דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נג
(בכורות נג,א)
משנה:
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני
הבית, בחולין אבל לא במוקדשים, ונוהג בבקר ובצאן, ואין מתעשרין מזה על זה;
בכבשים ובעזים (כלומר: ונוהג בכבשים ועזים) - ומתעשרין
מזה על זה;
בחדש (שנולדו לאחר אלול) ובישן
(שנולדו קודם אלול) - ואינן מתעשרין (חדש וישן) מזה על זה (כדמפרש בגמרא);
שהיה בדין: ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם
מתעשרין מזה על זה, כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה - אינו דין שלא יהו מתעשרין מזה
על זה?
תלמוד לומר: [ויקרא כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן כל
אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'] 'וצאן' -
משמע כל צאן אחד.
גמרא:
לימא מתניתין (דקתני 'נוהג בחוצה לארץ') דלא
כרבי עקיבא, דתניא : 'רבי עקיבא אומר: יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ
ויקריבנו? תלמוד לומר: (דברים יב,ו)
והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם [ואת תרומת ידכם ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם] בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר
בהמה ואחד מעשר דגן; ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה (מעשר דגן אינו נוהג אלא בארץ, דקאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף
לז.) 'כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ',
וילפינן ליה מקראי), וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן - אי אתה מעלה מעשר בהמה';
אפילו תימא רבי עקיבא: כאן ליקרב (לאו
קדוש),
כאן (ומתניתין, דקתני 'נוהג') ליקדש (ומפרש
בסמוך למאי הלכתא קדוש).
דיקא נמי (דרבי עקיבא - מהקרבה הוא דקממעט לה),
דקא נסיב לה תלמודא 'והבאתם שמה' (דהיינו
הקרבה) -
שמע מינה.
אי הכי, מאחר שאינו קרב - אמאי קדוש?
לנאכל במומו לבעלים (דימתין
עד שיומם, ואוכלן; מעשר בהמה - בין תם בין בעל מום - דבעלים הוא, דלא אשכחן קרא
דליתביה לכהן).
בפני הבית ושלא בפני הבית:
אי הכי, אפילו האידנא נמי?
כדרב הונא, דאמר רב הונא (לקמן
בהאי פירקא (דף נח:)): גזירה משום יתום (שלא יכניס יתום לדיר להתעשר; דאמר במתניתין 'הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ
מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום' - ולהכי נקט רב הונא 'יתום' טפי מכל
הני: משום דהתם גבי מילתיה לא שייך למימר אלא לקוח ויתום; לקמן בהאי פירקא 'יתום =
שמתה אמו בשעת לידה: זה פירש למיתה וזה פירש לחיים').
אי הכי מעיקרא נמי (כשהמקדש
קיים) לא (נגזור משום יתום)?
אלא (להכי לא גזרינן בזמן בית המקדש: ד)אפשר
בהכרזה (אפשר בהכרזת בית דין שלא יכניס אדם יתום לדיר להתעשר, הילכך) הכא
נמי אפשר בהכרזה (האידנא נמי ליפרשו ואפשר בהכרזה)!
אלא אמר רבה: משום תקלה (דאין
לנו על מה להקריב, וצריך לשהויי עד שיומם, ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה, או
שוחטו בלא מום).
ומנא תימרא דחיישינן לתקלה?
דתניא: 'אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין (דחרם הויא קדש כהקדש, דכתיב כל חרם קדש קדשים [הוא
לה'] [ויקרא כז,כח]) בזמן
הזה, ואם הקדיש והעריך והחרים - בהמה תיעקר (דלא
ליתי בה לידי תקלה), פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים
המלח; ואיזהו 'עיקור'? נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה (ברעב)'.
אי הכי בכור נמי לא ליקדש?
בכור בדידן תליא מילתא (בתמיה)?
ברחם קדוש!
הכי קאמר: (הואיל וחיישת לתקלה) ליקנינהו
לאודנייהו (דאימהות) לעובדי כוכבים (כי
היכי דתיהוי יד עובד כוכבים באמצע) דלא ליקדש מעיקרא (ולא ליתי לידי בכורה);
(בכורות נג,ב)
אפשר (בתקנתא אחריתי) כדרב
יהודה, דאמר רב יהודה: 'מותר לו לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם' -
הכא נמי (גבי מעשר בתקנתא דלא צריך לשהויי:) אפשר דשדי ביה מומא מעיקרא. (והא עדיפא מהך, כדאמרן בפירקא קמא (לעיל דף ג:): דמשום הכי כלו חיותיה דרב מרי, דהוה מקני לאודנייהו לעובד כוכבים משום
דמפקע להו אפילו מקדושת כהן)
(ומשני:) מי ידע הי
נפיק?: וכי תימא דמפיק ליה בריש עשרה (בעשירי) - (ויקרא
כז,לג) לא יבקר בין טוב לרע [ולא ימירנו ואם המר
ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל] אמר רחמנא (לא יבקר משמע שהוא לא יוציאנו אלא הוא
יוצא מעצמו); וכי תימא אפשר דשדי ביה מומא בכולי עדריה (קודם שיעשר, דעדיין הן חולין ומותר להטיל מום, ואחר כך יעשר: דמעשר חל על
בעל מום, כדכתיב לא יבקר בין טוב לרע [ויקרא
כז,לג]) -
מהרה יבנה בית המקדש ובעינן בהמה להקרבה וליכא!?
(וקפריך:) הכי נמי
בבכור בהמה (דקאמרת יטיל בהן מום,איכא למיפרך) מהרה יבנה
בית המקדש ובעינן בהמה להקרבה וליכא?
אפשר בפשוטין.
הכא נמי אפשר בלקוחין (שהלקוחין
אינו צריך הטיל בהם מום,שהרי פטורין מן המעשר,דקתני במתניתין 'הלקוח והניתן לו
במתנה פטור ממעשר בהמה')!
(ומשני:) כיון דאיהו
שדי ביה מומא בכולי עדריה (פטורין הנולדים אצלו),
ושכיחי מומי דפסילי בקדשים - דאפילו דוקין שבעין נמי פסלי (הוו
לקוחים דבר מועט, ושכיחי מומי טובא דפסלי בקדשים, ואפילו דוקין שבעין פסלי) -
לא שכיחי (הלכך לא שכיחי בהמות להקרבה; משום הכי לא מפרישינן
מעשר).
בחולין אבל לא במוקדשין:
מוקדשין – פשיטא: לאו דידיה נינהו!
בקדשים קלים, ואליבא דרבי יוסי הגלילי (אצטריך לאשמועינן), דאמר: קדשים קלים -ממון בעלים הם, דתניא: '(ויקרא
ה,כא) [נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או
בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] 'ומעלה
מעל בה'' - לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים - דברי רבי יוסי
הגלילי' (שאם הפקיד אצל חבירו בהמות שלמים,
וכפרו, ונשבע עליה ואחר כך הודה - ישלם קרן וחומש ואשם, דקרינא ביה בה' ובעמיתו, דכתיב ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו [ויקרא ה,כא] ושלם [שם,
פסוק כד], ושלמים יש בהן בה' ובעמיתו), סלקא דעתך אמינא ליעשרו - קא משמע
לן.
ואימא הכי נמי?
(ויקרא כז,לב) [וכל מעשר בקר וצאן כל
אשר יעבר תחת השבט העשירי] יהיה קדש [לה'] אמר
רחמנא, ולא שכבר קדוש.
טעמא דכתב רחמנא 'יהיה קדש',
הא לאו הכי הוה אמינא חיילא קדושת מעשר עילויהו (מפרש
לקמן, ויעבור עלייהו ב'[לא ימכר]
ולא יגאל')? השתא קדושה
חמורה אקדושה קלה לא חיילא, קדושה קלה אקדושה קלה מיבעיא?
מאי היא?
דתנן [תמורה פ"ז מ"ג]: 'אחד
קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה (שאין קדושת מזבח חלה על קדושת בדק הבית, ואף על גב דקדושת מזבח חמורה; ולא
קדושת בדק הבית על קדושת מזבח שיהא חייב ליתן דמיהן לבדק הבית), אבל
מקדישין אותו (קדשי מזבח לקדשי בדק הבית) הקדש
עילוי (טובת הנאה שיש לו מקדושת מזבח יכול ליתן לבדק הבית;
וזו היא טובת הנאה: דיכול ליטול סלע מישראל אחר על מנת שיתננה לבן בתו כהן
שיקריבנה, כדאמרן בפרק 'עד כמה' (לעיל דף כז.); 'עילוי' היינו שמעלה בדמים אותו שיעור טובת הנאה, ונותן לגזבר) ומחרימין
אותו (בקדשי מזבח מחרימין, ויתן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו
בהן; אבל חלק מזבח - לא חיילא שום קדושה אחריתי)'; מהו דתימא:
התם (היינו טעמא דלא חיילא קדושת מזבח אקדושת בדק הבית) - דכל בהמה
לאו לעולה קיימא (שהרי רוב בהמות עומדות לאכילה,
הלכך כי אקדשה לבדק הבית - שפיר אקדשה, וגמר וחיילא עלה קדושת בדק הבית: דתו לא
לשנייה לקדשי מזבח), אבל הכא (לגבי מעשר) - דכל בהמה
למעשר קיימא אף על גב דאקדשה (לשלמים) לא פקע
איסורא דמעשר מינה; (ו)למאי נפקא
מינה (אי הוה חיילא קדושת מעשר אשלמים? הא לא חמיר מעשר משלמים)? למיקם
עליה ב'לא יגאל'* (דשלמים
הוו בני פדיון) - קא משמע לן ('יהיה
קדש - ולא שכבר קדש').
*במעשר
נאמר: [ויקרא כז,לג] לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל]; ובחרם נאמר: [ויקרא
כז,כח]
אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל
כל חרם קדש קדשים הוא לה']
ונוהג בבקר ובצאן, ואין מתעשרין מזה על זה; בכבשים ובעזים
[ומתעשרין מזה על זה; בחדש
ובישן - ואינן מתעשרין מזה על זה]:
ויהיו חדש וישן מתעשרין מזה על זה מקל וחומר: ומה כבשים
ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין מזה על זה, חדש וישן שאינן כלאים זה בזה - אינו
דין שיתעשרו מזה על זה?
תלמוד לומר: (דברים יד,כב)
עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה]: בשתי
מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ומקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה
מעשר דגן מחדש על הישן לא (דכתיב (דברים יד,כב) [עשר
תעשר את כל תבואת זרעך] היוצא השדה שנה שנה: היוצא שנה אתה מעשר, ולא משנה זו לשנה שעברה, ולא משנה שעברה לשנה הבאה') - אף
מעשר בהמה מחדש על הישן לא.
אי הכי כבשים ועזים נמי, לימא מקיש מעשר בהמה למעשר דגן:
מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו – לא (כדאמרינן לקמן: תן 'חלב' לזה ולזה), אף
מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא?
רבי רחמנא 'וצאן' [ויקרא
כז,לב:
וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'] (דמשמע:
כל צאן - מין אחד חשוב לענין מעשר)
.
אי הכי חדש וישן נמי?
הא כתיב 'עשר תעשר' (דאתקש למעשר דגן)!
ומה ראית?
אמר רבא: אמר קרא 'שנה שנה':
לשנה הקשתיו (מעשר בהמה למעשר דגן, שלא יתרום משל שנה שעברה שנולד
קודם אלול על שנולדו לאחר אלול) ולא לדבר אחר (מין
במינו).
תוספות
ד"ה תלמוד לומר עשר תעשר. הכא אתיא היקישא ומפקא מק"ו ולעיל (גבי) כל
פסולי המוקדשין {דף לג.} אתי ק"ו ומפיק מהיקישא גבי פלוגתא דבית שמאי ובית
הלל, דשרו בית הלל אפי' לזרים!? ושם {ד"ה וב"ה} פירשתי.
[##
והרי אין היקש למחצה? - אולי כאשר יש לימוד מיוחד – אשפר הקש למחצה]
תנן התם (במעשר דגן קמיירי) [תרומות
ב,ד]: 'אין תורמין ממין על שאינו מינו, ואם תרם אין תרומתו תרומה'
- מנא הני מילי?
אמר רבי אמי אמר רבי ינאי, ואמרי לה אמר רבי אמי אמר רבי
שמעון בן לקיש: (במדבר יח,יב)
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן [ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים] אמרה
תורה: תן חלב לזה וחלב לזה (היינו תרומה ומעשר, כדכתיב (במדבר
יח,ל) בהרימכם
את חלבו ממנו, וקאמר רחמנא שיתן לכל אחד מעשרותיו בפני עצמו);
(בכורות נד,א)
אשכחן תירוש ויצהר (דאין
מעשרין מזה על זה, דהכי כתיב: חלב
לכל אחד);
תירוש ודגן (דלא כתיב בתרוייהו אלא חד חלב, מנלן דלא יתרום מדגן על
תירוש ומתירוש על דגן?), דגן ודגן (חיטין על שעורין ושעורין על חיטין) מנין?
קל וחומר: ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה (גפנים וזיתים אינן כלאים זה עם זה) אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן
דגן ודגן, שהם כלאים זה בזה ( דגן ודגן - כלאי זרעים מדרבנן; דגן ותירוש - כלאי כרם מדאורייתא) - אינו
דין שלא יתעשרו מזה על זה!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .