דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נב
(בכורות נא,ב)
משנה [ט]:
הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי
האם (נכסי מלוג [?? אם נשואה בעלה יורשה,
ואם אינה נשואה - כל נכסי האם! –וכן שואל הרש"ש]); ואינו נוטל
בשבח (אם השביחו נכסים לאחר מיתת האב קודם שחלקו - אין הבכור נוטל פי שנים בשבח
אלא שמין את הנכסים מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, והבכור שנטל שני חלקים בקרקעות:
יתן מעות לפי ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה, ואותן מעות יחלקו בין כולם) ולא
בראוי כבמוחזק (בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בשעת מיתתו, אבל ראויין
היו ליפול לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן - אין הבכור נוטל פי שנים בהן),
(בכורות נב,א)
המשך המשנה
ולא האשה בכתובתה (לא בשבח שהשביחו: אם אינם שוין
הנכסים בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובה, ואחר כך השביחו - אינה נוטלת אלא כמה שהיו
שוין, ולא בראוי כבמוחזק),
ולא הבנות (שהיה מקבל עליו לזון את בתה שהיה
לה מאיש אחר חמש שנים) במזונותיהן (אינה ניזונת לאחר מיתתו אלא לפי מה
שהנכסים שוין לא בשבח ולא בראוי),
ולא היבם (שנוטל פי שנים: חלקו וחלק המת
שייבם את אשתו - אינו נוטל בחלק אחיו לא בשבח ולא בראוי),
וכולם אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק (מפרש בגמרא אמאי נקיט ליה).
גמרא:
מאי טעמא [ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם]?
אמר קרא (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן השנואה
יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה]: '(כי הוא ראשית אונו ו)לו משפט
הבכורה' - משפט הבכורה לאיש, ואין משפט הבכורה לאשה (משמע דאדידיה קאי, כלומר: בנכסיו משפט הבכורה - ולא בנכסי אשתו);
ואינו נוטל בשבח - דכתיב 'בכל אשר
ימצא לו' (לאב בשעת מיתה);
ולא בראוי כבמוחזק - דכתיב 'בכל אשר
ימצא לו';
ולא האשה בכתובתה? – איני, והאמר שמואל: 'בעל חוב (שהלוה לחבירו מעות ומכר לוה הנכסים והשביחום לקוחות) גובה את
השבח (טורף בעל חוב הגוף והשבח)' (והך
אשה נמי בעלת חוב היא)?
אמר רבי אבא: מקולי כתובה שנו כאן. (זה
אחד מקולי כתובה.)
ולא הבנות במזונותיהן:
מאי טעמא?
תנאי כתובה - ככתובה דמי.
ולא היבם:
מאי טעמא?
בכור קרייה רחמנא, (והיה
הבכור אשר תלד [דברים כה,ו], ומוקמינן ביבמות (דף כד.)
דביבם מיירי, וקאמר רחמנא דמצוה לייבם בגדול).
אמר אביי: לא שנא אלא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה ליבום,
אבל דבין יבום לחלוקה – שקיל; מאי טעמא? - (דברים כה,ו)
[והיה
הבכור אשר תלד] יקום על שם אחיו המת [ולא ימחה שמו מישראל] אמר
רחמנא (והיינו לנחלה, כדאמר ביבמות (כד:)
'בכור קרייה רחמנא', ודינו כבכור: דלא יטלו בראוי ובשבח בין מיתת אביהם לייבום),
והרי קם (משעה שנשא אשת אחיו קמו פי שנים בנכסים ברשותו, וכי אשבח - ברשותו אשבח,
ונוטל פי שנים אף בשבח).
רבא אמר: אפילו דבין יבום לחלוקה נמי לא שקיל; מאי טעמא?
– כבכור: מה בכור אין לו קודם חלוקה - אף יבם נמי אין לו קודם חלוקה.
וכולם אין נוטלין בשבח:
(בכורות נב,ב)
לאיתויי שבחא דממילא (שלא
טרח בה אחיו): (כגון) חפורה -
והוו שובלי (שהיתה התבואה שחת בשעת מיתתו, ועכשיו נעשו שבלים), (או) שלפופי - והוו תמרי (סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולים;
וקא משמע לן דאפילו בהאי שבחא - לא שקיל בכור אלא כאחד מן האחין, ושמין אותן מה
היו שוין כשמת האב, ובהנהו דמים שקיל פי שנים; דאי מרישא - הוה אמינא: אין הבכור
נוטל פי שנים בשבח - הני מילי בשבח שטרחו בו אחים, כגון זיבול שדות וקשקוש ועידור).
ולא בראוי כבמוחזק:
לאיתויי נכסי דאבי אבא (אם
היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראוין ליפול להם כשימות - אף על גב
דודאי עתידים ליפול להם, ואפילו יש לו בן אחד - יטלו אלו חלק אביהם, וסלקא דעתא
אמינא כמוחזק דמו, וקא משמע לן סיפא; דאי מרישא - הוה אמינא: 'ראוי' דקתני רישא
דאין הבכור נוטל בו - כגון שנפלו לו נכסי אחי אביהם שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם
של אלו, ומתו בניו, ואחר כך מת הוא: דנכסים הללו לא היו ראוין להם בשעת מיתת אביהם
אלא מספק).
משנה [י]:
ואלו שאין חוזרין ביובל:
הבכורה, והיורש את אשתו, והמייבם את אשת אחיו (ונטל חלק אחיו ירושה גמורה היא ואינו מחזיר (ח) ביובל)
והמתנה = דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: המתנה כמכר (ויוצאה
ביובל);
רבי אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל;
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: <אף> היורש את אשתו יחזיר
(קרקעות) לבני משפחה וינכה מהן את הדמים, (ובגמרא
מפרש לה.)
גמרא:
מאי טעמא דרבי מאיר?
מכר - הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, מתנה וירושה לא, והני
מירושה – ירושה, דמתנה – מתנה;
בכור - (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן
השנואה יכיר] לתת לו פי שנים [בכל אשר ימצא לו כי הוא
ראשית אנו לו משפט הבכרה]: מתנה קרייה רחמנא.
והיורש את אשתו:
ירושת הבעל דאורייתא (לשארו
הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה [במדבר
כז,יא] - מכאן שהבעל יורש את אשתו [ב'יש
נוחלין' (בבא בתרא קיא:)]).
והמייבם את אשת אחיו:
בכור קרייה רחמנא.
וחכמים אומרים מתנה כמכר:
מאי טעמייהו דרבנן?
[ויקרא כה,יג: בשנת היובל
הזאת] תשובו [איש אל אחזתו] - (תשובו איש אל אחוזתו - קרא יתירא הוא, דהא כבר
נאמר (ויקרא כה,י) ושבתם איש אל אחוזתו;
והלכך -)
לרבות את המתנה; והני (אחריני דמתניתין) - (להכי מודו רבנן דאינם חוזרין:) כולהו ירושה נינהו: בכור אמר קרא 'לתת
לו פי שנים' - מקיש חלק בכורה לחלק פשוט: מה חלק פשוט ירושה (כדכתיב: ביום הנחילו את בניו [דברים כא,טז]) - אף חלק בכורה ירושה (וירושת הבעל דאורייתא, ויבם – 'בכור' קרייה רחמנא).
רבי אלעזר אומר כולם חוזרים ביובל:
סבר לה כרבנן, דאמרי 'תשובו -
לרבות את המתנה', והני כולהו מתנה נינהו: בכור – 'לתת לו
פי שנים' - מתנה קרייה רחמנא, והיורש את אשתו - ירושת הבעל דרבנן,
והמייבם את אשת אחיו – 'בכור' קרייה רחמנא.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו - לקוחות הן
ומחזירין זה לזה ביובל (וחוזרין וחולקין).
מותיב רב הושעיא: 'ואלו שאין חוזרין ביובל: הבכורה'!?
אמר ליה רבי אלעזר: מאי 'אין חוזרין'? - אין
חוזרין לבטלה (שיהא מאבד בכורתו, אבל חוזרין וחולקין ונוטל פי שנים
כבתחלה).
מתקיף לה רב ששת: מכלל דמאן דאמר חוזרין (דרבי אלעזר) - חוזרין לבטלה קאמר (בתמיה)?
קרי רב חמא עליה דרב ששת (קהלת ז,יא)
טובה חכמה עם נחלה [ויתֵר לראי השמש]: ולא שמיע ליה הא: דכי אתי
רבין אמר רבי יוחנן, ואמרי לה רבי אלעזר אמר משום רבי אלעזר בן שמוע: מאי 'חוזרין'?
- חוזרין לבטלה. (טוב טעם חכמת חריפות האמורה עם
נחלת הברייתות: שהיה רב ששת בעל ברייתות; דאי הוה שמיע ליה לרב ששת הא דרבין - לא
הוה פריך מידי.)
ר"י בן ברוקה אומר <אף> היורש את אשתו יחזיר
לבני וכו':
מאי קסבר?: אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא - אמאי יחזיר
לבני משפחה? ואי קסבר ירושת הבעל דרבנן - דמים מאי עבידתייהו?
לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא, והכא במאי עסקינן? -
כגון שהורישתו אשתו בית הקברות, ומשום פגם משפחה אמור רבנן לשקול דמי וליהדר,
וכדתניא: 'המוכר קברו ודרך קברו, מקום מעמדו (שעושין
מעמדות שבעה למת) ובית הספדו - באים בני משפחה וקוברים אותו בעל כרחו (של לוקח) משום פגם משפחה', ומאי
'ינכה להם מן הדמים'? - דמי קבר אשתו (דהוא חייב בקבורתה, כדאמר במסכת כתובות
(דף מז:)).
הדרן
עלך יש בכור
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .