרה דמעכבא שום אכילה
דקדשים).
ורבי אליעזר, דקתני נזיר למישרי
נפשיה - ניתני נמי נזיר טמא?
כי קא מייתי קרבן - למיחל עליה
נזירות בטהרה הוא.
תנו רבנן: 'גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו (דאפילו לרבנן סבירא להו כרבי אליעזר בן יעקב, דאמר:
לאישתרויי הוא דמייתי; והא דלא תני ליה - משום דלא מיקרי 'מחוסר כפרה');
הביא פרידה אחת (גוזל
אחד) שחרית - אוכל בקדשים לערב (ובלבד שיביא השניה, כדאמרינן לקמן 'להביא פרידה אחת אי
אפשר' );
כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה, כאן שתיהן עולות (כדאמרן לקמן בגמרא (דף ט.) מדור המדבר);
הביא חובתו מן הבהמה (עולה
אחת) – יצא; עולה ושלמים – יצא; ('ושלמים' לאו דוקא, אלא משום דבעי למיתני 'מנחה ושלמים
לא יצא'); מנחה ושלמים - לא יצא;
לא אמרו קן אלא להקל'.
מאי
שנא מנחה ושלמים דלא יצא?
דכתיב (במדבר טו,יד) [וכי
יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניח לה'] כאשר תעשו כן יעשה: מה אתם עולה ושלמים (דכתיב (שמות כד,ה) וישלח את נערי בני ישראל [ויעלו עלת
ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים]) - אף גר עולה ושלמים.
אם כן, חובתו אחת מן הבהמה לא
תיסגי עליה בגוויה (עד
דמייתי שלמים), דהכתיב 'כאשר תעשו כן יעשה'?
אמר רב פפא: יש לומר לעוף
איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן!
אי הכי - אפילו מנחה נמי?
מיעט קרא 'כן';
ועוף היכא איתרבי?
דתנו רבנן: '(במדבר
טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה
ריח ניח לה'] כאשר תעשו כן יעשה - מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים, שנאמר (במדבר
טו,טו) [הקהל
חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם] ככם כגר [יהיה לפני ה'];
מנין לרבות את העוף?
תלמוד לומר: (במדבר טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם
לדרתיכם ועשה] אשה ריח ניח לה' [כאשר תעשו כן יעשה]: איזה דבר שכולו לה' (שאין כהן נהנה ממנו?: דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים,
אבל עולת העוף ליכא מידי)? - הוי אומר
עולת העוף;
(כריתות ט,א)
יכול שאני מרבה אפילו מנחה?
תלמוד לומר: 'כן''.
תניא אידך: '(במדבר
טו,יד) [וכי
יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם] ועשה אשה ריח ניח
לה' [כאשר תעשו כן יעשה] שומע אני כל
שעולה לאשים, אפילו מנחה?
תלמוד לומר: (במדבר טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם
לדרתיכם ועשה אשה ריח ניח לה'] כאשר תעשו כן יעשה: מה אתם מיני דמים - אף הם מיני דמים;
אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים?
תלמוד לומר: (במדבר טו,טו) [הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת
עולם לדרתיכם] ככם כגר יהיה [לפני ה'] - לכם הקשתיו (במקצת) ולא לקרבנותיכם (ומיהו
עולה מסתבר דמכשרא, דכולה כליל);
רבי אומר: 'ככם' – כאבותיכם: מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה
והרצאת דם (מפרש לקמן) - אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים;
להביא פרידה אחת אי אפשר, שלא מצינו בכל
התורה כולה.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .