דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מט
(בכורות מח,ב)
גמרא:
מאי שנא שני כהנים?: דאזיל לגבי האי ומדחי ליה ואזיל לגבי
האי ומדחי ליה? כהן אחד נמי (ומשני אבות שקל):
ליזיל לגבי האי (אב) ולידחייה (כהן ולימא לא שלך מת אלא של חבירך ולאו בעל דברים דידי את)
וליזיל לגבי האי ולידחייה?
אמר שמואל:
(בכורות מט,א)
בבא בהרשאה (שני האבות כתבו הרשאה האחד לחבירו,
ובא בעל הרשאה ותובעו ממה נפשך: "אם שלי מת - החזיר לי את שלי, ואם של חבירי
מת - החזיר לי את שלו, שהרי יש לי הרשאה").
והאמרי נהרדעי: 'לא כתבינן אדרכתא (הרשאה)
אמטלטלי' (דהואיל ואינן בעין - מיחזי כשיקרא: שמא אין בידו משל
זה כלום, וחתימי סהדי אשיקרא)?
הני מילי היכא דכפריה (לוה
למלוה - תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי כשיקרא), אבל היכא
דלא כפריה – כתבינן.
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום:
תנא רב הונא: (גבי שתי נשים של שני אנשים שלא
בכרו וילדו) שני זכרים ונקבה (במחבא) - אין כאן
לכהן כלום (ואף על גב דחד הוי בכור ממה נפשך: דאם האחת ילדה שני
זכרים - האחד בכור, ואם זכר ונקבה ילדה, נמצאת חבירתה ילדה זכר לבדו, והוא בכור;
ואפילו הכי הבן אינו חייב לפדות את עצמו, דאמר ליה: שמא אין אני בכור אלא חבירי);
ותנא דידן?
כיון דבשני אנשים - הוא דמשכחת לה, באיש אחד ושתי נשים לא
משכחת לה (דכיון דאיכא חד בכור - יהיב חמשה סלעים לכהן) -
לא מתני ליה (להכי לא תני ליה: דכל הנך דתנא כאן 'אין כאן לכהן
כלום' - שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים).
משנה [המשך משנה ו]:
מת הבן בתוך שלשים יום (אבכורות
ודאין דעלמא קאי), אף על פי שנתן לכהן – יחזיר (דנפל
הוה, ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים);
לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן – יתן;
מת ביום שלשים - כיום שלפניו (אף
על פי שנתן - יחזיר לו);
רבי עקיבא אומר: אם נתן - לא יטול, ואם לא נתן - לא יתן.
גמרא:
מאי טעמייהו דרבנן?
גמרי 'חדש' 'חדש'
ממדבר (כתיב הכא (במדבר יח,טז) ופדויו
מבן חדש תפדה וכתיב במדבר (במדבר ג,מ) פקוד כל בכור זכר מבן חדש ומעלה): מה
התם 'ומעלה' (משמע
לאחר שלשים) - אף הכא נמי ומעלה.
ורבי עקיבא מספקא ליה (אי
גמרי מהתם): מדאיצטריך למכתב 'ומעלה' גבי ערכין ([ויקרא
כז,ז] אם מבן ששים [שנה] ומעלה וגו', וגמר במסכת ערכין (דף יח.)
שנה שנה לגזירה שוה: שכשם ששנת ששים כלמטה הימנו להחמיר - אף שנת חמש ושנת עשרים
כלמטה, אף על גב דלהקל, והוא הדין לענין בן חדש: דיום שלשים כלמטה, אף על גב דלהקל) ולא
גמרי ([בערכין] חדש חדש)
ממדבר (דלא יהא נערך עד לאחר שלשים) - הוו להו 'שני כתובים הבאים
כאחד', וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין (על
פדיון הבן)? או דלמא כי אין מלמדין (שני כתובין) – (הני מילי) לעלמא (דלא משתעי מבכור ודערכין, כמו אי
הוה כתב 'חדש' במידי אחרינא), אבל לגופייהו (כגון בכורי דורות מבכורי מדבר:
דאידי ואידי בבכור הוא משתעי) – מלמדין, ומשום הכי מספקינן ליה (ומדמספקא
לן קאמר 'אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן').
אמר רב אשי: הכל מודים לענין אבילות (אם מת ולד בתוך שלשים): יום שלשים כיום שלפניו (אין אבילות חלה על אביו, דאימר נפל הוא);
ואמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
משנה [המשך משנה ו]:
מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה (דלא
עביד איניש דפריק תוך שלשים) עד שיביא ראיה שנפדה;
לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו (לבן שצוה אביו בשעת מיתתו) שלא נפדה (דכהן
הוי 'מוציא מחבירו', והורע כחו). (ובאמירה
סגיא בלא עדות גמורה, דהך חזקה דמחזקינן ליה בחזקת שנפדה - לאו זו היא חזקה
מעלייתא, דרובא דאינשי לא עבדי למפרע חובו מיד; והכא לא שייך למימר עד שיביא ראיה
הכהן, דהכא יכול לומר לו הבן "לכהן דעלמא יהביה אבא".)
הוא לפדות ובנו לפדות - הוא קודם לבנו;
רבי יהודה אומר: בנו קודמו, שמצותו על אביו (מצות פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת) - ומצות בנו
עליו.
גמרא:
איתמר: הפודה את בנו בתוך שלשים יום: רב אמר: בנו פדוי,
ושמואל אמר: אין בנו פדוי.
דכולי עלמא (אי אמר ליה)
"מעכשיו (יהא בני פדוי)" - אין בנו פדוי (לאו פדיון הוא, אלא מתנה בעלמא: דהא בתוך שלשים לא שייכא פדיה), (ואי אמר בתוך שלשים) "(הרי לך המעות ולאחר
שלשים יום (יחול פדיון בני)" ואיתנהו למעות (ביד כהן בעין לאחר שלשים) - ודאי בנו פדוי (כמאן דיהיב להו ניהליה השתא); כי פליגי 'לאחר שלשים יום' ונתעכלו
המעות (שאינן בעין); רב אמר: בנו פדוי, מידי דהוה אקידושי אשה (דאי יהיב לה השתא מידי, ואמר לה "התקדשי לאחר שלשים יום"):
התם, לאו אף על גב דנתעכלו המעות הוו קידושי (הויא
מקודשת, כדאמרינן במסכת קדושין (דף נט.))!?
(בכורות מט,ב)
הכא נמי לא שנא;
ושמואל אמר לך: התם בידו לקדשה מעכשיו, הכא אין בידו לפדותו
מעכשיו.
ואף על גב דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב
באיסורי וכשמואל בדיני - הכא הלכתא כוותיה דשמואל.
תנן: 'מת בתוך שלשים יום, אף על פי שנתן לכהן - יחזיר
לו חמש סלעים' טעמא דמת, הא לא מת - בנו פדוי!?
הכא במאי עסקינן? - דאיתנהו למעות.
תא שמע (ממתניתין): '(מת האב בתוך שלשים) בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה
שנפדה' (ואי מייתי ראיה הוי פדוי וקשיא לשמואל).
התם נמי דאיתנהו למעות בעינייהו.
תני תנא קמיה דרב יהודה: הפודה את בנו בתוך שלשים יום -
בנו פדוי.
אמר ליה: שמואל אמר 'אין בנו פדוי' ואת אמרת 'בנו פדוי'!?
ואף על גב דקיימא לן כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא
הלכתא כותיה דשמואל.
הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו וכו':
תנו רבנן: 'הוא לפדות ובנו לפדות - הוא קודם לבנו; רבי
יהודה אומר: בנו קודמו, שמצותו על אביו ומצות בנו עליו'.
אמר רבי ירמיה: הכל מודים היכא דליכא אלא חמש סלעים - הוא
קודם לבנו, מאי טעמא - דמצוה דידיה עדיף; כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדות וחמש
בני חורין: רבי יהודה סבר: 'מלוה הכתובה בתורה - ככתובה בשטר דמיא', ודידיה (חמש סלעים דידיה) אזיל (כהן) וטריף
ממשעבדי (שהרי שיעבודו של כהן קדם, והיינו דקאמר 'שמצותו על אביו', כלומר:
שמאביו נשתעבדו אותן נכסים לכהן), ובהני חמש בני חורין פריק ליה לבריה
(מיד: דאי יהיב בני חרי משום פדיון דידיה - תו לא מיפריק בנו: דשמא שיעבוד
הלקוחות קודם ללידת בנו); ורבנן סברי 'מלוה הכתובה בתורה - לאו ככתובה בשטר דמיא'
(ואי יהיב בני חרי בשביל פדיון בנו - תו לא מיפריק איהו: דכהן לא מצי טריף
לקוחות),
הלכך מצוה דידיה עדיף.
משנה [ז]:
חמש סלעים של בן - במנה צורי (מפרש
בגמרא);
שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה (כלומר: וכן חמשים של אונס וכו'), ומאה של מוציא שם רע - כולם בשקל
הקדש: במנה צורי (דהוו עשרין מָעִין, ואותן מעין
שבמעות מנה צורי).
(ובגמרא מפרש למה לי למהדר ולמיתני
האי וכו')
וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף, חוץ משקלים (שקלים הבאים בלשכה באדר - אין מביאין שם אלא מטבע של חצי שקלים).
גמרא:
'מנה צורי'?
אמר רבי אסי: מנה של צורי (היוצא
במדינת צורי: דהסלע ארבעה זוזים, והזוז במשקל זהב של משקל שני פשיטין ומחצה למשקל
הברזל);
רבי אמי אמר: ('סלע צורי' היינו)
דינרא ערבא (ישמעאלי; ולא פירש לי שיעורו, ומצאתי בתשובת הגאונים
בבליים: ששבעה דינרים האמורים בכל הש"ס - שהדינר שש מעה כסף - עושין עשרה
מאותן של ערביא; ובלשון ערבי קורין אותה 'מגרעות');
רבי חנינא אומר: איסתרא סרסיא (סלעים
מיושנים)
דמיזדבנא תמניא (מינייהו) בדינרא: חמש
מינייהו לפדיון הבן.
(בכורות נ,א)
רבי יוחנן אומר: דינרא הדריינא, טריינא (דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר), שייפא (שם המלך) - דמזבנא בעשרים וחמשה זוזי (בכ"ה
דינר של כסף בדינר צורי); דל מינייהו שתותא, והנך (ואינך)
לפדיון הבן (דסבירא ליה דסלעים של בכור הם סלעים של ארבעה דינר,
והוא סלע צורי: דמטי לחמשה סלעים עשרים דינר).
הני עשרין וחד נכי דנקא הוי (דל
שתות מכ"ד - ופשו עשרים; ודל שתות מחד זוזא - פשו כ"א נכי דנקא)?
אלא דל שתותא וזוזא, והנך לפדיון הבן.
אכתי עשרין נכי דנקא הוי (דכי
מדלית שתות וכי הדר מדלית חדא זוזא - פשו עשרים נכי שתות)!?
אלא דל (בריש) זוזא (ופשו כ"ד) ושתותא (והדר דל שתות מכ"ד, ופשו עשרים),
והנך לפדיון הבן, דהוי להו עשרין מתקלי במתקלי דינרא (במשקל
דינר צורי, כדפרישית) דאינון עשרין ותמניא זוזי ופלגי ופלגא דנקא בדינרא ערביא (דדינר צורי עושין השבעה עשר בדינר ערבי, והי"ד עושין עשרים, פשו להו
שש צורים דעבדי שמונה דינרים ערביים ופלגא [ופלגא] דנקא, דהוא 'פונדיון': דדינר
הוו י"ב פונדיונין, אלא שפונדיוני צורי גדולים ושל ערביים קטנים, כיון דשבעה
צורים עושין עשרה ערביים - מטי לכל דינר צורי דינר ערבי וחמש פונדיונין ערביים
ושביעית פונדיון; צא וחשוב לשבעה דינרים חמש פונדיונין ושביעית פונדיון לכל דינר -
הוו להו ל"ו פונדיונין טופייאנא, דאינון שלשה דינרים, ואישתכח דשבעה הוו
עשרה! הלכך שבעה דינר צורים הוו עשרה, והי"ד הוו עשרים, ופשו ששה דינר צורים;
הוסף לכל דינר חמשה פונדיונין ושביעית, הוו להו ל"א פונדיונין טופייאנא בציר
פורתא, וההוא פורתא לא חשיב, צרף פונדיונין, ועשה אותן דינר - הוו ל"א
פונדיונין שני דינר ופלגא דדינר ופונדיון; אישתכח דששה דינרי צורים עושין תמניא
ופלגא ופלגא דנקא של ערביים;
ולשון זה שפירשתי כתוב בספרים ולא
פירש לנו, כי לא פירש מפי הרב הגדול כל הך מילתא: דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא
דינר, דאינון כ"ח ופלגא ופלגא דנקא, אבל מצאתיה בתשובת הגאונים.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .