דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

בכורות דף מח

(בכורות מח,א)

משנה [ג]:

מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים - נותן חמשה סלעים לכהן (דאחד מהן בכור);

מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור (דמצי למימר "הבכור מת"; והוא הדין נמי לבן הנשאר דפטור, והאי לישנא דנקט 'האב פטור' - משום סיפא, דבעי למיתני 'מת האב כו');

מת האב והבנים קיימים: רבי מאיר אומר: אם נתנו עד שלא חלקו – נתנו, ואם לאו – פטורין (כדמפרש בגמרא);

רבי יהודה אומר: נתחייבו (בו) נכסים (נכסי האב לכהן כבעל חוב, וחייבין לפרוע בין שניהם).

זכר ונקבה - אין כאן לכהן כלום (דאמר ליה: "הנקבה יצאת ראשון", וכהן - ידו על התחתונה: דהמוציא מחבירו עליו הראיה).  

 

גמרא:

דמית האב אימת?: אילימא דמית לאחר שלשים יום, בהא אמר רבי מאיר כי חלקו פטורין? והא אשתעבדן להו לנכסיה (דחוב מעליא הוא)!? אלא דמית בתוך שלשים יום? מאי שנא כי חלקו, דאזיל לגבי האי ומדחי ליה דאזיל לגבי האי ומדחי ליה (ואומר "אין אני בכור אלא אחי") - כי לא חלקו נמי: ליזיל לגבי האי ולידחייה, וליזיל לגבי האי ולידחייה (והא ליכא למימר דטריף נכסי משום אביהם, דהא האב לא נתחייב כלום, אלא בשביל הבנים טורפן, ואמאי קתני 'אם נתנו כו' דמשמע דאם לא חלקו חייבין)?!

אמר רבי ירמיה: זאת אומרת: שְׁנֵי 'יוסף בן שמעון' שהיו בעיר אחת ולקחו שדה בשותפות (שני יוסף בן שמעון שהיה איש אחד מוציא על אחד מהן שטר חוב וכל אחד מהן היה מדחהו לאמר "לא אני הוא, כי אם חבירי", ולקחו בין שניהם שדה אחת) - בעל חוב גובה אותה מהם (טורף בעל חוב חציה), דאמר ליה "אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא, ואי בחברך מסיקנא - מנתא דחברך קא שקילנא" (והכא נמי טורף הכהן חמשה סלעים מהנכסים שהן יחד, ואמר להו נמי הכי "אם אתה הבכור - מחלקך אני נוטל, ואם אחיך הבכור - מחלקו אני נוטל, ובין שניכם תתפשרו")!

אמר רבא: מכדי נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה? מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע ליה (דכל חד וחד מדחי ליה), ולערב מצי תבע ליה? והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ז]: 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב', וקיימא לן דלא יתבע מן הערב תחלה (עד שיתבע מן הלוה ולא יהא לו מה לפרוע)!?

אלא אמר רבא: לעולם שמת לאחר שלשים יום, ואי דאיכא נכסי טובא הכי נמי דשקיל (אפילו חלקו: דהא אישתעבדו נכסים בחיי האב, ואף על פי שמלוה על פה היא - גובה מן היורשין אם יש ירושה כשיעור החוב), והכא במאי עסקינן? - כגון דליכא אלא חמש סלעים ודכולי עלמא אית להו דרב אסי, דאמר רב אסי (כדאיתא בבבא קמא בפרק ראשון (דף ט.)): 'האחין שחלקו - מחצה יורשין ומחצה לקוחות' (דמספקא ליה אם יש ברירה ויורשין נינהו, או אין ברירה ולקוחות נינהו; הלכך מחצה יורשין ומחצה לקוחות), ודכולי עלמא מלוה הכתובה בתורה (כגון פדיון הבן חמשה סלעים דזכי ליה רחמנא לכהן) -

 

(בכורות מח,ב)

לאו ככתובה בשטר דמיא ,ודכולי עלמא אית להו דרב פפא, דאמר רב פפא: מלוה על פה - גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות, והכא - בחמש ולא בחצי חמש קמיפלגי: דרבי מאיר סבר: חמש ולא חצי חמש (הלכך פטורין: דכיון דחלקו - הוה ליה מחצה לקוחות, ולא אישתאר ירושה אלא שני סלעים, ופלגא ומפלגא דלקוחות לא שקיל איהו מידי, דמלוה על פה לא גביא מלקוחות), ורבי יהודה סבר: חמש ואפילו חצי חמש (ושקיל ההוא פלגא דהוי ירושה).

אי הכי (דלרבי יהודה פלגא הוא דשקיל), 'רבי יהודה אומר: נתחייבו נכסים' (בתמיה)? 'נתחייב גברא' מיבעי ליה ('חייב גברא מיבעי ליה' גרסינן, ולא גרסינן 'נתחייב', כלומר: הכי איבעי ליה למיתנא: 'רבי יהודה אומר: חייבין': שאינן פטורין לגמרי, כדאמרינן, אלא חצי חמש מיהא מיחייבי; ולא שייך למיתני 'נתחייבו הנכסים'  מאחר שלאחר שלשים מת, אלא בשביל החלוקה שחלקו ונעשו לקוחות - הפסיד הכהן לרבי יהודה גופיה: ממה שנתחייבו הנכסים - הפסיד מחצה)!? ועוד: תניא: 'רבי יהודה אומר: האחין שחלקו: אם יש עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה – חייבין, ואם לאו – פטורין'; מאי 'עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה (דהיינו שני סלעים ופלגא)'?: אילימא בין דירושה בין דלקוחות (בין חלק הירושה בין חלק הלקוחות), ו'חמש ואפילו חצי חמש' (והא דקתני 'חייבין' - פלגא דחמשה קאמר: דהא אמרת דכולי עלמא אית להו דרב אסי ורב פפא, ושמעינן מינה דחמש ואפילו חצי חמש) - אי הכי מאי איריא עשרה? אפילו בציר מעשרה נמי (אלא שמונה, דלא מטי לכהן אלא שני סלעים שקיל להו: דהואיל ושקיל כהן בציר מחמש - כל מה דמיתרמי ליה שקיל, דהא דאמרינן 'חצי חמש' – לאו דוקא: הוא הדין לרבע חמש ושליש חמש, ואמאי קתני 'אם לאו פטורין')!? אלא פשיטא עשרה זוז דירושה לזה ועשרה זוז דירושה לזה (לבר מפלגא דלקוחות, דהוי חמש סלעים דירושה), אלמא 'חמש ולא חצי חמש' סבירא ליה! אלא דכולי עלמא 'חמש ולא חצי חמש', והכא (במתניתין) - בדרב אסי ורב פפא קמיפלגי. (דרבי מאיר אית ליה דרב אסי ורב פפא: הואיל דבין הכל אין שם אלא חמש - לא שקיל מידי, ד'חמש ולא חצי חמש'; ורבי יהודה אית ליה דרב אסי דפלגא הוי לקוחות, ולית ליה דרב פפא, אלא סבירא ליה דמלוה על פה גובה מן הלקוחות, ושקיל כולהו; אי נמי אית ליה דרב פפא ולית ליה דרב אסי, אלא כולהו הוי ירושה, ושקיל כולה; והשתא דהכי סבירא ליה - מוקמינן לה לברייתא אם יש שם עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה בין הכל חייבין לתת כל הנכסים, ואם לאו - דבין הכל ליכא חמש – פטורין, ד'חמש ולא חצי חמש'.)

 

ואיכא דמתני ליה (לכולה הך שמעתא) אסיפא (דמתניתין, דמילתיה דרבי יהודה): 'נתחייבו הנכסים' - דמית האב אימת? אילימא דמית לאחר שלשים, מכלל דרבי מאיר סבר כי חלקו פטורין? הא אישתעבדי להו נכסי! אלא בתוך שלשים? כי חלקו אמאי מחייב רבי יהודה? ליזיל לגבי האי – לידחייה, וגבי האי ולידחייה?

אמר רבי ירמיה: זאת אומרת: שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת, ולקח אחד מהם שדה מחבירו (והכא נמי דסבירא לן 'האחין שחלקו לקוחות הן': דאין ברירה, דקמחייב להו רבי יהודה) - בעל חוב גובה ממנו, דאמר ליה: אי בדידך מסיקנא - מנתא דידך קא שקילנא, ואי בחברך מסיקנא משתעבדא לי מקמי דידך!

אמר רבא: מכדי נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה - וכולה כלישנא קמא (אלא בדרב אסי ורב פפא פליגי).

 

 

משנה [ד]:

שתי נשים (של אחד) שלא בכרו, וילדו שני זכרים (במחבא, שנתערבו) - נותן עשרה סלעים לכהן;

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתן (האב פדיון שניהם) - יחזיר לו חמש סלעים (הואיל ומת בתוך שלשים, ואיגלאי מילתא דנפל הוא, ושלא כדין שקל); ואם לשני כהנים נתן - אינו יכול להוציא מידם (דכל חד וחד מדחי ליה, ואומר "הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי").

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה (ילדו הנשים שלו במחבא) - נותן חמש סלעים לכהן (דממה נפשך חד הוי בכור: אם האחת ילדה שני זכרים - הראשון בכור, ואם האחת ילדה זכר ונקבה - נמצא שחבירתה ילדה זכר לבדו, והוא בכור,, ואותו שעם הנקבה פטור: שמא נקבה יצאת ראשון, והמוציא מחבירו עליו הראיה);

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכהן כלום (דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה, ואין כאן בכור).

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים - נותן חמש סלעים לכהן;

מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור (דמצי למימר בן המבכרת מת);

מת האב והבנים קיימים: רבי מאיר אומר: אם נתנו עד שלא חלקו – נתנו, ואם לאו – פטורין (כדין אותו של מעלה משום דרב אסי ורב פפא); רבי יהודה אומר: נתחייבו נכסים;

זכר ונקבה - אין לכהן כלום (יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור).

 

[משנה ה] שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו, וילדו שני זכרים: זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים.

מת אחד מהם (מן הוולדות) בתוך שלשים: אם לכהן אחד נתנו - יחזיר להם חמש סלעים (ויחלקו שני האבות); אם לשני כהנים נתנו - אינן יכולין להוציא מידם (דכל חד וחד אומר "אני מחזיק בם בשביל החי, דאותו שנתן לי בשבילו - לא מת", וכל המוציא מחבירו ידו על התחתונה).

זכר ונקבה - האבות פטורין (דכל חד וחד אמר ליה לכהן "הנקבה - שלי היא"), והבן חייב לפדות את עצמו (דמכל מקום בכור הוא).

שתי נקבות וזכר, או שתי נקבות ושני זכרים - אין כאן לכהן כלום (יש לומר האחת ילדה נקבה ושנית זכר ונקבה, ויצתה נקבה תחלה; הלכך אין כאן לכהן כלום: דיש לומר המבכרת ילדה הנקבה; וכן שני זכרים ושתי נקבות).

[משנה ו] אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים וילדו שני זכרים: זה שלא בכרה אשתו - נותן חמש סלעים לכהן;

זכר ונקבה - אין כאן לכהן כלום.

 

גמרא:

מאי שנא שני כהנים?: דאזיל לגבי האי ומדחי ליה ואזיל לגבי האי ומדחי ליה? כהן אחד נמי (ומשני אבות שקל): ליזיל לגבי האי (אב) ולידחייה (כהן ולימא לא שלך מת אלא של חבירך ולאו בעל דברים דידי את) וליזיל לגבי האי ולידחייה?

אמר שמואל:

 

(בכורות מט,א)

בבא בהרשאה (שני האבות כתבו הרשאה האחד לחבירו, ובא בעל הרשאה ותובעו ממה נפשך: "אם שלי מת - החזיר לי את שלי, ואם של חבירי מת - החזיר לי את שלו, שהרי יש לי הרשאה").

והאמרי נהרדעי: 'לא כתבינן אדרכתא (הרשאה) אמטלטלי' (דהואיל ואינן בעין - מיחזי כשיקרא: שמא אין בידו משל זה כלום, וחתימי סהדי אשיקרא)?

הני מילי היכא דכפריה (לוה למלוה - תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי כשיקרא), אבל היכא דלא כפריה – כתבינן.

 

זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום: 

תנא רב הונא: (גבי שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו) שני זכרים ונקבה (במחבא) - אין כאן לכהן כלום (ואף על גב דחד הוי בכור ממה נפשך: דאם האחת ילדה שני זכרים - האחד בכור, ואם זכר ונקבה ילדה, נמצאת חבירתה ילדה זכר לבדו, והוא בכור; ואפילו הכי הבן אינו חייב לפדות את עצמו, דאמר ליה: שמא אין אני בכור אלא חבירי);

ותנא דידן?

כיון דבשני אנשים - הוא דמשכחת לה, באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה (דכיון דאיכא חד בכור - יהיב חמשה סלעים לכהן) - לא מתני ליה (להכי לא תני ליה: דכל הנך דתנא כאן 'אין כאן לכהן כלום' - שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .

1