דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף נ
(בכורות מט,ב)
משנה [ז]:
חמש סלעים של בן - במנה צורי (מפרש
בגמרא);
שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה (כלומר: וכן חמשים של אונס וכו'), ומאה של מוציא שם רע - כולם בשקל
הקדש: במנה צורי (דהוו עשרין מָעִין, ואותן מעין
שבמעות מנה צורי).
(ובגמרא מפרש למה לי למהדר ולמיתני
האי וכו')
וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף, חוץ משקלים (שקלים הבאים בלשכה באדר - אין מביאין שם אלא מטבע של חצי שקלים).
גמרא:
'מנה צורי'?
אמר רבי אסי: מנה של צורי (היוצא
במדינת צורי: דהסלע ארבעה זוזים, והזוז במשקל זהב של משקל שני פשיטין ומחצה למשקל
הברזל);
רבי אמי אמר: ('סלע צורי' היינו)
דינרא ערבא (ישמעאלי; ולא פירש לי שיעורו, ומצאתי בתשובת הגאונים
בבליים: ששבעה דינרים האמורים בכל הש"ס - שהדינר שש מעה כסף - עושין עשרה
מאותן של ערביא; ובלשון ערבי קורין אותה 'מגרעות');
רבי חנינא אומר: איסתרא סרסיא (סלעים
מיושנים)
דמיזדבנא תמניא (מינייהו) בדינרא: חמש
מינייהו לפדיון הבן.
(בכורות נ,א)
רבי יוחנן אומר: דינרא הדריינא, טריינא (דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר), שייפא (שם המלך) - דמזבנא בעשרים וחמשה זוזי (בכ"ה
דינר של כסף בדינר צורי); דל מינייהו שתותא, והנך (ואינך)
לפדיון הבן (דסבירא ליה דסלעים של בכור הם סלעים של ארבעה דינר,
והוא סלע צורי: דמטי לחמשה סלעים עשרים דינר).
הני עשרין וחד נכי דנקא הוי (דל
שתות מכ"ד - ופשו עשרים; ודל שתות מחד זוזא - פשו כ"א נכי דנקא)?
אלא דל שתותא וזוזא, והנך לפדיון הבן.
אכתי עשרין נכי דנקא הוי (דכי
מדלית שתות וכי הדר מדלית חדא זוזא - פשו עשרים נכי שתות)!?
אלא דל (בריש) זוזא (ופשו כ"ד) ושתותא (והדר דל שתות מכ"ד, ופשו
עשרים),
והנך לפדיון הבן, דהוי להו עשרין מתקלי במתקלי דינרא (במשקל
דינר צורי, כדפרישית) דאינון עשרין ותמניא זוזי ופלגי ופלגא דנקא בדינרא ערביא (דדינר צורי עושין השבעה עשר בדינר ערבי, והי"ד עושין עשרים, פשו להו
שש צורים דעבדי שמונה דינרים ערביים ופלגא [ופלגא] דנקא, דהוא 'פונדיון': דדינר
הוו י"ב פונדיונין, אלא שפונדיוני צורי גדולים ושל ערביים קטנים כיון דשבעה
צורים עושין עשרה ערביים - מטי לכל דינר צורי דינר ערבי וחמש פונדיונין ערביים
ושביעית פונדיון; צא וחשוב לשבעה דינרים חמש פונדיונין ושביעית פונדיון לכל דינר -
הוו להו ל"ו פונדיונין טופייאנא, דאינון שלשה דינרים, ואישתכח דשבעה הוו
עשרה! הלכך שבעה דינר צורים הוו עשרה, והי"ד הוו עשרים, ופשו ששה דינר צורים;
הוסף לכל דינר חמשה פונדיונין ושביעית, הוו להו ל"א פונדיונין טופייאנא בציר
פורתא, וההוא פורתא לא חשיב, צרף פונדיונין, ועשה אותן דינר - הוו ל"א
פונדיונין שני דינר ופלגא דדינר ופונדיון; אישתכח דששה דינרי צורים עושין תמניא
ופלגא ופלגא דנקא של ערביים;
ולשון זה שפירשתי כתוב בספרים ולא
פירש לנו, כי לא פירש מפי הרב הגדול כל הך מילתא: דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא
דינר, דאינון כ"ח ופלגא ופלגא דנקא, אבל מצאתיה בתשובת הגאונים.)
אמר רבא: סילעים דאורייתא - תלתא ותילתא (דינר צורים) הוי, (ותילתא דהן = עשרין מעין),
דכתיב (שמות ל,יג; במדבר ג,מז) 'עשרים
גרה השקל' ומתרגמינן 'עשרין מעין', ותניא: שש מעה כסף דינר.
מיתיבי: (המקדיש שדהו בשנת היובל היה פודה
בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ובתורת כהנים [ספרא
בחוקותי פרשתא ד פרק י משנה ה] גבי מקדיש שדהו קתני: '[ויקרא
כז,יז: אם משנת היבל יקדיש שדהו]
כערכך יקום: נותן מ"ט סלעים ומ"ט
פונדיונין למ"ט שנים של יובל;) והלא סלע
של קדש - ארבעים ושמנה פונדיונין' (כלומר: ולמה אמרנו מ"ט
פונדיונין? והלא סלע של קודש - מ"ח פונדיונין? אישתכח דקא פריק בית זרע חומר
שעורים בחמשים שקל ופונדיון); פונדיון זה מה טיבו (והלא לא נאמר אלא חמשים שקל כסף)? - קילבון לפרוטרוט (הכרע הוא האי פונדיון, דמטי קולבון מעה קטנה לכל אחד לפרוטרוט, משמע: לכל
אחד בפני עצמו, כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל דף ה.)
'ולא מנאו הכתוב אלא בפרוטרוט')' (קתני
מיהת סלע של קודש ארבעים ושמונה פונדיונין, והיינו ארבעה דינר צורים, דהכי אמרינן
בקדושין (דף יב.): 'שש מעה כסף דינר מעה שני
פונדיונין', נמצא דינר - י"ב פונדיונין, וסלע ארבעים ושמונה; אלמא סלע
דאורייתא = ארבעה דינרין, וקשיא לרבא)!?
(ומשנינן:) בתר דאוסיפו
עילוייהו (על סלע דאורייתא הוסיפו שתות, ועשאוהו למדת סלע צורי:
עשרים וארבעה מָעִין), דתניא: ''עשרים גרה השקל' -
למדנו לשקל שהוא עשרים גרה; ומנין שאם רצה להוסיף – יוסיף? - תלמוד לומר: (ויקרא
כז,כה) [וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה] יהיה [השקל] (עשרים גרה יהיה השקל משמע: עוד הויה אחרת);
יכול יפחות? - תלמוד לומר: (בסדר 'ויקח קרח' כתיב, [במדבר
יח,טז]) [ופדויו מבן חדש
תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה] הוא - (שלא יפחות).
רב אשי שדר ליה שבסר זוזי לרב אחא בריה דרבינא בפדיון הבן
(רב אחא כהן היה); שלח ליה (ושלח רב אשי לרב אחא): לישדר
לי מר תלתא יתירתא דאיכא עלוייהו (שנתתי לך יותר מדאי, כרבא, דאמר
'סלע דאורייתא = שלש דינרין ותילתא'; מטי לחמשה סלעים ט"ו דינר, והתילתא -
דאינון שתי דינרין נכי תלתא, דמטי לסך הכל שבסר זוז נכי תילתא)!
שלח ליה (רב אחא): לשדר לי מר
תלתא אחרינא דאוסיפו עילוייהו (תשלח לי מר תלתא זוזי, דהא אוסיפו
עלייהו ועשאום למדת צורי, דהוו חמש סלעים = עשרים זוז)!
אמר רבי חנינא: כל כסף האמור בתורה סתם – סלע; דנביאים - ליטרין
(מנין דהוא עשרים וחמשה סלעים); דכתובין – קינטרין (מאה סלעים בכל שקל), חוץ מן כספו של עפרון, שאף על פי שכתוב בתורה סתם - קינטרין
דכתיב (בראשית כג,טז) [וישמע אברהם אל עפרון
וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת] ארבע
מאות שקל כסף עובר לסוחר (שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו
בתורת שקלים), ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא 'תיקלא' (גירסת
רש"י: והאיכא דוכתא דקרו לתקלא דידהו קינטריא: שגדול במדת קינטרא,
הלכך קינטריא יהיב ליה).
אמר רבי אושעיא: ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני
כספה וזהבה של ירושלים (שהיה בלשכה, והוא של הקדש, ואסור
לזרים; וכשלקחוהו עובדי כוכבים - ערבוהו עם זהובים) עד שמצאו לו
מקרא מן התורה שהוא מותר, שנאמר (יחזקאל ז,כב) [והסבותי פני מהם
וחללו את צפוני] ובאו בה פריצים וחללוה (משמע: כיון שבאו פריצים – חיללוה, ונפק לחולין).
וירושלים הויא רובא דעלמא (בתמיה:
דעליה בעי איתסורי כל זהבים שבעולם)?
אלא אמר אביי: בקשו לגנוז דינרא הדריינא טירייאנא שייאפא (אלו היו ממטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים)
מפני טבעה של ירושלים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר, שנאמר ובאו
בה פריצים וחללוה.
(בכורות נ,ב)
אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה סתם - כסף
צורי (היכא דכתיב שקל
הוי סלע צורי, דהוא ארבעה דינרי, כדאוקי רבי יוחנן לעיל; והיכא דלא כתיב שקל אלא כסף
- הוי דינר צורי), ושל דבריהם - כסף מדינה (שמינית
של כסף צורי, והוא 'איסתירא סווסריאתא' דאמרן לעיל).
וכללא הוא? והרי טענה, דכתיב (שמות
כא,ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא
הגנב ישלם שנים], ותנן [שבועות פ"ו מ"א]: 'שבועת
הדיינין הטענה (הבאה מחמת הודאת מקצת הטענה שאדם
טוען לחבירו "כך וכך מסרתי לך") שתי כסף' (אינו נשבע אלא אם כן טענו שוה שתי מעות, שהן שליש דינר, ואף על גב דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף)!?
שאני התם דכתיב 'כסף או כלים' (דאקשיה רחמנא לכסף בהדי כלים): מה כלים שנים (שנים
כל דהו אפילו אין שוין דינר) - אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב (דמעה
כסף הוי חשוב) - אף כלים דבר חשוב (ולא כל דהו ממש).
והרי מעשר דכתיב (דברים יד,כה) [ונתתה בכסף]
וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו],
ותנן [מעשר שני פ"ב מ"ח; עדויות פ"א מ"ט]: 'הפורט
סלע ממעות מעשר שני' (שהיו לו פרוטות ורוצה להחליפן
בסילעי כסף מפני משוי הדרך, והתם מסיים פלוגתא: 'בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות
כו' ומיהו שמעינן מינה דמכר המעשר בפרוטות, וכתיב ונתת
בכסף)!?
כסף כסף ריבה (הכסף כסף ריבה. תלתא זימני כתיב
התם 'כסף': ונתתה בכסף, וצרת
הכסף, ונתת הכסף [בכל
אשר תאוה נפשך...] [שם פסוק
כו] - וריבה כל מילי).
והרי הקדש, דכתיב 'ונתן הכסף וקם לו'*, ואמר שמואל: הקדש
שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה (והיינו נחשת) מחולל!?
[*## אין פסוק או אפילו שני פסוקים סמוכים עם מילים אלה;
ועוד: תוספות בכורות נא,א ד"ה אימא ולא הקדשות בכל אלו:
בפסחים (דף לה,ב) ובהזהב (בבא מציעא נד,א) מייתי גבי הקדש שחללו על גבי קרקע -
שאינן פדויין, מדכתיב 'ונתן הכסף וקם לו'; משמע דמההוא קרא קא דרשי; אבל אי אפשר
לומר כן, דבתורת כהנים בפרשת ואם בחקותי דריש מ'וכל ערכך יהיה בשקל הקדש' (ויקרא
כז,כה),
כדפירש שם בקונטרס, ולא חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב בהו 'כסף' גבי הקדש וכו'
...
שבת קכח,א תוד"ה ונתן הכסף וקם לו: אין הפסוק כך אלא
"ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו" (ויקרא כז,יט) ודרך הש"ס לקצר
ולומר בלשון אחר קצר]
הקדש נמי יליף 'קדש' 'קדש' ממעשר (במעשר
בהמה כתיב [ויקרא כז,לב] וכל מעשר בקר וצאן כל
אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'] [ולפי הב"ח – מדובר
המעשר שני: במעשר שני כתיב קדש:
[ויקרא כז,ל] וכל
מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה'],
ובהקדש כתיב [ויקרא כז,יד] ואיש כי יקדיש את ביתו
קדש).
והרי קידושי אשה, דכתיב (שמות כא,יא) [ואם שלש אלה לא
יעשה לה] ויצאה חנם אין כסף, (ומהתם
גמרינן קדושין, דאמרינן 'אין כסף לאדון זה - ויש כסף לאדון אחר') ותנן
[קידושין פ"א מ,א]: 'בית
שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה'; לימא
רב אסי דאמר כבית שמאי?
אלא אי איתמר - הכי איתמר:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'כל כסף קצוב (דאיכא שלשים, חמשים, אבל בכל הנך דפרכינן - ליכא קצבה)
האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה';
מאי קמשמע לן? תנינא [בכורת
פ"ח מ"ז, לעיל מט,ב]: 'חמש סלעים של בן וכו'?
'ושל דבריהם כסף מדינה' איצטריכא ליה, דתנן [בבא
קמא פ"ח מ"ו]: 'התוקע לחבירו נותן לו סלע', ולא תימא 'סלע =
ארבע זוזי', אלא פלגא דזוזא דקרי אינשי סלע פלגא דזוזא (התוקע
= המכה את חבירו באזנו לשון מורי בבבא קמא; וכאן שמעתי תוקע ממש: שתקע מפיו באזנו;
וראיה ללשון מורי בבבא קמא, וכאן שמעתי: אל תהי בתוקעי כף: שמכין בכפם על כף
חביריהם להיות ערבים בשביל אחרים, וקא משמע לן רב אשי דלא תימא סלע צורי ליתיב
ליה, דהוא ארבע זוז, אלא סלע מדינה, דהוא פלגא, דזוזא שמינית שבסלע צורי).
חנן בישא תקע ליה לההוא גברא; אתא לקמיה דרב הונא, אמר
ליה: הב ליה פלגא דזוזא!
הוה ליה
(בכורות נא,א)
זוזא מאכא בהדיה (שנפחתה צורתו), דלא נפיק (ולא הוה שקיל ליה, כלומר: לא היה ניקח בעיר להוצאה: לא היה הדינר שקול
ושוה לו כלום); תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה.
שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה [ומאה של מוציא שם רע -
כולם בשקל הקדש: במנה צורי; וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף, חוץ משקלים]:
הא תו למה לי (האי 'וכולם')? הא
תנא ליה רישא?
אונס ומוציא שם רע איצטריך (למיתני
האי 'וכולם בשקל הקודש', משום דרישא לא תנא 'שקל הקודש': ומיהו פשיטא לן
באינך כולהו דסלעים נינהו, דהא בפדיון הבן כתיב (במדבר ג,מז) חמשת שקלים לגולגלת
ובעבד כתיב (שמות כא,לב) [כסף] שלשים שקלים יתן לאדוניו (בעל השור), ובמפתה כתיב (שמות כב,טז) כסף ישקול, אבל באונס ומוציא שם רע
לא כתיב שקל): סלקא דעתך אמינא כיון דלא כתיב בהו 'שקלים' אימא זוזי בעלמא (הא דתנא ברישא במנה צורי - כל חד וחד כי דיניה קאמר: דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורים, והיכא דלא כתיב
'שקלים' - ליתיב דינרי צורים)? - קא משמע לן (סיפא 'וכולם בשקל הקודש')
דמילף קא ילפי מהדדי (בכסף קצוב מכסף קצוב, כדרב אסי,
דלעיל אית ספרים דכתוב הכי: 'אטו כולהו בני פדיה נינהו'? וקפריך אמתניתין, דנקט
לשון 'פדיה' בכולהו, דקתני 'וכולן נפדין' והא לא שייכא לשון פדיה אלא בבכור! תני
'כל הנפדין נפדין בכסף ושוה כסף': כל הנפדין כגון בכור אדם, והקדשות, ומעשר [שני]).
חוץ מן השקלים:
תנא: חוץ מן השקלים, ומעשר, והראיון;
שקלים - דתנן [שקלים פ"ב מ"א]: 'מצרפין
שקלים לדרבונות [במשנה: דרכונות]
מפני משאוי הדרך' (בני העיר ששולחין שקליהם לירושלים
- מצרפין אותו, ולוקחין מהן 'דרבונות': שלל זהב הוו, זהובים טבועים; דרבונות –
אִין, שאר זהב – לא: שאינו טבוע; ובמסכת שקלים (דף ד.) מפרש טעמא: שמא תיזול
מרגליות כו'; והוא הדין לכל שוה כסף: שמא יזול, ונמצא הקדש מפסיד, אבל טיבעא לא
זייל);
מעשר - דכתיב (דברים יד,כה)
[ונתתה
בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] (מעשר שני אינו נפדה אלא בכסף טבוע, ולא בשוה כסף, ואפילו פרוטות טבועות
שפיר דמי);
והראיון (לקנות עולת ראייה הנקנית בשתי מעות
כסף, כדאמרינן בחגיגה (פ"א מ,א דף ב.)
'הראייה שתי כסף' והנך שתי כסף - טבועות בעינן).
תני רב יוסף: שלא יביא סיגה (כסף
סיגים, אלא טבוע) לעזרה. (והאי ברייתא דרב יוסף - לאו לפרושי
אלא לסיועי.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .