דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

כריתות דף ב

 

כריתות פרק ראשון שלשים ושש כריתות

(כריתות ב,א)

משנה:

שלשים ושש כריתות בתורה: הבא על האם, ועל אשת אב, ועל הכלה;

הבא על הזכור, ועל הבהמה, ואשה המביאה הבהמה עליה;

הבא על אשה ובתה (ובת בתה ובת בנה בכלל, וכן בתו, ובת בתו, ובת בנו, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו - בכלל זה), ואשת איש; הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו;

ועל הנדה;

והמגדף (איכא למאן דאמר (סנהדרין דף נו) מברך את השם, ואיכא למאן דאמר: מזמר ומשורר לעבודת כוכבים), והעובד עבודת כוכבים, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב,

ומחלל שבת,

וטמא שאכל קדש, והבא אל המקדש טמא, והאוכל חלב ודם ונותר ופיגול, והשוחט ומעלה בחוץ;

(כרת דנותר מפרש לקמן (דף ה) בהאי פירקא: ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה [ויקרא יט,ח], ומוקמינן ליה לקמן בנותר;

שוחט קדשים בחוץ בכרת אפילו לא העלן, דכתיב (ויקרא יז,ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה' לפני משכן ה'] דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת [האיש ההוא מקרב עמו], ומעלה נמי בכרת, דכתיב (ויקרא יז, ח-ט ) [ואלהם תאמר: איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם] אשר יעלה עולה או זבח [פסוק ט] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו [לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו], ואם שגג ושחט והעלה בשוגג - חייב שתי חטאות.)

והאוכל חמץ בפסח, והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים;

והמפטם את השמן, והמפטם את הקטרת, והסך את השמן המשחה; והפסח והמילה מצות עשה;

על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי -

חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו, מפני שהוא בעולה ויורד - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: אף המגדף, שנאמר (במדבר טו,כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעֹשה בשגגה - יצא מגדף, שאינו עושה מעשה.

(כל הנך כריתות - במזיד בלא התראה, אבל אי איכא התראה - יש מהן בחנק, ויש מהן בסקילה, ויש מהן במלקות, ובשוגג בחטאת; והאי דנקט ואיירי למיתני ברישא עריות דאם ודאשת אב כו', והדר פסיק ותני ביני וביני 'הבא על הזכור ועל הבהמה והמביאה את הבהמה עליה' והדר מתחיל למיתני אשה ובתה ולא קתני כולהו בהדי הדדי בקמייתא - משום דקים לן בסנהדרין (דף נג) דכל הני דנקט ברישא: אם ואשת אב וכלה והבא על הזכור ועל הבהמה - דינייהו בסקילה; ולהכי תננהו ברישא: משום דחמורות משאר מיתות בית דין;

וכרת דפיגול נמי מפרש לקמן בפירקא (שם) דילף 'עון' 'עון' מנותר: דבפיגול כתיב [ויקרא ז,יח] ואם תאכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וכתיב בנותר [ויקרא יט,ח] ואוכליו עונו ישא: מה התם כרת בנותר, דכתיב ביה 'עון' - אף בפגול דכתיב ביה 'עונה תשא' – כרת;

ופסח ומילה מצות עשה – ובכרת: פסח בכרת, דכתיב [במדבר ט,יג: והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח- ונכרתה הנפש [ההוא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במעדו - חטאו ישא האיש ההוא]; מילה בכרת, דכתיב בראשית יז,יד: וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו - ונכרתה [הנפש ההוא מעמיה, את בריתי הפר];

והני פסח ומילה - מצות עשה, ואין קרבן על שגגתן, אבל אינך כולהו - מצות לא תעשה נינהו, וחייבים בקרבן: דאין קרבן אלא על לאו, כדמפרש לקמן, וכגון לאוי דעריות דמפורשין הן;

ובמגדף מצינו לאו [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל [ונשיא בעמך לא תאר], וכרת נמי, דכתיב (במדבר טו,ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר] את ה' הוא מגדף ונכרתה [הנפש ההוא, מקרב עמה];

ובכל הני עריות דלעיל כתיב כרת, דכולל להו בסיפא: (ויקרא יח,כט) [כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם], ולאו נמי כתיב בהו בעריות כולהו [ויקרא יח,ז: ערות אביך ו]ערות אמך לא תגלה [אמך הוא, לא תגלה ערותה], ובכולהו נמי לא תגלה כתיב;

ובנדה נמי לאו: [ויקרא יח,יט: ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב [לגלות ערותה]; וכרת דנדה כולל עם אחריני דלבתר עריות כולהו כתיב ונכרתו הנפשות העושות;

[## ומדוע לא הביא רש"י את הפסוק ויקרא כ,יח: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה: את מקרה הערה והוא גלתה את מקור דמיה - ונכרתו שניהם מקרב עמם?]

והאי דלא כתיב כרת לא באשת אחי אמו ולא באם אם חמותו- דשניות הן, מדברי סופרים, דלא כתיבי באורייתא;

והעובד עבודת כוכבים נמי לאו וכרת: לאו – דכתיב (שמות לד,יד): [כי] לא תשתחוה לאל אחר [כי ה' קנא שמו אל קנא הוא], וכרת דכתיב (בבמדבר טו,לא) כי דבר ה' בזה, ואת מצותו הפר הכרת תכרת [הנפש ההוא עונה בה] - ובעבודת כוכבים מייר,י דבזה דבר ה', כדאמר מר בסנהדרין (דף צט): אנכי ולא יהיה לך - מפי הגבורה שמענום, ולא יהיה לך [שמות כ,ג] - בעבודת כוכבים מדבר;

לאו דמולך: (ויקרא יח,כא) ומזרעך לא תתן להעביר למלך [ולא תחלל את שם אלהיך אני ה']; אי נמי: (דברים יח,י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש [קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף]; כרת נמי אית בהו, דכתיב (ויקרא כ,ב) ואל בני ישראל תאמר: איש איש מבני ישראל [ומן הגר הגר בישראל] אשר יתן מזרעו למלך מות יומת [עם הארץ ירגמהו באבן] וכתיב בתריה: (ויקרא כ,ה) ושמתי אני את פני באיש ההוא [ובמשפחתו] והכרתי אותו [ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם];

ובעל אוב נמי אית ביה אזהרה, דכתיב (ויקרא יט,לא) אל תפנו אל האבת [ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלקיכם] וכרת נמי, דכתיב (ויקרא כ,ו) והנפש אשר תפנה אל האובות [ואל הידענים לזנת אחריהם ונתתי את פני בנפש ההוא] והכרתי [אתו מקרב עמו] ונכרתה ; ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תני הכא ידעוני;

והמחלל את השבת - אזהרה אית ביה, דכתיב (שמות כ,ט) [ויום השביעי שבת לה' אלקיך] לא תעשה כל מלאכה [אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך], וכרת נמי, דכתיב (שמות לא,יד) [ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת] כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה [הנפש ההוא מקרב עמיה];

וטמא שאכל את הקדש – בלאו: ולא יאכל עד אשר יטהר (ויקרא כב,ד) [איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים] לא יאכל עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע], ובכרת, דכתיב (ויקרא כב,ג) אמור אלהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב [מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה'] וטמאתו עליו ונכרתה [הנפש ההוא מלפני אני ה'];

הבא אל המקדש טמא – לאו, דכתיב (ויקרא יב,ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע] ואל המקדש לא תבא [עד מלאת ימי טהרה] [במדבר ה,ג: מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם]; כרת: (במדבר יט,יג) [כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא] את משכן ה'

טמא ונכרתה [הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו];

אוכל חלב ודם בלאו, דכתיב (ויקרא ג,יז) חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם] כל חלב וכל דם לא תאכלו; כרת בחלב: (ויקרא ז,כה) כי כל אכל חלב [מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה'] ונכרתה [הנפש האכלת מעמיה] כרת בדם: (ןחקרא יז,יד) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא [ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא] כל אכליו יכרת;

אזהרה דנותר (שמות כט,לד) [ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר] ושרפת את הנותר באש לא יאכל [כי קדש הוא]; כרת – כדאמרן: (ויקרא יט,ח) ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה [הנפש ההוא מעמיה];

אזהרה בפגול נפקא לן מהאי קרא: ואם יותר מבשר זבח שלמיו לא יאכל כי קדש הם* - כדגמרינן בפסחים בפרק שני (דף כד,א) 'לא יאכל כי קדש הם**: כל שבקדש פסול? - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו'; וכרת – כדאמרן: יליף עון עון מנותר;

*[אבל אין פסוק כזה, אלא יש כאן צירוף של שלשה פסוקים:

שמות כט,לד: ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא

ויקרא ז,יח: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא

שמות כט,לג: ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם

בגירסה שלנו כתוב: [פסחים כד/א] דאמר רבי אלעזר: לא יאכל כי קדש הוא – כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו]

שוחט בחוץ מפרש בהאי פירקא (דף ג) בלאו, למאן דגמיר בגזירה שוה הבאה הבאה, דכתיב בהעלאה: [ויקרא יז,ט] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו [לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו], ונאמר כאן בשחיטה הבאה: (ויקרא יז,ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו]: מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר - אף כאן נמי לא ענש אלא אם כן הזהיר; ולממאן דמייתי לה בהיקשא: אמר קרא (דברים יב,יד) [כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך] שם תעלה עלתיך ושם תעשה [כל אשר אנכי מצוך] - מה העלאה לא ענש אלא אם כן הזהיר - אף שחיטה נמי;

מעלה בחוץ בלאו: [דברים יב,יג] השמר לך פן תעלה [עלתיך בכל מקום אשר תראה], וכל מקום שנאמר 'פן' ו'אל' אינו אלא לא תעשה; וכרת - כדאמרן לעיל: [ויקרא יז,ח-ט] אשר יעלה עולה או זבח וגו' ונכרתה;

(ויקרא יז, ח-ט ) [ואלהם תאמר: איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם] אשר יעלה עולה או זבח [פסוק ט] [ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה'] ונכרת [האיש ההוא מעמיו];

אוכל חמץ בלאו: כל מחמצת לא תאכלו (שמות יב,כ) כל מחמצת לא תאכלו [בכל מושבתיכם תאכלו מצות]; כרת: כל אוכל חמץ ונכרתה (שמות יב,טו) [שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי] כל אכל חמץ ונכרתה [הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי];

והאוכל ביוה"כ בלאו מפרש ביומא (דף פא) [ויקרא כג,כט: כי] כל הנפש אשר לא תעונה [בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה], וגמר עינוי עינוי מהתם: [והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש] על דבר אשר עינה את אשת רעהו [ובערת הרע מקרבך] (דברים כב,כד): מה התם לא ענש אלא אם כן הזהיר הכא נמי לא ענש אלא אם כן הזהיר;

וכרת נמי אית ביה באוכֵל, דכתיב ביה ונכרתה באוכל ביוה"כ: [ויקרא כג,כט: כי] כל הנפש אשר לא תעונה [בעצם היום הזה] ונכרתה [מעמיה] והאי לא תעונה - בעינוי אכילה קמיירי, דגמר (יומא עד) עינוי עינוי מהתם: דכתיב (דברים ח,ג) ויענך וירעיבך: מה להלן עינוי רעבון - אף כאן עינוי רעבון;

העושה מלאכה ביוה"כ אית ביה אזהרה: וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה [כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם] (ויקרא כג,כח); כרת - דכתיב (ויקרא כג,ל) [וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה] והאבדתי [את הנפש ההוא מקרב עמה] - וזהו כרת;

והמפטם את השמן: לאו: (שמות ל,לב) [על בשר אדם לא ייסך] ובמתכנתו לא תעשו כמהו [קדש הוא קדש יהיה לכם]; כרת: (שמות ל,לג) [איש] אשר ירקח כמהו [ואשר יתן ממנו על זר] ונכרתה ונכרת מעמיו

והמפטם את הקטרת לצרכו, להריח;

מפטם את השמן כעין שעשה משה במדבר, דכתיב: ואתה קח לך בשמים ראש [מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים] (שמות ל,כג);

מפטם את הקטרת = מערב אחד עשר סממני הקטרת, כמו דכתיב: [שמות ל,לד: ויאמר ה' אל משה] קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה [סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה];

הסך שמן המשחה נמי, לאו: (שמות ל,לב) על בשר אדם לא ייסך [ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם]; כרת: (שמות ל,לג) [איש אשר ירקח כמהו ו]אשר יתן ממנו על זר [ונכרת מעמיו] - מאותו שעשה משה לשמן המשחה; >

מפטם את הקטרת: אזהרה (שמות ל,לז) [והקטרת אשר תעשה] במתכנתה לא תעשו לכם [קדש תהיה לך לה']; כרת: (שמות ל,לח) [איש] אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת [מעמיו]; אבל המריח בקטרת של בית המקדש - לא אזהרה ולא כרת, דריח אין בו משום מעילה, ולא דמי לסך שמן המשחה: דהתם אית ביה מעשה, משום הכי אית ביה לאו וכרת;

פסח ומילה מצות עשה. פסח - דכתיב (דברים טז,ב) [וזבחת פסח [לה' אלקיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן

שמו שם]; ומילה - (ויקרא יב) וביום השמיני ימול (ויקרא יב,ג) וביום השמיני ימול [בשר ערלתו]; וכרת בהו, כדאמרן; ובהני אית בהו חייבי מיתות בית דין, כגון העובד עבודת כוכבים והמחלל את השבת - ואפילו הכי חייבי כריתות הן במזיד בלא התראה, ואי אתרו בהן - יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה, כדאמרן ברישא, ואי לא אתרו בהו - מידֵי מיתת בית דין יצאו, מידי כרת לא יצאו; וכרת הוא שמת בלא בנים;

 

על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי,

חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו, מפני שהוא בעולה ויורד (ואין שם אשם תלוי אלא בספק קבוע, כדאמרינן בפרק בתרא (לקמן כה): 'אין אשם בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה') - דברי רבי מאיר.

על שגגתו חטאת. דמפיק ליה מעבודת כוכבים, דכתיב בה (במדבר טו,כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה] וגו', ואמר מר (הוריות דף ח): 'שקולה עבודת כוכבים כנגד כל התורה, דהא כתיב בה 'מצות'; וכתיב בה קרבן: (במדבר טז,כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה] והקריבה עז בת שנתה [לחטאת], וגמרינן: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת - אף כל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת, כגון הני כריתות שוגג דעריות: כסבור שהיא אשתו; והבא על הזכר ועל הבהמה בשוגג: כסבור לבא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר או על הבהמה ואחר כך נודע לו דזכר הוא או בהמה היא - מביא חטאת;

לא הודע [כגון] אשתו ואחותו במטה, וכסבור לבוא על אשתו ולא ידע על איזה מהן בא;

ועל לא הודע שלהן אשם תלוי דלא אתיידע אי בא על אשתו שלא כדרכה או זכר או בהמה, והוא הדין לאחריתי, והאשה המביאה בהמה עליה נמי: דסבורה להביא אדם והביאה בהמה; ונדה - דסבור טהורה היא; מגדף - כסבור מברך הוא שם בן שתי אותיות וברך שם בן ארבע אותיות, דאינו חייב אלא על שם של ארבע אותיות, כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין נו); עבודת כוכבים: כסבור זבוח וקיטור אסרה תורה, ולא השתחואה וניסוך - דארבעה אלה עבודות הן; מולך - כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו; בעל אוב: נתכוין לכִשוף אחר; שבת - כסבור חול הוא; [אכל בטומאה] קדש - כסבור בשר חולין הוא; [ביאת] מקדש - כסבור בית אחר הוא; [אכל] חלב - כסבור שומן; ודם - כסבור טחול; לישנא אחרינא: דם - כסבור שדם חגבים או דם דגים הוא, לשון מורי; נותר ופגול - כסבור כשר הוא; שוחט בחוץ - כסבור בהמת חולין היא; מעלה [בחוץ בשוגג]: לאחר איסור הבמות הקריב בבמה, וכסבור במות אלו של צבור מותרות, ומוקים לקרא בבמת יחיד; פסח ויום כפור - כסבור ימות החול הן; שמן וקטררת - נתכוין לסממנין אחרים ונמצאו שהן הסממנין הכתובין; אבל אומר מותר לגמרי - דעוקר כל הגוף - לאו שוגג הוא, אלא אנוס הוא, ופטור.

 

וחכמים אומרים: אף המגדף (מפרש בגמרא מאי קאמר), שנאמר (במדבר טו,כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעֹשה בשגגה - יצא מגדף שאינו עושה מעשה.

 

(כריתות ב,ב)

גמרא:

מניינא ('שלשים ושש') למה לי?

אמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת;

 

ותו, הא דתנן [שבת פ"ז מ"ב]: 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' מניינא למה לי?

שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת;

 

תו, הא דתנן [כריתות פ"ב מ"א]: 'ארבעה מחוסרי כפרה' (דאינן אוכלים בקדשים עד שיביאו כפרה, ובפרק שני (לקמן ח:) מפרש להו) - מניינא למה לי?

לאפוקי מדרבי אליעזר בן יעקב, דאמר חמשה הוי, דתנן [כריתות פ"ב מ"א]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם עליו' (כדמפרש בפרק שני (שם ט.) 'ככם כגר יהיה [במדבר טו,טו] - מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו') - אהכי תנא ארבעה (וכל היכא דתני חושבנא דוקא קתני ולא תימא תנא ושייר).

 

תו, הא דתנן [כריתות פ"ב מ"א]: 'ארבעה מביאין על הזדון כשגגה' (מפרש בפרק שני (ט:)) - מניינא למה לי?

לאפוקי מדרבי שמעון, דתניא: 'רבי שמעון אומר: שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה', אהכי תנא ארבעה;

 

תו, הא דתנן [כריתות פ"ב מ"ג]: 'חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה', מניינא למה לי?

משום דקא בעי למיתנא סיפא: 'נזיר, אם נטמא טומאות הרבה' (נזיר שנטמא, וספר שבעה, לחזור ולהתחיל ולמנות), ומשכחת לה (דמביא קרבן אחד על טומאות הרבה) כגון דאיטמי בשביעי [לטהרתו מטומאתו] וחזר ונטמא בשביעי [לטהרתו מטומאתו השניה] (דכיון דבשביעי טהור הוה, הוו להו שלש טומאות; וקרבן אחד הוא מביא, ולא על כל טומאה וטומאה, משום דבשתי טומאות הראשונות לא יצתה שעה ראויה להביא קרבן: דאין הבאת קרבן אלא בשמיני - הלכך אינו מביא אלא על האחרונה; [להכי נקט תרי זימני 'נטמא בשביעי' דמהדר אשלש טומאות, משום דתנא במתניתין 'טומאות הרבה']), ומני? - רבי יוסי ברבי יהודה היא, דאמר (לקמן (שם)): נזירות דטהרה מן שביעי הוא דחייל עליה, דאי תאמר רבי היא - כיון דנזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה, היכי משכחת לה? אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי - כולה חדא טומאה אריכתא היא (דלא בא לכלל טהרה)! ואי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני, כיון דיצא בשעה הראויה להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת! אלא שמע מינה רבי יוסי ברבי יהודה היא (ולהכי תנא מניינא: לאשמועינן דדוקא הוא, ולא תימא 'רבי היא וסמי מכאן נזיר').

מאי רבי, ומאי רבי יוסי ברבי יהודה?

דתניא: '(במדבר ו,יא) [ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש] וקדש את ראשו ביום ההוא (לנזירות טהרה שניה): ביום הבאת קרבנותיו, דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ביום תגלחתו' [דעת רבי יוסי ברבי יהודה כדעת סתמא בספרי נשא סוף פסקא ל].

 

תו, הא דתנן [כריתות פ"ב מ"ג]: 'חמשה מביאין קרבן עולה ויורד' (כלומר: על חמש עבירות מביאין קרבן עולה ויורד בפרק שני (שם)) - מניינא למה לי (ליתני 'אלו')?

משום דקתני סיפא (בהוריות בפרק שני (דף ח:)) 'נשיא כיוצא בהן' (ואיירי בהנך חמשה, וקתני הכי: אין ב"ד חייבין על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים כו' ונשיא כיוצא בהן' נמי דפטור אכל הנך, משום דלא שייך בהו קרבן עולה ויורד, ועניות בנשיא לא שכיחא) - תני 'חמשה', לאפוקי מדרבי אליעזר, דאמר: 'נשיא מביא שעיר' (כדינו בכל המצות שבתורה, ואמרינן בגמרא: לא אמר רבי אליעזר אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמר בהן כרת, כבקבועה, להכי תנא הכא 'חמשה': לאשמועינן דדוקא נקט: דכל המביא על חמש עבירות הללו אינו מביא קבועה אלא עולה ויורד, ולא תימא 'סמי מכאן טומאת מקדש וקדשיו' לאוקומה כרבי אליעזר דאמר מביא נשיא עליה קרבן קבועה, אלא אינו מביא קבועה; אלא אי רבי יוסי הגלילי דפטר ליה לגמרי, אי רבי עקיבא ורבי שמעון דמחייבו ליה בעולה ויורד, דהיינו כשבה או שעירה או תורים ובני יונה).

 

תו, הא דתנן [בבא קמא פ"א מ"א]: 'ארבעה אבות נזיקין', מנינא למה לי?

לאפוקי מדרבי אושעיא, דאמר שלשה עשר אבות נזיקין הן;

ולרבי אושעיא מניינא למה לי?

לאפוקי מדרבי חייא דאמר עשרים וארבעה אבות נזיקין; (שלש עשרה ועשרים וארבעה מפרש התם בפרק ארבעה אבות נזיקין (בבא קמא ד:), ולשלם ממיטב, כדמפרש התם;)

ולרבי חייא מנינא למה לי?

לאפוקי מסור (מלשין) ומפגל (כהן שפגל בקרבנו של ישראל לאוכלו חוץ לזמנו, דחייב - אינו משלם ממיטב, דהאי היזקא = דיבורא בעלמא היא, והיזק שאינו ניכר נינהו).

 

אמר מר 'שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת'; בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת, דכתיב (ויקרא יח,כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]; אלא אימא עבר חדא נתחייב חדא, עבר כולהו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת - אמר רבי יוחנן לכך יצאה כרת באחותו (אחותו בכלל עריות היתה, דכתיב בהו ונכרתו הנפשות העושות והדר כתיב בקדושים תהיו [ויקרא כ,יז] איש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו לעיני בני עמם): לחלק.

 

מתקיף לה רב ביבי בר אביי: אימא: אחותו, דפרט קרא (כי עביד לה בהדי אינך), ניחייב חדא עלה (ליחייב עלה דידה חדא), וכולן כיון דבהעלם אחת לא ניחייב אלא אחת (ואאידך כולהו חדא)?

(ואי תיבעי לך: אשכחן אחותו, דיצאת לחלק, אבל שאר עריות למה יצאו?

תריץ: לאשמועינן דאיתנהו במיתת בית דין עריות שיצאו: דכתיב בהו (ויקרא כ,ב; יא;יב;טו;טז) מות יומת - יש מהן בסקילה ויש מהן בחנק ויש מהן דכתיב בהו שריפה; והני דאיתנהו בכרת מפרש להו ביבמות (דף נד.); ו'אחותו' דפרט בה קרא, דבעי הכא - לא מפרש.)

ולרב ביבי בר אביי, מי לית ליה הדא דתניא: 'כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא; כיצד? (ויקרא ז,כ) והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] - והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו (אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים (ויקרא כב)), למה יצאו? - להקיש אליהן: מה שלמים שהן קדשי מזבח וחחייבין עליהן (והאי 'יקרב' ליכא למימר דנגיעה היא ממש, דבנגיעה ליכא נטילת נשמה, כדגרסינן במסכת מכות (דף יד:) מבכל קדש לא תגע , והיינו אכילה, ולא נגיעה; והאי 'יקרב' נמי מפרש במסכת מעילה (דף י:) דאינו נגיעה אלא דבר המוכשר ליקרב; אמר רבי אלעזר: וכי יש נוגע שהוא חייב? אם כן למה נאמר אשר יקרב? - לומר שאין חייבין עליו עד שיוכשר ליקרב, כלומר: אינו חייב על אכילתו משום טומאה עד שיוכשר ליקרב) - אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן, יצאו קדשי בדק הבית (שאינו ענוש כרת האוכלן בטומאת הגוף)' (והכא נמי ליגמר כולהו מאחותו)?

אמר ליה רב ביבי: בר מינה; לאו מי אמרת התם 'יצאו קדשי בדק הבית'? הכא נמי: מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה ואין לה היתר בחיי אוסרה - אף כל שאין לה היתר בחיי אוסרה, יצאה אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה (שמתגרשת בגט הלכך לא גמרי לה מאחותו, ולא משכחת בה בחטאת בהעלם)!

אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: (ויקרא יח,כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבת [האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם]; הוקשו כל העריות כולן לאחותו: מה אחותו חייבין עליה בפני עצמה (אפילו עשאה עם האחרים) - אף כל חייבין עליה בפני עצמה.

ולרבי יצחק, דאמר 'חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאה כרת באחותו? - לדונה בכרת ולא במלקות' (והיה מלמד על הכלל כולו, דלית ליה 'חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן' [ב'אלו הן הלוקין' (מכות כג.)]) - לחלק מנא ליה?

נפקא ליה מ'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב [לגלות ערותה] (ויקרא יח,יט)' - לחלק על כל אשה ואשה (הוה ליה למיכתב 'ולנדה לא תקרב').

ורבנן (דאית להו נפטרו מידי כריתתן, ומפקי כרת דאחותו לחלק) נמי תיפוק להו (לחלק) מ'ואל אשה בנדת טומאתה'?

אִין הכי נמי, אלא כרת דאחותו למאי אתא? - מיבעי ליה לחלק על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו (דסלקא דעתא אמינא 'הואיל ואיסור חד - דאחוה – אכולהו, לא נחייב אלא חדא).

הני למה להו לחלק? הרי שמות מוחלקין (מואל אשה נפקא מקראות מוחלקין: דמתלתא קראי נפקי אחותו ואחות אביו ואחות אמו) והרי גופים מוחלקים?

אלא אימא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו (מפרש לקמן בפרק 'אמרו לו' (דף טו.) ברשיעא בר רשיעא הבא על אמו והוליד שתי בנות, ובא על אחת מהן, והוליד בן, ובא הבן על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו' - ועלה איצטריך קרא לחלק, משום דגוף אחד הוא)!

ורבי יצחק, הא מילתא מנא ליה?

נפקא ליה מן סיפא דקרא (דסיפיה דקרא דכרת דלעיל נמי עלה קאי), דכתיב (ויקרא כ,יח) [ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם] ערות אחתו גלה [עונו ישא].

ורבנן, 'אחותו' דסיפא דקרא מאי עבדי ליה?

מיבעי ליה

 

(כריתות ג,א)

לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין (דלא אמרינן 'מה אחותו מן האב גרידא או מן האם גרידתא ענש עליה, מן האב ומן האם לא כל שכן'), ורבי יצחק סבר עונשין מן הדין;

ואיבעית אימא: יליף עונש מאזהרה (לרבי יצחק אין עונשין מן הדין, ועונש באחותו מן האב ומן האם לרבי יצחק נפקא ליה דיליף עונש מאזהרה: כשם שהזהיר עליה כשאר עריות - כך ענש עליה; ואזהרה דידה מפרש במסכת מכות (דף יד.) דאמר קרא ערות ... בת אביך או בת אמך [ויקרא יח,ט: ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] אין לי אלא בת אביך שלא בת אמך, ובת אמך שלא בת אביך; בת אביך ואמך מנין? - תלמוד לומר: [ויקרא יח,יא: ערות בת אשת אביך מולדת אביך] אחותך היא לא תגלה ערותה, וכשם שהזהיר עליה - כך ענש עליה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .

1