דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נז
(בכורות נו,ב)
ורבי אלעזר אמר: לא שנא אלא שחלקו ט' כנגד י' וי' כנגד
ט', אבל חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' - אומר 'זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך';
ורבי יוחנן אמר: אפילו חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה -
אין אומר "זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך" (רבי
אלעזר ורבי יוחנן - בפלוגתא דרב ענן ורב נחמן פליגי.)
(בכורות נז,א)
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (דאין
ברירה),
דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו - לקוחות הן, ומחזירין זה לזה ביובל.
וצריכי (הנך תרתי דרבי יוחנן):
דאי אשמעינן הכא [במעשר בהמה],
בהא קאמר רבי יוחנן (דאין ברירה ופטורין:)
דומיא דבנך (משום דמעשר בהמה איתקש לבנך, כדכתיב (שמות
כב,כח) בכור
בניך תתן לי [פסוק כט]
כן תעשה וגו'): מה בנך בברור לך (שנולד ברשותך) - אף שורך וצאנך בברור לך, אבל שדה – מכר הוא
דאמר רחמנא ליהדר ביובל, ירושה ומתנה - לא; ואי אשמעינן שדה (הוה
אמינא בההיא קאמר רבי יוחנן) לחומרא, אי נמי לכתחלה (משום
דלחומרא אזיל, משום ספיקא), אבל הכא (אבל הכא דלקולא הוא: דמיפטר ממעשר) -
אימא לא? (אי נמי לכתחלה דלגבי יובל בעינן שתהא חוזרת קרקע
לתחלתה שהיתה ביחד, אבל גבי מעשר ליכא למימר הכי)? – צריכא.
מיתיבי (במסכת תמורה בפרק 'כל האסורין' [תמורה
פ"ו מ"ג]): 'וכן השותפין שחלקו: אחד נטל עשרה (טלאים) ואחד נטל תשעה (טלאים) וכלב (עמהן): (אותן עשרה הטלאים)
שכנגד הכלב אסורין (למזבח, דאחד מהן היה חילופו של
כלב, והיה 'מחיר כלב' [דכתיב: [דברים
כג,יט] לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך
לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם]
ולא ידעינן הי ניהו), (התשעה) שעם הכלב
מותרים (לית בהו איסורא)' ואם אמרת 'יש ברירה' - ליברור חד
מינייהו לבהדי כלב ולשקול, והנך לישתרו!?
אמר רב אשי: אי דשוו כולהו להדדי (שכל
כבש שבאותן תשעה יש לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו, ונמצא שהעשירי כנגד הכלב) -
הכי נמי (דיש ברירה, ונוטל אחד במחיר כלב ואוכלו, והשאר מותרין לגבוה);
הכא במאי עסקינן (דכולהו אסירי)? - (כגון) דלא שוו כולהו להדדי (שתשעה כבשים שבתוך עשרה שוין יותר
מתשעה שעם אותו הכלב), ושוי האי כלבא חד ומשהו (והכלב
שוה את העשירי ואותו משהו ששוין אותן תשעה שכנגדן יותר מתשעה שעמו), והאי
משהו משיך ואתי בכולהו (דהשתא הוי מחיר כלב הולך בכל התשעה
שכנגדו: בכל חד פורתא והעשירי כנגדו). (והמורה
גריס 'כגון דשוה כל חד וחד ארבעה זוזי ופלגי חומשא וכלבא חמשא זוזי, דההוא זוזא
שייך ואתי בכולהו; ופירושא הכי: דשוי כל חד וחד מאותן עשרה שכנגד הכלב ארבעה זוזי
ופלגי חומשא דזוזא, נמצא שכל העשרה שוין ארבעים וחד זוזי: שעשרה חצאי חומשין עושין
חמשה חומשין, דהיינו זוזא, והכלב שוה חמשה זוזים - נמצא שתשעה שעמו אינן אלא
ל"ו זוז, ואיהו חמשא - הרי ארבעין וחד, השתא לא שוו אותם שעם הכלב אלא ארבעה
זוזי כל חד, ואותן שכנגדו שוו כל חד ארבעה זוזי ופלגא חומשא דזוזא; נמצא שהכלב
משוה את כולם, ובכל אותן שכנגדו שייך חילוף הכלב אותו חצי חומש שכל אחד שוה יותר
על ארבע זוז מחילוף שכנגד אותו זוז שהכלב שוה יותר מארבע.)
משנה:
הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן
ומחוסר זמן והיתום;
ואיזהו יתום? - כל שמתה אמו או שנשחטה (בשעת לידה) ואחר כך ילדה;
רבי יהושע אומר: אפילו נשחטה אמה והשלח (והעור) קיים - אין זה יתום.
(וכל טעמא דמתניתין מפרש בגמרא.)
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא אמור פרשתא ח משנה ג]: (גבי שאר כל הקדשים כתיב) (ויקרא
כב,כז) [שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום
השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה']: 'שור או
כשב' - פרט לכלאים (מן
התייש והרחל בא); 'או עז' -
פרט לנדמה (שאמו רחל והוא דומה לעז); 'כי
יולד' - פרט ליוצא דופן; 'והיה
שבעת ימים' - פרט למחוסר זמן; 'תחת אמו' -
פרט ליתום; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: נאמר כאן (במעשר בהמה) (ויקרא כז,לב) [וכל מעשר בקר
וצאן כל אשר יעבר] תחת השבט [העשירי יהיה קדש לה'],
ונאמר להלן (בכל הקדשים) 'תחת
אמו'; מה להלן פרט לכל השמות הללו (כדפרישית:
כלאים ונדמה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום) - אף כאן (במעשר הכי נמי) פרט לכל השמות הללו (והיינו
טעמא דמתניתין), ומה כאן (מעשר) פרט לטרפה (דכתיב בה (ויקרא כז,לב) כל
אשר יעבור - פרט לטרפה שאינה עוברת: דבהמה שנחתכו רגליה מן
הארכובה ולמעלה - זו היא אחת מי"ח טריפות) - אף להלן
פרט לטרפה'.
'הכל' (דקתני במתניתין) -
לאיתויי מאי?
לאיתויי הא, דתנו רבנן [תוספתא
בכורות פ"ז מ"ד]: 'הרובע והנרבע והמוקצה (שהפרישוהו להקריבו לעבודה זרה) והנעבד (שעבד
את הבהמה עצמה, כגון שניסך לה בין קרניה) והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס -
כולן נכנסין לדיר להתעשר; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: טומטום
ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר'.
ותנא דידן (תנא דמתניתין, דתנא 'הכל'
לאתויי כל הני דמתניתא [הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן
והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס] ), אי גמר (מעשר) 'תחת' 'תחת' מקדשים - הני נמי לא (דהא
כולהו פסולי בקדשים, דתניא בתמורה בפרק 'כל האסורין' (דף כח.) [על הפסוק ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה - להוציא רובע ונרבע,
וכגון שאין בדבר אלא עד אחד; דאי שני עדים - בת קטלא היא, דכתיב ואת הבהמה תהרוגו [ויקרא
כ,טו]; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה), ואי לא יליף (מקדשים) - הני (מחוסר זמן ויתום) מנא ליה (דאין מעשרין)?
לעולם גמיר, והני (רובע ונרבע וכולהו אינך) -
רחמנא רבינהו (דלעשרי, ואף על גב דלא חזו להקרבה - יאכלו במומן
לבעלים),
דכתיב (ויקרא כב,כה) [ומיד בן נכר לא תקריבו
את לחם אלקיכם מכל אלה] כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם;
ותאנא דבי רבי ישמעאל: 'כל מקום שנאמר בו 'השחתה' - אינו אלא דבר ערוה ועבודה
זרה; דבר ערוה - דכתיב (בראשית ו,יב)
[וירא
אלקים את הארץ והנה נשחתה] כי השחית כל בשר את דרכו על
הארץ; עבודה זרה - דכתיב (דברים ד,טז)
פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה'; וכל שהמום
פוסל בו - דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו (דהא אקשינהו רחמנא למום, דכתיב (ויקרא
כב,כה) כי
משחתם בהם מום בם), וכל שאין המום פוסל בו - אין דבר ערוה ועבודה זרה
פוסלין בו, והאי מעשר - הואיל ולא פסיל ביה מומא, דכתיב (ויקרא כז,לג) לא
יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו [ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל]-
דבר ערוה ועבודה זרה נמי לא פסיל ביה; רובע ונרבע - דבר ערוה; מוקצה ונעבד - עבודה
זרה; ואתנן - דבר ערוה; ומחיר איתקש לאתנן; טומטום ואנדרוגינוס - קסבר ספיקא הוא (אי זכר אי נקבה, הלכך ממה נפשך מיעשרי);
רבי שמעון בן יהודה אומר [משום רבי שמעון: טומטום
ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר] - קסבר ספיקא הוא (בריה בפני עצמה היא): מיעט רחמנא גבי קדשים זכר ודאי ונקבה ודאית, ולא טומטום
ואנדרוגינוס; מעשר נמי גמר 'תחת' 'תחת' מקדשים.
תנו רבנן: 'הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים
והטרפה - דברי רבי אליעזר ברבי
יהודה איש כפר ברתותא, שאמר משום רבי יהושע. אמר רבי עקיבא: אני שמעתי הימנו אף
יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום'
ותנא קמא, אי גמר 'תחת' 'תחת' מקדשים - הני נמי (יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום) לא, ואי לא גמר, בשלמא טרפה - (ויקרא
כז,לב) [וכל מעשר בקר וצאן] כל אשר יעבר תחת השבט [העשירי יהיה קדש
לה'] כתיב - פרט לטרפה שאינה עוברת, אלא כלאים מנא ליה?
לעולם גמר, וביוצא דופן
(בכורות נז,ב)
סבר לה כרבי שמעון, דאמר: יוצא דופן - ולד מעליא הוא (במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.)
קאמר רבי שמעון דהרי זה כילוד, ואמו טמאה לידה; וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא: '[ואם
נקבה] תלד [ויקרא יב,ה] - לרבות יוצא דופן' והכי נמי אמרינן: '(ויקרא
כב,כז) [שור או כשב או עז] כי
יולד לרבות יוצא דופן'), ודלא כרבי
יוחנן(דאמר התם בההוא פירקא [שם]
דמודה רבי שמעון לעניין קדשים שאינו קדוש, דגמר לידה לידה מבכור: דבעי רחם);
במחוסר זמן - סבר לה כרבי שמעון בן יהודה (דאמר דנכנס לדיר להתעשר, וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק 'הלוקח בהמה מן
העובד כוכבים' (דף כא:));
יתום - כגון שהשלח (העור)
קיים;
ורבי יהושע לטעמיה, דאמר 'אפילו שחט את אמו והשלח קיים
(כשיצא הולד לחוץ) - אין זה יתום'
העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה (מקום) לפני רבי: במקומנו מפשיטין את המתה ומלבישין את החי (זהו הולד; כשמקשה מחמת הוולד, מפשיטים עור האם שהיא מתה, ומלבישין אותו
לולד שהוא חי, ומתקיים מפני דבר זה שעושין לו).
אמר רבי: נתגלה טעמא של משנתינו (דודאי
משום הכי קאמר רבי יהושע 'אם נולד כל זמן שהעור שהשלח קיים אינו יתום':
דכיון דהעור מהנה לולד - דומה כמי שאמו קיימת).
(ועוד העיד דבר זה:)
חזירין (לשון חזרת: ירק שלועזים 'לטוגא') שבמקומנו - יש להם ששים רבוא קלפים
בבית המסס שלו (היינו אותן עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו המסס
של בהמה שקורין 'צינטולא');
(ועוד העיד דבר זה:) פעם
אחת נפל ארז אחד שבמקומנו ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת (על
צידו ברוחבו שהוא עב כל כך שעברו עליו י"ו קרנות זו בצד זו; 'על חודו' –
כלומר: ברוחבו של אילן)
פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני (עוף
הוא, כדאמרינן בכמה דוכתי 'ואימא כביעא דבר יוכני'), וטבעה (ממה שבתוכה) ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים ומי שדיא ליה והא כתיב (איוב
לט,יד) כנף רננים נעלסה [אם אברה חסידה
ונצה] ('נעלסה' מתפרש הכי, בלשון נוטריקון: נושא עולה ונתחטא:
שכך אמר הקב"ה: וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך
שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה? אלמא דלא שדיא ליה;
'נתחטא' - לשון ירידה, וחבירו במסכת תענית (דף יט.) 'בן המתחטא לפני אביו').
אמר רב אשי: ההוא - מוזרתא הואי (בלע"ז
טורני"דא שלא היתה ראויה לאפרוח, לכך השליכה).
משנה [ה]:
שלש גרנות למעשר בהמה (כלומר:
בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה: שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק - צריך לו
לעשר כשיגיע הפרק, דמשיגיע הפרק - לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר, אבל קודם
לכן מותר: דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו, דהעשירי קדוש מאחר שקרא עליו שם, אבל
הרשות בידו לאוכלו בלא מעשר; אבל בהני שלשה זמנים הצריכוהו חכמים שלא יאכל לכתחלה
בלא מעשר; ובגמרא מפרש מאי שנא בהני זמנים ומאי טעמא נקט לשון 'גרנות'):
בפרס הפסח (מפרש בגמרא כמה הוא, וטעמא דכל הני תנאי מפרש בגמרא), ובפרס
העצרת, ובפרס החג - והן גרנות של מעשר בהמה (דטבולין
הבהמות מדרבנן) - דברי רבי עקיבא;
בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים
ותשעה באב;
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בניסן, באחד בסיון,
בכ"ט באלול, ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא
יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב (כדמפרש בגמרא 'משום סקרתא': שצריך
לסקור בסיקרא העשירי, ובי"ט אי אפשר מפני שצובע) - לפיכך
הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
רבי מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה (דאותן שנולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיוולדו מכאן
ואילך, משום דהוי חדש וישן);
בן עזאי אומר: האלולים (אותן
שנולדו באלול) מתעשרים בפני עצמן (אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם
בני אב; וטעמא מפרש בגמרא: דמספקא ליה אי הלכה כרבי מאיר באחד באלול או כרבי שמעון
באחד בתשרי; הלכך מתעשרין בפני עצמן).
[משנה ו] כל
הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול - הרי אלו מצטרפין (לכונסן
לדיר אחד) (אתאן לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה);
חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין;
חמשה לפני הגורן (מאלו שלש גרנות) וחמשה
לאחר הגורן - הרי אלו מצטרפין (שאין הגורן מפסיק);
אם כן למה נאמרו 'שלש גרנות למעשר בהמה' (למאי הלכתא)?
שעד שלא הגיע הגורן - מותר למכור ולשחוט (לכתחלה בלא מעשר): הגיע הגורן - לא ישחוט, ואם שחט – פטור.
גמרא:
מאי שנא תלת?
אמר רבה בר שילא: לקבל חורפי ואפלי וקייטי (שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח, ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת,
ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג, וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו: חרפי - בפרוס
הפסח; אפלי - בפרוס עצרת; קייטי - בפרוס החג; ואית דגרסי 'קייטי בפרוס עצרת ואפלי
בפרוס החג');
ומאי שנא בהני זימני?
אמר רבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו:
(בכורות נח,א)
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים (דכיון
דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים, ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן: דלא לשחטינהו
עד שיעשרם בזמן הגורן, שהוא סמוך לרגל, ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח
מהן בין לאכילה בין לקרבנות); ואף על גב דתנן 'עד שלא הגיע הגורן מותר למכור
ולשחוט' - ניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה (להתעשר
דליעשר)
והדר לזבון וליכול.
ואמאי קרי ליה 'גורן'?
דטבלה כגורן (מדרבנן, כדאמרן במתניתין: דמשהגיע
הגורן - לא ימכור ולא ישחוט עד שיעשר).
וכמה 'פרס'?
פירש רבי יוסי ברבי יהודה: אין פרס פחות מט"ו יום.
מאי משמע?
אמר רבי אבהו: פרוס = פלגא (כמו
פרוסה);
פלגא דמאי?
פלגא דהלכות פסח, כי הא דתניא: 'שואלין ודורשין בהלכות
פסח קודם לפסח שלשים יום (ופלגא הרי ט"ו יום);
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .