דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ס - סא
(בכורות נט,ב)
ואמר רבא: היו לו חמשה עשר טלאים (לא
נקט משום דווקא אלא אורחא דמילתא לצרופי חמשה בהדי חמשה), לא יאמר
'אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורים', אלא כונסן לדיר ומוציא
עשרה ונוטל מהם אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר.
תניא נמי הכי: 'היו לו חמשה עשר טלאים
(בכורות ס,א)
לא יאמר 'אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורים', אלא
כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר'.
והתניא: 'תשעה עשר טלאים: לא יאמר "אברור עשרה (הכחושים) ואטול מהן אחד והשאר פטורין" (משום דלא נשתיירו אלא חמשה, דלאו בר עישורי נינהו), אלא כונסן
לדיר (כולן, בין כחושים בין שמנים) ומוציא עשרה
ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין' (ותרי
מילי אשמועינן: חדא: דאינו יכול לברור הכחושים, וחדא: אף על גב דלא נשתיירו אלא
חמשה - לא מצי למימר דליהוו פטורין לגמרי, אלא מצטרפין לגורן אחר; וכמדומה דלא איצטריך למימר דהא אמרינן לעיל
(דף נז:) דחמשה לפני הגורן וחמשה
לאחר הגורן מצטרפין לעשרה, אלא הכי פירושו: לא יאמר וכו' והשאר ליהוו פטורין
עכשיו: שלא אכניסם בדיר עם האחרים ואף על פי שהגיע הגורן אוכל למכרן ולשוחטם,
הואיל ולאו בני עשורי נינהו: דאין הגורן קובע אלא דבר הראוי למעשר, והנך חמשה -
לאו בני עשורי נינהו! אלא כונסן לדיר כולן ביחד ומוציא עשרה, והשאר מצטרפין לגורן
אחר על כרחו, שהוקבע בדיר למעשר, ולא יוכל למכור ולשוחטם)?
תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא (בשבת שלפני הרגל שבו דורשים הלכות הרגל): בדיר שיש
לו שני פתחים עסקינן, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, דהאיך חד (שנשתייר באחרונה) חזי להכא ולהכא (הוי מנין הראוי בין להכא ובין
להכא, ופוטר את כולן, והוא עצמו - קדוש הוי, בין שיצא בין שנשתייר באחרונה: דעשירי
קדוש מאליו).
ולישני ליה כגון שמָנָה תשעה' וכי מטא עשרה - קרי חד
מרישא (שלא קראו עשירי אלא התחיל למנות כבתחלה: אחד, שנים, שלשה, ונמצא דהתשעה
עשר היה עשירי, ואפילו התשעה שֶׁמָנָה מתחלה נפטרו במנין הראוי)?
קסבר עשירי מאליו קדוש (אף
על פי שקראו 'אחד', ונמצא שהתשעה אחרונים לא יהו פטורין).
ולישני ליה בכגון שמנאן זוגות זוגות (שנים כאחד, וזוג עשירי לא היה רק אחד, ויפטרו כולן במנין הראוי: דההוא חד
בתרא חזיא להכא ולהכא)?
קסבר עשירי למנין בהמות הוא קדוש (דלא
אזלינן אחר פיו שאומר 'אחד, שנים' אלא אחר בהמות שהוציא; וכיון שהוציא חמש זוגות
שהן עשרה בהמות - הוי חד מינייהו קדוש, ואינך כולן דהוציא לאחר כן - במאי ליפטרי?
הא לא הוי מנין הראוי).
אמר רב נחמן בר יצחק: זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה דשני
ליה לרבא שמעתא בריגלא כשמעתיה (כלומר: זכתה אמו של רב הונא בר
סחורה שילדה בן כמותו, שידע לתרץ לרבא שמועתו בתוך הדרשא ותרצה לו בשיטת שמועתו:
דהא דקאמר לעיל 'מנין הראוי פוטר' והכי קא מתרץ רב הונא הכא, דהא חד חזי להכא וחזי
להכא).
משנה:
יצאו שנים כאחת - מונה אותם שנים (שנים); מנאן אחד -
תשיעי ועשירי מקולקלין;
(תשיעי ועשירי מקולקלין. כלומר:
אותו שקרא הוא 'תשיעי' - דהיינו עשירי, ואותו שקרא הוא 'עשירי' - דהיינו אחד עשר -
עומדים לקלקלה: שהוא סבור על התשיעי שהוא חולין, ועל העשירי שהוא מעשר, ואם עשה כן
ולא נמלך בבית דין - הרי הן מקולקלין, כדקתני סיפא: 'קרא לעשירי 'תשיעי' ולאחד
עשר 'עשירי' העשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים'
פירוש אחר: הויין מקולקלין - דלא
חל עליהן קדושה ליקרב, אלא נאכלין במומן: דאף על גב דבעלמא אם קרא לעשירי 'תשיעי'
ולאחד עשר 'עשירי' - העשירי קרב מעשר והאחד עשר קרב שלמים, כדלקמן, הני מילי היכא
דלא טעה אלא מתשיעי ואילך, אבל הכא - כל המנין מתשיעי ולמטה: דקרא לשביעי 'ששי,
ולשמיני 'שביעי' ולתשיעי 'שמיני' - לא הוו עשירי ואחד עשר קדושים ליקרב, הואיל
וטעה כל כך; והא דקתני 'יצאו שנים כאחת' - לא מיירי מתשיעי ועשירי: דהא
מתשיעי ואילך קמפרש רבא דינא בגמרא! אלא הכא מיירי כגון דטעה בחשבון מתשיעי ולמטה,
כגון שיצאו שנים בשמיני וקראן 'שמיני', אי נמי יצאו שנים בשביעי וקראן 'שביעי';
והא דקתני לקמן 'מנאן למפרע העשירי
קדוש' - ההוא כדמפרש טעמא: דמייתי לה במנינא דפרסאי דקרו לעשרה חדא;
ואית דמפרשי משום הכי מקולקלין:
דמיירי כגון דנתכוין למנותן אחד; ובמסכת נזיר בפרק 'בית שמאי' (דף
לב.) אמרינן גבי מעשר 'טעותו ולא כוונתו', ולא נהירא, משום
דאם כן אפילו קרא לתשיעי 'עשירי' נמי ליהוי מקולקל בלא יצאו שנים כאחת! ועוד: למאן
דפליג התם, דאמר 'טעותו ואפילו כוונתו' - מאי איכא למימר? ובנמוקי ר' מצאתי
ד'מקולקלין' היינו דקדושה חלה עליהן, ומספקא ליה אמאי נקט לשון 'מקולקלין'; והכי
נהירא טפי, ואיכא למימר דפרושי קמפרש במשנה עצמה: מאי טעמא מקולקלין? משום דקרא
לתשיעי עשירי וכו':)
קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' ולאחד עשר 'עשירי' -
שלשתן מקודשין: התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים (בגמרא מפיק מקרא), ועושה תמורה - דברי רבי מאיר.
אמר רבי יהודה: וכי יש תמורה עושה תמורה? (דאחד עשר שקראו 'עשירי' היינו תמורת מעשר, ובמסכת תמורה (דף
יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה, משום דכתיב [ויקרא
כז,לג] תמורתו ולא תמורת תמורתו.)
אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה (אותו אחד עשר) לא היה קרב (דתמורת מעשר אינה קריבה, כדגמרינן
במסכת תמורה (דף ה:) [מעשר העברה העברה מבכור,
ובבכור דרשינן 'הם קריבין ואין תמורתו קריבה']; אלא ודאי מדקרב שלמים -
הקדש ראשון חשבינן ליה, ולכך עושה תמורה כדין שלמים אחרים).
קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'עשירי' ולאחד עשר 'עשירי' -
אין אחד עשר מקודש; זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו (מן
העשירי עצמו) - אין אחד עשר מקודש.
גמרא:
אמר רבי יוחנן: מנאן זוגות זוגות, קינטרן קינטרן (למאות שמנה כל מאה ומאה ביחד) - עשירי למנינו הוא קדוש.
'למנינו' מאי?
רב מארי אמר: למנין שלו הוא קדוש (מנין
עשירי שהוא מונה: שלאחר שמנה תשעה מאות הוי המאה עשירית קודש).
רב כהנא אמר: למנין בהמות הוא קדוש (דלא
אזלינן בתר מנין שלו אלא כשמנה חמשה זוגות בהמות, שהן עשר בהמות - הוי מיד האחרון
בזוג החמישי מעשר, ולא אזלינן בתר מנינו).
תנן 'יצאו שנים כאחת - מונה אותן שנים (שנים); מנאן
אחד - תשיעי ועשירי מקולקלין'; בשלמא למאן דאמר 'למנין שלו הוא קדוש', משום
הכי הוו תשיעי ועשירי מקולקלין: דלעשירי קא קרי ליה 'תשיעי' ולאחד עשר 'עשירי';
אלא למאן דאמר 'למנין בהמות הוא קדוש', לתשיעי – 'תשיעי' קא קרי ליה, ולעשירי –
'עשירי' קא קרי ליה (האי 'קא קרי ליה' לאו דוקא, אלא
כלומר: אמאי מקולקלים? הא אמרת דתשיעי למנין בהמות הוי 'תשיעי', ועשירי' הוי
'עשירי' דלא חיישינן למנין שלו, וכיון דלא חיישינן, אחד עשר שהוא קורא 'עשירי',
ועשירי שהוא קורא 'תשיעי' - אמאי מקולקלין? ליהוי אחד עשר שלמים ועשירי מעשר)!?
אמר לך רבי יוחנן: כי אמינא אנא - היכי דאיכוין לאפוקי
זוגות זוגות; היכא דנפק ממילא – לא (לא אמרינן 'למנין בהמות קדוש', אלא
בתר מנין שלו נמי אזלינן).
תא שמע: 'מנאן למפרע (שהראשון
שיצא קרא 'עשרה', והשני – 'תשעה', והשלישי – 'שמנה', וכן כולם עד אחד) -
עשירי שבמנין הוא קדוש (העשר שבמנין שקרא 'אחד' הוי קדוש)';
בשלמא למאן דאמר 'למנין בהמות הוא קדוש', שפיר; אלא למאן דאמר 'למנין שלו הוא
קדוש', עשירי 'חד' קרי ליה!?
אמר רבא: הואיל ואיתיה במנינא פרסאה, דקרו לעשרה 'חד'.
(בכורות ס,ב)
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי:
תנו רבנן: 'מנין
שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' ולאחד עשר 'עשירי' ששלשתן מקודשין?
תלמוד לומר: (ויקרא
כז,לב) וכל
מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש [לה'] (וכל
מעשר בקר וצאן משמע בין שקראו הוא 'עשירי' בין שהיה עשירי למנין ולא
קראו 'עשירי').
יכול שאני
מרבה אף שמיני ושנים עשר (אם קראם 'עשירי')?
אמרת: הואיל
והוא קדוש וטעותו מתקדשת, מה הוא (העשירי גמור) אינו מקודש אלא בסמוך (שאין
לך סמוך בו יותר מגופו) - אף טעותו (מה שהוא טעה וקרא עשירי)
אינה מתקדשת אלא בסמוך' (אינו
מקודש אלא אם כן שטעה באותו שסמוך למעשר גמור, כגון תשיעי ואחד עשר, שהן סמוכין
לו: זה מלפניו וזה מלאחריו).
והתניא: 'מה הוא מיוחד (שהעשירי
אינו אלא אחד) אף טעותו מיוחדת (שאם
טעה בתשיעי ובאחד עשר - לא היו שנים מקודשין, אלא אחד מהם)' (והיכי אמרת דכולהו מקודשים)?
תאני תנא קמיה דרבי יוחנן: הא מני? - רבי אלעזר בר רבי
שמעון היא, דתניא: 'רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר: לעולם אין אחד עשר קדוש עד
שישתוק בתשיעי ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי' (עד
שישתוק בתשיעי - שאילו קראו 'עשירי' לא ליהוי אחד עשר קדוש, משום דשני טעיות של מעשר
אחד אינן קדושים, דטעותו מיוחדת כהוא עצמו); (וטעמא
דרבי אלעזר הכי הוי: משום ד)סבר לה כרבי יהודה דאמר 'טעות מעשר תמורה הוי' (דאמר במתניתין 'וכי יש תמורה עושה תמורה'), וסבר לה
כאבוה, דאמר 'אין מימר חוזר ומימר' (ורבי שמעון אבוה דרבי אלעזר אמר בפרק
ראשון דתמורה (דף ט.) ד'אין ממירין וחוזרין
וממירין': דלאחר שהמירו על הבהמה פעם אחת אינה תופסת עוד תמורה פעם אחרת, והכא
נמי: אין שתי טעיות למעשר).
אמר רבא: יצאו שנים בתשיעי (כשהיה
תשיעי ראוי לצאת), קראן 'תשיעי' - עשירי וחולין מעורבין זה בזה: עשירי
מאליו קדוש, לתשיעי -'תשיעי' קא קרי ליה (דאחד מהן הוי תשיעי ואחד מעשר אף
על גב דקראו תשיעי, ואין נאכלין אלא במומן, והגוזז והעובד אחד מהן אינו סופג את
הארבעים - דשמא חולין הוא);
קראן עשירי - עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה; מאי טעמא?
עשירי קא קרי להו לתרוייהו;
יצאו שנים בעשירי, וקראן 'עשירי' - עשירי ואחד עשר
מעורבין זה בזה (כלומר: מעשר גמור ואחד עשר קדוש
הויין מעורבין ביחד, ומשום דאחד עשר שהוא קדוש קרב שלמים - לכך יקרבו שניהם ויאכלו
כחומר קודש שבהן: דטעונין שתי מתנות והרמת חזה ושוק כמו שלמים);
קראן 'אחד עשר' - עשירי וחולין מעורבין זה בזה. [רבנו גרשום: ושניהם יאכלו במומן לבעלים];
הא תו למה לי? היינו הך (כיון
דאשמעינן דיצאו שניהם בתשיעי וקראן 'עשירי' - ממילא ידענא דכי ההיא דינא איכא
ביצאו שניהם בעשירי)?
הא קא משמע לן: דכל בת אחת (דקרא
שם עשירי לעשירי ולאחד עשר בבת אחת) - תרווייהו קא קדשי, ואף על גב דלא
נעקר שם עשירי הימנו (דהא לעשירי נמי קרא 'עשירי').
יתיב רב כהנא וקאמר ליה להא שמעתא; אמר ליה רב אשי לרב
כהנא: והלא לא נעקר שם עשירי הימנו, ותנן 'זה הכלל: כל זמן שלא נעקר שם עשירי
הימנו אין אחד עשר מקודש'?
הני מילי בזה אחר זה, אבל בבת אחת - תרוייהו קא קדשי.
בזה אחר זה בהדיא קתני לה: 'קרא לתשיעי 'עשירי'
ולעשירי 'עשירי' ולאחד עשר 'עשירי' - אין אחד עשר מקודש'; 'זה הכלל'
לאיתויי מאי? לאו לאיתויי בבת אחת?
לא לאיתויי 'יצא עשירי ולא דבר (דלא
חשיבא עקירה בהך שתיקה, אלא אם כן עקרו בפירוש וקראו 'תשיעי')', דהא לא
נעקר שם עשירי הימנו; דאי לא תימא הכי (דבבת אחת קדוש), הא
דתניא 'יצאו שנים בעשירי ולא קדם אחד מהן את חבירו וקראן 'עשירי', עשירי ואחד
עשר מעורבין זה בזה' - והלא לא נעקר שם עשירי הימנו? אלא לאו משום דאמרינן כל
בבת אחת תרוייהו קא קדשי? (ולרב אשי דקפריך לרב כהנא והלא לא
נעקר וכו' לא הוה שמיע ליה מה דתריצנא לעיל 'הא קא משמע לן: דבב"א כו')
אי משום הא - לא איריא: הכא במאי עסקינן (דקתני 'עשירי ואחד עשר מעורבין', דחשבינן ליה לאחד עשר מקודש אף על גב
דקרא לעשירי 'עשירי')? (כגון) דקדים חד
מינייהו ואפיק לרישיה, וקרייה 'אחד עשר' (דהשתא נעקר שם 'עשירי' ממנו, שלא
קראו עשירי אלא 'אחד עשר'), והדר איערוב, ונפוק בהדדי, וקרינהו 'עשירי', דהא נעקר
שם עשירי הימנו (וקרייה אחד עשר. דהשתא נעקר שם 'עשירי' ממנו, שלא קראו עשירי אלא אחד עשר, ולהכי - אף על
גב דהדר קרא אתרוייהו 'עשירי' - קדוש האחד עשר). (אבל היכא דמתחלה קרינהו 'עשירי', אף על גב דבבת אחת לא הוי אחד עשר קדוש.
ולהכי מוקמינן 'כגון דקרייה אחד
עשר': דאי קרייה 'תשיעי' - לא איצטריך למיתני: דהא ודאי עקירה הוי, אבל באחד עשר -
פליג רבי ואמר דלא הוי עקירה, כדלקמן, ואיצטריך לאשמועינן דהוי עקירה.)
והא 'לא קדם' קתני?
מאי 'לא קדם' = דהדר איערוב.
וכמאן (מתרצינן דמה שקורא אחד עשר חשיבא
עקירה)?
דלא כרבי, דאי רבי - האמר 'אחד עשר לא הוי עקירה'!
אפילו תימא רבי; כי אמר רבי - היכא דאית ליה בהמות טובא (לעשר), דאמרינן (דהשתא כי מנה עשרה ראשונים וקרא
העשירי 'אחד עשר' איכא למימר דבהכי לא נעקר שם עשירי ממנו, דמאי 'אחד עשר' דקאמר?):
'חד עישורא' קאמר (כלומר: זה עישור ראשון);
הכא - דלית ליה בהמות טפי (אבל היכא דלית ליה בהמות יותר מאחד
עשר או י"ב או י"ג או י"ד או ט"ו - ליכא למימר הכי: שאין
מנהגו של עולם לומר 'זה עישור אחד' אלא אם כן יודע שיהו לו עישוריות הרבה; הלכך
אמרינן ד'אחד עשר' ממש קאמר, ועקר שם עשירי ממנו).
מאי 'רבי'?
דתניא: 'קרא לעשירי 'אחד עשר', ולאחד עשר 'עשירי' -
אין אחד עשר קדוש - דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אחד עשר קדוש; כלל אמר
רבי: כל זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו - אין אחד עשר קדוש'.
אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כגון דאית ליה בהמות טובא,
דאמרינן: 'חד עישורא' קאמר.
יצאו שנים בעשירי: (היינו
כגון 'אמר מר', ואשמעתא דרבא קמהדר, דקאמר לעיל 'יצאו שנים בעשירי קראן 'עשירי'
-עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה'; והשתא קקא פריש):
תנא חדא 'ירעו' (הנהו שנים שמעורבין - ירעו עד
שיסתאבו),
ותנא חדא 'יקריבו', ותניא אידך 'ימותו'!?
לא קשיא: הא דתנא 'ירעו' - רבנן היא, דאמרי אין מביאין
קדשים לבית הפסול (שאילו היו קריבים צריך לאוכלן
כחומר שבהם: דצריך להרים מהם חזה ושוק וליתן לכהנים, ומתוך שהכהנים מועטין הן ואין
נאכל אלא לכהנים - שמא לא יהו מצוין אוכלין לאותן חזה ושוק, ויפסלו בלינה לאחר שני
ימים ולילה אחד, והשתא מביא אחד מהם שהוא מעשר לבית הפסול: דהא מעשר ודאי אינו
צריך הרמת חזה ושוק לכהנים, אלא הכל נאכל לכל אדם, ומצויין לו אוכלין הרבה, ולא
ליתי לעולם לידי פסול לינה),
(בכורות סא,א)
והא דתאני 'יקריבו' - רבי שמעון היא, דאמר: מביאין קדשים
לבית הפסול; (במסכת זבחים פרק 'כל הזבחים שנתערבו' (דף
עה:) גמרינן פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, דתנן [פ"ח
מ"ג]: 'אשם שנתערב בשלמים: רבי שמעון אומר: שניהם ישחטו
בצפון ויאכל כחמור שבהן; אמרו לו: אין מביאים קדשים לבית הפסול'.)
והא דתני 'ימותו' - רבי יהודה היא, דאמר 'טעות מעשר -
תמורה הויא'; קסבר רבי יהודה תמורת מעשר (אינה קריבה אלא)
מתה.
וקסבר רבי יהודה 'תמורת מעשר מתה'? והתנן: 'אמרו משום
רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב' מכלל דרבי יהודה סבר קרב! וכי תימא 'רבי
מאיר - למאי דסבירא ליה קאמר' (דהכי קאמר: לדידי - דסבירא לי
דתמורת מעשר אינה קריבה - לאו תמורה היא, דאילו היה תמורה לא היה קרב), והתניא:
'אין בין אחד עשר (שקראו 'מעשר') לשלמים (דעלמא), אלא שזה עושה קדושה ליקרב (תמורתו
ליקרב שהשלמים עושים תמורה ותמורתן קריבה) וזה אין עושה קדושה ליקרב (אבל אחד עשר אין עושה תמורה ליקרב) - דברי רבי יהודה (דסבר רבי יהודה דטעות מעשר הויא תמורה, ואין תמורה עושה תמורה)'? (והאי 'ליקרב' בתרא לא נקט אלא משום דיוקא:) 'קדוש ליקרב'
- הוא דלא עביד, הא איהו גופיה קרייב.
ועוד, דתניא:
(ויקרא
ג,א) [ואם זבח שלמים קרבנו] אם מן
הבקר [הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה'] לרבות
אחד עשר לשלמים;
יכול שאני
מרבה אף התשיעי?
אמרת? וכי
הקדש - לפניו מקדש או לאחריו מקדש (שהוא עצמו קדוש)?
הוי אומר לאחריו מקדש (מסתברא דאינו עושה תמורה אלא לאחר
שהוא קדוש)';
סתם סיפרא מני? - רבי יהודה, וקתני 'מן
הבקר לרבות אחד עשר לשלמים'!
אלא תרגמה (להא דקתני 'ימותו') רבי
שמעון ברבי אבא קמיה דרבי יוחנן: במעשר בזמן הזה עסקינן, ומשום תקלה (דלא סבירא ליה הא דרב הונא דאמר בריש פירקין דהאידנא לא נהוג מעשר גזירה
משום לקוח ויתום, ולהכי אין מניחין אותו לרעות עד שיפול בו מום: דדלמא אדהכי והכי
אתי בהו לידי תקלה: לידי גיזה ועבודה, או אתי לשוחטן בלא מום - הלכך כונסן לכיפה
וימותו שם מאליהם).
אי הכי - מאי איריא תרי (כי
יצאו שנים בעשירי וקראן 'עשירי')? אפילו חד נמי?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא חד, דלית ליה פסידא, אבל תרי
- כיון דנפישי פסידא - לישהינהו עד דניפולל בהו מומא, וליכלינהו - קא משמע לן.
איתמר: האומר לשלוחו "צא ועשר עלי"; רב פפי
משמיה דרבא אמר: קָרָא לתשיעי 'עשירי' – קדוש (דלא
מפסיד ליה כלל, ואוכלו במומו); ולאחד עשר 'עשירי' - אינו קדוש (דכיון
דשלמים הוא - מפסידו חזה ושוק דמטי לחלק כהנים, ומצי אמר ליה "להפסידני לא
שויתיך שליח").
ורב פפא אמר: אפילו קרא לתשיעי 'עשירי' - אינו קדוש, דאמר
ליה "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" (והיינו עיות: שצריך לו להמתין עד
שתומם, ועוד: שאסור לגזזה ולעבוד בה).
ומאי שנא מהא דתנן [תרומות
פ"ד מ"ד; תוספתא תרומות פ"ה מ"ה]: 'האומר
לשלוחו "צא ותרום" - תורם כדעת בעל הבית; אם אינו יודע דעתו של בעל הבית
- תורם בבינונית: אחד מחמישים; פיחת עשרה< (שתרם
אחת מארבעים בעין יפה) או הוסיף עשרה תרומתו תרומה'?
אמרי: התם - כיון דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא דתרים בעין
רעה, אמר: "להכי אמדתיך (שאמדתי בדעתי שכך היה רצונך לתרום
כמה שתרמתי)"; הכא - טעותא היא, אמר: "לא איבעי לך למיטעי" (הלכך לא כלום הוא אותו טעות).
הדרן
עלך מעשר בהמה
וסליקא
לה מסכת בכורות
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .