דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מא
(בכורות מ,ב)
משנה:
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב (לפרק
שבירך). (ובגמרא מפרש איזה ערקוב.)
אמרו חכמים: כל מרבית עגלים כן (כל
תרבות מנהג של עגלים כך הוא): כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות (שיש
זנבן מגיעות לערקוב, הילכך בציר מהני הוי מומא, וכשהן גדולים - הולכות ונמתחות עד
למטה).
איזהו 'ערקוב' שאמרו?
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך (מפרש בגמרא).
(בכורות מא,א)
גמרא:
תנא: קפץ העליון (קפץ קשר העליון, היינו ארכובתו:
מקום חבור השוק והירך), ולא קפץ התחתון (סמוך לפרסות), וכנגדו
בגמל ניכר (שהגמל יש לו כנגד הארכובה עצם בולט לחוץ - לשון מורי
בשחיטת חולין; לישנא אחרינא שמעתי כנגדו בגמל: כגון שזנב גמל מגעת עד אותו
ערקוב).
משנה:
על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין
עליהן.
גמרא:
הא תו למה לי? הא תנא ליה רישא: 'על אלו מומין שוחטין
את הבכור'?
סיפא איצטריכא: 'פסולי המוקדשין נפדין עליהן'.
הא נמי פשיטא: מישחט שחטינן, מיפרק מיבעיא?
אלא איידי דתנא 'שלשה הוסיף, ואמרו לו לא שמענו אלא את
אלו' וקתני ואתי דיחידאה (משום דאמרן לעיל 'לא שמענו אלא את
אלו': הראשונים שמנה ביבנה, והדר תנא ואתא במומין שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי
להו, כגון רבי חנינא בן אנטיגנוס ורבי חנינא בן גמליאל, וסלקא דעתא פליגי רבנן
עלייהו), (להכי הדר) וקא סתים לה בכולהו 'על אלו מומין שוחטין את הבכור
ופסולי המוקדשין נפדין עליהן'.
משנה:
ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה:
חוורור והמים שאין קבועין,
וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו,
ובעל גרב, ובעל יבלת (כדאוקימנא
לעיל כו' בדאין בה עצם; דאי איכא עצם - הויא מום גמור ואי אית בה שער ויש בה [אפילו מעט?] בלבן של עין [או לפי התיקון: 'וישנה בלבן של עין']
נמי הוי מום; דאי בגופו - תלתול בעלמא הוא),
ובעל חזזית (מיני שחין),
זקן וחולה ומזוהם (מסריח),
ושנעבדה בו עבירה (שנרבע), ושהמית אדם
- על פי עד
אחד (שאין אלא עד אחד - לא ברביעה ולא בנגיחה) או על פי
הבעלים (גירסת רש"י: על פי עצמו: שאין שם עד, אלא בעלים אמרו; דאי הוו שני
עדים בדבר - הוי בסקילה, ואפילו בהנאה מיתסר),
וטומטום ואנדרוגינוס (ספק
זכר וספק נקבה הן, ולא קדשי) - לא במקדש ולא במדינה;
רבי ישמעאל אומר: אין לך מום גדול מזה (אאנדרוגינוס קאי: דמקום נקבות הוי כמום, והוי כבכור בעל מום, ונשחט
במדינה, ואסור בגיזה ועבודה).
וחכמים אומרים: אינו בכור (דבריה
בפני עצמה הוא) אלא נגזז ונעבד.
גמרא:
וגרב לא (הוי מום גמור)? והכתיב 'גרב'
באורייתא (גבי עורת או שבור, דכתיב (ויקרא
כב,כב) [עורת או שבור או חרוץ או יבלת] או גרב
או ילפת [לא תקריבו אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'])!?
וחזזית לא (מום גמור הוא)? והכתיב 'ילפת'
באורייתא, ותניא: ''גרב' - זה החרס (שחין שקשה כחרס); 'ילפת' -
זו חזזית המצרית (שחין שהובא על המצרים)'',
ואמר ריש לקיש: למה נקרא שמה 'ילפת'? - שמלפפת (דבוקה בו, כדמתרגמינן (שמות לו,י)
ויחבר [את
חמש היריעת אחת אל אחת וחמש יריעת חבר אחת אל אחת]
= ולפיף)
והולכת עד יום המיתה!?
בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא: כאן בחזזית המצרית, כאן
בחזזית דעלמא, אלא גרב אגרב קשיא!?
גרב אגרב נמי לא קשיא: הא בלח הא ביבש: לח איתסי, יבש לא
מיתסי.
ולח מיתסי? והכתיב (דברים
כח,כז) יככה ה' בשחין מצרים [ובטחורים (כתיב: ובעפלים) ובגרב ובחרס
אשר לא תוכל להרפא], ומדכתיב 'ובחרס' - הרי
גרב לח אמור, וקאמר 'אשר לא תוכל להרפא'!?
אלא תלתא (גרב) הוו (גבי מומין): דקרא (דדרשינן ביה 'זה החרס') יבש
בין מבפנים בין מבחוץ, דמתניתין - לח מבחוץ ומבפנים, דמצרים (דהיינו
האי בקללות, ובגרב ובחרס) - יבש מבפנים ולח מבחוץ (וכיון
דיבש מבפנים - לא מיתסי, ואי הוי בבכור - הוי נמי מום גמור), דכתיב (שמות
ט,י) [ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה
השמימה] ויהי שחין אבעבועות פורח באדם [ובבהמה] (פורח היינו האי שנראה למעלה, דדבר הבולט הוי 'פורח', וכתיב
אבעבועות דהיינו לשון נובע, דמשמע
מבחוץ היה לח).
והזקן והחולה והמזוהם:
מנהני מילי (דאין שוחטין אותו במקדש)?
דתנו רבנן: (קרא כתיב ב'ויקרא' [ויקרא
א,י]) [ואם]
מן הצאן [קרבנו] מן הכשבים או מן העזים [לעלה זכר תמים יקריבנו] -
פרט לזקן ולחולה ולמזוהם (דדרשינן:
מן הצאן - ולא כל הצאן, וכן
כולהו)',
וצריכי: דאי כתב רחמנא למעוטי זקן: דלא הדר בריא, אבל חולה דהדר בריא - אימא לא;
ואי כתב למעוטי חולה: דלאו אורחיה, אבל זקן, דהיינו אורחיה - אימא לא; ואי כתב
רחמנא תרי, למעוטי הני דכחישי, אבל מזוהם - דלא כחיש - אימא לא; ואי נמי למעוטי
מזוהם - משום דמאיס, אבל הני דלא מאיסי אימא לא - צריכי.
ושנעבדה בו עבירה [ושהמית אדם - על פי עד אחד או על פי הבעלים]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [תמצית מהספרא ויקרא דבורא דנדבה
פרשתא ב משניות ז-יא]: (ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן
הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם) ''מן
הבהמה' - להוציא רובע ונרבע; 'מן הבקר' -
להוציא את הנעבד (שעשאוהו עבודת כוכבים);
'מן הצאן' - להוציא את המוקצה (שהוקצה והופרש לצורך עבודת כוכבים); 'ומן
הצאן' - להוציא את הנוגח (את
האדם ומת)'.
(ופרכינן:) הני (ארובע ונרבע ואנוגח קאי) - בני קטלא נינהו?
(ומשני:) על פי עד
אחד או על פי הבעלים (כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר, או
הבעלים עצמן הודו מעצמן: דשוב אין נסקלין הבהמות, דמודה בקנס פטור).
[וטומטום ואנדרוגינוס - לא במקדש ולא במדינה; רבי ישמעאל אומר:
אין לך מום גדול מזה; וחכמים אומרים: אינו בכור אלא נגזז ונעבד.]
בשלמא טומטום במקדש לא - דילמא נקבה היא (ומקריבה לשם בכור, ואינו מקדישהּ, והיא אינה קדושה בבכורה, וקמייתי חולין
בעזרה);
במדינה לא - דילמא זכר הוא ולית בה מומא, אלא אנדרוגינוס?: בשלמא במקדש לא - דלמא
נקבה היא, אלא במדינה נמי: נהי דזכר הוא, תעשה נקבות 'חריץ' וישחוט עלה (דהא כתיב חרוץ
באורייתא, דכתיב (ויקרא כב,כב) עורת
או שבור או חרוץ)?
אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא
כב,כב) [עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו
אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'] 'או חרוץ' 'או
שבור': חרוץ דומיא דשבור: מה שבור במקום עצם - אף חרוץ במקום עצם.
רבא אמר: בלא שבור נמי לא מצית אמרת 'חרוץ'
במקום בשר הוי מומא; דאי סלקא דעתך הוי מומא - כיון דאמר 'גרב זהו
חרס', מיחרץ חריץ (ודאי מיחרץ חריץ נגע הוא), דכתיב
(בנגעים): (ויקרא יג,כה) [וראה אתה הכהן והנה נהפך
שער לבן בבהרת ומראה עמק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע
צרעת הוא] ומראהו עמוק מן העור (עמוק דהיינו שפל) - כמראה חמה העמוקה מן הצל [דומה
לספרא תזריע פרשתא א פרק א משנה ד], (הילכך) וליכתב
רחמנא 'חרוץ' (דמשמע במקום בשר נמי הויא מום, אף על גב דלא מאיס
כגרב, וכל שכן גרב) ולא בעי 'גרב', ואמינא: חרוץ, דלא מאיס, הוי מומא; גרב
דמאיס לא כל שכן! כתב רחמנא 'גרב' למימר
דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא.
<רבי ישמעאל אומר: אין לך מום גדול מזה>:
כאביי לא אמר: חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן;
כרבא נמי לא אמר: דילמא היכא דלא מינכרא (דילמא נמי דייקינן דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא היכא דלא מינכר חריץ כל
כך, כנקבות של בהמה), אבל היכא דמינכר – 'מום רע'
קרינא ביה. [דברים טו,כא]: וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע
לא תזבחנו לה' אלקיך]
(בכורות מא,ב)
בעי רבא: מאי טעמא דרבי ישמעאל?: מיפשט פשיטא ליה
אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו? או דילמא ספוקי מספקא ליה (אם
זכר הוא אם נקבה הוא), ו(והאי דקאמר 'מומו עמו') -
'אם תימצא לומר' קאמר: אם תימצא לומר (ספק) בכור הוא,
הרי מומו עמו!?
למאי נפקא מינה?
למילקא עליה משום גיזה ועבודה (אי
אמרת בכור הוא – לקי, דבכור בעל מום נמי אסור בגיזה ועבודה, ואם ספק הוא - מספיקא
לא מלקינן ליה); אי נמי למיתבה לכהן (אם בכור הוא נותנו לכהן ואוכלו
במום זה, ואם ספק הוא - אוכלו ישראל במום זה, כדין ספק בכור הנאכל במומו לבעלים,
דהמוציא מחבירו עליו הראיה).
תא שמע: 'רבי אילעאי אומר משום רבי ישמעאל: אנדרוגינוס
בכור - הוא ומומו עמו' - שמע מינה מיפשט פשיטא ליה.
ודילמא 'אם תימצא לומר' קאמר (כלומר:
אם בכור הוא הרי מומו עמו)?
תא שמע (בתורת כהנים [ויקרא
דבורא דנדבה פרשתא ג משנה ז, כאן בצורה מורחבת]): (ויקרא
א,ג) [אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד
יקריב אתו לרצנו לפני ה']: ''זכר' (ומשמע:) ולא נקבה; כשהוא אומר למטה 'זכר' (בעולת צאן [ויקרא א,י] ואם מן
הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו) -
שאין תלמוד לומר (דלא צריך לגופיה למעוטי נקבה, דהא
אימעיטא לה), מה תלמוד לומר? להוציא טומטום ואנדרוגינוס (הוא דאתא)' – מני (האי דאימעיט טומטום ואנדרוגינוס מזכר בתרא)?: אילימא תנא קמא (דמתניתין)- (הא טומטום ואנדרוגינוס)
ספיקא הוא - ואתי קרא למעוטי ספיקא (בתמיה: הא ליכא ספק קמי שמיא!? אלא
ודאי משום דבריה בפני עצמו הוא דקממעיט ליה, ודלא כתנא קמא)? אלא רבנן
בתראי (דמתניתין דפשיטא להו דבריה הוא, דקאמרי 'אינו בכור אלא נגזז ונעבד') -
מחד קרא נפקי (תיפוק ליה טומטום ואנדרוגינוס ונקבה מחד זכר), דהא גבי בכור - חד 'זכר' הוא דכתיב [דברים
טו,יט:
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה’ אלקיך לא תעבד בבכר שורך
ולא תגז בכור צאנך], קא מעטי כולהו (טומטום ואנדרוגינוס) מינייהו,
אלא פשיטא רבי ישמעאל (כדרבי ישמעאל מוקמינן לה, וכדבעינן
לפרושי: דהא כהנך רבנן לא מצינן לאוקמא); ואי אמרת בשלמא רבי ישמעאל מיפשט
פשיטא ליה (דזכר הוא) - היינו דאיצטריך קרא למעוטי (דאף על גב דזכר הוא - לא קדוש שום קדושה אם אקדשיה לשום עולה, ואפילו
בגיזה ועבודה שרי, ומזכר
קמא לא נפקא לן אלא למעוטי מקדושה, דהא גבי בכור כתיב חד זכר ולא ממעיט ליה רבי ישמעאל מגיזה, דלא שרי אלא משום מום לישחט),
אלא אי אמרת מספקא ליה (אם זכר אם נקבה),
אצטריך קרא למעוטי ספיקא (תו לא מיתוקמא הך אליביה דרבי
ישמעאל, דקרא למעוטי ספק לא אתי, וכמאן מוקמת ליה)?
לעולם רבנן בתראי, (ודקאמרת
'תיפוק לי מחד קרא', דהא גבי בכור מחד קרא נפקא להו - לא היא:)
וגבי בכור - תרתי קראי כתיב: הזכר (הזכר תקדיש) ו-הזכרים [שמות
יג,יב:
והעברת כל פטר רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'].
וחכמים אומרים: אינו בכור [אלא נגזז ונעבד]:
אמר רב חסדא: מחלוקת (דקאמרי
רבנן בתראי 'בריה הוא') באנדרוגינוס, אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא, וקדוש
מספיקא (ואסור בגיזה, ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה).
אמר ליה רבא: אלא מעתה (דספק
הוא)
בערכין יערך (באדם טומטום, או בערך איש או בערך אשה),
(בכורות מב,א)
אלמה תניא [ספרא בחוקותי פרשתא ג משנה ט]: 'הזכר (והיה ערכך הזכר [ויקרא כז,
פסוקים ג,ה,ו]) - (ומריבויא דה"א נפקא לן) ולא
טומטום ואנדרוגינוס'?
סמי מיכן 'טומטום'. (מקרא
לא ממעט אלא אנדרוגינוס, ומשום בריה, אבל טומטום נערך, ולחומרא נערך, כזכר.)
תא שמע: 'יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה (ערך איש ואשה אין שוין, כדמפרש בפר'ת 'בהר סיני')? - תלמוד
לומר: הזכר אם נקבה ואם
נקבה היא [ויקרא כז,ד: ואם נקבה הוא והיה ערכך
שלשים שקל – על פי הגהות הגר"א על הספרא] -
ולא טומטום ואנדרוגינוס' (מריבויא
דאם נפקא לן 'ולא טומטום' משום ספיקא
לא ממעיט ליה קרא, דספיקא קמי שמיא ליכא, אלא ודאי משום בריה ממעיט ליה)!
סמי מיכן 'טומטום'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .