דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מו
(בכורות מה,ב)
והנושא נשים [בעבירה - פסול עד שידירנה הנאה]:
תנא: 'נודר ועובד(אף
על פי שעדיין לא גירש - מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה),
יורד ומגרש';
וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה?
קסבר: (הבא להתיר נדרו)
צריך לפרט את הנדר (צריך שיפרט על מה נדר, וכי שמע
דמשום דפסולה לו נדר - לא שרי נדריה).
הניחא למאן דאמר צריך לפרט את הנדר, אלא למאן דאמר אין
צריך לפרט את הנדר מאי איכא למימר?
דמדרינן ליה ברבים (פלוגתא
היא במסכת גיטין [ב'השולח גט' דף מו.]
גבי המוציא את אשתו משום נדר).
הניחא למאן דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, אלא למאן
דאמר יש לו הפרה מאי איכא למימר?
דמדרינן
(בכורות מו,א)
ליה אדעת רבים.
אמר אמימר: הלכתא: אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו
הפרה, על דעת הרבים אין לו הפרה;
והני מילי (דאין לו הפרה לנדר שהודר על דעת
רבים)
לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה יש לו הפרה –
כי ההוא דמקרי דרדקי, אדריה רב אחא (שלא
ילמד עוד תינוקות) דקא פשע בינוקי (מלקה אותן ומתים),
ואהדריה רבינא: דלא אשכח דהוה דייק כוותיה.
והמטמא למתים [פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים]:
מאי שנא הכא דסגי ליה בקבלה (בלא
נדר),
ומאי שנא התם דמדרינן ליה?
התם (גבי נשים) יצרו תקפו (להכי מדרינן ליה).
הדרן
עלך מומין אלו
========================================================
בכורות
פרק שמיני יש בכור
משנה:
יש בכור לנחלה (ליטול
פי שנים) ואינו בכור לכהן (לתת
לכהן פדיונו: חמשה סלעים), בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, בכור
לנחלה ולכהן, ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.
איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן?
הבא אחר נפלים - אף על פי שיצא את ראשו (של נפל) חי (כגון
שהיו תאומים: אחד נפל שלא כלו לו חודשיו ואחד כלו לו חדשיו, והוציא נפל ראשו חי
והחזירו, ובא אחיו וקדמו ויצא; זה האחרון - בכור לנחלה, דראשון לא הפסידו, ואף על גב
דראשו שהוציא ראשון חשוב לידה
מעליא; מאי טעמא? דגבי נחלה כתיב ראשית אונו [דברים כא,יז] - מי שלב אביו דוה עליו אם
מת, יצא נפל שהוציא ראשו ראשון והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא, ואין לבו דוה עליו;
אבל לענין כהן - פטור האי ולד אחרון: דבפטר רחם תליא מילתא, והרי ראשון פטר את הרחם),
ובן תשעה שיצא ראשו מת (והחזירו,
ויצא אחיו - הוי בכור לנחלה, דהא ראשון לא חשיב: שאין לב אביו דוה עליו; ולענין
כהן - פטר רחם הוא; אבל יצא ראש ראשון בן ט' חי, ואחר כך החזירו ומת - בכור לנחלה
נמי לא הוי זה הבא אחריו);
המפלת כמין בהמה חיה ועוף (למיפטר
מנחלה לא חשיבי: דאין הלב דוה עליהם, אבל פטר רחם מיהא הוו) - דברי רבי מאיר, וחכמים
אומרים: עד שיהא בו מצורת אדם (לא
חשיב פטר רחם, והבא אחריו הוי בכור אף לכהן).
המפלת סנדל (שאין
לו צורת פנים), או שליא (שהרי
אין שליא בלא ולד, אלא שנימוח; ומיהו פטר רחם הוי), או שפיר (עור ממש של ולד) מרוקם (מפרש במסכת נדה ב'המפלת' (דף כה.)
מהו ריקומו של שפיר), והיוצא מחותך (אברים אברים ויצא כולו) - (הוי פטר רחם:) הבא אחריהם בכור לנחלה ואין בכור לכהן;
(אבל ראש מחותך - לא פטר אם קדם
אחיו ויצא קודם יציאת רוב אברי המחותך, והוי נמי בכור לכהן)
מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה (דלענין נחלה תליא מילתא באב, דכתיב (דברים
כא,יז) ראשית אונו, ולענין כהן תלה רחמנא בפטר רחם);
עודהּ שפחה (בלידה
ראשונה) ונשתחררה (עכשיו), עודהּ
עובדת כוכבים ונתגיירה, משבאת לישראל ילדה - (נמי הוי) בכור לנחלה (שהרי לזה לא היו בנים), ואין בכור לכהן (דאינו פטר רחם);
רבי יוסי הגלילי אומר: בכור לנחלה ולכהן (דבנים הנולדו לה בהיותה עובדת כוכבים לא פטרי), שנאמר 'פטר רחם... בישראל' [?? שמות
יג,ב:
קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא? במדבר
ג,יג: כי
לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד
בהמה לי יהיו אני ה']: עד שיפטרו רחם מישראל;
מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה; נתגיירה מעוברת, נשתחררה מעוברת (ובעלה עמה, וילדה - הוי אותו ולד בכור לכהן:
דפטר רחם הוא בישראל, ולא לנחלה: דכיון הורתו שלא בקדושה - לאו בר נחלה הוא, וזרע
מצרי רחמנא אפקריה, דכתיב (יחזקאל כג,כ) וזרמת סוסים זרמתם);
וילדה היא וכהנת (בת
ישראל מבכרת, שילדה עם כהנת מבכרת, ואין ידוע איזה ולד של ישראל), (או) היא ולויה (דלויה נמי פטור בנה מחמש סלעים, כדאמרן בפרק קמא), היא ואשה שכבר ילדה (ואין ידוע איזו בנה, ורבותא קא משמע לן: דבעלה של
מבכרת חייב חמשה סלעים לכהן, דהבן זכר יש לו כל היכא דאיתיה; ולא לנחלה, דהא לא
ידע בריה דמאן הוא),
וכן מי שלא שהתה לאחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואינו ידוע אם בן תשעה
לראשון אם בן שבעה לאחרון - בכור לכהן (והוא
יפדה עצמו) ואינו בכור לנחלה (דהא
לא ידע מאן ירית). (ובגמרא פריך: דאפילו פשוט נמי לא הוי!).
(בכורות מו,ב)
גמרא:
אמר שמואל: אין הראש פוטר בנפלים (בן
שמנה שהוציא ראשו חי והחזירו וקדמו אחיו ויצא - הוי בכור לכהן, שאין ראש הנפל
פוטרו עד שיצא ראשו ורובו); מאי טעמא? (בראשית ז,כב)
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו [מכל אשר בחרבה מתו] - כל היכא דנשמת רוח חיים
באפיו הוא דחשיב רישיה (מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו,
דהיינו ראשו), אידך לא חשיב רישיה (אבל אי לאו בר קיימא הוא - לא חשוב
אפיה).
תנן 'הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו
מת'; קתני מיהא '(נפל שיצא) ראשו'
(פוטר הבא אחריו מכהן)!?
מאי 'ראשו'? = רובו.
וליתני 'רובו'?
בדין הוא דאיבעי ליה למיתני 'רובו', ואיידי דקא בעי
למיתני סיפא 'בן תשעה שיצא ראשו מת': (משום דבעי למידק מינה:)
טעמא דראשו מת, הא ראשו חי - הבא אחריו (אפילו) בכור לנחלה
נמי לא הוי (האחרון, דראשו [של] בן ט' חי ודאי הוי 'לידה', ואי הוה
תני 'רובו מת' הוה משמע 'הא רובו חי - לא הוי אחרון בכור אפילו לנחלה, אבל אם יצא
ראשו חי לא הוי משמע דאחרון מפסיד הנחלה, ואנן קיימא לן דראשו חי הוי כילוד) - (משום הכי) תנא רישא נמי 'ראשו' (ברישא
ובסיפא, ואף על גב דסיפא גופה דקתני 'ראש מת' לא הוי אלא ראשו ורובו).
ומאי קא משמע לן (מתניתין)? דכיון
דמפיק ליה רישיה - הוה לידה? (אי אמרת בשלמא 'ראשו' דוקא אשמעינן
דראש הנפלים פוטרו, ותנא סיפא אטו רישא; אלא אי אמרת ראשו לאו דוקא, ואין הראש
פוטר בנפלים, השתא לא אשמעינן מינה אלא דיוקא: דדייקינן טעמא דראשו מת, הא ראשו חי
- אפילו בכור לנחלה נמי לא הוי: דכיון דאאפיק בן ט' חי רישיה, הואיל ולאו נפל הוא -
הוי לידה אפילו החזירו) – תנינא ([חולין]
בפרק 'בהמה המקשה' [פ"ד מ"א]): 'הוציא (עובר) ראשו (בשעת שחיטת אמו) אף
על פי שהחזירו - הרי זה כילוד (ואינו
ניתר בשחיטת אמו)'!? וכי תימא אשמועינן בהמה וקא משמע לן באדם, דאדם מבהמה
לא יליף, דלית לה (לבהמה) פרוזדור (אין רחם שלה בין ירכותיה, הלכך חשיב הראש 'לידה': דבגלוי הוא, אבל אשה -
דיריכים שלה מכסים את הרחם - לא חשיב ראש 'לידה') - בהמה מאדם
לא ילפא, משום דחשיב פרצוף פנים דידיה -
הא נמי תנינא (גבי אדם במסכת נדה [נדה
פ"ג מ"ה]): 'יצא כדרכו - משיצא רוב ראשו (הוי 'ילוד': דאפילו החזירו ולא נולד עד לאחר מאה ימים - חשיב 'ילוד' מיום
ראשון, וחשבינן לה ימי טומאה וטהרה מיום ראשון); ואיזהו רוב
ראשו? - משתצא פדחתו' ('יצא כדרכו' - לאפוקי היכא
דיצא דרך מרגלותיו, דודאי לא חשיב 'ילוד' עד יציאת רובו)! תיובתא
דשמואל (דודאי ראשו דנפלים דמתניתין דוקא)?
תיובתא.
אמר רבי שמעון בן לקיש: פדחת (מצח)
פוטרת בכל מקום (דחשיב לידה מיציאת פדחת) חוץ
מן הנחלה (דהבא אחריו בכור לנחלה, אלא אם כן יצא פניו של ראשון) (ו'בכל מקום' מפרש לקמיה); מאי טעמא? – 'יכיר'
אמר רחמנא [דברים כא,יז: כי את הבכר בן השנואה יכיר
לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] (והיכרא ליתא אלא בפרצוף פנים).
ורבי יוחנן אמר: אפילו לנחלה (דפדחת
נמי הוי היכרא).
'בכל מקום' לאיתויי מאי?
לאיתויי הא, דתנו רבנן: 'גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה
נכרית (אינה מטמאה בנדה וזיבה ולידה), ואחר כך
נתגיירה - אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה, ואינה מביאה קרבן לידה'.
מיתיבי 'יכיר -
זו הכרת פנים (דמי שהוכרו פניו ראשון הוי בכור
לנחלה);
ואיזו היא 'הכרת פנים'? - פרצוף פנים עם החוטם' ('עם החוטם' קשיא לרבי יוחנן)!
תני 'עד החוטם'.
תא שמע [יבמות פ"טז מ"ג]: 'אין
מעידים (להשיא את אשתו, דשמא לאו זה הוא) אלא על
פרצוף פנים עם החוטם'!
תני 'עד החוטם'.
תא שמע: 'פדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת -
אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם', ואמר אביי, ואיתימא רב כהנא: מאי קראה? -
(ישעיהו ג,ט)
הכרת פניהם ענתה בם [וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה] (דהכרת פרצוף פניהם = עדותן; אלמא פרצוף פנים בעי, ופשטיה דקרא בנואפים
כתיב: הכרת פני הוולדות ענתה בנואפים: שהקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף)!?
שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן.
ומי אחמירו? והא תנן יבמות
פ"טז מ"ז]: 'הוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי
שפחה'?
כי אקילו רבנן – בסופה (לאחר
שכוונו יפה בזה - הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה), (אבל) בתחלתה (תחלת העדות דהיינו ראיית המת) לא
אקילו רבנן (עד שיכירוהו יפה);
ואיבעית אימא:
(בכורות מז,א)
'יכיר' לחוד (דלא כתיב פנים - הוי פדחת היכר), ו'הכרת פנים' לחוד.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .