דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מז
(בכורות מו,ב)
תא שמע: 'פדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת -
אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם', ואמר אביי, ואיתימא רב כהנא: מאי קראה? -
(ישעיהו ג,ט) הכרת פניהם ענתה בם [וחטאתם כסדם
הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה] (דהכרת
פרצוף פניהם = עדותן; אלמא פרצוף פנים בעי, ופשטיה דקרא בנואפים כתיב: הכרת פני
הוולדות ענתה בנואפים: שהקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף)!?
שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן.
ומי אחמירו? והא תנן יבמות
פ"טז מ"ז]: 'הוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי
שפחה'?
כי אקילו רבנן – בסופה (לאחר
שכוונו יפה בזה - הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה), (אבל) בתחלתה (תחלת העדות דהיינו ראיית המת) לא
אקילו רבנן (עד שיכירוהו יפה);
ואיבעית אימא:
(בכורות מז,א)
'יכיר' לחוד (דלא כתיב פנים - הוי פדחת היכר), ו'הכרת פנים' לחוד.
איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר: רבי
יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה (עובדי כוכבים אינן 'בני נחלה' לירש
את אביהם עובד כוכבים אחר שנתגיירו [בפרק קמא דקדושין (דף יז:)]),
ורבי שמעון בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה:
רבי יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה, דהא הוה ליה 'ראשית
אונו'; ורבי שמעון בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה: גר שנתגייר -
כקטן שנולד דמי.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים
ונתגייר; רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, ורבי שמעון בן לקיש אמר: לא קיים:
רבי יוחנן אמר: קיים, (ישעיהו
מה,יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים יצר הארץ ועשָׂהּ הוא
כוננה] לא תוהו בראה (הקב"ה את העולם, אלא) לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד]
ורבי שמעון בן לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה: גר שנתגייר
- כקטן שנולד דמי;
וצריכא: דאי איתמר בהא קמייתא, בהא קאמר רבי שמעון בן לקיש,
משום דבהיותו עובד כוכבים - לאו 'בני נחלה' נינהו, אבל בהא - אימא מודה ליה לרבי
יוחנן, ד'לא תוהו בראה לשבת יצרה' והא עבד
ליה 'שבת'; ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוחנן, אבל בהא - אימא מודה ליה לרבי
שמעון בן לקיש? – צריכא.
תנן: 'מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה; עודה
שפחה ונשתחררה, עודה עובדת כוכבים ונתגיירה, ומשבאתה לישראל ילדה - ולדה בכור
לנחלה ואינו בכור לכהן' (פרישית לעיל גבי מתניתין);
'ילדה' – ממאן (דקתני 'משבאה לישראל ילדה הוי בכור לנחלה')?
אילימא מישראל שלא היו לו בנים, מאי איריא גיורת ושפחה (דמשמע
משום הכי הוי בכור לנחלה: דאותם בנים שהיו לה בהיותה עובדת כוכבים לא חשיבי)?
אפילו בת ישראל נמי (דבנים הראשונים חשובים בנים, הוי
האי נמי בכור לנחלה, דהא באב תליא מילתא ולא באם)! אלא לאו (האי 'ילדה משבאה לישראל' - לא אמי שלא היו לו בנים מהדר, אלא מילתא
באפי נפשה היא) מגר שהיו לו בנים ונתגייר (דקאמר
'גיורת שהיו לה בנים בהיותה עובדת כוכבים ונתגיירה עם בעלה וילדה, משבאתה לתורת
ישראל הוי בכור לנחלה'), וקתני 'בכור לנחלה' (ותיובתא
דרבי יוחנן)!?
לא! לעולם מישראל שלא היו לו בנים (ומשום
בכור לנחלה לא איצטריך למינקט 'גיורת'), (אלא
משום דאשמעינן) ואינו בכור לכהן איצטריכא ליה (דבנים
הראשונים מיקרו פטר רחם), לאפוקי
מדרבי יוסי הגלילי, דאמר 'בכור לנחלה ולכהן, שנאמר: פטר רחם בישראל - (הא דקתני 'בכור לנחלה' - רבי יוסי הגלילי הי,א דלגבי כהן חשיב ליה בכור, ד)עד שיפטרו
רחם מישראל' קא משמע לן דלא.
תא שמע: 'היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר - יש
לו בכור לנחלה'.
אמר רבינא, ואיתימא רב אחא: הא ודאי רבי יוסי הגלילי הוא,
דאמר 'פטר רחם ... בישראל' עד
שיפטרו רחם מישראל', ויליף איהו (הבעל) מינה דידה (כי היכי דלגבה לא חשיבי בנים ראשונים, והוי האי פטר רחם, דכתיב בישראל - [ במדבר
ג,יג: כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל
בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה']
- לגביה נמי לא חשיבי ראשונים והוי האי <ראשית אונו [דברים כא,יז]).
אמר רב אדא בר אהבה: לוייה (בת
לוי)
שילדה - בנה פטור מחמשה סלעים; דאיעבר ממאן? אילימא דאיעבר מכהן ומלוי - מאי איריא
לוייה? אפילו ישראלית נמי (דאמרן בפירקין קמא (דף
ד ובפ"ב דף יג,ב) הכהנים והלוים פטורין)!
אלא דאיעבר מישראל? (במדבר א,ב) [שאו את ראש כל עדת בני
ישראל] למשפחותם לבית אבותם [במספר שמות כל זכר
לגלגלתם] כתיב (דמשפחת אב נפקא מהכא דקרויה
'משפחה' ולא משפחת אם, ואמאי פטור)!?
אמר רב פפא: דאיעבר מעובד כוכבים (דלית
ליה חייס לגבי ישראל, ושייך הבן בתר אם ישראלית טפי מבתר אבוה עובד כוכבים, הלכך
פטור),ולא
תימא אליבא דמאן דאמר 'אין מזהמין את הולד' (במסכת
יבמות (דף מה.): דאיכא למאן דאמר: עובד
כוכבים הבא על בת ישראל - הוולד כשר, דבתר אימיה שדינן ליה, ומשום הכי פטור מחמש
סלעים),
אלא אפילו למאן דאמר 'מזהמין את הולד' (דשדינן ליה בתר עובד כוכבים), (אפילו הכי פטור ד)'לוי פסול' מיקרי (הואיל ואית ליה שמא דלוי - פטור).
מר בריה דרב יוסף אמר משמיה דרבא: לעולם דאיעבר מישראל,
ושאני התם, דאמר קרא 'פטר רחם': בפטר רחם תלא רחמנא (אחר האם אזיל לענין חמשה סלעים).
תנן: 'מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, נתגיירה
מעוברת נשתחררה מעוברת וילדה היא וכהנת היא ולויה היא ואשה שכבר ילדה, וכן מי שלא
שהתה אחרי בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון
- בכור לכהן ואינו בכור לנחלה' (פרישית לעיל גבי מתניתין; מדקתני 'היא
וכהנת' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דנתערב עם הפטור - איהו חייב) -
מכלל דכהונה ולויה פטורין (וקסלקא דעתא דהא כהנת - בבת כהן קאמר);
דאיעבר ממאן?: אילימא דאיעבר מכהן ולוי - אי הכי מאי איריא 'כהנת' ו'לויה'?
אפילו בת ישראל נמי! אלא דאיעבר מעובד כוכבים - כהנת פטורה.
והאמר רב פפא: בדיק לן רבה (מנסה
אותנו בהלכות): כהנת שנתעברה מעובד כוכבים – מהו (מי
הוי בנה פטור מבכורה או לא)? ואמינא ליה: לאו היינו דרב אדא בר אהבה, דאמר 'לויה
שילדה בנה פטור מחמש סלעים' (וכי היכי דלוייה פטורה - כהנת נמי
פטורה)?
ואמר לי: הכי? השתא: בשלמא לויה בקדושתה קיימא (אף
על גב דנבעלה לעובד כוכבים וכי שדינן בנה בתרה הוי כלוי פסול ופטור),
דתניא [תוספתא יבמות פ"ח מ"א]: 'לויה
שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מן המעשר (מעשר
ראשון ניתן ללוים) ואוכלת', אלא כהנת - כיון דאי בעיל לה (לעובד כוכבים) הויא 'זרה' (כדאמרינן ביבמות בפרק 'אלמנה לכהן
גדול' (דף סח.):' מנין לכהנת לויה
וישראלית שבאו עליה עובד כוכבים ועבד שפסלוה? תלמוד לומר: ובת
כהן כי תהיה לאיש זר [ויקרא
כב,יב]: כיון שנבעלה לפסול לה – פסלה', ואף על גב דלויה נמי
קתני התם - מתרומה דקא פסיל לה: שלא תינשא לכהן, אבל מדין לויה לא מיפסלא; וכיון
דזרה היא - בנה חייב בחמשה סלעים! הלכך מתניתין נמי לא מוקמת דאיעבר מעובד כוכבים)!?
הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דאמר דאיעבר מישראל (דמוקים
לדרב אדא בדאיעבר מישראל) - מוקי לה (למתניתין נמי) בדאיעבר
מישראל, אלא לרב פפא במאי מוקי לה?
לעולם (מתניתין) דאיעבר מכהן
והיא בת ישראל (אבל בת כהן דלא איעבר מכהן לא מיפטרא: דלא אזלינן בתר
אֵם אלא בלויה, דאיעבר מעובד כוכבים) ואמאי קרי לה 'כהנת'? - דבנה כהן.
(בכורות מז,ב)
איתמר: כהן שמת והניח בן חלל (כישראל
דמי וחייב בבכורה): רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו; רבה בר רב הונא אמר:
אין חייב לפדות את עצמו.
כל היכא דמת האב לאחר שלשים - דכולי עלמא לא פליגי דאין
הבן חייב לפדות את עצמו (לאחר שלשים ישנו במצות פדייה,
דכתיב (במדבר יח,טז) ופדויו
מבן חדש),
שהרי זכה אביו בפדיונו (דאי נמי יהיב האב - הוה מפריש ליה
ושקיל ליה לנפשיה, דהא כהן הוא, וכיון דזכה האב בפדיונו - מורישו לבנו עם שאר
נכסיו); כי
פליגי היכא דמת האב בתוך שלשים יום: רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו, דהא לא
זכה אביו לפדיונו (דהא לא איחייב אב מעולם, אלא בן
נתחייב לאחר מיתת אביו, ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר)! רבה בר רב
הונא אמר: אין הבן חייב לפדות עצמו, דאמר ליה (האי
חלל לכהן):
אתינא מכח גברא (כהן) דלא מצית
לאשתעויי דינא בהדיה (שאם היה אביו פודה אותו - היה נוטל
הפדיון לעצמו).
תנן: 'נתגיירה מעוברת (ולא
ילדה עדיין מעולם) - (אותו וולד) בכור לכהן'
ואמאי? לימא ליה: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה (דלא ציית דינא)?
שאני עובד כוכבים, דלית ליה חייס (לגבי
ישראל לית ליה שום יחס, ואין זה בא מכחו, דכקטן שנולד דמי).
אמר רבי שמעון יאסיניא אמר רבי שמעון בן לקיש: כהן שמת
בתוך שלשים והניח בן חלל - הבן חייב לפדות את עצמו, שלא זכה האב בפדיונו; מת לאחר
שלשים יום - אין הבן חייב לפדות עצמו שהרי זכה האב בפדיונו.
וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה ג' חדשים [ונשאת וילדה, ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון - בכור לכהן
ואינו בכור לנחלה]:
בכור לנחלה - הוא דלא הוי, הא כפשוט שקיל, ואמאי? ליזיל
לגבי האי ולידחייה ולגבי האי ולידחייה?
אמר רבי ירמיה: לא נצרכא (מתניתין,
דקתני 'אינו בכור לנחלה') אלא לבא אחריו (אבל איהו לא שקיל מידי, דבני
הראשון אומרים לו: לא בן ראשון אתה, וכן בני האחרון אומרים לו),
והכי קאמר: בכור לכהן (הוי האי ספק, ממה נפשך: דהא פטר רחם הוא, וחייב לפדות את עצמו),
והבא אחריו (השני) - אין בכור לנחלה (דאמרין ליה אחָיו: אותו ספק - בן אבינו הוא, ואתה אינך בכור).
ולכתבו הרשאה להדדי? (ולכתבו
הרשאה זה לזה: הספק והבא אחריו: יכתוב אחד הרשאה לחבירו על חלקו, וילך ויתבע לו
הבכורה ממה נפשך: "אם אני בכור - תנו לי בשביל עצמי, ואם אחי בכור - תנו לי
בשביל אחי", דהא או הספק או הבא אחריו בכור?) - וכי תימא
'מתניתין (מיירי) שלא בהרשאה (והכי
קאמר: אם לא כתבו הרשאה - אין כאן בכור לנחלה)' - הא
מוקמינן לה קמן דבהרשאה (דאמרינן: אמר שמואל: בבא בהרשאה)!? (אלא ודאי הרשאה לא מהניא כלל הכא.)
מסייע ליה לרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו
(כגון שתי נשים של שני אנשים שהוכרו וולדותיהן, ואחר כך נתערבו, ועכשיו
כשהן באין כולן לירש - דוחין אותן אחיהם, דלכל אחד אמרי "לאו אחינו אתה") -
כותבין הרשאה זה לזה (האחד לחבירו על חלקו בנכסי אביו,
ובעל ההרשאה בא אצל יורשי שני האבות, ואומר לכל אחד: "אם אחיכם אני - תנו לי,
ואם זה אחיכם - תנו לי חלקו, וכן לבני השני); לא הוכרו ובסוף נתערבו (אבל לא הוכרו מעולם) - אין כותבין הרשאה זה לזה (דלא
היתה להם זכיה מעולם בנכסים; ומתניתין נמי בדלא הוכרו מעולם: דמעולם לא נודע איזה
בכור, ולא זכה אחד מהם בחזקת בכורה; הא דרבי ינאי בבבא בתרא ב'יש נוחלין' (דף
קכז.)).
משנה:
אי זהו בכור לנחלה ולכהן?
המפלת שפיר (עור הולד ממש) מלא מים,
מלא דם, מלא גנינין (גוונים);
המפלת כמין דגים וחגבים (חגבים
לאו וולד נינהו, וטעמא מפרש במסכת נדה ב'המפלת חתיכה' (דף כב:): שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אדם) שקצים ורמשים, והמפלת ליום ארבעים (שנתעברה, דְמַיָא בעלמא הוא עד דמטי למחר: דארבעים יום הוי יצירת הוולד) -
הבא אחריהם בכור לנחלה ולכהן;
[משנה ב]
יוצא דופן והבא אחריו (דרך רחם) - שניהן
אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן (וטעמא מפרש בגמרא);
ר"ש אומר: הראשון – לנחלה, והשני - לחמש סלעים.
גמרא:
ראשון לנחלה לא, (דברים כא,טו)
[כי
תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה
והיה הבן הבכור לשניאה] 'וילדו לו' (דרך לידה) בעינן;
לחמש סלעים נמי לא: 'פטר רחם' [שמות
יג,יב:
והעברת כל פטר רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה']
בעינן;
שני לנחלה לא: (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן
השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט
הבכרה] 'ראשית אונו' בעינן;
לחמש סלעים נמי לא: קסבר בכור לדבר אחד (כגון זה: שהוא בכור לרחמים ואינו בכור לוולדות, דהא הוה לו ולד זכר קודם
לו) לא
הוי בכור.
רבי שמעון אומר: הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים:
רבי שמעון לטעמיה, דאמר (במסכת
נדה פרק 'יוצא דופן' (דף מ.)) [ויקרא
יב,ה: ואם נקבה תלד וטמאה
שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה]: 'תלד' -
לרבות יוצא דופן (דהוי לידה מעליא, ויושבת עליו ימי
טומאה וטהרה; הלכך - גבי וילדו לו
נמי לידה מעליא חשיב ליה, דגמרינן מהתם);
והשני לחמש סלעים - קסבר בכור לדבר אחד (כגון שני, דהוי בכור לרחמים) הוי בכור (לכהן,
אבל ראשון - אף על גב דבכור לדבר אחד הוא: דהא הוי בכור לוולדות ולזכרים - אפילו
הכי לא הוי בכור, דבפטר רחם תלא רחמנא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .