דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מב
(בכורות מא,ב)
וחכמים אומרים: אינו בכור [אלא נגזז ונעבד]:
אמר רב חסדא: מחלוקת (דקאמרי
רבנן בתראי 'בריה הוא') באנדרוגינוס, אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא, וקדוש
מספיקא (ואסור בגיזה, ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה).
אמר ליה רבא: אלא מעתה (דספק
הוא) בערכין
יערך (באדם טומטום, או בערך איש או בערך אשה),
(בכורות מב,א)
אלמה תניא [ספרא בחוקותי פרשתא ג משנה ט]: 'הזכר (והיה ערכך הזכר [ויקרא כז,
פסוקים ג,ה,ו]) - (ומריבויא דה"א נפקא לן) ולא
טומטום ואנדרוגינוס'?
סמי מיכן 'טומטום' (מקרא
לא ממעט אלא אנדרוגינוס, ומשום בריה, אבל טומטום נערך, ולחומרא נערך, כזכר).
תא שמע: 'יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה (ערך איש ואשה אין שוין, כדמפרש בפר'ת 'בהר סיני')? - תלמוד
לומר: הזכר אם נקבה ואם
נקבה היא [ויקרא כז,ד: ואם נקבה הוא והיה ערכך
שלשים שקל – על פי גירסת הספרא שם] -
ולא טומטום ואנדרוגינוס' (מריבויא
דאם נפקא לן 'ולא טומטום' משום ספיקא
לא ממעיט ליה קרא, דספיקא קמי שמיא ליכא, אלא ודאי משום בריה ממעיט ליה)!
סמי מיכן 'טומטום'.
תא שמע [ספרא בחוקותי פרשתא ג משנה ט]: (בשלמים כתיב) (ויקרא ג,א) [ואם זבח שלמים
קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב] אם זכר אם נקבה [תמים יקריבנו
לפני ה'] - זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס' (ומשום ספק לא ממעט קרא, ועוד: בין זכר בין נקבה כשר לשלמים! אלא ודאי בריה
הוא)!?
סמי מיכן 'טומטום'.
תא שמע [ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ג משנה
ז]: 'הזכר [ויקרא
א,ג: אם
עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני
ה'] - ולא נקבה (דהיינו הך דגבי עולה דפרישית לעיל)!
כשהוא אומר למטה 'זכר' - שאין
תלמוד לומר, מה תלמוד לומר? - להוציא טומטום ואנדרוגינוס' (ומדמעטיה קרא - בריה הוא, דמשום ספק לא ממעט קרא)?
סמי מיכן 'טומטום'.
תא שמע: 'הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר וטומטום
ואנדרוגינוס (כולה בקרבנות דעופות קמיירי;
'הרובע' לא גרסינן, דלא שייך בעופות) - כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה (כשאר נבלת עוף טהור, דמליקתו אינה מליקה, והוי נבילה; ואי לאו בריה הוא
- אמאי אינה מליקה? מה נפשך: אם זכר הוא ככשר ואם נקבה הרי כשר, דהא בעופות לא חלק
הכתוב!?); רבי
אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, שהיה רבי אליעזר
אומר: כל מקום שנאמר 'זכר' ו'נקבה' - אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם; ועוף,
הואיל ולא נאמר בו 'זכר' ו'נקבה' -
אין אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם' (ועוד: מדרבי אליעזר איכא לאותוביה, דקאמר 'כל מקום שאתה מוצא זכר ונקבה - אתה מוציא טומטום, ספיקא מי ממעט ליה קרא? אלא ודאי בריה הוא, והיכא
דמעטיה – מעטיה, אבל בעופות, דלא מעטיה - לא מעטיה)!?
סמי מיכן 'טומטום'.
תא שמע: 'רבי אלעזר אומר: הטריפה והכלאים ויוצא דופן
טומטום ואנדרוגינוס - לא קדושים ולא מקדישין', ואמר שמואל: לא קדושים בתמורה (כלומר: אפילו תמורה, שחלה על בעל מום קבוע - אינה חלה עליהן, וטעמא
מפרש במסכת תמורה בפרק 'יש בקרבנות' (דף יז.)) ולא מקדישין
לעשות תמורה (גירסת רש"י: ולא מקדשין בעושי תמורה: שאם הם
קדושין - אין עושין תמורה, והיכי דמי שהן עצמן קדושין? כגון שהיו ולדות קדשים,
דקדשי אגב אמן; ואי טומטום ספק הוא - אמאי לא קדוש ממה נפשך)!?
סמי מיכן 'טומטום'.
תא שמע: 'רבי אלעזר אומר: חמשה לא קדושים ולא מקדישין,
ואלו הן: הטריפה והכלאים ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס' וכי תימא 'הכי נמי
סמי מיכן טומטום' - הוו להו ארבעה!
אפיק טומטום ועייל יתום. (יתום
דמי להנך שפסולין משנולדו, והיכי דמי יתום? - כדמפרש בשחיטת חולין בפרק שני (דף
לח:): 'שמתה אמו בשעת לידה: זה פריש למיתה וזה פריש
לחיים'.)
לימא כתנאי (הא דרב חסדא, דאיכא דסבירא ליה ספק
הוי): 'רבי
אילעאי אומר משום רבי ישמעאל: אנדרוגינוס בכור הוא, ומומו עמו; וחכמים אומרים: אין
קדושה חלה עליו (דבריה הוא, אבל בטומטום לא פליגי
דספק הוא);
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: הרי הוא אומר 'הזכר',
וכל מקום שנאמר 'זכר' אינו אלא להוציא טומטום
ואנדרוגינוס (דטומטום נמי בריה הוא)';
וכי תימא 'סמי מיכן טומטום' - רבי שמעון בן יהודה היינו רבנן!? אלא לאו טומטום
איכא בינייהו: דתנא קמא סבר אין קדושה חלה עליו – אאנדרוגינוס, אבל טומטום ספיקא
הוא, וקדוש מספיקא, ואתא רבי שמעון
(בכורות מב,ב)
בן יהודה למימר: טומטום - בריה הוא, ולא קדוש!?
לא! () דכולי עלמא טומטום בבריה לא מספקא (דתיקום לרב חסדא כתנאי, דתימא 'ההוא תנא דסבירא ליה בריה הוא - סבירא ליה
כרבנן בתראי'); זכר ונקבה הוא דמספקא; מטיל מים במקום זכרות - דכולי עלמא לא
פליגי דזכר הוא, כי פליגי במטיל מים במקום נקבות (וקדוש;
אלא הני תנאי דברייתא - בהכי פליגי): מר (תנא
קמא) סבר:
חיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו (נכפל גידו מבפנים, ומוציא מים
במקום שרגיל נקבות להיות בנקבה), ומר (ורבי
שמעון [בן יהודה]) סבר: לא חיישינן (לא אמרינן הכי, אלא ודאי נקבה הוא); (והא דאמר רב חסדא: 'טומטום דברי הכל ספק הוא' - הא אתא לאשמועינן דלא תימא
לרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא ולא תהא קדושת בכור חלה על שום טומטום, ומיהו
סבירא ליה לרב חסדא: איכא תנא דאפילו ספק לית ליה, דאי מטיל מים במקום זכרות –
זכר, ואם במקום נקבות – נקבה, ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא דקדושה חלה על טומטום.)
כי הא (כלומר: רבי שמעון בן יהודה כי הך
הוראה סבירא ליה): דהורה רבי אלעזר (גירסת
רש"י: רבי אילעאי) בבהמה מטיל מים במקום נקבות: חולין (לגבי בכור קאמר, דלא קדיש, דוודאי נקבה הוא; והא רבי אלעאי - אמורא הוא,
ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום רבי ישמעאל).
תהי בה (בהך הוראה דרבי אלעאי) רבי
יוחנן: מאן דלא חש לתנא קמא ולרבי ישמעאל (דמתניתין, דאמרי: 'טומטום אינו
נשחט לא במקדש ולא במדינה' - משום דספיקא הוא: דרבי ישמעאל לא פליגי אלא
באנדרוגינוס דנעשה נקבות שלו חריץ)?
ולימא רבי יוחנן נמי 'מאן דלא חש לרבנן בתראי', דאמר רב
חסדא: מחלוקת באנדרוגינוס, אבל בטומטום דברי הכל ספיקא!?
רבי יוחנן לא סבירא ליה דרב חסדא (אלא
רבנן בתראי אטומטום נמי אמרי דבריה הוא).
אי לא סבירא ליה (אמאי קא מתמה? הא רבי אילעאי הוא
דאמר כרבנן בתראי) - לימא 'הוא דאמר כרבנן בתראי'?
הכי נמי קאמר.
מאן שביק תרי (תנא קמא ורבי ישמעאל) ועביד
כחד (רבנן בתראי)?
ורבי אילעאי - כמאן סברא?
כי הא: דאמר ריש לקיש: לא אמרו 'טומטום ספק' אלא באדם,
הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד (וליכא למיבדקינהו בהטלת מים),
אבל בהמה (אין בה שום ספק לדברי הכל): מטיל מים במקום זכרות = זכר, מטיל מים
במקום נקבות = נקבה. (והאי דקאמר תנא קמא דמתניתין 'אינו
נשחט' - במטיל מים במקום זכרות קאמר, דודאי קדוש, הילכך אינו נשחט במדינה, ובמקדש
נמי לא חזי להקרבה: דנראה כבעל מום לפי שאין לו זכרות, דהא ממעטינן ליה מהקרבה
בכמה דוכתי 'הזכר ולא טומטום'; ורבי ישמעאל
- אאנדרוגינוס קאי, ורבנן בתראי - אאנדרוגגינוס קיימי, אבל טומטום - כולי עלמא מודו
דמטיל מים במקום זכרות = זכר, במקום נקבות = נקבה, ורבי אילעאי - אליבא דכולהו
הורה.)
מתקיף לה רב אושעיא: וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו?
אמר ליה: כמאן? - כרבי מאיר, דחייש למיעוטא (בתמיה, כלומר: מי חיישינן ליחידאה)?
אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין, דאמרי תרוייהו: אפילו
תימא רבנן (נמי פרכינן הכי): הואיל ואישתני אישתני (דהואיל ואישתני לענין טומטום - אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו).
(ומשני:) אית דאמר
אישתני ואית דאמר לא אישתני (כלומר: איכא למאן דאמר אמרינן
הואיל ואישתני אישתני בבהמה, דהיינו תנא קמא, דפליג לעיל עליה דרבי שמעון בן יהודה
דלא חייש שמא נהפכה, ורבי אילאעי - כרבי שמעון סבירא ליה).
לימא אישתני ולא אישתני – תנאי (לימא
אי אמרינן 'הואיל ואישתני' או לא אמרינן תנאי היא), דתניא:
'טומטום שקידש - קדושיו קדושין (לחומרא, וצריכה גט: שמא זכר הוא);
נתקדש - קדושיו קדושין (וזה שקדשו - אסור בקרובותיו של
טומטום, כגון באמו ובאחותו: דשמא נקבה הוא); וחולץ (לחומרא:
שאם אין שם אחר אלא הוא - בעיא יבמתו חליצה, אבל יש שם אחר - לא חליץ טומטום, דהא
האי תנא בנקבה נמי מספקא ליה) וחולצין לאשתו (חומרא היא: שמא זכר הוא) ומיבמים
לאשתו (ממה נפשך: אי זכר הוא - שפיר מייבם אחיו, ואם נקבה הוא - אשה בעלמא הוא
דנסב האי אחיו של טומטום, אבל טומטום לא מייבם: דאינו בן לידה, ולא קרינא ביה להקים לאחיו שם [דברים
כה,ז])',
ותניא אידך 'אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת'; סברוה דכולי עלמא כרבי עקיבא, דאמר (ביבמות פרק 'הערל' [יבמות פ"ח מ"ד דף עט:]) 'סריס חמה לא חולץ ולא מייבם (ואשתו לא חולצת ולא מתייבמת: שלא היתה לו שעת הכושר)': מאי לאו
בהא קמיפלגי: דמאן דאמר 'חולץ וחולצין לאשתו ומיבמים את אשתו (ממה נפשך)' (סבר: אי זכר הוא - שפיר מייבם, ד)לא
אמרינן 'הואיל ואישתני אישתני' (למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי
בסריס חמה: שאפילו יקרע וימצא זכר - יהא סריס, ואשת סריס אין מתייבמת);
ומאן דאמר 'חולצת ולא מתייבמת' אמרינן 'הואיל ואישתני אישתני' (למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי למיהוי סריס חמה אפילו ימצא זכר, הילכך:
אין מתייבמת אשתו, דנמצאו פוגעים בערוה: דכיון דזכר הוא - קדושיו קדושין, וכיון
דסריס חמה הוא - אין אשתו זקוקה ליבם: הויא כאשת אח שיש לה בנים, והמייבמהּ - פוגע
באיסור אשת אח)? (ומיהו חליצה בעיא: דלא פשיטא לן
שהוא סריס: דשמא לאו סריס הוא, הילכך בעיא חליצה.)
לא! דכולי עלמא אמרינן הואיל ואישתני אישתני (דכולי עלמא אמרי שמא אישתני, ומספקינן ליה בסריס חמה): הא (דאמרינן מתייבמת) - רבי אליעזר (היא, דאמר בפרק 'הערל' [יבמות
פ"ח מ"ד דף פ.] 'אשת סריס חמה מתייבמת שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים' הילכך ממה
נפשך שרי לייבומה), והא (ומאן דאמר לא מתייבמת) רבי
עקיבא.
ומאן תנא אליבא דרבי עקיבא (ומאן
האי תנא דאית ליה כרבי עקיבא ואמר 'חולצת ולא מתייבמת')? אילימא רבי
יהודה - הא ודאי סריס משוי ליה (לטומטום, ואפילו חליצה לא תיבעי,
דהא רבי עקיבא - באשת סריס חמה לא בעי חליצה), דתנן [יבמות
פ"ח מ"ו] :'רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - הרי זה לא
יחלוץ, מפני שהוא כסריס'!?
אלא רבי יוסי ברבי יהודה היא (ד'שמא'
קאמר, הילכך חליצה בעיא, דשמא זכר הוא ושמא אינו סריס; ולא מתייבמת, דשמא זכר הוא,
וסריס הוא, ואינה זקוקה ליבם ונמצא פוגע באשת אח שיש לה בנים), דתניא: 'רבי
יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סריס חמה' (ובמקום אחין קאמר דלא יחלוץ שמא סריס חמה הוא, אבל אין שם אחר – יחלוץ,
ולא מיפטרא יבמתו בולא כלום, דשמא לאו סריס הוא! הילכך אשתו נמי בעיא חליצה, שמא
לאו סריס הוא, ולא מתייבמת - דשמא סריס הוא).
אטו כל דמיקרע - זכר משתכח, נקבה לא משתכח? (דלא מספקא ליה אלא בסריס חמה ובנקבה לא מספקא ליה!)
'שמא' קאמר: שמא יקרע וימצא נקבה, אי נמי זכר נמי: שמא
ימצא סריס חמה.
מאי בינייהו (בין רבי יהודה לרבי יוסי בטומטום
שמת אחיו? הא תרוייהו 'לא יחלוץ' קאמרי)?
אמר רבא:
(בכורות מג,א)
לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום אחים איכא בינייהו.
(לפסול
במקום אחין אם יש עמו אחים הגונים, והלך הוא וחלץ לה: לרבי יהודה
לאו כלום עבד, ולא פסלה מן האחין: רצה אחד מן האחין לייבם – מייבם, ולרבי יוסי - דמחזיק
ליה בספק - פסלה מן האחין: דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה: ד'כיון
דלא בנה - שוב לא יבנה' [יבמות י,ב; לב,א] אלא חוזרין וחולצין לה.
ולחלוץ שלא במקום אחין" אם אין אחין אלא טומטום: לרבי יהודה מיפטרא בולא כלום, דהא ודאי
סריס הוא, וכליתיה דמי; ולרבי יוסי בעיא חליצה: שמא לאו סריס הוא; והאי דקאמר 'לא
יחלוץ' - במקום אחין קאמר.)
הדרן
עלך על אלו מומין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .