דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים,
ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מד
(בכורת מג,ב)
משנה:
החרום פסול;
איזהו 'חרום'?
הכוחל שתי עיניו כאחת (שאין
לו כלל חוטם בין שתי עיניו, וכשהוא כוחל עיניו במכחול - יכול למשוך המכחול מעין
לעין ואין החוטם מעכבו);
שתי עיניו למעלה (כדמפרש בגמרא), ושתי עיניו
למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, רואה את החדר ואת העלייה כאחד, סכי שמש (שאינו יכול להסתכל כנגד החמה), והזגדן (מפרש
בגמרא)
והצירן (מפרש בגמרא);
ושנשרו ריסי עיניו (שערות
שבבבת עיניו) פסול מפני מראית העין (אנשרו ריסי עיניו קאי).
גמרא:
תנו רבנן: 'חרום [ויקרא כא,יח: כי כל איש אשר בו מום לא
יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע] = שחוטמו
שקוע (למעלה בין עיניו);
חוטמו סולד (רטיי"ה: שקצר באורכו),
חוטמו בולם (נסתמו נקביו), חוטמו נוטף (ארוך
ותלוי מלמטה משפתו) – מנין?
תלמוד לומר: 'או
חרום';
רבי יוסי אומר: אין 'חרום' אלא הכוחל שתי עיניו כאחת.
אמרו לו: הפלגת (יותר מדאי אמרת)! -
(בכורות מד,א)
(אלא) אף על פי
שאינו כוחל שתי עיניו כאחת (אף על פי שאינו משוקע כל כך הוי
'חרום').
שתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה:
מה 'שתי עיניו למעלה שתי עיניו למטה'?: אילימא 'שתי
עיניו למעלה' = דחזיין למעלה (שעומדות במקומן בסדר, אבל כל שעה
רואות למעלה), 'שתי עיניו למטה' = דחזי למטה, 'עינו אחת למעלה
ועינו אחת למטה' = דחזי עינו אחת למטה ועינו אחת למעלה, היינו 'רואה את
החדר ואת העלייה כאחת' ('חדר' = למטה; 'עלייה' = למעלה)!?
אלא 'שתי עיניו למעלה' = דקיימן למעלה (בגובה המצח, שלא כשאר בני אדם); 'שתי עיניו למטה' = דקיימן
למטה; 'עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה' = דקיימי עינו אחת למעלה ועינו אחת
למטה, וקיימי כסדרן (כלומר: והינן עומדות במקומן כסדר,
אבל רואה את החדר ואת העליה כאחת: שעינו אחת רואה למעלה ועינו אחת רואה למטה)-
נמי 'ורואה את החדר ואת העלייה כאחת'!?
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: [ויקרא
כא,כ:
או גבן או דַק או תבלל] בעינו [או גרב או ילפת
או מרוח אשך] (דהוה ליה למכתב 'דק תבלול', ואנא
ידענא דלא שייכא אלא בעין) - כל מה שבעינו; מכאן אמרו: שתי עיניו למטה, שתי עיניו
למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, ורואה את החדר ואת העלייה כאחת, או שמדבר
עם חבירו ואחר אומר "לי [אותי]
רואה".
תנו רבנן: [ויקרא כא,יח: כי כל איש אשר בו מום לא
יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע] 'עור -
בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו ; חורוור והמים הקבועין מנין?
תלמוד לומר: 'איש עור' (מריבויא דאיש)'.
אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא 'איש
עור... דק תבלול בעינו' [ויקרא כא,כ: או גבן או דַק או תבלל בעינו או גרב
או ילפת או מרוח אשך]?
צריכי: דאי כתב רחמנא 'עור' -
משום דליתנהו כלל (עור
משמע שניטלו עיניו וליתנהו כלל), אבל חורוור והמים הקבועין - דאיתנהו
ביה – לא, כתב רחמנא 'איש'; ואי כתב רחמנא 'איש' -
משום דלא קא חזי כלל, אבל מחסורייתא (שחסרה מראיתו אבל רואה מקצת) - לא?
כתב רחמנא 'דק' (טייל"א;
מחסרת המראה ואינו ניטל); ואי כתב רחמנא 'דק' - משום
דמחסרן, אבל מבלבליתא (לבן הפוסק בסירה ונכנס בשחור ואינו
מקצר המראית כלל) – לא; כתב רחמנא 'תבלול';
ואי כתב רחמנא 'תבלול' - משום דמבלבלן, אבל משום משניותא (שמשונות במעמדן כגון למעלה או למטה, או רואה חדר ועלייה כאחת) –
לא, כתב רחמנא 'בעינו'.
אמר רבא: הלכך: כל מחמת כהיותא (דאינו
רואה)
אתיא מ'איש' (דהני
חורוור והמים הקבועין - כהיותא נינהו, ומפיק להו תנא דברייתא מאיש), מחסורייתא – מ'דק', מבלבליתא
– מ'תבלול', משניותא – מ'בעינו'.
:
'סכי שמש' - תני רב יוסף: 'סני שמש' (ששונא את השמש, ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם);
'זגדיין' - מחוי רב הונא: "חד מדידן וחד
מדידהו (שיש לו עין אחת דומה לעין אלו היושבין נגדי, ועין אחת שלי)"
- ואיקפד רב יהודה (רב יהודה היה יושב כנגדו והיו
עיניו משונות).
מיתיבי: ''שכבנא' = שגביניו (ארוכין
ו)שוכבים
(על עיניו); 'זגדום' = אחד שחור ואחד לבן'!?
תנא, כל זוגא דלא שוי להדדי – 'זגדום' קרי ליה.
'הצירן' - עיניו תרוטות (עגולות);
ו'צירניות' (עגולות
יותר מתרוטות) - דומעות (מעט), דולפות (יותר מדומעות), טורדות (יותר מדולפות; כמו (משלי
כז,טו) דלף טורד).
תנא: 'הזדיר והלופין והתמיר' (תנא אף הזריין ולופיין והתומיין הוי מום, דמזורדן עיניו):
זויר = דמזור עיניה; לופין = דנפישין זיפיה; תמיר = שתמו זיפין.
והני גבי מומין תנו להו (להאי
'תומיין' - מי הוי מום?)? והתנן 'שנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין' (והא לא פסיל ליה מתניתין אלא משום מראית העין)?
לא קשיא: הא (לא הוי מום, אלא משום מראית העין) -
דאשתיור גרדומי (שרשין), הא דלא
אישתיור גרדומי.
משנה:
עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז;
גופו גדול מאבריו (כגון ידיו ורגליו ושוקיו) או
קטן מאבריו;
חוטמו גדול מאבריו או קטן מאיבריו;
הצומם והצומע (במתניתין מפרש לה):
איזהו 'צומע'? - כל שאזניו קטנות;
'והצומם'? - כל שאזניו דומות לספוג (שכווצות
וסתומות);
שפתו העליונה עודפת על התחתונה, התחתונה עודפת על העליונה
- הרי זה מום;
ושנשרו שיניו - פסול מפני מראית העין.
גמרא:
אמר רב: משה רבינו - עשר אמות היה (קסלקא
דעתא באמה שלו), שנאמר (שמות מ,יט) ויפרש
את האהל על המשכן [וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה]; מי
פרשו? - משה רבינו פרשו, וכתיב (שמות כו,טז) עשר אמות
אורך הקרש [ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד].
אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל
מום (דגופו גדול מזרועותיו, דהא כל אדם אין גופו אלא שלש אמות באמתו),
דתנן 'גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו'!?
אמר ליה: שימי! באמה של קרש [שטמ"ק: קדש]
קאמר (דהיינו עשר אמה באמה של קרשים: דאורך הקרשים לא נמדד באמתו של משה; והא
דאמרן בפירקא דלעיל (דף מ.) 'אחת יתירה על של משה
חצי אצבע' - לאו בשל משה ממש קאמר, דודאי של משה היתה יתירה מאד על אותה של
קדש שתיקן משה).
חוטמו גדול [מאבריו או קטן מאיבריו]:
תנא: כאצבע קטנה (אם חוטמו גדול לפי שאר אברין יותר
מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה - הוי מום). (היכי
משערינן ליה? - מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן כמוהו.)
הצימם והצימע:
תנא: 'אף הצימח'.
לא הוו ידעי רבנן מאי 'צימח'; שמעו לההוא טייעא דהוה
קאמר: "מאן דבעי צימח", ואישתכח גדיא חזיזא (אזניו
ארוכות מאד עד שתכופות למטה).
אמר רב חסדא: עז שאין לה קרנים ורחל שיש לה קרנים - כשרים
לגבי מזבח.
תניא נמי הכי: 'יש דברים שהן כמומין ואינן כמומין,
ושוחטין עליהם במקדש (דלא הוי מום) אבל לא
במדינה, ואלו הן: עז שאין לו קרנים ורחל שיש לו קרנים והצימח והצימם והצומע.' (ומתניתין, דחשיב להו באדם מומין, קאמר לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן).
אמר רב חסדא אמר אמימר: נִטלו קרנותן וזכרותן עמהן (היינו עצם התחוב בתוך הקרניים; זכרות הטלפים היינו עצם שבתוך הטלפים, דזו
היא כף הרגל) – פסולה, ואין פודין עליהם (אם
בהמת שאר קדשים שאינה בכור - אינה נפדית בכך: דלא הוי מום גמור, אלא לאיפסולי);
נטלו טלפיים וזכרותם עמהן - פסולין ונפדין עליהם.
מיתיבי: 'נִטלו קרניין וטלפיין וזכרותן עמהן פסולין
ונפדין עליהן' (וקשיא לרב חסדא דאמר אין נפדין)
לא קשיא: הא (ברייתא) דאיתעקור
איתעקורי (קרנים ושרשי הזכרות, ונראית גומא בראש), הא
(רב חסדא) דאיגום איגומי (נחתכין מלמעלה ושרשיו נשארו).
ודאיגום איגומי פסול (מי
שייך בה אפילו פסלות)? ורמינהו 'פרה (אדומה) שקרניה
וטלפיה שחורים – יגוד (יחתוך, כמו גודו
אילנא (דניאל ד, פסוקים יא,כ))'!?
תרגמה זעירי: (האי דקתני יחתוך -)
מעילוי זכרות (שיש בחודו של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע
שם, ואם השחרות אין מגיע עד מקום הזכרות – יחתוך, אבל יותר מכאן פסולה).
(בכורות מד,ב)
משנה:
דדין שוכבין (גדולים) כשל אשה,
כריסו צבה, טיבורו יוצא, נכפה (נופל מחמת חולי)
אפילו אחת לימים (שאינו נופל אלא פעם אחת לימים שתבא
לזמן קבוע), רוח קצרה (רוח שד) באה עליו,
המאושבן (ביציו גדולים) ובעל גבר (גידו גדול).
גמרא:
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני
רבים ואין שותין מים בפני רבים (דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה
ובשתיה, אבל להטיל מים - לא ליהוי צנוע: שמא ימתין ויסתכן).
ותניא נמי הכי: 'משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים
בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין - ונמצא כריסו צבה'.
שמואל איצטריך ליה (להטיל
מים)
בשבתא דרגלא (שלשים יום קודם הרגל; דשואלין ודורשין בהלכות הרגל,
כדאמרינן במגילה (דף ד.)); נגדו ליה גלימא (פרסו סדין בינו לבין העם). אתא לקמיה דאבוה, אמר ליה: אתן לך
ארבע מאה זוזי וזיל אהדר עובדא (דרוש שאסור להמתין מלהטיל מים עד
שיהא לו צניעות); את - דאפשר לך (לפרוש סדין לפי שחשוב אתה), (ואי ליצטרך אינש אחרינא) דלא אפשר ליה (וימתין
עד שילכו העם) ליסתכן (ויסתכן ויהא עקור).
מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא, אשתין. אמרו ליה: חמתך (חמותך) קאתיא!
אמר להו: באודנה (אפילו בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם
לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין, וכל שכן בפניה)!
ותיפוק לי משום עלקא (דקתני
לעיל שבקש להשתין ולא השתין, ונמצא כריסו צבה - ממאי דמשום המתנה הוה ליה? דלמא
עלקא שתה שקורין שנשוא"ה, לפיכך צבה כריסו)?
בשותת (שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן,
אלא שותת טיפין טיפין - דודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה).
תנו רבנן: 'שני נקבים יש בו באדם: אחד מוציא שתן ואחד
מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום; בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה
לתוך זה - נמצא עקר'.
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (דברים
ז,יד) [ברוך תהיה מכל העמים] לא
יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך; אימתי לא יהיה
בך עקר? - בזמן שבבהמתך (שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים).
אמר רבי יהושע בן לוי: 'לא יהיה
בך עקר' - מן התלמידים, 'ועקרה' - שלא תהא
תפלתך עקורה לפני המקום (וכשתתפלל על בנים - תהא נשמעת
תפלתך); אימתי? - בזמן שאתה משים עצמך כבהמה (שלא תמתין מלהטיל מים).
אמר רב פפא: לא ישתין אדם מים, לא על כלי חרס (בתוך עביט של מימי רגלים לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם ונהרות בבל
הולכין ומתעכבין בעין עיטם, כדמפרש) ולא על מקום קשה (שאינן בולעין, וצפין על הקרקע עד שנשטפין למקום מדרון ונופלין לנהר),
דאמר רב: הני מדורי דבבל (מקומות מדרון שבבבל) -
מהדרי מיא לעין עיטם (שבו כהן גדול טובל ביום הכפורים,
כדאמרינן במסכת יומא בפרק שלישי (דף לא.))!
אמר אביי: הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא (כשהיא מטלת אל תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפתא היא); אגיסא (אם לצד אחר שאין משתנת בפני התינוק) - לית לן בה.
תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד (גדולים) החוזר - מביא אדם לידי הדרוקן (חולי
מעיים);
סילון (קטנים) החוזר - מביא אדם לידי ירקון'.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש: דם רבה -
שחין רבה (המרבה דם שאינו מקיז - מרבה שחין); שכבת זרע
רבה (מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו) - צרעת רבה (מרבה
צרעת);
צואה רבה - הדרוקן רבה; מי רגלים רבין - ירקון רבה.
'רוח קצרית באה עליו' - מאי ניהו?
תנא: רוח בן נפִלים באה עליו (רוח
שטות על ידי שד - זהו בן נפילים; נוייטו"ן ).
המאושבן ובעל גבר:
תנא: 'משובן' – בביצים, ו'בעל גבר' – בגיד.
תנא: 'משובן' - זה 'הקיין'; ה'גרבתן' זה בעל קיק;
'קיין' (היינו 'משובן') בביצים (שביציו גדולים);
גרבתא (היינו מין בעל גבר) – בגיד (שגידו גדול);
ועד כמה (יגדל הגיד שיהא פסול)?
מחוי רב יהודה עד רכובה.
תניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: עד רכובה – פסול,
למעלה מן רכובה – כשר'.
איכא דאמרי: עד רכובה כשר, למטה מן הרכובה פסול.
משנה:
אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת - הרי זה 'מרוח
אשך' האמור בתורה [ויקרא כא,כ: או גבן או דַק או תבלל
בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך]
רבי ישמעאל אומר: כל שנימוחו אשכיו (גירסת
רש"י: שנמרחו אשכיו: שנימוחו ביציו);
רבי עקיבא אומר: כל שרוח באשכיו (שביציו
נפוחים);
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל שמראיו חשוכין (שהוא שחור ככושי ולא בביצים משתעי כלל).
גמרא:
קשיא ליה לרבי ישמעאל (כלומר
להכי פליג רבי ישמעאל אתנא קמא: משום דקשיא ליה: אם כן, דבשאין לו ביצים מישתעי
קרא): הא
חסר אשך מיבעי ליה? (להכי) תני (רבי ישמעאל) 'שנמרחו אשכיו'.
קשיא ליה לרבי עקיבא: האי, מ'מרוח
אשך' מיבעי ליה (דהא מ"ם דמרוח - משמשת היא)!? תני 'שהרוח באשכיו';
קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס: האי – 'רוח אשך' מיבעי
ליה - תני 'שמראיו חשוכין'; קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין (גורעין חי"ת ממרוח
ואלף מאשך, ומוסיפין ח' במקום אלף על
אשך, ואלף במקום חי"ת על מרוח, והוי 'מרואו חשך').
היינו 'כושי' (וכושי
בהדיא קתני מתניתין (פ"ז מ"ו; לקמן מה.):
'הכושי והגיחור')?
רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני 'כושי'.
משנה:
מקיש בקרסוליו (שארכבותיו עוקמות לחוץ, וקרסוליו
לפנים, ונוקשין זה לזה כשהוא מהלך), ובארכבותיו (היינו
איפכא: שרגליו עקומות לחוץ, ומרחיק זה מזה עד שארכבותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות
זו לזו),
(בכורות מה,א)
המשך המשנה
ובעל הפיקים, העיקל (כדמפרש) –
(וקמפרש 'עיקל' ברישא:)
איזהו 'העיקל'? כל שהוא מקיף פרסותיו (כשיושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו)
ואין ארכבותיו נוקשות זו לזו (שעוקמות כלפי חוץ);
פיקה יוצא מגודלו (חתיכת בשר עגול כפיקה יוצאה מגודלו);
עקיבו יוצא לאחוריו (כדמפרש
בגמרא: ששוקו עומד באמצע רגלו: שחצי הרגל עומד בפנים וחצי לאחור);
פרסותיו רחבות כשל אווז (שקלושות
הן כשל אווז, ואין ארכן יתר על רחבן);
אצבעותיו מורכבות זו על זו או קלוטות למעלה: עד הפרק (פרק האמצעי) – כשר;
למטה מן הפרק (דהיינו לצד הצפורן: שמחוברין כולן)
וחתכה (שיהו מסולקים) – כשר;
היתה בה יתרת (אצבע יתירה) וחתכה: אם
יש בה עצם – פסול (הואיל וחתכה, שהרי הוא מחוסר אבר
שנברא בו),
ואם לאו – כשר (דלא חשיב אלא תלתול בעלמא);
יתר בידיו וברגליו: שש ושש, עשרים וארבע (מפרש לגבי קרא בגמרא אמאי נקט להו; ומתניתין - לישנא דקרא נקט):
רבי יהודה מכשיר, וחכמים פוסלין;
השולט בשתי ידיו: רבי פוסל, וחכמים מכשירין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .