דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף מ
(בכורות לט,ב)
נפגמה הזנב מן העצם [אבל לא מן הפרק; או שראש זנב
מפצל את העצם, או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע]:
תנא: 'אצבע שאמרו - אחד מארבעה בטפח של כל האדם (לפי שאין האצבעות שוות, דאמרינן במנחות בפרק 'התכלת' (דף
מא:): טפח דאורייתא = ארבע אצבעות בגודל, שית בקטנה, חמש
בתילתא באצבע; וקאמר הכא דהיכא דהזכירו חכמים 'באצבע אחד' - מארבע בטפח של כל אדם
בעינן, והיינו גודל)' (ולא ידעינן השתא היכא קאי, ולהכי
בעי 'למאי הלכתא אמרו');
למאי הלכתא (הזכירו אצבע)?
אמר רבה: לענין תכלת, דתניא: 'כמה חוטין הוא נותן (בציצית)?
בית שמאי אומרים ארבעה, ובית הלל אומרים שלשה;
וכמה תהא משולשת (תלויה
למטה מכנף הבגד [אולי צ"ל 'משולשלת'], שהרי אין נותנין אותה בשפת הבגד ממש, אלא מגביהין אותה שלשה אצבעות בתוך
הבגד)?
בית שמאי אומרים ארבעה, ובית הלל אומרים שלשה ושליש, שבית
הלל אומרים: אחד מארבע (שלשה גודלין) בטפח של כל
אדם (דכל אחד הוי אחת מארבע בטפח; לישנא אחרינא משולשת: כמה יהא בה
מגדיל, לבד מהענף, שאינו גדיל).'
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: לשתי אמות (שני מקלות שאורכן אמה), דתנן [כלים
פ"יז מ"ט]: 'שתי אמות היו
(בכורות מ,א)
בשושן הבירה (יציע שעשוי על שער מזרח, ומקרי
'שושן הבירה' במנחות בפרק 'שתי הלחם' (דף צח.)): אחת על קרן
מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית; שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של
משה (שהיא ששה טפחים) חצי אצבע, ושעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה
חצי אצבע; נמצאת יתירה על של משה אצבע; ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה? - כשהיו
אומנין נוטלין – בקטנה (כשהיו מתנין עם האומנין לעשות כך
וכך אמות מלאכה לבדק הבית - היו מתנין בשל משה), ומחזירין
בגדולה (והן עושין למדה הגדולה למדת אחת
מאותן שבשושן הבירה), שלא יבואו לידי מעילה (שלא
יהנו מן ההקדש: דאם היו עושין באותה מדה שמתנין, שמא יפחתו, דאי אפשר לצמצם; הילכך
מחזירין בגדולה).
תרתי למה לי (בחד סגי - לבד מאותה של משה)?
חדא דכספא וזהבא (שמלאכת טורח היא - מתנין בשל משה
ומחזירין לאותה שגדולה הימנה חצי אצבע) וחדא דבניינא (דחומה:
נוטלין בשל משה, ומחזירין באותה שיתירה עליה אצבע).
רב נחמן בר יצחק - ואי תימא רב הונא בר נתן: לאותה
ששנינו: 'או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע'.
משנה:
אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת (הוי מום).
רבי ישמעאל אומר: אם יש לו שני כיסין - יש לו שתי ביצים (לכל בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחת, לפי שהכיס חלוק באמצעיתו, ומבחוץ ניכר:
שהרי באמצע הוא משוקע, ונראית בו שורה העמוקה); אין לו שני
כיסין - אין לו אלא ביצה אחת.
רבי עקיבא אומר: מושיבו על עכוזו (והכי
אמרינן בעירובין בפרק 'כיצד מעברין' (דף נג:):
'אכוזו' תנן או 'עכוזו' תנן?; 'על עכוזו' = על עגבותיו מושיבין את הבכור
שאין לו אלא ביצה אחת), וממעך (וממשמש בכיס ובכסלים): אם
יש ביצה - סופו לצאת (ואם אינה יוצאה הוי מום).
מעשה שמיעך ולא יצא, נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים (פלנק"ש) והתיר רבי עקיבא (דהוי מום, הואיל ואינה במקומה),
ואסר רבי יוחנן בן נורי.
גמרא:
השתא אין לו אלא ביצה אחת אמרת הוי מומא, אין לו כלל
מיבעיא?
חסורי מיחסרא והכי קתני: אין לו שתי ביצים בשתי כיסין אלא
בכיס אחד, אי נמי שתי כיסין וביצה אחת - הרי זה מום; רבי ישמעאל אומר: יש לו שתי
כיסים - בידוע שיש לו שתי ביצים; אין לו אלא כיס אחד - כמי שאין לו אלא ביצה אחת
דמי (ורבי ישמעאל - אסיפא הוא דפליג: דקאמר תנא קמא אין לו אלא ביצה אחת ושני
כיסין הוי מום, ואתי רבי ישמעאל למימר: בידוע שיש לו שתי ביצים; אבל ארישא -
מודינא לך דכי אין לו אלא כיס אחד - כמי שאין לו אלא ביצה אחת, וכמעוך דמי),
ואתא רבי עקיבא למימר: 'בידוע' לא אמרינן, אלא מושיבו על עכוזו וממעך: אם יש ביצה
סופו לצאת.
ומעשה שמיעך ולא יצא וכו':
תניא: 'אמר רב יוסי: מעשה בפירן (שם הכפר) של בית מנחם, שמיעך ולא יצאת,
ונשחטה, ונמצאת דבוקה בכסלים, והתיר רבי עקיבא ואסר רבי יוחנן בן נורי; אמר לו רבי
עקיבא לרבי יוחנן בן נורי: עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל?
אמר לו רבי יוחנן בן נורי לרבי עקיבא: עד מתי אתה מאכיל
לישראל נבילות!
לאו מישחט
שחטיה?
אלא 'טריפות'.
לא איסור
טריפות הוא!? אלא
עד מתי אתה מאכיל ישראל קדשים בחוץ!?' (שאין בו מום, ובקדושתו הוא.)
משנה:
בעל חמש רגלים, או שאין לו אלא שלש, ושרגליו קלוטות כשל
חמור, והשחול, והכסול;
איזהו 'שחול'?
שנשמטה יריכו (כגון דלא איעכל ניביה, דאי איעכל
ניביה - טריפה נמי הוי, כדאמרינן ב'אלו טריפות' (חולין דף
נד:) 'האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה – טריפה', והני
מילי דאיעכול ניביה);
ו'כסול'?
שאחת מירכותיו גבוהות (גבוה
מחבירתה: מקום בוקא דאטמא של ירך זו עלה למעלה על הגב יותר מחבירתה).
גמרא:
אמר רב הונא: לא שנו (דבעל
חמש רגלים או שלש דהוי מום ולא טריפה) אלא שחסר ויתר ביד (שהחיסור או הייתור הוו ביד: שיש לו לבעל חמש רגלים: שלש ידים ושתי רגלים
ולבעל שתי רגלים ויד אחת, דביד לא שייך טריפות), אבל ברגל -
טרפה נמי הוי, דכל יתיר - כנטול דמי (ובהמה שנטל ירך וחלל שלה – נבילה,
וקיימא לן בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה – טריפה; ועוד: בוקא דאטמא דשף
מדוכתיה טריפה).
אמר רב פפא: לא תימא (דמכל
וכל דומות לחמור) דעגילן ולא סדיקן, אלא כיון דעגילן (כשל חמור) - אף על גב דסדיקן (הוי
מום: דפרסות בהמה טהורה אינן עגולות).
והשחול והכסול וכו':
תנו רבנן: 'איזהו 'כסול' ואיזהו 'שחול'?
'שחול' = שנשמטה יריכו; 'כסול' (פלנ"ק) =
שרגלו אחד בתוך הכסל (כך דרך הבהמה: שהירך מחוברת באליה
סמוך לכסלים - ולא למעלה מן הכסלים) ורגלו אחד על גבי הכסל (וזו – הירך על גב הכסל, דהיינו על גב האליה).
תנא: 'השרוע והקלוט': 'שרוע' = שנשתרבב לו יריכו (שאחת מיריכותיו גדולה מחבירתה); 'קלוט' = שרגליו קלוטות כשל חמור
וכשל סוס.
משנה:
נשבר עצם ידו ועצם רגלו, אף על פי שאינו ניכר (בגמרא מפרש).
מומין אלו מנה אילא ביבנה, והודו לו חכמים.
ועוד שלשה הוסיף; אמרו לו: לא שמענו [אלא] את אלו (שהוזכרו למעלה).
(ואלו הן השלשה שהוסיף:)
שגלגל עינו עגול כשל אדם, ופיו דומה כשל חזיר (מפרש
בגמרא), ושניטל
רוב המדבר בלשונו (היינו אותו קצת הלשון שאינו דבוק
במלקוחיו).
בית דין של אחריהן אמרו: הרי זה מום.
גמרא:
אינו ניכר מי קא הוי מומא?
אמר רב פפא: אינו ניכר מחמת עצמו (שאין
השבר נראה), אבל ניכר מחמת מלאכה (אבל ניכר הוא מחמת שצולע, והילוך
הרגל זו היא מלאכתו).
מומין אלו מנה וכו':
למימרא דלאו היינו אורחיה (שיהא
גלגל של בהמה עגול)? ורמינהו [נדה פ"ג מ"ב]: 'המפלת
מין בהמה וחיה ועוף - בין טמאין בין טהורין: אם זכר תשב לזכר (ימי טומאה שבעה, ול"ג ימי טוהר), אם נקבה
תשב לנקבה (ארבעה עשר טמאים וששים וששה טהורין); אינו
ידוע - תשב לזכר ולנקבה (לחומרא: ימי טומאה דנקיבה:
שבועיים, וימי טוהר דזכר: דלא יהא לה אלא ל"ג ימי טוהר), דברי רבי
מאיר' ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מאי טעמא דרבי מאיר (דאמר היולדת מין בהמה טמאה לידה כולד מעליא)? - הואיל
וגלגל עינו עגול כשל אדם (הואיל ודומה לאדם בגלגל העין)'!?
אמר רב יוסף: לא קשיא: הא באוכמא (שחור
של עין הבהמה עגול כשל אדם), הא בחיוורא (גירסת רש"י: הא בצירא:
כל בית מושב הלובן והסירא קרי 'ציריא', והוא ודאי אינו עגול כשל אדם).
ופיו דומה כשל חזיר:
אמר רב פפא: לא תימא דשפיד ופרוס (לא
תימא דבעינן דומה לחזיר מכל וכל, דשפיד ופריס; 'שפיד' = פיו עגול; 'פריס' = ששפה
עליונה ולחיים העליונות עודפות על התחתונות; ומפי המורה איתמר לן איפכא: דשפיד =
שלחייו העליונות הולכות ומתחדדות כשפוד), אלא כיון דפרוס - אף על גב דלא
שפיד.
ושניטל רוב המדבר שבלשונו:
מתניתין מני?
רבי יהודה היא, דתניא: 'ואת שניטל רוב הלשון; רבי
יהודה אומר: רוב המדבר של לשונו'.
משנה:
ומעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושאל רבן [שמעון בן]
גמליאל לחכמים, ואמרו: הרי זה מום.
גמרא:
מאי תנא (דדמי להאי מעשה)
דקתני 'ומעשה'?
משום דתנן 'פיו דומה לחזיר', ופליגי רבנן עליה
דרבי אילא, וקאמרינן: כי פליגי רבנן עליה דרבי אילא - בשפתו עליונה עודפת על
התחתונה, אבל שהתחתונה עודפת על העליונה - הרי זה מום;
(בכורות מ,ב)
ומעשה נמי שלחי התחתון עודף על העליון, [ו]'שאל רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו הרי זה מום'.
והא גבי אדם (כהן) הוא דתנן [בכורות
פ"ז מ"ה] 'שפתו העליונה עודפת על התחתונה או שתחתונה עודפת על
העליונה הרי זה מום': גבי אדם הוא דכתיב (ויקרא
כא,כא) איש איש מזרע אהרן [כל]
איש [אשר
בו מום] מזרע אהרן [הכהן לא יגש להקריב את אשי ה' מום בו את לחם אלקיו
לא יגש להקריב]: איש ששוה בזרעו של אהרן, אבל בבהמה - לא!?
אמר רב פפא: לא קשיא: הא דאית בה עצם (אם עצם הלחי התחתון עודף על העליון הוי מום אפילו בבהמה), הא
דלית בה עצם (אבל אין בה עצם אלא ששפתו התחתונה ארוכה ומקבלת
העליונה ועודפת עליה - באדם הוי מום, ולא בבהמה).
משנה:
אוזן הגדי היתה כפולה (שיש
לו שתי אזנים מצד אחד: אוזן בתוך אוזן):
אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד (שאין
להם אלא תנוך אחד: שנכפל תנוך העליון לתוכו, ונתחבר למטה) – (הרי זה) מום; בזמן שאין בו עצם (גירסת רש"י: ואם אינה עצם
אחד: שהתנוכים מובדלים למעלה) - אינו מום.
(וטעמא לא איתפרש לי, ומכל מקום ולא
דמי לבעלת חמש רגלים: דהאי אוזן בתוך אוזן אינו נראה כל כך.)
רבי חנניא בן גמליאל אומר: זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר (מפרש בגמרא) ושאין בה שלש חוליות - הרי זה מום.
גמרא:
תנו רבנן: 'פיו בלום (קצר)
ורגליו מבולמות (קצרות ברוחב; אנקפלי"ד
בלע"ז): מחמת הרֶוַח (שאין לו ריוח כל כך בפה, ולא בעצם,
ולא בבשר השפתים) - אינו מום; מחמת העצם (שהשפתים
פתוחות יפה, אבל הלחיים אדוקות זו בזו שאינו יכול לפותחן: דכי אכיל או פעי - מרחיב
השפתים, ונראה העצם כנוד) - הרי זה מום; (וכן
ברגלים: שרגליו קצרות מחמת הריוח: שלמדה אחת העצם והבשר של כפות הרגלים, שלא היו
רחבין כל כך - אינו מום; ואם מחמת העצם: שהעצם קצר והבשר מרחיב מלמטה ויוצא לחוץ -
הרי זה מום.
והמורה גריס 'מחמת הרוח',
ופירושה כדפרישנא; אבל לתקן הלשון אין יכולת.
ואיכא דגרסי 'מחמת הריוח'
כדפרישנא;
לישנא אחרינא 'פיו בלום':
נפוח, אם מחמת הרוח שנפח מחמת דיצא - אינו מום, דהדר בריא; ואם מחמת העצם: שעבה
ביותר - הרי זה מום.
ובתוספתא דבכורות (פ"ד
מ"ד) מצאנו מחמת הרוח - אינו מום, מחמת עצמו - הרי זה מום);
אזניו כפולות: בחסחסות (תנוך) אחת
- הרי זה מום; בשתי חסחסיות - אינו מוםם'.
ר"ג אומר: זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר:
אמר רב פפא: לא תימא דקטינא (דקה
מאד),
אלא דכריכא (עגול) אף על גבי דאלימא (שזנב הטלה הוי רחבה יתר על עוביה).
או שאין בה שלש חוליות [- הרי זה מום]:
אמר רב הונא: בגְדִי - שתים (שתי
חוליות בזנב) הרי זה מום, שלש אינו מום; בטלה - שלש הרי זה מום, ארבע אינו
מום.
מיתיבי: 'בגדי - אחת הרי זה מום, שתים אינו מום; בטלה
- שתים הרי זה מום, שלש אינו מום' - תיובתא דרב הונא!?
ורב הונא - מתניתין אטעיתיה: איהו סבר מדרישא ('אזן הגדי') בגדי סיפא (' ושאין בה שלש חוליות') נמי
בגדי, ולא היא: רישא בגדי וסיפא בטלה.
משנה:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: את שיבלת בעיניו (ורואי"ן), ושנפגם עצם ידו ורגלו (דניכר
המום; ולעיל איירי בנשבר), ושנפרק עצמו של פיו (שהשיניים
קבועות בו, ולמעלה מן החוטין: דאי חוטין גופיה - אפילו נפגמו או נגממו נמי),
עינו אחת גדולה ואחת קטנה, אזנו אחד גדולה ואחד קטנה, במראה (שלכל
נראה שזו גדולה מזו) - אבל לא במדה (שאם אין ניכר אלא במדה אינו מום);
רבי יהודה אומר: שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה -
ולא הודו לו חכמים (ארבי יהודה קאי).
גמרא:
למימרא דיבלת הוי מומא? ורמינהו [להלן
בכורות פ"ו מ"ז; דף מא,א] 'ואלו שאין שוחטין עליהן, לא
במקדש (דנפסל מן המזבח) ולא במדינה (דאינו מום גמור לישחט עליו בחוץ): בעל גרב (חזזית)
ובעל יבלת'!?
ותסברא (דלא מום הוא)? הא כתיבא 'יבלת'
באורייתא (גבי מומין גמורין: (ויקרא
כב,כב) [עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו
אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'])? אלא לא קשיא: הא בגופו (לא מום גמור הוא) הא בעינו.
מכדי קרא סתמא (כתיב), מה לי
בגופו ומה לי בעינו?
אלא (בגופו נמי הוי מום, ו)לא
קשיא (לא קשיא קרא, דמשמע דאפילו בגופו הוי מום - אמתניתין, דמשמע דאינו מום
גמור אלא בעין אבל בגופו מום הוא ליפסל ולא לישחט): הא (קרא) דאית בה עצם, הא דלית בה עצם: דקרא = דאית בה עצם, מתניתין =
דלית בה עצם: בעינו הוי מומא, בגופא לא הוי מומא (ומתניתין
הכא דבעין הוי מום, ואידך מתניתא דבגופו לא הוי מום - בדלית בה עצם).
ולית לה עצם בגופא פסולה (בתמיה)?
הרי 'תלתול' בעלמא הוא (חתיכות בשר התלויים בו, כגון בני
אדם שיש להם אצל אזניהם רצועות קטנות של בשר, וממעי אמן הם), דתניא [דומה
לתוספתא נגעים פ"ב מ"ה]: 'רבי אליעזר אומר: בעלי התילולין
פסולין באדם (אם כהן הוא פסול לעבודה דבעינן שוה
בזרעו של אהרן) וכשירין בבהמה'?
אלא אידי ואידי (אמתניתין ואמתניתא קאי, ולא אקרא)
בעינו, ולא קשיא: הא בַשחור' הא בַלבן
והא 'אין מומין בלבן' (ואפילו
במקדש כשר לשחוט)?
אלא אידי ואידי בלבן (הא
דקתני 'אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה' – בלבן, והא נמי דקתני אין מומין
בלבן - תרוייהו ליבלת במומין שבלבן:), ואמר ריש לקיש: לא קשיא: הא דאית בה
שער (מגונה הוא, ועלה קתני מתניתין 'אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה'), הא
(דקתני 'אין מומין בלבן') דלית בה שער (ומתניתין,
דמום גמור הוא - כדאוקימנא בשחור ובדלית נמי עצם, וקרא - בדאית בה עצם: דאי
מתניתין דהכא בדאית בה עצם - אמאי נקט 'בעינו'?).
עינו אחת גדולה [ואחת קטנה]:
תנא: 'גדולה' = כשל עגל; 'קטנה' = כשל
אווז. [בטלה ובגדי, ולא בעגל או חמור.]
אזנו אחת גדולה [אזנו אחד גדולה ואחד קטנה במראה - אבל לא במדה; רבי יהודה
אומר: שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה - ולא הודו לו חכמים]:
ורבנן (דלא הודו לו בביצים) עד
כמה (עד כמה תהא חבירתה קטנה, דמכשרי)?
תניא: 'אחרים אומרים: אפילו אינה לשניה אלא כפוֹל –
כשירה'.
משנה:
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב (לפרק
שבירך). (ובגמרא מפרש איזה ערקוב.)
אמרו חכמים: כל מרבית עגלים כן (כל
תרבות מנהג של עגלים כך הוא): כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות (שיש
זנבן מגיעות לערקוב, הילכך בציר מהני הוי מומא, וכשהן גדולים - הולכות ונמתחות עד
למטה).
איזהו 'ערקוב' שאמרו?
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך (מפרש בגמרא).
(בכורות מא,א)
גמרא:
תנא: קפץ העליון (קפץ קשר העליון, היינו ארכובתו:
מקום חבור השוק והירך), ולא קפץ התחתון (סמוך לפרסות), וכנגדו
בגמל ניכר (שהגמל יש לו כנגד הארכובה עצם בולט לחוץ - לשון מורי
בשחיטת חולין; לישנא אחרינא שמעתי כנגדו בגמל: כגון שזנב גמל מגעת עד אותו
ערקוב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .