דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות ב,ב)
ורבנן, 'אחותו' דסיפא דקרא מאי עבדי ליה?
מיבעי ליה
(כריתות ג,א)
לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו,
לומר שאין עונשין מן הדין (דלא
אמרינן 'מה אחותו מן האב גרידא או מן האם גרידתא ענש עליה, מן האב ומן האם לא כל
שכן'), ורבי יצחק סבר עונשין מן הדין;
ואיבעית אימא: יליף עונש מאזהרה (לרבי יצחק אין עונשין מן הדין, ועונש באחותו מן האב
ומן האם לרבי יצחק נפקא ליה דיליף עונש מאזהרה: כשם שהזהיר עליה כשאר עריות - כך
ענש עליה; ואזהרה דידה מפרש במסכת מכות (דף יד.) דאמר קרא ערות ... בת אביך או בת אמך [ויקרא יח,ט: ערות
אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] אין לי אלא בת אביך שלא בת אמך, ובת אמך שלא בת אביך;
בת אביך ואמך מנין? - תלמוד לומר: [ויקרא
יח,יא: ערות בת אשת אביך מולדת אביך] אחותך היא לא תגלה ערותה, וכשם שהזהיר עליה - כך
ענש עליה).
אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא:
'כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד - חלק חטאת ביניהן (שאם עשאן שניהם בהעלם אחת - חייב שתים);
ומאי היא [כלומר:
היכן מצינו כלל זה]?
מפטם וסך [שני לאוין], דכתיב (שמות
ל,לב) על בשר
אדם לא ייסך[לאו אחד] ובמתכונתו [לא תעשו
[לאו
שני] כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם]; כרת אחד, דכתיב (שמות
ל,לג) [איש]
אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו';
[ושואלת הגמרא: לפי
כלל זה,] וכי מאחר
דלאוין מוחלקים, כרת דאחותו דכתב רחמנא (דפרט
בה קרא) למה לי (למאי
אתא? כיון דלאוין מחלקין - לא מיבעי ליה לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו,
שהרי יש בה שלשה לאוין) [הרי
אני יודע לחלק מהכלל של רבי הושעיא]?
לרבי יצחק כדאית ליה [לחייב על
אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו]; לרבנן מיבעיא להו (לאחותו בת אביו ואמו) לומר שאין עונשין מן הדין (וכוליה קרא משום אחותו דסיפא אתא, ובשביל חדוש אחד דרך
לשנות פרשה שנאמרה).
('לרבי יצחק מפיק לה לחייב על
אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו, ורבנן דנפקא להון מן אחותו דרישא ורבי יצחק
סבר אחותו דרישא אורחיה דקרא היא, ומפיק לחלק מאחותו דסיפיה דקרא לחלק על אחותו
שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו' - הגה"ה: לא גרסינן לה, ופירוש
משובש הוא מתלמידים טועין; עד כאן הגה"ה.)
אמר רב נחמן בר יצחק*: אף אנן
נמי תנינא: 'המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה' - למה לי
דתניא [אולי צ"ל 'דתנן'] 'המפטם את הקטרת' במיצעא? לאו
הא קא משמע לן: מה קטרת לאו בפני עצמו וחייבים עליה כרת בפני עצמו (על כל אחד כי עביד להו בהעלם אחת) - אף מפטם שמן וסך נמי, כיון
דלאו בפני עצמו - חייבים עליו בפני עצמה! וכי תימא דקא בעי למיתנא פיטומין בהדי
הדדי - ניתנהו איפוך: 'המפטם את הקטרת והמפטם את השמן והסך שמן המשחה', אמאי פלגיה
לשמן? לאו הא קמשמע לן: דיש חילוק חטאות ביניהן?
שמע מינה.
[*שטמ"ק אות ח: כתוב בגליון לא נראה בקונטרס דגריס 'אף אנן נמי
תנינא' עד המשנה, ושבוש בספרים מתלמידים הטועים; עד כאן; ונראה לי שהכוונה 'עד
המשנה' כלומר: עד הציטוט הבא מהמשנה: הבא על הזכור]
הבא על הזכור:
תנא במאי קא חשיב (מכדי אמרן לעיל מניינא להכי אתא: שאם עשאן כולן כו' -
היכי משכחת לה לשלשים וארבע* חטאות בחד גברא)? אי בגברי - דל האשה הנרבעת
ובצרא לה חדא, אי בנשי קחשיב (כגון
שנבעלה לבנה ולבן בעלה ולחמיה ולחתנה ולבהמה וכן כולם) - דל מינהון הבא על הזכור ועל
הבהמה (דאין כאן צד אשה), ובצרי להו
תרתי!? (*פסח ומילה לא מצי למיפרך, דלאו משום חטאות נקט להו, דהא לאו בני קרבן
נינהו: דאין קרבן אלא על לאו, כדמפרש לקמן.)
אמר רבי יוחנן: לעולם תנא -
גברי קחשיב, ותני הכי 'הבא על הזכור והביא זכור עליו', ורבי ישמעאל היא, דאמר (בפרק 'ארבע מיתות') חייב שתים.
והא מדקתני (בכלל כריתות) מגדף בסיפיה (לאשמועינן דמביא קרבן) ומוקמינן לה (לקמן) כרבי עקיבא (דאמר
בסוף פירקין (דף ז.) 'מגדף מביא קרבן'), רישא נמי
רבי עקיבא! וכי תימא: 'רבי עקיבא היא, וברישא סבר לה כרבי ישמעאל' - והאמר רבי אבהו [בפרק
'ארבע מיתות' (סנהדרין נד:)]: הבא על הזכור והביא זכור עליו, לרבי ישמעאל - דמפיק ליה מתרתי
קראי: מ'ואת
זכר לא תשכב [משכבי אשה תועבה הוא]' (ויקרא
יח,כב) ומ'[לא תהיה קדשה מבנות ישראל] ולא יהיה קדש מבני ישראל' (דברים
כג,יח) (לא יהיה קדש אזהרה לנשכב, ועונש מגזירה
שוה, דכתיב וגם קדש היה בארץ
[מלכים א יד,כד]) - חייב שתים, לרבי עקיבא אינו חייב אלא
אחת, דמחד קרא נפיק ליה: 'את זכר לא תשכב' קרי ביה 'לא תשכיב'!*
*(ואי קשיא גבי עריות היכן מצינו
אזהרה לאשה כמו לזכר, דאשכחן בכולהו לאוי? פריק הכי: שאני התם, כיון דאיהי נמי
מיתהנייא משכיבה - קרינא בה הנפשות העושות (ויקרא יח,כט), אבל משכב זכר דלא מתהני -
בעי אזהרה.)
אלא רישא רבי ישמעאל, ובמגדף
סבר לה כרבי עקיבא.
אי הכי - ניתני נמי 'הבא על
הבהמה והביא בהמה עליו'? - הא אמר אביי 'הבא על הבהמה והביא בהמה עליו - אף לרבי
ישמעאל אינו חייב אלא אחת, דכי כתיב קרא - בגברי כתיב (דאין [משכב] זכור לבהמה, ולא מיקרי 'קדישות')!?
רבי אלעזר משמיה דרב אמר (בגברי חשיב); (ודקא קשיא לך דאשה נרבעת) תנא תני שלשים ושלש חטאות [ולא כריתות] (חשיב
בחד גברא בהעלם אחד), ותני שלש כריתות (אשה נרבעת ופסח ומילה) לסיומינהו בכריתות, דקתני סיפא
'פסח ומילה במצות עשה'; פסח ומילה אמאי קתני להו? ואיתימא לאיתויי קרבן עליהון -
מי מייתי? והתניא: 'הוקשה כל התורה כולה
לעבודת כוכבים, דכתיב (במדבר טו,כט-ל) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר
בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה [פסוק
ל] והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן
האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה]' (בעבודת
כוכבים הכתוב מדבר) מה עבודת כוכבים
שב ואל תעשה (וחייבין
על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כדכתיב לעיל מיניה עז
בת שנתה לחטאת [במדבר טו,כז]) - אף כל שב ואל תעשה (שזדונו כרת ושגגתו חטאת)', אלא לאו שמע מינה תנא שלשים ושלש
חטאות מאן דעבדי בשוגג, והדר תנא שלש כריתות לסיומינהו לכריתות?
שמע מינה.
המחלל את השבת:
אמרי: שבת - ארבעים חסר אחת
הוויין (ליתני 'שבעים וארבע כריתות')!
אמר רבי יוחנן: תנא - שגגת שבת (דסבור שהיום חול) וזדון מלאכות (שיודע שמלאכות הללו אסורות בשבת), דלא מחייב אלא חדא (דאי נמי עביד לכולהו אבות מלאכות - אינו חייב אלא אחת,
דליכא אלא חדא שגגה, ומתניתין בתר חיוב חטאת נקטינהו לכריתות), דתניא: ''הנה' שהיא אחת (דכתיב [ויקרא
ד,ב] ועשה מאחת מהנה,
והוה ליה למיכתב 'אחת מהנה'; מאי מאחת?
משמע פעמים שחייב מעבירה אחת 'הנה', כלומר: כמה חטאות, ומהנה = מעבירות הרבה - חטאת אחת) = שגגת שבת וזדון מלאכות (ועשה מלאכות הרבה - אינו חייב אלא אחת)'.
וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות
דמחייב ארבעים חסר אחת, דתניא: [רבי
יוסי אומר [שבת ע,א; סנהדרין סב,א]: [ויקרא ד,ב: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה] ועשה מאחת מהנה: פעמים שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת', ותניא: 'אחת שהיא 'הנה' (על מצוה אחת כגון שבת חייב כמה חטאות) = זדון שבת (דיודע שהיום שבת) ושגגת מלאכות (דאינו יודע שמלאכות הללו אסורות, אבל יודע מצות שבת בדבר אחד, כגון דידע
שאסור לצאת חוץ לתחום)' (וזו היא 'אחת שהיא הנה')!?
תנא - שגגת שבת וזדון מלאכות
עדיפא ליה (למיתני לאשמעינן חדוש): דמחטאת
מיהא לא מיפטר (דאף על גב דהזיד במלאכות - לא מפטר
מחד חטאת).
(לישנא אחרינא: שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה
דמילתא פסיקא ליה: דמכי שגג אשבת - לא מיפטר מיהא מחד חיובא חטאת, דאי נמי שגג
אף במלאכות - מחייב חדא, אבל שגגת מלאכות דליחייב בכל חדא וחדא - לא פסיקא ליה,
דזימנין דמיפטר מהך חיובא, כגון שגג אף בשבת: דהעלם זה וזה בידו, ואמרינן במסכת שבת
(דף ע:): דלא מחייב אלא חדא; והכי מסתברא
דבשגגת שבת קמיירי: מדחשיב גבי עבודת כוכבים במתניתין חדא ותו לא - מכלל דבשגגת
עבודת כוכבים וזדון עבודות קמיירי, דאי בשגגת עבודה - איכא ארבע חטאות בארבע
עבודות: זיבח וקיטור וניסך והשתחוה.)
וכן אתה מוצא גבי עבודת כוכבים,
דקתני שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות:
שגגת עבודת כוכבים היכי דמי?:
אילימא דעמד בבית עבודת כוכבים וסבר בית הכנסת היא והשתחוה, הרי לבו לשמים (דאי נמי בבית עבודת כוכבים, השתחוה לשמים לאו איסורא
עבד וליכא חטאת)!? ואלא דחזא אנדרטא וסגיד לה?: אי דקבליה עליה באלוה בר סקילה
הוא, ואי דלא קבליה באלוה לאו מידי הוא (דכיון
דלא נעשה לשם עבודת כוכבים - השתחואה דידיה לאו כלום היא)!?
אלא (השתחוה לעבודת כוכבים) מאהבה ומיראה (מאהבת אדם ומיראת אדם, דסבר מותר לעבוד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, ו'זדון
מלאכות' קרי: משמתכוין לעבוד).
הניחא לאביי דאמר חייב, אלא
לרבא דאמר פטור - מאי איכא למימר?
(כריתות ג,ב)
אלא באומר מותר (לעבוד עבודת כוכבים, דהיינו שגגת עבודת כוכבים ושגגת
עבודות): דעד כאן לא קבעי מיניה רבא מרב נחמן ('העלם זה וזה בידו מהו' בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין
סב.)) אלא אי חדא מחייב אי תרתי מחייב, אבל מיפטר לגמרי לא בעא מיניה.
רב פפא אמר: (שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות) משכחת לה בתינוק שנשבה לבין
העובדי כוכבים, דידע דאסירא עבודת כוכבים (כגון
שחזר ושמע שאותה עבודת כוכבים שישנה שם אסורה בארבע עבודות הללו, והני עבודות הרוב
ידעי דאסירן), והני עבודת כוכבים לא ידע דאסירן.
ואי בעית אימא: אפילו תימא
בגדול, כגון דקא טעי בהדין קרא: (שמות כ,כא) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם]; סבר: כי אסירא השתחואה - לעבודה זרה דכסף וזהב, אבל דמיני אחריני שריא,
דהיינו 'שגגת עבודת כוכבים (דסבור
אין עבודת כוכבים של עץ) וזדון עבודות'.
רב אחא בריה דרב איקא משמיה דרב
ביבי אמר: (לעולם זדון שבת ושגגת מלאכות נמי
קחשיב, ודקאמרת 'ליחשיב טפי' - תנא לא מהדר אלא על מצות שחייבין עליהן כרת:) תנא שם שבת
ושם עבודת כוכבים קתני (ולעולם
בכל חדא וחדא איכא טובא); ממאי? - מדקתני 'הבא על אשה ובתה ועל
אשת איש' - והא יש בתו מאנוסתו דלא קתני לה!
אמרי: דכתיבן קתני, דלא כתיבן
לא קתני (בתו מאנוסתו לא כתיבא, אלא אתיא 'הנה' 'הנה'
אתיא 'זמה' 'זמה' [במסכת חגיגה בשילהי פרק קמא (דף יא.)]).
והאיכא בת אשתו ובת בתו
ובת בנה דכתיבא ולא קתני? אלא: שם אשה ובתה קתני - הכי נמי שם שבת ושם עבודת
כוכבים קתני.
רב אחא בריה דרב איקא רמי דיליה
אדיליה (דרב ביבי אדרב ביבי): מי אמר רב
ביבי בר אביי הכי שם שבת קתני ושם עבודת כוכבים קתני? והאיתמר (במסכת זבחים [בפרק 'השוחט' (דף קז.)]): המעלה
אברי פנים (שנשחטה בעזרה) בחוץ – חייב; אברי חוץ (בהמת קדשים שנשחטה בחוץ) בחוץ – חייב', וקשיא ליה לרב
ביבי בר אביי (התם בזבחים): 'אי הכי (דתרי גווני העלאה איכא), הא דתנן 'שלשים ושש כריתות
בתורה' - תלתין ושבע נינהו, דאיכא המעלה והמעלה (ניתני בכריתות 'המעלה חוץ לעזרה אברי פנים, והמעלה נמי אברי חוץ')'- מאי קשיא
ליה? נישני 'שם העלאה קתני'?
מי דמי? 'שבת' ו'עבודת כוכבים'
תנא יתהון אבינכיהון (במקומותן:
שבת - חשבון חיוביה תנא במסכת שבת (דף עג.),
ודעבודת כוכבים - במסכת סנהדרין (דף ס:)) גבי כריתות דאיריא (הוא גררא בעלמא דחשיב להו למצות שחייבין עליהן כרת) משני 'שם
שבת קתני שם עבודת כוכבים קתני', (אבל) גבי העלאה
מי תנא יתהון בינכיהון (לא
אשכחן ביה נכא דליתני במשנה תרי גווני העלאה) דשני הכי?
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא:
שתי כריתות ולאו אחד – מהו (אם
עשאן בהעלם אחת - חייב אחת או שתים? מי מיחלקן כריתות לחטאות כלאוין - אי לא)?
אמר ליה:
1)
שוחט
והעלה קאמרת? (שוחט ומעלה איכא שתי כריתות ב'אחרי
מות', וחד לאו ב'ראה אנכי': השמר לך פן תעלה עולותיך בכל
מקום וכו', וכל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לא
תעשה; אבל בשחיטה - ליכא לאו בהדיא, דהאי דכתיב בפרשת 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם [לשעירים] (ויקרא
יז,ז) - מוקים ליה בזבחים בפרק 'השוחט והמעלה' (דף
קו.) בזובח בהמה למרקוליס) - הני שני לאוין נינהו: אי
למאן דגמר מגזירה שוה - נאמר כאן הבאה ונאמר להלן הבאה (התם בזבחים: בשחיטה נאמר הבאה (ויקרא יז,ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו,
ובהעלאה נאמר (ויקרא יז,ט) ואל
פתח אהל מועד לא יביאנו): מה להלן (בהעלאה) לא ענש אלא אם כן הזהיר - אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר; למאן
דמייתי לה בהיקש - אמר קרא (דברים יב,יד) [כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך] שם תעלה [עלתיך]
ושם תעשה [כל אשר אנכי מצוך] (תעשה = שוחט): מקיש שחיטה להעלאה: מה העלאה לא ענש
אלא אם כן הזהיר - אף שחיטה לא ענש אלא אם כן הזהיר;
[השוה ספרי פרשת
ראה פיסקא ע [מלבים אות כד]: 'שם תעלה
עולתיך' - אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין?
ת"ל 'ושם תעשה את כל אשר אנכי מצוך' ועדין אני אומר: עולה שהיא בעשה ובלא
תעשה, שאר קדשים לא יהיו אלא בעשה, ובלא תעשה מנין? - ת"ל שם תעלה עולותיך: עולה היתה
בכלל, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לה: מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה - כך כל
שהיא בעשה הרי היא בלא תעשה.]
2)
דלמא
שתי מיתות ולאו אחד קאמרת? מה היא? אוב וידעוני (אוב וידעוני איכא שתי מיתות, דכתיב (ויקרא
כ,כז) אוב או ידעוני מות יומתו, דאו מחלק: אי זו שיעשה יומת,
ולאו אחד, דכתיב [ויקרא יח,י] לא
ימצא בך... ושואל אוב וידעוני [ויקרא
יח,יא], ובני קרבן נינהו, דכתיב בהו כרת (ויקרא
כ,ו) והנפש אשר תפנה אל האובות, וקמיבעי לך: אי מיתות מחלקות לחטאות, והעושן בהעלם אחד חייב שתים אי לא)?
אמר ליה: דהא פלוגתא דרבי יוחנן
וריש לקיש, דתנו גבי הנסקלין (ב'אלו
הן הנסקלין' ב'ארבע מיתות' (סנהדרין דף סה.)): 'בעל
אוב וידעוני (ידעוני
מכניס עצם חיה ששמה 'ידוע' לתוך פיו, ומדבר)' (דשמעינן דתרווייהו דאין חייבין עליהן אלא אחת הואיל בלאו אחד נאמרו; הלכך
אין חילוק חטאות ביניהן, להכי לא חשיב אלא חד מינייהו: דכולהו כריתות דתנן
במתניתין - למניינא דחטאות תננהו, כדאמרינן בריש פירקין: 'אם עשאן כולן בהעלם
אחת חייב על כל אחת ואחת'), וקשיא לן: ומאי שנא גבי סקילות תני
'ידעוני' וגבי כריתות לא תני 'ידעוני'?
אמר רבי יוחנן: הואיל ושניהם
בלאו אחד נאמרו;
ונימא ידעוני ולא נימא בעל אוב?
קסבר: הואיל ופתח הכתוב בבעל
אוב;
וריש לקיש אמר: הואיל ואין בו
מעשה (הילכך לאו בר קרבן הוא, אבל אוב יש
בו מעשה: שמנקש בזרועותיו ומדבר משחיו).
וריש לקיש - מאי טעמא לא אמר
כרבי יוחנן?
אמר רב פפא: דהא חלוקין הן
במיתות (ואי לאו הטעם דלית ביה מעשה -
מיתות מחלקן לחטאות, דהא חלוקין הן במיתות, והוה ליה למיתנינהו אי הוה בר קרבן).
ורבי יוחנן אמר לך: חלוקה דלאו
הוי חלוקה, חלוקה דמיתה לא הויא חלוקה.
ורבי יוחנן, מאי טעמא לא אמר
כריש לקיש?
קסבר: מאן תנא כריתות? - רבי
עקיבא היא, דאמר (לקמן
(דף ד.) 'מגדף מביא קרבן, ד)לא בעינן
מעשה.
וריש לקיש?
נהי דרבי עקיבא לא בעי מעשה רבה
(מדקתני 'מגדף'), מעשה זוטא
בעי.
בעל אוב מאי מעשה אית ביה?
הקשת זרועותיו הוי מעשה.
מגדף מאי מעשה אית ביה?
עקימת שפתיו הוי מעשה;
קסלקא דעתא הקשת זרועותיו הוי
מעשה זוטא אפילו לרבנן (קסלקא
דעתא מדקאמר ריש לקיש 'הקשת זרועותיו הוי מעשה', וחזינן במתניתין דפליגי רבנן
אמגדף ולא פליגי אבעל אוב - שמע מינה דאפילו לרבנן חשיב מעשה).
מיתיבי [תוספתא
סנהדרין פ"י מ"ב]: 'בעבודת כוכבים אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה, כגון
שזיבח וקיטר וניסך והשתחוה', וקשיא לן: השתחואה לית בה מעשה? ואמר ריש לקיש:
הא מני? - רבי עקיבא היא, דאמר לא בעינן מעשה, ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן:
כפיפת קומתו הוי מעשה' - מכלל דסבירא ליה לריש לקיש אליבא דרבנן כפיפת קומתו לרבנן
לא הוי מעשה, הקשת זרועותיו הוי מעשה? ואלא כי קאמר ריש לקיש הקשת זרועותיו הוי
מעשה זוטא אליבא דרבי עקיבא, אבל לרבנן לא הוי מעשה.
אי הכי - אמאי תני 'יצא מגדף
שאין בו מעשה'? ניתני 'יצא מגדף ובעל אוב'?
חדא מתרתי קתני.
וליתני בעל אוב ולא ליתני מגדף?
מגדף איצטריך ליה: סלקא דעתך
אמינא 'הואיל וכתיב כרת דיליה (דמגדף) במקום קרבן
אימא מודה ליה לרבי עקיבא (מישתעי
קרא בקרבן עבודת כוכבים בסדר 'שלח לך': נפש כי תחטא בשגגה (במדבר טו,כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת
ובההיא פרשתא כתיב (במדבר טו,ל) והנפש
אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף] ונכרתה [הנפש ההוא מקרב עמה]
דמישתעי במגדף, וקסלקא דעתא אמינא: הואיל וכתיב במקום קרבן ליחייב קרבן אף על גב
דלית ביה מעשה)' - קא משמע לן דלא ([ו]יצא
מגדף).
עולא אמר: (היינו טעמא דלא פליגי רבנן אבעל אוב:) בעל אוב
דקתני (דלאו בהקשת זרועותיו מיירי) - (אלא) במקטר לשד (לשר השדים).
מתקיף לה רבא: אם כן היינו עובד
עבודת כוכבים?
אלא אמר רבא: מקטר לשד על מנת
לחברו (שיתחבר אליו ויסייענו בכשפיו, ולא
קיטר לו לשם אלוה).
אמר ליה אביי: אם כן היינו חובר
חבר [דברים יח,י: לא
ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף [פסוק יא] וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים] (ולא בכרת הוא ולא במיתה הוא, אלא בלאו)!?
אמר ליה: התורה אמרה חובר חבר
כגון זה (שמקטר לשר השדים הוא) בסקילה.
ואלא חובר חבר דבלאו - הדין
הוא?
אמר ליה: כדתניא: ''וחובר חבר': אחד חובר גדול (שמחבר חיות גדולות ומצמדן יחד) ואחד חובר קטן (לחיות קטנות לוחש ומחברן בכשפים יחד), ואפילו
חובר לנחשים ועקרבים – חייב'.
אמר אביי: האי מאן דבעי למיצמד
זיבורא ועקרבא (דלא חשיבי אסור ללוחשן) – אסור;
ואי קאתו בתריה – שרי.
לרבי יוחנן, דאמר 'כפיפת קומתו
הוי מעשה', עקימת
(כריתות ד,א)
שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף?
אמר רבא: שאני מגדף הואיל וישנו
בלב (עיקר איסורו תלוי ברוע לבו: ידע
למי גידף - הילכך לא חשיב מעשה, אבל השתחואה - אנו רואין שמשתחוה לעבודת כוכבים!
גליון: הואיל וישנו בלב עיקר איסורו במחשבת הלב, ואין כאן מעשה, ומה שמדבר
אינו אלא משמיע איסורו; אבל כפיפת קומתו היינו עיקר איסורו: דאילו היה מדבר במקבל
עבודת כוכבים בלא השתחואה - לא מחייב: דאין עיקר בלב אלא כפיפה היא החיוב - נראה
לי), אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה.
מתיב רבי זירא: 'יצאו עדים
זוממין שאין בו מעשה' (בתורת
כהנים גבי פר כהן משיח [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא א פרק א משנה א-ב,
בשנויי לשון] והכי אמרינן: 'אחר שריבינו דברים שהן בעבודת
כוכבים ודברים שאינן בעבודת כוכבים, יכול שאני מרבה המסית והמדיח ועדים זוממין? -
תלמוד לומר: ועשה - יצאו אלו שאין בהן מעשה' - יצאו מכלל חטאת) – ואמאי?
הא 'על פי' כתיב בהן [דברים יז,ו: על פי שנים עדים
או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד] (ונימא עקימת פיו הוי מעשה; גיליון: הא על
פי כתיב, והיכי אמרת 'אבל בעלמא הוי ביה מעשה')!
אמר רבא: שאני עדים זוממין,
הואיל וישנן בראייה (עיקר
עדותן בראיית העין: שמעידין מה שראו, הילכך לא חשיב מעשה).
תוספות ד"ה הואיל
וישנן בראיה. תימה: מאי משני ממסית ומדיח?
ותירץ רבינו נסים במגילת
סתרים: דכיון דמגדף ישנו בלב - כל הני נמי הכי הוא, אבל עדים זוממין - דאינן בלב -
אצטריך לשנויי דישנו בראיה;
ובספרו כתב: 'עדים זוממין, הואיל
וישנו באם', פירוש: באם לא יגיד
[ונשא עונו] [ויקרא ה,א],
ומפרש בפרק 'שבועת העדות' דאין מתחייבין אלא בבית דין, ולהכי מעקימת שפתים לא
מחייבי: דאם כן אפילו חוץ לבית דין נמי, והגדתן לחוד, דהיינו פיהן לא גרמא להו,
אבל בעלמא: דמחייב על פי דבורן לחוד - עקימת שפתיו הוי מעשה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .