דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נח
(בכורות נז,ב)
גמרא:
מאי שנא תלת?
אמר רבה בר שילא: לקבל חורפי ואפלי וקייטי (שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח, ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת,
ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג, וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו: חרפי - בפרוס
הפסח; אפלי - בפרוס עצרת; קייטי - בפרוס החג; ואית דגרסי 'קייטי בפרוס עצרת ואפלי
בפרוס החג');
ומאי שנא בהני זימני?
אמר רבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו:
(בכורות נח,א)
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים (דכיון
דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים, ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן: דלא לשחטינהו
עד שיעשרם בזמן הגורן, שהוא סמוך לרגל, ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח
מהן בין לאכילה בין לקרבנות); ואף על גב דתנן 'עד שלא הגיע הגורן מותר למכור
ולשחוט' - ניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה (להתעשר
דליעשר)
והדר לזבון וליכול.
ואמאי קרי ליה 'גורן'?
דטבלה כגורן (מדרבנן, כדאמרן במתניתין: דמשהגיע
הגורן - לא ימכור ולא ישחוט עד שיעשר).
וכמה 'פרס'?
פירש רבי יוסי ברבי יהודה: אין פרס פחות מט"ו יום.
מאי משמע?
אמר רבי אבהו: פרוס = פלגא (כמו
פרוסה);
פלגא דמאי?
פלגא דהלכות פסח, כי הא דתניא: 'שואלין ודורשין בהלכות
פסח קודם לפסח שלשים יום (ופלגא הרי ט"ו יום);
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות'.
בן עזאי אומר בכ"ט באדר בא' בסיון [בעשרים ותשעה באב]:
במאי קמיפלגי רבי עקיבא ובן עזאי (בן
עזאי נמי סבר דזמן הגורן הוי בפרוס החג: ט"ו ימים קודם, דמיום כ"ט דאדר
עד ארביסר דניסן הרי ט"ו)?
רבי עקיבא סבר: אדר הסמוך לניסן זימנין מלא וזימנין חסר,
זימנין דמיקלע ביום שלשים (כי הוי אדר מלא)
וזימנין דמיקלע בכ"ט, ומשום הכי לא קביע ליה זמן (באיזה
יום של אדר איירי);
ובן עזאי סבר: אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, הילכך קביע ליה
זמן בכ"ט באדר;
באחד בסיון - איידי דלא נפישי (בהמות
דנולדו מפרוס הפסח עד אותו זמן; להכי לא מקדים ומעשר ט"ו ימים קודם הרגל
כבשאר הרגלים): אי אמרת ליקדים ליעשר - עד דמטי רגל שלמי להו (דבתר דליהוו מעושרים - ליזדבנו וליכלו כולהו בהמותן).
בכ"ט באב [באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב]:
בן עזאי לטעמיה, דאמר 'האלולין מתעשרין בפני עצמן' (ולא עם אותן שנולדו קודם אלול, ולהכי, אי הוה מאחר שלא לעשר הנהו דקיץ עד
יום האחרון של אלול - שהוא בפרוס החג ט"ו ימים - אתי לערבובי הנהו דאלול
והנהו דאב בהדדי, וקמעשר מן החדש על הישן! הילכך מקדים ומעשר הנהו דקיץ ביום
האחרון של אב, וקודם לא: דכל כמה דמצינא לקרובי לרגל כי היכי דלא לישלמו קודם –
עבדינן.)
וליעשרינהו ביום שלשים (של
אב)?
זימנין דמחסרין ליה לאב, ובעינן למיעבד הכירא בחדש וישן (דנהי דליכא למימר דליתו לעשורי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי, משום דאכתי
הוו אותן של אלול מחוסרי זמן: משום דאכתי יום ראשון של אלול הוא היכירא בעינן
למיעבד דלא ליתו לעשורי היום ולמחר חדש וישן בהדדי חדש אלול וישן אב, ולהכי לא
מיעשרי הנהו דאב בחדש אלול כלל, ואפילו ביום אחד).
רבי אלעזר ור"ש אומרים באחד בניסן בא' בסיון [בכ"ט באלול]:
בא' בניסן - כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'שתי שבתות' (דהלכות הפסח - שתי שבתות קודם, ובאותו זמן נמי מעשרינן; ולהנהו תנאי לית
להו 'פרוס').
בא' בסיון – כדאמרן;
בכ"ט באלול - רבי אלעזר ור' שמעון לטעמייהו, דאמרי:
באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה.
ולמה אמרו בכ"ט באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא
י"ט [ואי אפשר לעשר ביום טוב - לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול]:
ותיפוק ליה דבעינן למעבד הכירא בחדש וישן (ולהכי לא מצי לאחורי מלעשר טפי מיום אחרון של אלול: דבעינן היכירא בין חדש
לישן)?
חדא ועוד קאמר: חדא דבעינן למיעבד הכירא בחדש וישן, ועוד
מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא (בלע"ז
מצו"א: שצובעין העשירי).
(ובמסכת
ראש השנה (דף ח.) מפרש טעמייהו דרבי אלעזר ורבי
שמעון וטעמא דרבי מאיר.)
ר"מ אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; בן עזאי
אומר [האלולים
מתעשרים בפני עצמן]:
תניא: 'אמר בן עזאי: הואיל והללו אומרים כך והללו
אומרים כך (דרבי מאיר אומר באחד באלול, ורבי אלעזר ורבי שמעון
אומרים באחד בתשרי - אני איני יודע הלכה כמי, הילכך) האלולין
מתעשרין לעצמן.'
וליחזי טעמיה דמאן מסתבר? וכי תימא לא מצי קאי אטעמייהו –
והתניא: 'בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה'?
(היינו רבי עקיבא; והא דגרסינן בכוליה הש"ס רבי יהושע בן קרחה - היינו
בן של רבי עקיבא, כדגרסינן התם (שבועות דף ו.): 'אמר לו רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לרבי עקיבא' אלמא דבן עזאי היה חכם
גדול, והיה יודע להבחין איזה טעם יפה, והכא נמי הוי מצי למיקם אטעמייהו הי מיסתבר
שפיר.)
אמר רבי יוחנן: מפי השמועה אמרוה (דבין
רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון אמרי מילתייהו מפי השמועה): מפי חגי
זכריה ומלאכי (ולכן לא היה רוצה בן עזאי לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה
בהכרעתו).
תניא: 'באיזה צד אמר בן עזאי 'האלולים מתעשרין לעצמן'?
נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול - אין מצטרפין; חמשה באלול
וחמשה בתשרי - אין מצטרפין; חמשה בתשרי וחמשה באב (שאחריו) -
מצטרפין (אף על פי שיש גרנות בינתיים).
פשיטא!?
מהו דתימא כי היכי דמפסקי שָׁנִים מפסקי גרנות - קא משמע
לן, כדתנן: 'חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה - אין מצטרפין; חמשה לפני
הגורן וחמשה לאחר הגורן - הרי אלו מצטרפין';
אמר רבא: לדברי בן עזאי, נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול
וחמשה בתשרי - כונסן לדיר להתעשר
(בכורות נח,ב)
ונוטל אחד מן האלולין (ולא
שיכוין שיוציאנו בעשירי, דהא כתיב (ויקרא כז,לג) לא יבקר! אלא כמדומה, כגון שמנאן
רבוצין או עומדין, דהשתא אפשר לכווני דליהוי אחד מן האלולין עשירי, אבל אם היה
מעבירם בפתח תחת השבט לא ידע כי נפיק בריש עשרה, והכי נמי אמרינן לקמן: 'רבוצין או
עומדין הרי אלו מעושרין'), והשאר פטורין ממה נפשך: אי באחד באלול ראש השנה [למעשר בהמה] דאלול ותשרי מצטרפין, ודאב פטורים (דליכא מאותה שנה אלא חמשה); ואי באחד בתשרי ראש השנה [למעשר בהמה], דאב ואלול מצטרפין, דתשרי פטורין;
מאי אמרת: לצרפו [אולי צ"ל לצרפן] (הנך חמשה דתשרי) לגורן אחר (עם אותן שיולדו לאחר כן באותה שנה
עצמה יצטרפו עמהן בפרוס הפסח)? (לא אפשר, משום)
'עשירי ודאי (דיהיה קודש) אמר רחמנא ולא ספק (כגון הכא: דשמא אלו חמשה דתשרי נפטרו כבר באותו שנטל מן האלולין, דאלול
ראש השנה)'.
פשיטא (דמן האלולין נוטל: דאי מהנהו דאב -
לא ליהוי עשירי: דשמא אלול ראש השנה, וליכא משנה שעברה אלא חמשה, וליכא בהו דין
מעשר, ואי מהנהו דתשרי אהנך עשרה דאב ואלול - דילמא תשרי ראש השנה, וליכא נמי דין
מעשר בהנהו חמשה! ותו דהנך עשרה דאב ואלול לא ליהוו מעושרים)?
מהו דתימא לגזור דילמא אתי למישקל מהנך (דאב ותשרי) - קא משמע לן.
משנה:
באי זה צד מעשרין?
כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין
לצאת כאחת (שאם היו יוצאים כאחד - יהיו תשיעי ועשירי מקולקלין,
כדלקמן),
ומונין: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר "הרי זה
מעשר";
לא סקרו בסיקרא, ולא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים (שכובים) או עומדים - הרי אלו מתעשרין;
היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד (כלומר: שלא מנאן אחד שנים שלשה, אלא עשרה בבת אחת נטל בכל פעם ופעם, ומכל
עשרה נטל אחד למעשר) - אין זה מעשר (משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי
למנינא קודש);
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מעשר. (טעמא
דרבי יוסי מפרש בגמרא.)
קפץ אחד מן המנויין לתוכן (מאותן
שכבר עברו בפתח תחת השבט - אף על פי שאינן עדיין מעושרין, וכגון שמנה וחזר אחד מהן
וקפץ לתוך הדיר) - הרי אלו פטורין (דהמנויין הויין פטורין במנין
הראוי, כדמפרש בגמרא, ומשום דאין ידוע איזה הפטור - לכך כל מה שבדיר פטורין);
מן המעושרין (מן המעושרות גופייהו)
לתוכן - כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים.
גמרא:
תנו רבנן: 'באי זה צד מעשר?
כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין
לצאת כאחד; אימותיהם מבחוץ והם מבפנים, וגועות ויוצאות לקראת אמן'
ולפקינהו אינהו?
[ויקרא כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר] יעבור [תחת השבט העשירי
יהיה קדש לה'] כתיב, ולא שיעבירוהו.
ולשדי להו ירקא וליפקו לותיה?
אמר רב הונא: גזירה משום לקוח ומשום יתום (שמתה אמו קודם שנולד, והשתא אי הוה שדו ירקא - הוה נפיק נמי יתום, דמיפטר;
ואף על גב דאיכא יתום דמיחייב, כגון שנולד ואחר כך מתה אמו, וההוא לא נפיק אלא על
ידי ירקא - מכל מקום בהא דמעמיד אמותיהן של אלו מבחוץ ליהוי ליה הכירא, ויהיה נזכר
דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו).
תנו רבנן: [ויקרא כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן]
כל אשר יעבור [תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'] - פרט
לטריפה שאינה עוברת (כגון שנשברו רגליה מן הארכובה
ולמעלה, ולא מצי למיזל);
'תחת השבט' -
מצוה למנותן בשבט;
לא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים – מנין?
תלמוד לומר: 'העשירי [יהיה]
קדש' - מכל מקום;
ואין לי אלא שקרא שמו 'עשירי', לא קרא שמו עשירי מנין?
תלמוד לומר: 'יהיה
קדש' מכל מקום;
יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד יכול יהיו
מעושרין?
תלמוד לומר: 'עשירי'
ואין זה עשירי'!
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מעשר!
מאי טעמיה דרבי יוסי ברבי יהודה?
סבר ליה כאבא אלעזר בן גומל, דתניא: 'אבא אלעזר בן
גומל אומר: (במדבר יח,כז) ונחשב
לכם תרומַתכם [כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב] - בשתי
תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר (ואף
על גב דלא כתיב האי קרא דתרומתכם
אלא בתרומת מעשר - נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה מדכתיב כדגן
מן הגורן, כלומר: כתרומה גדולה שנוטל ישראל מגרנו); (והשתא איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי מילתא:) כשם
שהתרומה גדולה ניטלת באומד (שמאמד בדעתו כך וכך יש בכרי הזה,
ולפי אומדנותו נוטל תרומה) ובמחשבה (שמחשב ואומר: "שני לוגין שאני
עתיד להפריש - הרי הן תרומה", כדאמרינן (דמאי
פ"ז מ"ד) לגבי לוקח יין מבין הכותים; ולהכי
קרי ליה 'מחשבה': משום דאינו מונה אותן; אי נמי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר;
ותרוייהו: אומד ומחשבה - נפקא לן מונחשב (במדבר יח,כז)) -
(בכורות נט,א)
אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה'! -
ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב (במדבר
יח,כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים
לנחלה [על
כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה], ואיתקש
מעשר בהמה למעשר דגן (בריש פירקין (לעיל נג:) ואת מעשרותיכם
[דברים יב,ו] - בשתי מעשרות הכתוב מדבר:
אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן): מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה - אף מעשר בהמה ניטל
באומד ובמחשבה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .