דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף לט
(בכורות לח,ב)
איבעיא להו: לח בזמן לח (מספוא
הגדל באדר וניסן מאכילין אותו באדר וניסן) ויבש בזמן היבש (מספוא הגדל באלול ותשרי מאכילין אותו בתשרי: דלא שחטי ליה עד שיעברו עליו
כל ימי הקיץ ויבדק בשניהם)? או דלמא לח ויבש בזמן הלח?
תא שמע (דלח בזמן לח ויבש בזמן יבש),
דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: 'אדר וניסן – לח, אלול ותשרי – יבש'!
דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה באדר וניסן.
וכמה מאכילין אותו (בכל
יום)?
אמר רבי יוחנן משום רבי פנחס בן ערובא: כגרוגרת.
אמר עולא: בעי במערבא: כגרוגרות בסעודה ראשונה (שאוכל בכל יום יהבינן ליה מן הרפואה כגרוגרות)
(בכורות לט,א)
או דלמא בכל סעודה וסעודה?: אם תימצי לומר בסעודה ראשונה,
קודם אכילה או לאחר אכילה? (דאי אמרת בכל סעודה - תו לא מיבעי
מידי: דודאי לא איכפת לן אי קודם אכילה או לאחר אכילה, דהא בסעודה שניה - אחר
אכילה הוא, ומוכלינן ליה! אבל אם תימצי לומר דלא יהבינן ליה אלא בסעודה ראשונה
שבכל יום מיבעי לן:)
קודם אכילה ודאי מעלי ליה, כסמא (כדרך
סם שכל אדם שותה סם לרפואה קודם אכילה);
לאחר אכילה מאי (מי הויא בדיקה בהכי או לא)?
קודם שתיה או לאחר שתיה?
קודם שתיה ודאי מעלי ליה, כשערי (שדרך
בהמה לאכול שעורים קודם שתיה); לאחר שתיה מאי?
קשור או מותר? מותר ודאי מעלי ליה (דניחא
ליה עלמא),
קשור מאי? לבדו או עם חבירו? עם חבירו ודאי מעלי ליה (עם
חבירו נייח ליה בצוותא, ומהניא ליה אכילה); לבדו מאי?
בעיר ובשדה, בשדה ודאי מעלי ליה (ניחא
ליה באוירא), בעיר מאי?
בעי רב אשי: אם תימצי לומר בשדה, גינה הסמוכה לעיר מאי (גינה הסמוכה לעיר הויא כשדה או לא)?
תיקו.
ר"ח בן אנטיגנוס אומר [בודקין אותו שלש פעמים בתוך
שמונים יום]:
אמר רב נחמן בר יצחק: ובלבד שיהו משולשים (לשלשה חלקים: שאם יראנו היום - יבדקנו מכאן ליום כ"ו וחצי, והדר ליום
ששה ועשרים וחצי, והדר ליום כ"ז, דליהוו שמונים, לפי שבשלש זמנים הללו דרך
אותו המום לעבור, ואינו נראה, והוי ליה מום עובר).
בעי מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל: אכל ולא איתסי,
למפרע הוי מומא? או מיכן ולהבא הוי מומא?
למאי נפקא מינה? - למימעל בפדיונו (לאו
מבכור בעי, דלא שייכא ביה פדיון! אלא בשאר מוקדשין שעיניהם מנטפות והפריש מיד
פדיונם, ואמר הרי "הן מחוללות על מעות הללו", ואחר כך בדקו, וקודם שתכלה
זמן בדיקתו שלש חדשים - נהנה מן הפדיון): אי אמרת למפרע הוי מומא (אישתכח דחילולו הוי חילול, ופדיונו קדוש) – מעיל (ומביאין קרבן מעילה), ואי מיכן ולהבא הוי מומא - לא מעיל, מאי?
קרי שמואל עליה (האי קרא): (ישעיהו
לג,כג) [נִטשוּ חֲבָלָיִך בל יחַזקוּ כן תָרְנָם בל פָרשׂוּ נס אז
חֻלַק עד שלל מַרבֶּה] פִּסְחִים בזזו בַּז (דהוי דבר שאין הדעת סובלת שיהו חגרים בוזזים ביזות, כלומר: אתה אינך
מחודד, ושאלת שאילה כזו שאיני יודע תשובה).
משנה:
חוטמו שניקב ושנפגם ושנסדק;
שפמו (שפה) שניקבה
שנפגמה שנסדקה.
גמרא:
תנו רבנן: 'ניקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ (שהנקב נראה מבחוץ שנקבו
מחיצות החיצונות של חוטם) - הרי זה מום; מבפנים (שניקבה מחיצה החולקת את החוטם) - אינו מום (שבמקום סתר הוא)'.
שפתו שניקבה ושנפגמה ושנסדקה:
אמר רב פפא: תורא ברא דשיפתיה (שורה
חיצונה של שפה, כלומר: חודה של שפה, ולא רחבה).
משנה:
חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו; הפנימים שנעקרו.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אין בודקין מן התיומת (גירסת רש"י: 'מתאימות': שיניים גדולות שקורין מיינשליר"ש: שאחת
נראית כשתים) ולפנים, ואף לא את התיומת (שאם
נעקרו החוטין כנגדן לא הוי מום).
גמרא:
תנו רבנן (כולה מפרש לקמן): 'התיומת;
איזהו 'תיומת'? מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים (ואין
שוחטין עליה);
רבי יהושע בן קפוצאי אומר: אין שוחטין אלא על החיצונות (שבאמצע הפה) בלבד.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אין משגיחין על התיומת כל
עיקר (דאפילו מן מזבח לא נפסל).'
מאי קאמר (דקאמר 'איזו תיומת מן התיומת
ולפנים')? ותו: רבי יהושע בן קפוצאי היינו תנא קמא?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'איזהו הפנימית (דאמרינן עלה במתניתין 'נעקרו הוי מום, נפגמו או שנגממו לא הוי מום')? מן התיומת
ולפנים, ותיומת עצמה כלפנים; במה דברים אמורים? שנפגמו ושנגממו, אבל נעקרו
– שוחטין; רבי יהושע בן קפוצאי אומר: אין שוחטין אלא על החיצונות, אבל
פנימיות שנעקרו מישחט עלייהו לא שחטינן, אבל אפסולי מיפסל (מעל
גבי המזבח, וימתין שיפול בו מום אחר וישחטנו); רבי
חנינא בן אנטיגנוס אומר: אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואפילו איפסולי לא
איפסיל.
בעי רב אחדבוי בר אמי: יש 'מחוסר אבר' מבפנים או אין
'מחוסר אבר' מבפנים?
למאי?: אי לבכור - (דברים
טו,כא) [וכי יהיה בו מום] פִּסֵּחַ או עִוֵּר [כל מום רע לא
תזבחנו לה' אלקיך] כתיב (דמשמע: בגלוי – אִין, בסתר - לא); אי
לקדשים - (ויקרא כב,כב) עורת או שבור [או חרוץ או יבלת
או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה']
כתיב?
לאישחוטי (בכור על חסרון שבפנים)
ולאיפרוקי (קדשים) לא איבעיא לן (דלא
חשיב מומא כולי האי), כי מיבעיא לן לאיפסולי, מאי? (ויקרא
כב,כא) [ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא נדר או לנדבה בבקר או
בצאן] תמים יהיה לרצון [כל מום לא יהיה בו] (לרצון = מזבח) אמר רחמנא:
תמים – אִין, חסרון - אפילו מבפנים - לא? או דלמא 'תמים
יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו': מה מום מאבראי - אף חסרון מאבראי?
תא שמע [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד
משנה ז]: ואת שתי הכליות
(בקרבנות כתיב (ויקרא ז,ד, ועוד מקומות רבים; אך
רק שם נמצאת גם המלה 'יסירנה')) - ולא בעל
כוליא אחת, ולא בעל שלש כוליות';
ותניא אידך: '[ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכלית] יסירנה
- לרבות בעל כוליא אחת' (יסירנָה משמע כוליא אחת יסירנה ויקטירנה)!
סברוה דכולי עלמא אין בריה באחת (אין
בריה נבראת בכוליא אחת); דהא (והא שאין בה אלא אחת) -
מיחסר חסר.
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר
סבר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון?
אמר רב חייא בר יוסף: דכולי עלמא יש בריה באחת, וחסרון
מבפנים שמיה חסרון, ולא קשיא: כאן (הא דפסילי) - כשנבראה
בשתים וחסרוֹ (דחזינן דמקומו ניכר), כאן (והא ברייתא דמכשרת - כגון) כשנבראה באחת מעיקרא (דליכא חסרון).
והא דומיא דשלש קתני: מה שלש מעיקרא אף אחת מעיקרא?
אלא הכא - ביש בריה מעיקרא קמיפלגי: מר סבר יש בריה באחת,
ומר סבר אין בריה באחת (והאי ודאי חסר).
(ואיסתפקא ליה למורי אמאי לא מקשי
ליה נמי 'דומיא דשלש קתני'?
ולדידי לא קשיא מידי: דכי קסלקא
דעתא דכולי עלמא יש בריה באחת הוה מקשינן: הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה
בהדי שלש - ודאי בנבראת באחת נמי פסול, וטעמא לא הוה ידעינן אמאי פסול, דלא מום
בגלוי הוא, וחסרון לא הוי בפנים, ומשום האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באחת והא
מיחסר חסר, ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש היא, דהא אין בריה באחת, וכי תימא נוקים
אליביה דיש בריה באחת - אם כן אמאי פסול?)
ורבי יוחנן אמר: דכולי עלמא אין בריה באחת, וחסרון מבפנים
שמיה חסרון, ולא קשיא: כאן שחסרה קודם שחיטה (פסלה),
כאן שחסרה לאחר שחיטה.
ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי?
(בכורות לט,ב)
והאמר רבי זירא אמר רב: הצורם אזן הפר (כהן משיח לאחר שחיטה) ואחר כך קיבל דמו – פסול, שנאמר (ויקרא
טז,יד) ולקח מדם הפר [והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע
פעמים מן הדם באצבעו] - הפר שהיה כבר (בשעת קבלת הדם יהיה שלם)!
אלא כאן שחסרה קודם קבלה, כאן שחסרה לאחר קבלה.
ולאחר קבלה קודם זריקה מי שרי? והתניא: (שמות
יב,ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם [מן הכבשים ומן העזים
תקחו] - שיהא תמים בן שנה בשעת שחיטה; ומנין בקבלה והולכה והזייה?
תלמוד לומר: 'יהיה' שיהו כל הויותיו תם ובן שנה'!
תרגמא (הא דקתני 'שיהו כל הויותיו') א'בן
שנה' (קאי, אבל תם לא בעינן אלא בשחיטה וקבלה).
הכי נמי מסתברא (דמחוסר אחר קבלה כשר),
דתניא [תוספתא קרבנות פ"ד מ"ב; תוספתא פסחים פ"ו מ,ג]: רבי
יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר (דאיכא
כדי אכילת אדם) או כזית חלב (דאיכא כדי אכילת מזבח) -
זורק את הדם' (ואם לא נשתייר כלום - לא זריק,
דכתיב (דברים יב,כז) ועשית
עולותיך הבשר והדם: אם אין בשר - אין דם, וקתני מיהא
דאם נשתייר כזית – זריק, ואין לך מחוסר גדול מזה: שחסר כולה, וקתני דזריק! אלמא הא
דקתני 'כל הויותיו' - אבן שנה
קאי)!
שמע מינה.
ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה ובשעת קבלה והולכה
הוי בן שתי שנים?
אמר רבא: זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים (וקאתי לאשמועינן דאם נולד טלה זה אשתקד בי"ד בניסן בשמונה שעות ביום
- יזהר עתה שישחטנו קודם שעה תשיעית, דשעהה תשיעית פוסלת בו, והוי כנכנס בשנה שניה).
לימא (דהך בעיא דרב אחדבוי)
כתנאי (תנאי היא): '(ויקרא כב,כד)
ומעוך וכתות (שכתתו באבנים עד שנימוח) ונתוק (ביד לגמרי, אלא שעדיין תלויין בכיס) וכרות (בסכין
ועדיין תלויין בכיס, ומעורין קצת; דכרות הוי בציר מנתוק,
כדאמרן בפירקין דלעיל (דף לג:) 'להביא נותק אחר כורת')
[לא
תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו] - כולן בביצים, דברי רבי יהודה.'
בביצים ולא
בגיד (בתמיה, כלומר: אי בגיד נינהו מי לא הוי מום? הא ודאי טפי הוי מום, דגיד
בגלוי הוא יותר מן הביצים)?
אימא 'אף
בביצים, דברי רבי יהודה';
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולן בגיד (לא בביצים);
רבי יוסי אומר: מעוך וכתות - אף בביצים, נתוק וכרות, בגיד
- אִין, בביצים – לא'! (טעמא דרבי יוסי מפרש לקמן) -
מאי? לאו בהא קמיפלגי?: דמר (רבי
יהודה) סבר
חסרון מבפנים שמיה חסרון, ומר סבר לא שמיה חסרון?
ותסברא? רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר חסרון מבפנים שמיה
חסרון, אפילו נתוק וכרות נמי? ואי קסבר לא שמיה חסרון - אפילו מעוך וכתות נמי לא!?
אלא הכא במומים שבגלוי קמיפלגי (דכולי
עלמא חסרון מבפנים שמיה חסרון; מאן דפסיל בביצים - לאו משום חסרון, אלא משום מום):
רבי יהודה סבר מעוך וכתות הוי מומא: דמיכווצן; נתוק וכרות הוי מומא: דהא תליין (תולות ונחבטות בכיס, ונראין מבחוץ: שאין אדוקות למעלה);
רבי אליעזר בן יעקב סבר: מעוך וכתות לא הוי מומא: דמעיקרא נמי זמנין (אפילו כשהן בריאות) דמיכווצן (רטייר"ט); נתוק וכרות
לא הוי מומא: דמעיקרא נמי זימנין דתליין; ורבי יוסי סבר: מעוך וכתות הוי מומא, דהא
ליתנהו (וחסרון הוי)! נתוק וכרות לא הוי מומא, דהא איתנהו.
משנה:
נפגם הזובן (זהו נרתוק שהכיס חבוי בו; לישנא
אחרינא: שגיד של בהמה חבוי בו), או העריה של נקבה במוקדשין (בשאר קדשים שיש בהן נקבה, דבבכור ליכא נקבה, ובשלמים - דאיכא נקבה –
'נפגמה העריה' הוי מום), נפגם הזנב מן העצם - אבל לא מן הפרק (אם נפגם בין הפרקים - מעלה ארוכה אם לא נחתך כל הזנב אלא נפגם מעט), או
שראש זנב מפצל את העצם (ראש הזנב התלוי למטה נקלף העור
ובשר, ונשאר העצם מגולה - שוב אין מעלה ארוכה, הואיל ובראש הזנב הוא; 'מפצל' כמו אשר פצל (בראשית ל,לח)), או
שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע (שחוליות של זנב רחוקות זו מזו מלא
אצבע, דהיינו רוחב אגודל).
גמרא:
אמר רבי אלעזר: 'נפגם' (הזובן
הוי מום: דלא הדר בריא) - ולא ניטל (דניטל לא הוי מום, דחוזר לאיתנו); 'כיס'
(אם נפגם הוי מום) - ולא זכרות (אבל זכרות: גיד עצמו שנפגם, דלא
מום הוא: דמעלה ארוכה).
תניא נמי הכי: 'נפגם - ולא ניטל; כיס - ולא זכרות; אמר
רבי יוסי בן המשולם: מעשה בעינבל אחד שנטלו זאב (את
כל הזובן) -
וחזר לאיתנו'.
נפגמה הזנב מן העצם [אבל לא מן הפרק; או שראש זנב
מפצל את העצם, או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע]:
תנא: 'אצבע שאמרו - אחד מארבעה בטפח של כל האדם (לפי שאין האצבעות שוות, דאמרינן במנחות בפרק 'התכלת' (דף
מא:): טפח דאורייתא = ארבע אצבעות בגודל, שית בקטנה, חמש
בתילתא באצבע; וקאמר הכא דהיכא דהזכירו חכמים 'באצבע אחד' - מארבע בטפח של כל אדם
בעינן, והיינו גודל)' (ולא ידעינן השתא היכא קאי, ולהכי
בעי 'למאי הלכתא אמרו');
למאי הלכתא (הזכירו אצבע)?
אמר רבה: לענין תכלת, דתניא: 'כמה חוטין הוא נותן (בציצית)?
בית שמאי אומרים ארבעה, ובית הלל אומרים שלשה;
וכמה תהא משולשת (תלויה
למטה מכנף הבגד [אולי צ"ל 'משולשלת'], שהרי אין נותנין אותה בשפת הבגד ממש, אלא מגביהין אותה שלשה אצבעות בתוך
הבגד)?
בית שמאי אומרים ארבעה, ובית הלל אומרים שלשה ושליש, שבית
הלל אומרים: אחד מארבע (שלשה גודלין) בטפח של כל
אדם (דכל אחד הוי אחת מארבע בטפח; לישנא אחרינא משולשת: כמה יהא בה
מגדיל, לבד מהענף, שאינו גדיל).'
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: לשתי אמות (שני מקלות שאורכן אמה), דתנן [כלים
פ"יז מ"ט]: 'שתי אמות היו
(בכורות מ,א)
בשושן הבירה (יציע שעשוי על שער מזרח, ומקרי
'שושן הבירה' במנחות בפרק 'שתי הלחם' (דף צח.)): אחת על קרן
מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית; שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של
משה (שהיא ששה טפחים) חצי אצבע, ושעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה
חצי אצבע; נמצאת יתירה על של משה אצבע; ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה? - כשהיו
אומנין נוטלין – בקטנה (כשהיו מתנין עם האומנין לעשות כך
וכך אמות מלאכה לבדק הבית - היו מתנין בשל משה), ומחזירין
בגדולה (והן עושין למדה הגדולה למדת אחת
מאותן שבשושן הבירה), שלא יבואו לידי מעילה (שלא
יהנו מן ההקדש: דאם היו עושין באותה מדה שמתנין, שמא יפחתו, דאי אפשר לצמצם; הילכך
מחזירין בגדולה).
תרתי למה לי (בחד סגי - לבד מאותה של משה)?
חדא דכספא וזהבא (שמלאכת טורח היא - מתנין בשל משה
ומחזירין לאותה שגדולה הימנה חצי אצבע) וחדא דבניינא (דחומה:
נוטלין בשל משה, ומחזירין באותה שיתירה עליה אצבע).
רב נחמן בר יצחק - ואי תימא רב הונא בר נתן: לאותה ששנינו
שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .