דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נט
(בכורות נח,ב)
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מעשר!
מאי טעמיה דרבי יוסי ברבי יהודה?
סבר ליה כאבא אלעזר בן גומל, דתניא: 'אבא אלעזר בן
גומל אומר: (במדבר יח,כז) ונחשב
לכם תרומתכם [כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב] - בשתי
תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר (ואף
על גב דלא כתיב האי קרא דתרומתכם
אלא בתרומת מעשר - נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה מדכתיב כדגן
מן הגורן, כלומר: כתרומה גדולה שנוטל ישראל מגרנו); (והשתא איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי מילתא:) כשם
שהתרומה גדולה ניטלת באומד (שמאמד בדעתו כך וכך יש בכרי הזה,
ולפי אומדנותו נוטל תרומה) ובמחשבה (שמחשב ואומר: "שני לוגין שאני
עתיד להפריש - הרי הן תרומה", כדאמרינן (דמאי
פ"ז מ"ד) לגבי לוקח יין מבין הכותים; ולהכי
קרי ליה 'מחשבה': משום דאינו מונה אותן; אי נמי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר;
ותרוייהו: אומד ומחשבה - נפקא לן מונחשב (במדבר יח,כז)) -
(בכורות נט,א)
אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה'! -
ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב (במדבר
יח,כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים
לנחלה [על
כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה], ואיתקש
מעשר בהמה למעשר דגן (בריש פירקין (לעיל נג:) ואת מעשרותיכם
[דברים יב,ו] - בשתי מעשרות הכתוב מדבר:
אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן): מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה - אף מעשר בהמה ניטל
באומד ובמחשבה.
אמר רבא: עשירי - מאליו הוא קדוש (שאם
מנה תשעה ונשתייר עשירי בדיר, אף על פי שלא יצא ולא מנאו - קדוש מאליו).
מנא ליה לרבא הא?: אילימא מהא, דתניא: 'אין לי אלא
שקרא שמו 'עשירי', לא קרא שמו עשירי מנין? תלמוד לומר: [ויקרא
כז,לב:
וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט] העשירי
יהיה קדש [לה'] מכל מקום' - ודלמא 'עשירי' הוא דלא
קרייה (דליהוי ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו), 'קדש' קרייה
(אלא 'קדוש' גרידא קרייה רחמנא: דקדושה חלה עליו, ואינו נאכל אלא במומו)? (ענין אחר: ודילמא 'עשירי' לא קרייה: שלא קרא שמו 'עשירי' אלא 'קדש'
קרא שמו, ולהכי הוי מעשר, אבל היכא דלא קראו כלל - לא ליהוי קדוש כשאר מעשר? ולא
מפי המורה.);
אלא מהא, דתניא: 'קרא לתשיעי 'עשירי' ויצא העשירי ולא
דבר - התשיעי נאכל במומו (הואיל וקראו 'עשירי', דתמורת שם
מעשר מקדש לפניו ולאחריו, כדלקמן; אבל האחרים מיהא לא נפטרו אז, הואיל והוא תשיעי
למנין הבהמות), והעשירי מעשר'.
ודלמא שאני התם, דאיברר ליה עשירי (שלפי
שיצא בסוף תשעה - נברר מעצמו שהוא עשירי, ולכך הוי כשאר מעשר אף על פי שלא קרא
עליו שם); אי
נמי (ברייתא קמיירי כגון) דאחוי עילויה (כשיצא - הראה עליו באצבעו שיהא
מעשר, אלא שלא דבר בפיו; אבל היכא דנשתייר בדיר ולא קרא לו שם - לא שמעינן אכתי
דליהוי קדוש כשאר מעשר)?
אלא מהא, דתניא: 'קרא לתשיעי 'עשירי' ומת עשירי בדיר -
תשיעי נאכל במומו וכולם (השמונה שיצאו כבר) פטורין' מאי
טעמא כולם פטורין? לאו משום דקדש ליה עשירי (מאליו
בדיר אף על פי שלא יצא)?
ודלמא דאיפטרו במנין הראוי (כשיצאו
תשעה בפתח - היה שם מנין הראוי לעשר: שעדיין היה עשירי קיים, שהיה ראוי לצאת
אחריהם ולפוטרן; וכיון דראוי לצאת - דמי כמאן דיצא כבר, ופטר את המנין; ולקמן מפרש
טעמא; אבל איהו גופיה מיהא לא הוה קדוש עד שיצא), דהאמר רבא:
מנין הראוי פוטר!?
אלא מהא, דתניא: 'קרא לתשיעי 'עשירי', ונשתייר עשירי
בדיר - התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר' (אלמא
אף על גב דלא יצא - קדוש מאליו בדיר);
(והשתא פריך אהך ברייתא דקתני 'התשיעי
נאכל במומו':) והתניא 'תשיעי חולין'?
תני תנא קמיה דרב ששת: הא מני? - רבי שמעון בן יהודה היא,
דתניא: 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
(בכורות נט,ב)
אף התשיעי אינו קדוש אלא אם כן נעקר שם עשירי הימנו (דכי היכי דאם קרא לאחד עשר 'עשירי' אינו קדוש אלא אם כן נעקר שם 'מעשר' מן
העשירי: שלא קרא לעשירי 'עשירי' אלא 'תשיעי', וכדאמרינן לקמן במתניתין זה הכלל
כל שלא נעקר וכו', ובסיפא דהך ברייתא מפרש טעמא: 'משום דאחד עשר עושה קדושה
ליקרב'; 'אי נמי אחד עשר דאיברר כו' - אף תשיעי: אם קראו 'עשירי' לא
יהא נאכל אלא במומו אלא אם כן נעקר שם 'העשירי' מן העשירי, כגון שקראו 'תשיעי';
ולהכי, הכא דלא נעקר, אמרינן דהתשיעי חולין); והדין נותן (דגבי תשיעי נמי בעינן דליהוי נעקר שם 'עשירי' ממנו, כלומר: מן העשירי עצמו):
ומה אחד עשר, שהוא עושה קדושה ליקרב (כדאמרינן לקמן: שאם קרא לאחד עשר
'עשירי' - קרב שלמים, ומפקינן מקרא), (ואף
על פי שהוא חמור כל כך) - אינו קדוש אלא אם כן נעקר שם עשירי הימנו (אינו קדוש אלא אם כן נעקר מן העשירי שם 'עשירי', כגון שקרא לעשירי
'תשיעי', וכדאמרינן לקמן: 'זה הכלל כו'), תשיעי (שהוא קל כל כך) שאין עושה קדושה ליקרב (אף
על פי שקראו 'עשירי' אינו קרב, אלא
קדוש להא מלתא גרידא: דאינו נאכל אלא במומו, כדלקמן) - אינו דין
שאם נעקר שם עשירי הימנו – אִין, אי לא – לא (לא
ליהוי קדוש כלל)?
(מהדר הש"ס:) היא
הנותנת (דודאי גבי תשיעי דין הוא דאף על גב דלא נעקר שם 'עשירי' הימנו דלהוי חל
עליה קדושה שלו): (משום דגבי) אחד עשר -
שהוא עושה קדושה ליקרב, אי נעקר שם 'עשירי' הימנו – אִין, אי לא – לא (משום דקדושה שלו חמורה היא: שהרי קרב, כדלקמן, ולכך דין הוא דבעינן עקירה
עד דתיחול על ההיא קדושה חמורה), (אבל)
תשיעי (דקדושתו קלה) - שאינו עושה קדושה ליקרב (אלא
שלא יהא נאכל אלא במומו) - (דין הוא דההיא קדושה קלה תיחול
בדבר קל כגון דקראו 'עשירי') אף על גב דלא נעקר שם 'עשירי' הימנו (ואף על גב דלא נעקר שם 'מעשר' מן העשירי עצמו)! אי נמי (איכא למימר טעמא אחרינא): אחד עשר, דאיברר ליה עשירי, אי נעקר
שם עשירי הימנו – אִין, אי לא – לא (שכבר יצא העשירי קודם שיצא האחד
עשר, ונברר מעצמו שהוא מעשר, ולהכי דין הוא דלא ליהוי אחד עשר קדוש אף על פי שקראו
'עשירי' אלא אם כן נעקר שם 'מעשר' מן העשירי: דלאחר עשירי גמור היכי אפשר עשירי
אחר בסמוך לו?); תשיעי - דאכתי לא איברר ליה עשירי, ואף על גב דלא נעקר שם
'עשירי' הימנו (ואזיל וקראו 'עשירי' לזה)!
תו לא מידי (ליכא למימר בהאי דינא דקאמר 'היא
הנותנת' דודאי דין הוא דתיהוי קדוש אף על גב דלא נעקר).
אמר רבא: מנין הראוי – פוטר (שאם
היה לו עשרה טלאים,, והכניסן לדיר, ומנה תשעה או שמונה, ואחר שמנה - מת אחד מן
הנשארים בדיר, או יצא בפתח אחר שלא נתקדש העשירי - פטורין אלו שמנה כבר משום דהוו
'מנין הראוי': דבשעה שמנאן היו ראויין אלו שבדיר לצאת ולהתעשר העשירי עם אלו למנין
[כלומר:
שהמנין של אלו עושים אותו לעשירי], דהשתא משמע לן דהיינו
מאותו מנין שלא גמר עדיין: שלא מנה אלא תשעה או שמנה, כדפרישנא לעיל).
מנא ליה לרבא הא?
אילימא מהא, דתנן: 'קפץ אחד מן המנויין לתוכן (בדיר) - כולן פטורין
(משום דאיערב: דהנהו שמנוין כבר פטורין אף על פי שעדיין לא עישר עליהן)',
מנויין גופייהו דאיפטרו - לאו במנין הראוי?
ודלמא דעשר עילוייהו (והיינו
'מן המנויין', כלומר: מאותן שמנה ועישר עליהן)?
ההיא לא מצית אמרת, הא תני 'מן המעושרין לתוכן'!
ודלמא מאי 'מעושרין'? = מעשר דוקא (כלומר:
מן המעשרות עצמן)? דיקא נמי, דקתני 'ירעו' (משום
דכל חד וחד איכא לספוקי, דהיינו: הוא המעשר)!
אלא אמר רבא: אמר קרא: 'יעבור' [ויקרא
כז,לב:
וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'] -
ולא שכבר עבר; מאי 'שכבר עבר'?: אי דעשר עילוייהו, צריכא
למימרא? אלא לאו דאיפטרו להו במנין הראוי (דהכי משמע: ולא שכבר עבר בראוי:
דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר מאלו שבדיר, דההוא ודאי משום דאיפטר במנין הראוי)? -
שמע מינה.
תניא כוותיה דרבא: 'היו לו עשרה טלאים והכניסן לדיר, ומנה
חמשה (לאו דוקא נקט 'חמשה') ומת אחד מהם: אם מן המנויים מת - מונה ומשלים עליהם, ואם
משאינן מנויים מת - מנויים פטורין (משום דהוו מנין הראוי),
ושאינן מנויים מצטרפין לגורן אחר'.
ואמר רבא: היו לו י"ד טלאים, והכניסן לדיר, ויצאו
ששה בפתח זה וארבעה בפתח זה (שהיה לדיר שני פתחים),
וארבעה נשתיירו שם, אותם ארבעה, אם בפתח הששה יצאו - נוטל אחד מהם (דהואיל ויצאו עשרה באותו פתח), והשאר (הארבעה
שיצאו בפתח אחר) מצטרפין לגורן אחר (דבמנין הראוי לא אפשר למפטרינהו
להני: משום שבשעה שיצאו בפתח אחר לא היה מנין ראוי: דלא נשתיירו בדיר אלא ד', וד'
לא אפשר לאיצטרופי לד' דליהוו בני עשורי), ואם לאו (שלא
יצאו הארבעה בפתח הששה, אלא או נשתיירו בדיר או יצאו בפתח הארבעה אחרים) -
ששה פטורין, וארבעה ארבעה מצטרפין לגורן אחר;
יצאו ארבעה בפתח זה וששה בפתח זה ונשתיירו שם ארבעה: אם
אותם ארבעה בפתח הששה יצאו - נוטל מהם אחד והשאר פטורים, ואם לאו, ארבעה (ראשונים) וששה פטורים (משום דכי יצאו הארבעה תחלה הוו
מנין ראוי: דאכתי אישתייר בדיר עשרה שראוין להצטרף להם ולעשר עליהם),
וארבעה (אחרונים שנשתיירו או יצאו בפתח שלישי) מצטרפין
לגורן אחר;
יצאו ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה ונשתיירו שם ששה: אם
אותן ששה יצאו בפתח אחד (כלומר: בפתח הארבעה הראשונים או
בפתח הארבעה האחרונים) - נוטל מהם אחד (דהוו עשרה בפתח אחד)
והשאר פטורים, ואם לאו (שלא יצאו לא בפתח אלו ארבעה ולא
בפתח אלו ארבעה, אלא בפני עצמן או נשתיירו בדיר) - ארבעה (ראשונים וארבעה אחרונים) פטורים (דכל
ארבעה וארבעה שיצאו הניחו אחרים כדי להצטרף להן ולהתעשר עליהן: דהנהו ששה שנשתיירו
- שדינן בין להכא בין להכא) וששה מצטרפין לגורן אחר'.
מאי קא משמע לן? דמנין הראוי פוטר? והאמר רבא חדא זמנא!?
מהו דתימא 'ודאי מנין הראוי' (כגון
שמנה חמשה או ששה, ונשתיירו בדיר כדי לצרף להן, וליכא בדיר אלא אותו פתח דוודאי
הוא: דאותן שנשתיירו ראויין לצאת דרך אותו פתח עצמו ולהתעשר עם אלו שמנה כבר)
אמרינן, (אבל) 'ספק מנין הראוי': דחזי להכא ודחזי להכא (כגון
שיצאו בשני פתחים ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה, דהנך ששה שנשתיירו - ליכא למיקם עלייהו
אי יצאו בפתח זה או בפתח זה, וכיון דספק הוא) - לא אמרינן
(אימא דלא אמרינן מנין הראוי למישדינהו בין להכא בין להכא לפטור את כולן)? -
קא משמע לן. (ענין אחר: הא דחזו הנך להכא ולהכא, דשדינן להו בין
להנך ארבע בין להנך ארבע - היינו חשוב 'ספק'; ומפי המורה)
ואמר רבא: היו לו חמשה עשר טלאים (לא
נקט משום דווקא אלא אורחא דמילתא לצרופי חמשה בהדי חמשה), לא יאמר
'אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורים', אלא כונסן לדיר ומוציא
עשרה ונוטל מהם אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר.
תניא נמי הכי: 'היו לו חמשה עשר טלאים
(בכורות ס,א)
לא יאמר 'אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורים', אלא
כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר'.
והתניא: תשעה עשר טלאים: לא יאמר 'אברור עשרה (הכחושים) ואטול מהן אחד והשאר פטורין' (משום
דלא נשתיירו אלא חמשה, דלאו בר עישורי נינהו), אלא כונסן
לדיר (כולן, בין כחושים בין שמנים) ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר
פטורין' (ותרי מילי אשמועינן: חדא: דאינו יכול לברור הכחושים, וחדא: אף על גב דלא
נשתיירו אלא חמשה - לא מצי למימר דליהוו פטורין לגמרי, אלא מצטרפין לגורן אחר; וכמדומה דלא איצטריך למימר דהא אמרינן לעיל
(דף נז:) דחמשה לפני הגורן וחמשה
לאחר הגורן מצטרפין לעשרה, אלא הכי פירושו: לא יאמר וכו' והשאר ליהוו פטורין
עכשיו: שלא אכניסם בדיר עם האחרים ואף על פי שהגיע הגורן אוכל למכרן ולשוחטם,
הואיל ולאו בני עשורי נינהו: דאין הגורן קובע אלא דבר הראוי למעשר, והנך חמשה -
לאו בני עשורי נינהו! אלא כונסן לדיר כולן ביחד ומוציא עשרה, והשאר מצטרפין לגורן
אחר על כרחו, שהוקבע בדיר למעשר, ולא יוכל למכור ולשוחטם)?
תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא (בשבת שלפני הרגל שבו דורשים הלכות הרגל): בדיר שיש לו
שני פתחים עסקינן, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, דהאיך חד (שנשתייר באחרונה) חזי להכא ולהכא (הוי מנין הראוי בין להכא ובין
להכא, ופוטר את כולן, והוא עצמו - קדוש הוי, בין שיצא בין שנשתייר באחרונה: דעשירי
קדוש מאליו).
ולישני ליה כגון שמָנָה תשעה' וכי מטא עשרה - קרי חד
מרישא (שלא קראו עשירי אלא התחיל למנות כבתחלה: אחד, שנים, שלשה, ונמצא דהתשעה
עשר היה עשירי, ואפילו התשעה שֶׁמָנָה מתחלה נפטרו במנין הראוי)?
קסבר עשירי מאליו קדוש (אף
על פי שקראו 'אחד', ונמצא שהתשעה אחרונים לא יהו פטורין).
ולישני ליה בכגון שמנאן זוגות זוגות (שנים כאחד, וזוג עשירי לא היה רק אחד, ויפטרו כולן במנין הראוי: דההוא חד
בתרא חזיא להכא ולהכא)?
קסבר עשירי למנין בהמות הוא קדוש (דלא
אזלינן אחר פיו שאומר 'אחד, שנים' אלא אחר בהמות שהוציא; וכיון שהוציא חמש זוגות
שהן עשרה בהמות - הוי חד מינייהו קדוש, ואינך כולן דהוציא לאחר כן - במאי ליפטרי?
הא לא הוי מנין הראוי).
אמר רב נחמן בר יצחק: זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה דשני
ליה לרבא שמעתא בריגלא כשמעתיה (כלומר: זכתה אמו של רב הונא בר
סחורה שילדה בן כמותו, שידע לתרץ לרבא שמועתו בתוך הדרשא ותרצה לו בשיטת שמועתו:
דהא דקאמר לעיל 'מנין הראוי פוטר' והכי קא מתרץ רב הונא הכא, דהא חד חזי להכא וחזי
להכא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .