דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

בכורות דף לג

(בכורות לב,ב)

משנה:

בית שמאי אומרים: לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור (אפילו אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום - לא יאכל עמו),

ובית הלל מתירין, ואפילו עובד כוכבים.

 

גמרא:

מתניתין (דשרי עובד כוכבים באכילת בכור) מני?

רבי עקיבא היא, דתניא: 'בכור - אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים, דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: אפילו זרים; רבי עקיבא מתיר אפילו עובד כוכבים'. (אליבא דבית הלל קאמר רבי עקיבא דבית הלל מתירין אפילו עובד כוכבים.)

מאי טעמא דבית שמאי? דכתיב ובשרם יהיה לך [כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה] (במדבר יח,יח): מה התם (בחזה ושוק) כהנים – אִין, ישראל – לא (דכתיב [ויקרא י,יד] ואתה ובניך ובנותיך אתך), אף הכא: כהנים – אין, ישראל לא.

 

(בכורות לג,א)

ובית הלל?

הני מילי (בכור) תם (בכור תם איתקש לחזה ושוק, דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה [במדבר יח,יז] את דמם תזרוק), אבל בעל מום כתיב (בפרשת כל הבכור דברים טו, פסוקים כא,כב) [וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה' אלהיך פסוק כב: [בשעריך] תאכלנו הטמא והטהור יחדו [כצבי וכאיל]: ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור [בעל מום] - זר שאוכל בקדשים קלים (שלמים ומעשר ופסח) - אינו דין שיאכל בבכור!

איכא למיפרך: מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור (דאם אין כהן טהור באותו בית אב - עושה טמא עבודת צבור, דכתיב במועדו - ואפילו בשבת, ואפילו בטומאה)!?

ובית הלל?

אטו בעבודה קאמר? באכילה קאמרינן, אכילת זר עדיף (ובאכילה זר עדיף מטמא, כדאמרן בקדשים קלים: דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור בה).

 

ורבי עקיבא מתיר ואפילו עובדי כוכבים:

מאי טעמא דרבי עקיבא?

(דברים טו,כב) [בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו] כצבי וכאיל: מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים - אף פסולין מותר לעובדי כוכבים.

ואידך (תנא קמא, אליבא דבית הלל)?

(אמר לך:) תלתא צבי ואיל כתיבי (ב'ראה אנכי'): חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא (ולא נתפרש לנו היכן), וחד לכדרבי אלעזר הקפר (בשחיטת חולין בפרק שני (דף כח.))

[והשלישי לרבי עקיבא; שנים הנוספים: דברים יב,טו: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל; דברים יב,כב: אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו; ומוסיף השיטה המקובצת: דאמר רבי יצחק: החורש בשור פסולי המקודשים לוקה מאי טעמא? כצבי וכאיל: גוף אחד ועשאו הכתוב שני מינים; ואמר רבי אושעיה: המרביע שור פסולי המקודשים לוקה; מאי טעמא? – כצבי וכאיל: גוף אחד ועשאו הכתוב שני מינין; וחד כרבי אלעזר הקפר דאמר רבי אלעזר הקפר: הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה בהמה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה; וחד – [כרבי עקיבא;]]

ואידך?

מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה - אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה.

 

תנו רבנן: 'בכור [בעל מום] - אין מאכילין אותו לנדות, דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: מאכילין אותו לנדות'.

מאי טעמא דבית שמאי?

דכתיב (במדבר יח,יח) ובשרם יהיה לך [כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה]: מה התם (חזה ושוק) נדות לא (דטמא שאכל את הקדש חייב בכרת), אף הכא נדות לא.

ובית הלל?

הני מילי תם, אבל בעל מום - 'הטמא והטהור יחדיו יאכלנו';

ובית שמאי?

הני מילי היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו, אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו – לא, דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו, דתנן [פסחים פ"ט מ"ד]: 'הפסח שבא בטומאה (שנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח בטומאה) - לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות' (אף על גב דאכלי ליה טמאי מתים, אלמא שני לן בין טומאה היוצאה מגופו לטומאה שאינה יוצאה מגופו)!

ובית הלל?

התם הוא (דזבין לא יאכלו), (משום) דגלי רחמנא (בהדיא) טמא נפש (מותרין ותו לא דכתיב [במדבר ט,י: דבר אל בני ישראל לאמר] איש איש כי יהיה טמא לנפש [או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח לה'] ומינה דייקינן: איש נדחה לפסח שני, ולא צבור; ובטמא נפש - הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור אבל טומאת זבות כדקיימי קיימי), אבל הכא (בבכור) 'טמא' סתמא כתיב ([דברים יב,כב: אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו] הטמא והטהור [יחדו יאכלנ]), לא שנא.

 

תנו רבנן: 'אין מרגילין ביום טוב; כיוצא בו אין מרגילין בבכור (ואפילו בעל מום להפשיטו דרך הרגלים, כל העור שלם, לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן, שנותנין אותו בעורות כבשים המפשטין שלימים), ולא בפסולי המוקדשין (אף על פי שנפדו ושחטן לאכילה)'; בשלמא יום טוב - דקא טרח טירחא דלא חזי ליה (ביום טוב), אלא בכור - מאן תנא?

אמר רב חסדא: בית שמאי היא, דאמר 'אין מאכילין אותו לנדות' (דסברי בכור בעל מום - בקדושתו קאי - אפילו לאחר שחיטה – כתם, וכי היכי דתם אין מרגילין משום בזיון דקדשים: דפוגם הבשר, דמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר - בבעל מום נמי אין מרגילין);

'ולא בפסולי המוקדשין' מאן תנא?

אמר רב חסדא: רבי אלעזר בר' שמעון היא (דמחמיר בפסולי המוקדשין, דאמר אפילו לאחר שחיטה - בקדושתייהו קיימי), דתניא [תוספתא תמורה פ"ב מ"ו, בשנויים]: 'היו לפניו שתי חטאות (שהפרישן לאחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה): אחת תמימה ואחת בעלת מום (ונפל מום באחת): תמימה תקרב (לחטאתו), בעלת מום תיפדה (ודמיה לנדבת שופרות); נשחטה בעלת מום (אחר פדיונה): אם עד שלא נזרק דמה של תמימה (נשחטה) – מותרת (באכילה, ואף על גב שנזרק דם התמימה קודם שתיאכל בשר בעלת מום, דסבירא לן דמאחר שבאת לכלל היתר זביחה - שוב אין בה קדושה בבעלת מום), אם משנזרק דמה של תמימה – אסורה (אפילו בהנאה, דהויא לה 'חטאת שכיפרו בעליה', ולמיתה אזלא, דזו היא אחת מחמש חטאות מתות); רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אפילו בשר (בעלת מום) בקדירה ונזרק דמה של תמימה – אסורה (דסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי, ו'חטאת שכיפרו בעליה' מיקריא)'.

ורב חסדא (דקסלקא דעתא דכי היכי דמחמרי בית שמאי בבכור - מחמרי נמי בשאר פסולי המוקדשין) - לוקמה כולה כבית שמאי?

דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי אלא בבכור: דקדושתו מרחם, אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם - לא

 

(בכורות לג,ב)

ולוקמה כולה כרבי אלעזר ברבי שמעון (דמחמיר בפסולי המוקדשין לאחר שחיטה)?

דילמא עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא פסולי המוקדשין, דאלימי למיתפס פדיונו, אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו – לא.

ורבי אלעזר ברבי שמעון, (מי) לית ליה (הא דתנן) 'כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא' אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש (אלמא לאו בקדושתייהו קיימי, ומשום האי רווחא דהקדש - דכיון דזימנין דטפי ופריק מעיקרא, כדאמרן) שרי לה (הכי נמי לישרי להרגיל משום רווחא דהקדש: דכיון דימכור העור ביוקר טפי, ופריק מעיקרא)!?

אמר רב מרי בריה דרב כהנא: מה שמשביח בעור - פגם בבשר (וליכא רווחא בבשר כולי האי, שהרי מחתך את הבשר ופושטה עם העור).

במערבא משמיה דרבינא [אולי צ"ל 'רבי אבין'] אמרי: (לעיל קאי, כלומר: לעולם דברי הכל היא דאסור להרגיל, דבזיון גדול הוא:) מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים (שמוכרין העור לצורך מפוח כשהוא עדיין על הקדשים).

רבי יוסי בר אבין אומר: גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים (כלומר: דברי הכל אסור להרגיל, דאי שרית ליה - אתי לשהוייה מלשחוט עד שימצא בני אדם המבקשים עורות שלימים, ובין כך ובין כך יגדל עדרים מפסולי המוקדשין, ואתי בהו לידי תקלה: לגיזה ועבודה).

 

 

משנה:

בכור שאחזו דם (אפינדו"ר [שיתוק ברגל – אוצר לועזי רש"י]) אפילו מת (אם לא יקיזוהו) אין מקיזין לו דם, דברי רבי יהודה (ואפילו במקום שאין עושין מום דיכול לחזור ולהתרפאות המכה; והכי מפרש בפרק קמא דפסחים: מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה במקום שאין עושה בו מום - אתי למיעבד במקום שעושה בו מום);

וחכמים אומרים: יקיז, ובלבד שלא יעשה בו מום (שלא יחתוך ושלא יפגום את אזנו ואת ניב שפתיו שאין עתיד לחזור ולהתרפאות; דסברי רבנן כל שכן אי לא שרית ליה במקום שאין עושה מום - אתי למיעבד במקום מום), ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו (במום הזה, הואיל והטילו, עד שיפול בו מום אחר);

רבי שמעון אומר: יקיז אף על פי שהוא עושה בו מום (דסבר רבי שמעון דבר שאין מתכוין - מותר).

 

גמרא:

תנו רבנן: 'בכור שאחזו דם - מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום, ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: (יקיז) אף במקום שעושה בו מום (אם צריך להקיז מאותו אבר ולא יניחנו שימות), ובלבד שלא ישחט על אותו המום;

רבי שמעון אומר: אף נשחט על אותו המום;

רבי יהודה אומר: אפילו מת - אין מקיזין לו את הדם'. [דומה לתוספתא בכורות פ"ג מ"ו, בשנויים רבים: בתוספתא דעות רבי יהודה ורבי שמעון מוחלפות! דברי רבי מאיר כאן הם דברי רבי שם.]

מתני ליה רבי אלעזר לבריה, ואמרי לה רבי חייא לבריה: כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה, דתנן [תרומות פ"ח מ"ח]: 'חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה: רבי אליעזר אומר: אם היתה במקום התורפה (במקום גילוי, ואינו משומר) - יניחנה במקום המוצנע; אם היתה מגולה – יכסנה;

רבי יהושע אומר: אם היתה מונחת במקום המוצנע - יניחנה במקום התורפה; אם היתה מכוסה – יגלנה (מעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא, ולא לזילוף שמא טהורה, ואסור לאבדה; הלכך יגלנה ותיטָמֵא, ותהא ראויה לזילוף);

רבן גמליאל אומר: לא יחדש בה דבר';

רבי מאיר (דאוסר לקלקלו ומתיר לתקנו אם יכול לעשותו בלא מום קאמר דיקיז שלא ימות) כרבי אליעזר (דאסור לגרום לה טומאה, אלא מצניעה שלא תיטמא), ורבנן (דשרו להטיל מום קודם שימות כדי שיֵרָאֶה לאכילה) כרבי יהושע (דאמר: יגרום לה טומאה כדי שיֵרָאֶה לזילוף), ורבי יהודה (דאמר: אף על גב דמית ואזיל לאיבוד - לא יקלקלנו ולא יתקננו) כרבן גמליאל (דאמר לא יתקננה ולא יקלקלנה)!

ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דקא עביד בידים (שמטיל בו מום! הלכך ימות מעצמו ולא יטיל בו מום), אבל הכא - דגרמא (שמניחה במקום התורפה וגורם לה טומאה) - כרבי יהושע סבירא ליה (דמוטב שיגרום לה טומאה: שיניחנה במקום התורפה ותהא ראויה לזלף, משיניחנה ולא תהא ראויה לכלום)?

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה (ויאמר שלא נגעה בה טומאה), אבל הכא - דאי שביק ליה מיית - כרבנן סבירא ליה?

ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית, אבל התם - שמא יבא אליהו ויטהרנה, כרבי אליעזר סבירא להו?

ועד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, דקא עביד בידים, אבל התם - דגרמא - כרבי יהושע סבירא ליה?

ועד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם, דשמא יבא אליהו ויטהרנה, אבל הכא - דאי שביק ליה מיית - כרבנן סבירא ליה?

 

ועוד: הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי:

1. דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הכל מודים ('הכל מודים' - רבנן נמי, אף על גב דפליגי בבכור שאחזו דם: דלא הוי המקיז דם מטיל מום בבעל מום, דאין לך בעל מום גדול הימנו, שהרי ימות; כולהו מודו במנחות) במחמץ אחר מחמץ (כגון אם לש האחד בחימוץ ואפאה אחר) שהוא חייב (שניהם חייבין), דכתיב (ויקרא ו,י) לא תאפה חמץ [חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם] ו'לא תעשה' [כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'] (ודרשינן במנחות (דף נה:) 'אפייה בכלל 'בל תעשה חמץ', למה יצאת? - מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל מעשה יחידי); במסרס אחר מסרס שהוא חייב (בבהמת חולין נמי: אם כרת האחד הביצים ועדיין הם בכיס ובא חבירו ונתקן מן הכיס והשליכן - שניהם חייבין), דכתיב (ויקרא כב,כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות [לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו]; אם על כורת חייב (דכתיב בתריה ובארצכם לא תעשו) - על נותק (שנותקו ומשליכו) לא כל שכן!? אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב; לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום (כגון האי בכור שאחזו דם), דרבי מאיר סבר: [ויקרא כב,כא: ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון] כל מום לא יהיה בו (וקרי ביה לא יְהַיֶּה בו: שלא יטיל מום; ומדהוה ליה למיכתב 'מום' וכתיב כל מום - לרבות אפילו בעל מום שלא יטיל בו מום אחר), ורבנן סברי (דרשינן כוליה קרא): תמים יהיה לרצון [כל מום לא יהיה בו] (דמשמע: תמים הראוי לרצון אמרתי לך דכל מום לא תטיל בו, אבל בעל מום – לא; ורבי יהודה סבר כרבי מאיר, ומיהו גזר מקום שאין עושין בו מום אטו מקום שעושין בו מום).

ורבי מאיר, האי 'תמים יהיה לרצון' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו (קודם שהקדישהּ היה בו מום).

בעל מום מעיקרו פשיטא: דיקלא בעלמא הוא!?

אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן: סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה, במומין נמי ליתסרו (להטיל בו מום) - קא משמע לן.

ורבנן נמי הכתיב 'כל מום לא יהיה בו'?

לגרמא הוא דאתי, דתניא: [ויקרא כב,כא: ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל] מום לא יהיה בו; אין לי

 

(בכורות לד,א)

אלא שלא יתן בו מום, מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן כדי שיבא כלב ויאכלנה? - תלמוד לומר: 'כל מום': אחד מום ואחד כל מום;

2. הכא בקראי פליגי, דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר ריש לקיש, וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: (במדבר יח,ח) [וידבר ה' אל אהרן] ואני הנה נתתי לך את משמרת תרוּמֹתָי [לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם]; רבי אליעזר סבר: בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור (דכתיב משמרת).

ורבי יהושע?

'תרומתי' כתיב.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .

1