דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נו
(בכורות נה,ב)
משנה:
הלוקח או שניתן לו במתנה - פטור ממעשר בהמה.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר קרא: (שמות
כב,כח-כט) [מלאתך ודמעך לא תאחר] בכור
בניך תתן לי [פסוק כט] כן תעשה לשורך לצאנך [שבעת ימים יהיה
עם אמו ביום השמיני תתנו לי] -
(בכורות נו,א)
מה בניך אין בלקוח ובמתנה (דלא
שייכא בהו לקיחה ומתנה, אלא אצלו נולדו) - אף צאנך ובקרך אינו בלקוח ובמתנה.
(ופריך:) והאי -
בבכור כתיב? (ואת ילפת מינה מעשר בהמה? ועוד: בכור קדוש בלקוח ומתנה, שהרי משעה שנולד קדוש!?)
אמר קרא: 'כן תעשה' אם אינו
ענין לבכור (והא ודאי לא מצית מוקמת בבכור) - דלא איתיה
בעשייה (ולא בעי עשייה: שיקדישנו האיש), דברחם קדוש - תנהו ענין למעשר בהמה.
ואימא תנהו ענין לחטאת ולאשם (דלא
לייתינהו מלקוח ומתנה)?
דומיא ד'בנך' (דמשתעי בבכור אדם): מה בנך (גירסת רש"י: בכור)
שאינו בא על חטא - אף צאנך ושורך שאינו בא על חטא.
ואימא תנהו ענין לעולה ולשלמים?
דומיא ד'בנך': מה בנך
(גירסת רש"י: בכור) שאינו בא בנדר ונדבה (בכור אינו נדר ונדבה אלא חובה) - אף צאנך ושורך כו'.
ואימא תנהו ענין לעולת ראייה (שהיא
חובה, ולא על חטא)?
דומיא ד'בנך': מה בנך
(גירסת רש"י: בכור) שאין קבוע לו זמן (בכור אין זמן קבוע לקדושתו, אלא כשנולד קדוש) - אף שורך
וצאנך שאין קבוע לו זמן.
אי 'מה בנך אינו בלקוח כלל - אף שורך וצאנך אינו בלקוח
כלל', אלמה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר
להתעשר?
אמר רבא: אמר קרא: 'תעשה' [שמות
כב כט:
כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי]
בשעת עשייה (בשעה שהן ראויין להתעשר) מיעט הכתוב (שלא יהו לקוחין, ובמעי אמן - לאו שעת עשייה היא).
גופא: אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברים במעי
אמן - כולן נכנסין לדיר להתעשר.
והא אנן תנן 'הלקוח או שניתן לו במתנה פטור מן מעשר
בהמה'?
אמר רבי
אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחילמא (הלילה נראה לי רבי יוחנן בחלום),
מילתא מעליא אמינא (והואיל ונראה לי יודע אני בי שאומר
היום דבר טעם): אמר קרא: 'תעשה' - בשעת
עשייה מיעט הכתוב.
איתיביה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר: 'הלקוח חל על
מחוסר זמן (שאם לקחו קודם [סיום] שבעת ימים ללידתו - שוב
אינו נכנס לדיר להתעשר, וכל שכן אם לקחו גדול; והא 'מחוסר זמן': דלא שעת עשייה
היא, וחייל עליה דין לקוח)'
אמר ליה: זו אינה משנה, ואם תמצא לומר משנה - (ודאי) רבי שמעון בן יהודה היא משום רבי שמעון, דאמר 'מחוסר זמן
נכנס לדיר להתעשר והרי הוא כבכור: מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו - אף
מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו' (דלדידיה
מחוסר זמן שעת עשייה הוא, ומשום הכי לקוח חל עליו; ומיהו במעי אמו - מודה דאין
'לקוח' חל עליו).
תני תנא קמיה דרב: איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר? כל שנתנו
לה וחזר ולקחו הימנה (ואם יש לו תשעה והוא - חייבין
במעשר, ואם יצא אחד מן הכשירין בעשירי - הרי טוב, ואם יצא האתנן בעשירי - יאכל
במומו לבעלים).
והא איפסיל ליה בלוקח?
אישתמיטתיה (להאי מקשה) הא דאמר רבי
אסי אמר רבי יוחנן 'לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר להתעשר' (והכא נמי כגון שנתנו במעי אמו).
(בכורות נו,ב)
ותיעשרה איהי (כיון דבמעי אמו נתנו לה - לא
מיפסיל משום נתן אתנן, דכל כאלו מתנה, ויאכל במומו אם יצא האתנן בעשירי, ולמה לי
'חזר ולקחו')?
בזונית כותית.
ולוקמה בזונה ישראלית, ותיעשרה איהי?
קא משמע לן (הך ברייתא) דזונה
ישראלית לא הוי 'אתנן' (דהאי אתנן דלא בר עשורי - דזונה
כותית היא, דמיקרי 'אתנן', אבל אי הוה זונה ישראלית - לא מיקרי אתנן, ואפילו למזבח
שרי),
כדאביי, דאמר אביי: זונה כותית אתננה אסור, וכהן הבא עליה אינו לוקה משום ' [יויקרא
כא,יד:
אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה [פסוק
טו] ו]לא יחלל זרעו [בעמיו כי
אני ה' מקדשו] '; זונה ישראלית - אתננה מותר, וכהן הבא עליה לוקה משום
'לא יחלל זרעו':
'זונה כותית אתננה אסור' - גמר 'תועבה' 'תועבה' מעריות (בעריות כתיב מכל התועבות האלה [ויקרא יח,
פסוקים כו,כט] ובאתנן כתיב כי תועבת ה' אלקיך [גם
שניהם] [דברים כב,יט]): מה
עריות דלא תפסי בהו קדושי (דחייבי כריתות נינהו, והכל מודים
שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות, דאין ממזר אלא מחייבי כריתות [במסכת
יבמות (דף מט.)]) - אף זונה בהך דלא תפסי בה קדושי; וכהן הבא עליה אינו
לוקה משום 'לא יחלל זרעו' דלא יחלל זרעו אמר
רחמנא, והאי - לאו זרעיה הוא (דהולד הולך אחר הכותית [בפ"ב
דיבמות דף כג.; קידושין סח,ב] 'בנך הבא מישראלית קרוי
'בנך', ואין בנך הבא מן הכותית קרוי 'בנך' אלא 'בנה').
משנה:
האחין השותפין (האחין שהן שותפין)
שחייבין בקלבון (כדמפרש לקמן: שחלקו בנכסי אביהן
ואחר כך נשתתפו, ואם שוקלין הסלע שלם - דהיינו שני חצאי שקליהם ביחד - חייבין לתת
כל אחד ואחד מעה קטנה לקלבון, דהא שני ממונות הן, והרי הן כשאר בני אדם שהשוקל
שקלו נותן עמו קלבון, דהוא קלבון להכרע; ויש
אומרים [קלבון] לחילוף: שאין שני חצאי סלע יוצאין בסלע בלא חילוף מועט, והואיל
ורוב בני אדם נותנין כל אחד מחצית הסלע וקלבונו עמו, כי מצטרפי נמי שנים ויהבי סלע
שלם - יהבי נמי קלבון [שני], והני אחין שחלקו וחזרו ונשתתפו - דהכא הן כשאר שותפין
דעלמא - וחייבין בקלבון [שני]) - פטורין ממעשר בהמה (כל ימי שותפותן לעולם, כדקתני בברייתא בגמרא: 'יהיה
לך [שמות יג,יב] - ולא של שותפות');
(וכש)חייבין במעשר
בהמה (כגון שלא חלקו ועדיין תפיסת בית ירושת אביהן קיימת: דלא הוו כשותפות,
כדאמר בגמרא: 'יכול אפילו קנו בתפיסת הבית? תלמוד לומר: יהיה' אלמא כאביהן דמו) -
פטורין מן הקלבון ([השני] אם נותנין בין שניהם סלע
שלם: דבמקום אביהן קיימי נכסי, ואילו הוה יהיב אבוהון סלע על שני בניו - לא היה
נותן קלבון לחילוף, שכן דרך לעולם שהמחוייב שני חצאי שקלים נותן שקל שלם, ולא הוי
כשני אנשים המצרפין שני חצאי סלעיהם לסלע שלם);
קנו מתפיסת הבית – חייבין (במעשר
בהמה, כדאמרינן בגמרא; והאי 'קנו' - לא לקחו במעות, אלא שנפלה להם בהמות
מאביהם),
ואם לאו – פטורין;
חלקו חזרו ונשתתפו (הוו
כשותפין דעלמא) - חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה.
גמרא:
תנו רבנן: [שמות יג,יב: והעברת כל פטר רחם לה’
וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה']: ''יהיה
לך' - ולא של שותפות (דמשמע
המיוחד לך אתה נותן, ולא של שותפות);
יכול אפילו קנו בתפיסת הבית? תלמוד לומר: 'יהיה'(מכל מקום);
והאי בבכור כתיב?
אם אינו ענין לבכור - דהא איתיה
בשותפות, דכתיב (דברים יב,ו) [והבאתם שמה
עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם]
ובכורות בקרכם וצאנכם (לשון
רבים משמע: לשנים הוא אומר בקרכם) - תנהו
ענין למעשר בהמה'.
אמר רבי ירמיה: פעמים שחייבין בזה ובזה (בקלבון ובמעשר),
ופעמים שפטורין מזה ומזה, פעמים שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה, ופעמים
שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון:
חייבין בזה ובזה - שחלקו בכספים (וחזרו
ונשתתפו) ולא
חלקו בבהמה (דגבי קלבון הוו כשאר שותפים, וגבי בהמה הוי תפיסת הבית);
פטורין מזה ומזה - שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספים
חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה - שחלקו בזה ובזה
חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון - שלא חלקו בזה
ובזה.
פשיטא?
חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים (דקולא
הוא דפטורין מזה ומזה) איצטריכא ליה (לאשמועינן): סלקא דעתך
אמינא כיון דחלקו בבהמה (ניזיל לחומרא ונימא):
גלו דעתייהו דלמיפלג (בנכסים נמי) קיימי,
וליחייבו בקלבון - קא משמע לן.
אמר רב ענן: לא שנו (דהויא
שותפות להיפטר ממעשר בהמה כי חזרו ונשתתפו) אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים
כנגד גדיים (אלא שחלקו בשומא לפי שוייהן: דהתם ליכא למימר 'זה חלקו
המגיע ממיתת אביהם', דוודאי בשעת מיתה זכה זה בחצי הגדיים ובחצי התיישים וזה בחצי
הגדיים והתיישים, הלכך השתא - קנין הוא: שזה קונה מזה, והולדות שישנם בשעת חלוקה
פטורין ממעשר בהמה משום 'לקוח', ואותן העתידים לבא - פטורין משום שותפות), אבל
חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים - אומר 'זה חלקו המגיעו משעה ראשונה
לכך' (אמרינן 'ברירה' וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביו, ועדיין ירושה היא, ושם
ירושה עליהן, וכי חזרו ונשתתפו - הדרא לה תפיסת הבית כמרישא, ולא שותפות הוא;
הילכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום 'לקוח', ולא העתידין לבא
פטורין משום שותפות).
ורב נחמן אמר: אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד
תיישים - אין אומרים זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך (אין
ברירה, והוי מרישא לקוחות והדר שותפין);
ורבי אלעזר אמר: לא שנא אלא שחלקו ט' כנגד י' וי' כנגד
ט', אבל חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' - אומר 'זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך';
ורבי יוחנן אמר: אפילו חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה -
אין אומר "זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך" (רבי
אלעזר ורבי יוחנן - בפלוגתא דרב ענן ורב נחמן פליגי.)
(בכורות נז,א)
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (דאין
ברירה),
דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו - לקוחות הן, ומחזירין זה לזה ביובל.
וצריכי (הנך תרתי דרבי יוחנן):
דאי אשמעינן הכא [במעשר בהמה],
בהא קאמר רבי יוחנן (דאין ברירה ופטורין:)
דומיא דבנך (משום דמעשר בהמה איתקש לבנך, כדכתיב (שמות
כב,כח) בכור
בניך תתן לי [פסוק כט]
כן תעשה וגו'): מה בנך בברור לך (שנולד ברשותך) - אף שורך וצאנך בברור לך, אבל שדה – מכר הוא
דאמר רחמנא ליהדר ביובל, ירושה ומתנה - לא; ואי אשמעינן שדה (הוה
אמינא בההיא קאמר רבי יוחנן) לחומרא, אי נמי לכתחלה (משום
דלחומרא אזיל, משום ספיקא), אבל הכא (אבל הכא דלקולא הוא: דמיפטר ממעשר) -
אימא לא? (אי נמי לכתחלה דלגבי יובל בעינן שתהא חוזרת קרקע
לתחלתה שהיתה ביחד, אבל גבי מעשר ליכא למימר הכי)? – צריכא.
מיתיבי (במסכת תמורה בפרק 'כל האסורין' [תמורה
פ"ו מ"ג]): 'וכן השותפין שחלקו: אחד נטל עשרה (טלאים) ואחד נטל תשעה (טלאים) וכלב (עמהן): (אותן עשרה הטלאים)
שכנגד הכלב אסורין (למזבח, דאחד מהן היה חילופו של כלב,
והיה 'מחיר כלב' [דכתיב: [דברים כג,יט] לא
תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] ולא ידעינן הי ניהו), (התשעה) שעם הכלב
מותרים (לית בהו איסורא)' ואם אמרת 'יש ברירה' - ליברור חד מינייהו
לבהדי כלב ולשקול, והנך לישתרו!?
אמר רב אשי: אי דשוו כולהו להדדי (שכל
כבש שבאותן תשעה יש לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו, ונמצא שהעשירי כנגד הכלב) -
הכי נמי (דיש ברירה, ונוטל אחד במחיר כלב ואוכלו, והשאר מותרין לגבוה);
הכא במאי עסקינן (דכולהו אסירי)? - (כגון) דלא שוו כולהו להדדי (שתשעה כבשים שבתוך עשרה שוין יותר
מתשעה שעם אותו הכלב), ושוי האי כלבא חד ומשהו (והכלב
שוה את העשירי ואותו משהו ששוין אותן תשעה שכנגדן יותר מתשעה שעמו),
והאי משהו משיך ואתי בכולהו (דהשתא הוי מחיר כלב הולך בכל התשעה
שכנגדו: בכל חד פורתא והעשירי כנגדו). (והמורה
גריס 'כגון דשוה כל חד וחד ארבעה זוזי ופלגי חומשא וכלבא חמשא זוזי, דההוא זוזא
שייך ואתי בכולהו; ופירושא הכי: דשוי כל חד וחד מאותן עשרה שכנגד הכלב ארבעה זוזי
ופלגי חומשא דזוזא, נמצא שכל העשרה שוין ארבעים וחד זוזי: שעשרה חצאי חומשין עושין
חמשה חומשין, דהיינו זוזא, והכלב שוה חמשה זוזים - נמצא שתשעה שעמו אינן אלא ל"ו
זוז, ואיהו חמשא - הרי ארבעין וחד, השתא לא שוו אותם שעם הכלב אלא ארבעה זוזי כל
חד, ואותן שכנגדו שוו כל חד ארבעה זוזי ופלגא חומשא דזוזא; נמצא שהכלב משוה את
כולם, ובכל אותן שכנגדו שייך חילוף הכלב אותו חצי חומש שכל אחד שוה יותר על ארבע
זוז מחילוף שכנגד אותו זוז שהכלב שוה יותר מארבע.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .