דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות ד,ב)
אמר רבי אילא: אכל מעשר (שני של) דגן ותירוש ויצהר לוקה שלש (משום [דברים יב,יז] לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך
ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]).
והא אין לוקין על לאו שבכללות?
שאני הכא, דמייתרי קראי: מכדי
כתב רחמנא (דברים יד,כג) ואכלת לפני ה' אלהיך [במקום
אשר יבחר לשכן שמו שם] מעשר דגנך תירושך ויצהרך [ובכרת בקרך וצאנך למען
תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] בפנים אין בחוץ לא; למה לי דכתב רחמנא (דברים
יב,יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר
דגנך ותירושך ויצהרך [ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר
תדר ונדבתיך ותרומת ידך] – לחלק.
אי מההוא - הוה אמינא: 'הני
מילי בעשה (לאו הבא מכלל עשה - עשה), אבל בלאו
אימא לא!' - אמטו להכי
(כריתות ה,א)
כתב רחמנא 'לא תוכל' - לאוקמה
בלאו.
ועדיין לאו שבכללות הוא?
אם כן נימא קרא 'לא תוכל לאכלם
בשעריך' (דהא איירי לעיל [דברים
יב,יא] עולותיכם וזבחיכם
מעשרותיכם וגו'), 'מעשר דגנך תירושך ויצהרך' למה לי? ליחודי אכילה אכל חד
וחד.
אמר רבי יצחק: האוכל (לפני העומר) לחם קלי וכרמל (שנתמולל ביד ולא הובהב באור) לוקה שלש [דכתיב ויקרא כג,יד:
ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן
אלקיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם];
והא אין לוקין על לאו שבכללות?
שאני הכא, דמייתר קראי: לימא
קרא 'לחם' ונילף קלי וכרמל מיניה!
איכא למיפרך: מה ללחם שכן נתרבה
אצל חלה;
נכתוב 'קלי' ולא לכתוב 'לחם'
ו'כרמל', ונילף מקלי!
לחם מקלי לא אתי, משום דקלי
איתיה בעיניה (קלי וכרמל איתנהו בעינייהו, דלא
טחנן), לחם לא איתיה בעיניה; כרמל מקלי לא אתי, משום דקלי נתרבה אצל
מנחות (במנחת העומר, דכתיב גביה (ויקרא
ב,יד) [ואם תקריב מנחת בכורים לה'] אביב קלוי באש [גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך] ואף על גב דבההוא קרא כתיב כרמל - לא הוכשר אלא על ידי האור, כדאמרינן במנחות (דף סו:) 'אבוב של קליות היה שם מנוקב ככברה שיהא האור שולט בכולן' ולשון
'כרמל' = רך ומל: רך שנמלל), כרמל לא נתרבה אצל מנחות ([ומדוע
לא תירץ 'לחם לא נתרבה אצל מנחות'? – משום שהרי] לחם
ישנו במנחות, דלחם הפנים איקרי 'מנחה', ושתי הלחם של עצרת, דכתיב בהו (במדבר
כח,כו) בהקריבכם מנחה חדשה);
נכתוב כרמל, ונילף לחם וקלי
מיניה!
איכא למיפרך: מה לכרמל שכן לא
נשתנה מברייתו;
מן חד לא ילפי, נילף חדא מן
תרין: לא נכתוב קרא לחם, ונילף מקלי וכרמל?
איכא למיפרך: מה לקלי וכרמל דאיתנהון
בעיניהון (הלכך לא מצית ילפת לה, דהא כי
אמרינן 'מה לקלי דאיתיה בעיניה' - ליכא למימר 'כרמל יוכיח')!
לא נכתוב קרא כרמל, ונילף מלחם
וקלי?
איכא למיפרך מה: ללחם וקלי שכן
נתרבו אצל מנחות;
אמר לך רבי יצחק: לא נכתוב קרא
'קלי', ונילף מלחם וכרמל; מאי פרכת? אי פרכת 'מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה' - כרמל
יוכיח! ואי משום דכרמל לא נשתנה מברייתו - לחם יוכיח, הלכך לוקה, דמייתר!
ואימא: קלי, דמייתר, מחייב חדא,
אכולהון מחייב חדא!?
אם כן נכתוב קרא 'לחם כרמל
וקלי', אי נמי נכתוב 'קלי ולחם וכרמל'; אמאי כתב לקלי באמצע? - הכי קאמר: לחם בקלי
נחייב, וכרמל נחייב בקלי.
אמר רבי ינאי: לעולם אל תהי גזירה שוה
קלה בעיניך, שהרי פיגול אחד מגופי תורה (דחייבין
עליו כרת, ולא למדוה הכתוב שיהא בכרת, אלא נאמר ב'קדושים תהיו' ואוכליו עונו ישא, ואף על גב דכתיב ביה פגול [ויקרא
יט,ז: ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה] - לא בפיגול גמור קמיירי, אלא במחשב בשחיטה חוץ למקומו, דהכי דרשינן
בתורת כהנים [ספרא קדושים פרשתא א פרק א משנה ד] ובשחיטת קדשים (זבחים כח:): 'אם אינו ענין לחוץ
לזמנו - תנהו ענין לחוץ למקומו', וליכא למימר דהאי כרת - עליה קאי, דכתיב
בפגול גמור ב'צו את אהרן': והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, ודרשינן בתורת כהנים [???]
'ממנו עונה תשא' [ויקרא
ז,יח] - ולא מחברו', דהיינו חוץ למקומו, דכתיב ביה
מחשבה כותיה), ולא לימדו הכתוב (שיהא
בכרת) אלא מגזירה שוה, דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי:
נאמר להלן (גבי נותר בפרשת 'קדושים תהיו') (ויקרא
יט,ח)
ואוכליו עונו ישא [כי את קדש ה' חלל ונכרתה
הנפש ההיא מעמיה],
ונאמר כאן (ב'צו את אהרן' בפגול גמור) (ויקרא
ז,יח) [ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא
יחשב לו פגול יהיה] והנפש האוכלת ממנו עונה תשא (והתם כתיב לא יחשב
דהיינו פגול גמור: חוץ לזמנו); מה להלן (ב'קדושים תהיו') כרת (דכתיב ונכרתה) - אף כאן כרת.
אמר רבי סימאי: לעולם אל תהי
גזירה שוה קלה בעיניך, שהרי נותר אחד מגופי תורה, ולא לימדו הכתוב (לנותר שיהא בכרת) אלא מגזירה שוה (דלא ידעינן דהאי כרת ד'קדושים תהיו' - בנותר קמיירי,
דהא בתר דקרא דחוץ למקומו כתיב, ומשמע דעליה קאי, אלא משום דאתיא קדש קדש);
מאי היא?
יליף קדש קדש: (ויקרא
יט,ח)
ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל [ונכרתה
הנפש ההיא מעמיה],
וכתיב (שמות כט,לד) [ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם
עד הבקר]
ושרפת את הנותר באש [לא יאכל] כי קדש [הוא].
אמר אביי: לעולם אל תהי גזירה
שוה קלה בעיניך, שהרי בתו מאנוסתו אחד מגופי תורה (דבשריפה), ולא לימדה הכתוב אלא מגזירה שוה, דאמר
רבא: אמר לי רבי יצחק בר אבדימי: אתיא הנה הנה לאיסורא (כתיב באשתו (ויקרא יח,יז) ערות
אשה ובתה לא תגלה [את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה
הנה זמה הוא], דמשמע בתה ממנו ובתה מאחר; סיפיה
דקרא שארה הנה זמה היא,
וכתיב (ויקרא יח,י) ערות
בת בנך או בת בתך [לא תגלה ערותן כי ערותך הנה],
ובאנוסה כתיב, דהא בת בתו מאשתו נפקא לן מקרא דלעיל: ערות
אשה ובתה: 'ובתו' לא כתיבא באנוסתו, אלא אתיא 'הנה' 'הנה'
מאשתו: כתיב באשתו שארה הנה זמה היא (ויקרא יח,יז), וכתיב באנוסתו [ערות
בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן] כי
ערותך הנה (ויקרא
יח,י); מה התם כתיבא בתו, דכתיב אשה
ובתה אף כאן נמי באנוסה עשה בתו כבת בתו ואי תימא קל וחומר
הוא? - אין מזהירין מן הדין), אתיא זמה זמה לשרפה (כי יקח איש את אשה ואת אמה זמה היא [באש
ישרפו אתו
ואתהן
ולא תהיה זמה בתוככם] (ויקרא
כ,יד)).
אמר רב אשי: אל תהי גזירה שוה
קלה בעיניך, שהרי נסקלים הן הן גופי תורה (רוב
חייבי סקילה, כגון הבא על האם ועל הכלה לא כתיבא סקילה, אלא דמיהם
בם), ולא לימדה הכתוב אלא מגזירה שוה, דתניא: 'נאמר כאן 'דמיהם בם' (ויקרא כ,
פסוקים יא,יב,טז) ונאמר באוב וידעוני [ויקרא
כ,כז: ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו
באבן ירגמו אתם] דמיהם בם; מה להלן בסקילה - אף כאן בסקילה'.
המפטם את השמן [והמפטם את הקטרת והסך את שמן המשחה]:
תנו רבנן: 'המפטם את השמן ללמוד בו או למוסרו לציבור –
פטור; לסוך (ממנו) – חייב (דכתיב (שמות ל,לג) [איש] אשר ירקח כמוהו [ואשר יתן ממנו על זר ונכרת
מעמיו]); והסך ממנו (אחֵר, שלא פטמו) פטור, לפי שאין
חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד (ואשר יתן ממנו מאותו של משה)'.
אמר מר: 'ללמוד בו או על מנת
למוסרו לציבור - פטור'; מנלן?
אתיא 'במתכונתו' מן 'במתכונתה' דקטרת, וכתיב לגבי קטרת (שמות
ל,לז) [והקטרת
אשר תעשה]
במתכנתה לא תעשו לכם [קדש תהיה לך לה'] לכם הוא דאסור, אבל למוסרו
לציבור פטור - גבי שמן נמי למוסרו לציבור פטור
ותיהדר קטרת ונילף משמן: מה
שמן, כי מפטם לחציין (כגון
ששה לוגין, דההוא דמשה הוה הין שנים עשר לוגין) פטור, אף קטרת נמי כי מפטם לחציין
פטור (חצאין דקטרת = קפ"ד מָנין:
דבכל יום היה מקטיר מנה, כדאמרינן לקמן (ו,א):
'שס"ח מנה, שס"ה מנין, כמנין ימות החמה [שלשה מנין
יתרין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכפורים]']) - אלמה אמר
רבא 'קטרת שפטמה לחציין חייב, שמן שפטמו לחציין פטור'?
אמר לך רבא: גבי שמן כתיב [שמות ל,לב: על בשר אדם לא ייסך] ובמתכונתו לא תעשו כמהו [קדש הוא קדש יהיה לכם] כמוהו הוא דאסור, אבל חציו שפיר דמי; גבי קטרת, דכתיב (שמות
ל,לז) והקטרת אשר תעשה [במתכנתה
לא תעשו לכם קדש תהיה לך לה'] - כל עשייה דקטרת: אפשר דמקטיר פרס (חצי מנה) שחרית ופרס בין הערבים.
תנו רבנן: שמן המשחה: [שמות ל,כג: ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו
חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים פסוק לד: וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין] מר דרור חמש מאות (שקלים), קדה חמש מאות, קנמן בשם חמש מאות (דהכי אמר קרא מחציתו חמשים ומאתים; דלהכי נקט מחציתו:
שלא יהו שוקלים אותו הכל ביחד אלא לחצאין, כדי שיהו שם שתי הכרעות) , וקנה בשם חמשים ומאתים; נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים'; תנא מניינא קא משמע לן?
תנא - הא קא קשיא ליה (כלומר: להכי אשמעינן ברייתא): (דאי ממשמעותא דקרא) אימא קנה בשם כקנמן בשם (דמחציתו דקרא - אתרוייהו קאי): מה קנמן בשם מחציתו בחמשים ומאתים, אף
קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים, דהוו להו תרין אלפים?
ואימא הכי נמי?
אם כן נכתוב קרא 'קנמן בשם וקנה
בשם מחצה ומחצה (שהיו
שוקלין לחצאין) חמשים ומאתים'.
אמר ליה רב פפא לאביי: כשהוא
שוקל - בהכרע הוא שוקל או עין בעין (שאין
הבשם מכריע) הוא שוקל?
אמר ליה: רחמנא כתב 'בד בבד' [שמות
ל,לד: ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים
ולבנה זכה בד בבד יהיה], ואת אמרת בהכרע?
והאמר רב יהודה 'הקב"ה
יודע הכרעות' (שלא היה שוקל ההכרעות לבד, אלא
מניחן כמות שהן, והמקום יודע מה משקלו - פירוש רומי), אלמא דאית בהו הכרע?
אלא (הכי קשיא ליה:) אמר רב יהודה: דקנמן בשם, אמאי מייתי
מחציתו דחמש מאות = חמשים ומאתים בחד זימנא, וחמשים ומאתים בחד זימנא?: כיון
דכולהון חמש מאות הויין נייתי חמש מאות בבת אחת? שמע מינה מדקמייתי לה לקנמן בשם
בתרי זימני (ודאי לאפושי הוא דעבד) - הכרע אית
ביה, והקב"ה יודע בהכרעות.
ומאי 'בד בבד'?
אמר רבינא: שלא יניח משקל במשקל
וישקול (שישקול כל בשם ובשם כנגד הברזל,
ולא ישקול במניין דמר דרור ויחזור וישקול קדה כנגד מר דרור).
תנו רבנן: 'שמן המשחה שעשה משה במדבר - משלקו העיקרין (בבשמים), דברי רבי
יהודה;
אמר לו רבי יוסי: והלא לסוך העיקרין אינו סיפק (דשמן לא הוה אלא שנים עשר לוגין, ועיקרין הוו טובא)? כיצד עושה? - הביאו העיקרין ושלקום
במים, והציף עליהן שמן (שראן
במים שיבלעו המים, ולכשיציף עליהן השמן - לא יבלעוהו [העיקרין את השמן]), וקלט (השמן) את הריח, וקיפחו (קנחו; וחברו 'קפחת את הרועה' [ביומא (דף
פג:)]: קנחו משה לשמן מעל העיקרין, ונתנו בצלוחית).
אמר לו רבי יהודה:
(כריתות ה,ב)
וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה (שאתה מתמיה? שאינו ספק אפילו לסוך אהרן ובניו כל שבעה ימי המלואים, כדמפרש
בפרק קמא דיומא (דף ה.):שבעת
ימים ימלא את ידכם (ויקרא
ח,לג), ואיתקש משיחה לריבוי, דכתיב למשחה
בהם ולמלא בם את ידם (שמות
כט,כט))? והלא נסים הרבה נעשו בו,
מתחלתו ועד סופו: תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוג, ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן
ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבא,
שנאמר (שמות ל,לא) [ואל
בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה לי
לדורותיכם (אלמא כולהו שנים עשר לוגין דקיימי לעתיד לבוא); 'זה' בגימטריא שנים עשר לוגין הויין.
תנו רבנן [דומה לספרא
צו מכילתא דמילואים פרשתא א משנה ט]: (ויקרא ח,י) ויקח משה
את שמן המשחה וימשח את המשכן [ואת כל אשר בו ויקדש
אתם]; רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה
במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו: תחלתו לא היה אלא שנית עשר לוגין; כמה
יורה בולעת, כמה עיקרין בולעין, כמה האור שורף? ובו נמשח משכן, וכליו, אהרן,
ובניו כל שבעה ימי המלואים, ובו
נמשחו כהנים גדולים ומלכים - ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחין
מלך בן מלך; ואם תאמר 'מפני מה משחו את שלמה'? - מפני מחלוקת אדוניה, ואת יהואש -
מפני עתליה, ואת יהואחז - מפני יהויקים אחיו שהיה גדול מאחיו שתי שנים (דכתיב בו (מלכים ב כג,לא) בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו וג' חדשים מלך [בירושלם
ושם אמו חמוטל בת ירמיהו מלבנה], וביהויקים כתיב (שם,לו)
בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו... ; נמצא יהויקים גדול
מיהואחז שתי שנים; כך שנויה בסדר עולם)'.
אמר מר: 'ואפילו כהן גדול בן
כהן גדול טעון משיחה'; מנלן?
דכתיב (ויקרא ו,טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו [יעשה
אתה חק עולם לה' כליל תקטר]; נימא קרא 'והכהן שתחתיו מבניו', מאי 'המשיח'? - הא קא משמע לן: דאפילו מבניו, ההוא
דמשח הוי כהן גדול, ואי לא משח - לא הוי כהן גדול.
אמר מר 'אין מושחין מלך בן
מלך' – מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב: דכתיב (דברים
יז,כ) [לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול] למען יאריך ימים על
ממלכתו הוא ובניו [בקרב ישראל] - ירושה היא;
'ומפני מה משחו את שלמה? מפני
מחלוקת אדוניה' - מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה, ולא כל דבעי מלכא מורית ליה
מלכותא?
אמר רב פפא: אמר קרא: 'בקרב ישראל': בזמן ששלום בישראל (הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת -
לאו ירושה היא, ובעי משיחה בתחלה).
תנא: 'אף יהוא בן נמשי לא נמשח*
אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב' אמאי? תיפוק ליה דמלך ראשון הוא?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'מלכי
בית דוד מושחין, מלכי ישראל אין מושחין; ואם תאמר מפני מה משחו יהוא בן נמשי? -
מפני מחלוקת יורם בן אחאב'.
*[מלכים
א,ט,א-ד: ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו: חגר
מתניך וקח פך השמן הזה בידך רמת גלעד (פסוק ב) ובאת
שמה וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת והקמתו מתוך אחיו והביאת אתו חדר בחדר (פסוק
ג) ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו ואמרת: כה אמר ד' משחתיך למלך אל ישראל
ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה]
אמר מר 'מלכי בית דוד מושחין
ואין מלכי ישראל מושחין (משבא
דוד אבל שאול נמשח)' – מנלן?
דכתיב (שמואל א
טז,יב) [וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה'] קום משחהו כי זה הוא - זה טעון משיחה, ואין אחר
טעון משיחה.
אמר מר 'מפני מחלוקת יורם'
- ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה (דבשלמא מלך בן מלך דבית דוד, כי איכא מחלוקת נפקא לן מקראי דהדר למילתיה
קמייתא: למשיחה, אבל מלכי ישראל לא חזו למשיחה כלל)?
כדאמר
רב פפא: באפרסמא דכיא - הכי נמי (נמשח) באפרסמא
דכיא (ולא בשמן המשחה).
'ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה
גדול ממנו שתי שנים' - ומי קשיש? והכתיב (דברי
הימים א ג,טו)
ובני יאשיה הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיהו והרביעי שַׁלּוּם', ואמר רב: יוחנן - הוא
יהואחז, הוא צדקיהו, הוא שלום!?
אלא לעולם יהויקים קשיש, ואמאי
קרי ליה [ליוחנן] 'בכור'? - שהוא בכור למלכות.
ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא,
והכתיב (דברי הימים ב כא,ג) [ויתן להם אביהם מתנות
רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה] ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא
הבכור?
ההוא - ממלא מקום אבותיו הוה.
אמר מר 'הוא שלום הוא צדקיה'
- והא בדרי קחשיב (דחשיב
שלישי ורביעי) ומאי קרי ליה 'שלישי'?
שהוא שלישי לבנים.
ומאי קרי ליה 'רביעי'?
שהוא רביעי למלכות, משום דמלך
יכניה קמיה: בתחלה מלך יהואחז, וסוף מלך יהויקים, וסוף מלך יכניה, וסוף מלך צדקיה (דמלך יכניהו בן יהויקים תחת יהויקים אביו קמי צדקיהו).
תנו רבנן: 'הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו 'שלום'?
שהיה שלם במעשיו;
דבר אחר שלום: ששלם מלכות בית דוד בימיו;
ומה שמו?
מתניה שמו, שנאמר: [מלכים ב
כד,יז] וימלך את מתניה דודו תחתיו ויסב שמו
צדקיהו: דאמר לו 'יה יצדיק עליך את הדין אם
תמרוד בי', שנאמר (דברי הימים ב לו,י) [ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר] ויבאהו
בבלה [עם כלי חמדת בית ה' וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה
וירושלם] וכתיב (דברי
הימים ב לו,יג) וגם במלך נבוכד נאצר מלך בבל מרד
אשר השביעו באלהים [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו
משוב אל ה' אלקי ישראל].
ומי הוה שמן המשחה? והתניא [תופסתא
סוטה פ"יג מ"ב]: 'משנגנז ארון נגנז
צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן שקדים ופרחים, וארגז ששגרו פלשתים
דורון לאלהי ישראל, שנאמר (שמואל א ו,ח) [ולקחתם את ארון ה' ונתתם אתו אל
העגלה] ואת כלי הזהב אשר השיבותם לו אשם
תשימו בארגז מצדו [ושלחתם אתו והלך]' (מדכתיב בארגז מצדו
אלמא כל היכא דהוי ארון הוי ארגז בהדיה, וכי איגניז - איגניז בהדיה)?
ומי גנזו?
יאשיה מלך יהודה גנזו, שנאמר (דברי
הימים ב לה,ג?) ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש ויאמר ללוים [המבינים
לכל ישראל הקדושים לה'] תנו את ארון הקדש [בבית אשר בנה שלמה בן
דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלקיכם ואת עמו ישראל] (וגרסינן במסכת שקלים (דף י):
אמר להם: אם גלה עמכם לבבל - שוב אין אתם מחזירין אותו בכתפיכם, וגנזו); ואמר רבי
אלעזר: אתיא (צנצנת) שָׁם שָׁם (שמה שמה: כתיב בארון (שמות ל,
פסוקים ו,לו) אשר אועד לך שמה, ובצנצנת כתיב (שמות טז,לג) ותן שמה מלא
העומר מן [והנח אתו לפני ה' לדרתיכם]), (ושמן המשחה) אתיא (מצנצנת) דורות (שמות ל,לא: ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם) דורות (שמות טז,לג: ותן שמה מלא העומר
מן והנח אתו לפני ה' לדרתיכם), (מקלו של אהרן) אתיא (מצנצנת) משמרת משמרת (כתיב
במקל (במדבר יז,כו) למשמרת לאות לבני מרי, בצנצנת [שמות טז, פסוקים לב,לג]
למשמרת לדורותיכם).אמר רב פפא: באפרסמא דכיא.
תנו רבנן: 'מושחין את המלכים
כמין נזר (סביב על ראשו), ואת הכהנים כמין כי';
אמר רב מנשיה: כמין כי יוני (אות יוונית, ועשוי כזה X: דמציק שמן על ראשו ואחר כך בין ריסי עיניו, ומצרפן
באצבעו דרך הפדחת).
תני חדא: 'בתחלה מציק שמן על
ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו', ותני אחריתי 'בתחלה נותן לו שמן
בין ריסי עיניו ואחר כך מציק לו שמן על ראשו'!?
תנאי היא: איכא למאן דאמר משיחה
עדיפא ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא;
מאי טעמא דמאן דאמר יציקה
עדיפא? שנאמר (ויקרא ח,יב) ויצק משמן המשחה על ראש אהרן [וימשח
אתו לקדשו], ומאן
דאמר משיחה עדיפא – קסבר: שכן נתרבה אצל כלי שרת.
והכתיב 'ויצק' ולבסוף 'וימשח'?
הכי קאמר: מה טעם ויצק - משום
וימשח אותו לקדשו
תנו רבנן: (תהלים
קלג,ב) כשמן הטוב היורד על הראש [ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו] - כמין שתי
טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו'.
אמר רב כהנא: תנא: 'כשהוא מספר (מדבר; לשון אחר: מסתפר: דשקיל במזייה) - עולות ויושבות בעיקרי זקנו, ועל דבר זה היה משה רבינו דואג:
שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה (ששמתי
שם יותר מדאי); יצתה בת קול ואמרה (תהלים
קלג,ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון [כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם] מה טל אין בו
מעילה - אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה; ועדיין אהרן היה דואג שמא משה לא
מעל ואני מעלתי (שבגדי
נהנים מריח השמן שבזקני)? יצתה בת קול
ואמרה לו (תהלים קלג,א) [שיר המעלות לדוד] הנה מה טוב ומה נעים שבת
אחים גם יחד - מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת'.
תנו רבנן: 'אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי
שתימשך מלכותן שנאמר (מלכים א א,לג) ויאמר המלך להם [קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי] והורדתם אתו אל גחון [פסוק לד] ומשח אותו שם [צדוק הכהן ונתן הנביא
למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה]'. (גיחון = מעיין קטן סמוך לירושלים, ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן.)
אמר רב אמי: האי מאן דבעי לידע
אי מסיק שתא אי לא, מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי,
וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא: אי משיך נהוריה [אם
האור יימשך עד שיגמר השמן] - נידע דמסיק שתיה;
ומאן דבעי נעביד עיסקי, ובעי
דנידע אי מצלח עיסקי אי לא - נירבי תרנגולא (לשם כך): אי שמין ושפר - נידע דמצלח.
האי מאן דבעי ניפוק באורחא,
ובעי דנידע אי הדר לביתיה - ניעול ניקום בביתא דבהתא (אפל במקצת): אם חזי
(כריתות ו,א)
בבואה לבבואה (צל לצלו) - נידע דאתי לביתיה;
ולאו מילתא היא (דלא ליעביד איניש הכי): דילמא (הוי סימנא בישא ומצער נפשיה) חלשא דעתיה ומתרע מזליה.
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא
מילתא היא - יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא (דלעת) ורוביא (תלתן,
והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי) כרתי, סילקא, ותמרי.
אמר ליה רב משרשיא לבניה: כי
בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון - גרוסו מעיקרא מתניתין והדר עולו קמי רבכון; וכי
יתביתו קמי רבכון - חזו לפומיה דרבכון, שנאמר (ישעיהו ל,כ) [ונתן
לכם ד' לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך] והיו עיניך רואות את מוריך; וכי גריסיתו שמעתא - גרוסו על
מיא, דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון; אקילקי (אשפות) דמתא מחסיא, ולא אפדני דפומבדיתא (שלסטין היו, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין
קכז.) 'פומבדיתאה אלוייך - אשני אושפיזך'); טב גילדנא
סריא למיכל (דג קטן מוסרח, כדאמרינן בפרק קמא דמועד
קטן (דף יא.) 'כוורא סמוך למיסרחיה
מעלי') מכותחא דרמי כיפי (אפילו
כותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכין הימנו על גבי האבן - אף על פי כן לא
תאכלו הימנו, כדאמרינן בפרק 'אלו עוברין' (פסחים מב.) 'שלשה דברים נאמרו בכותח: מטמטם את הלב כו'; כיפי = סלע, כדמתרגמינן
סלע = כיפא).
(שמואל א ב,א) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי
בה' רמה קרני [בה' רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך] רמה קרני ולא רמה פכי: דוד
ושלמה שנמשחו בקרן - נמשכה מלכותם; שאול ויהוא שנמשחו מן הפך - לא נמשכה מלכותם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .