דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף לב
(בכורות לא,ב)
אלא אמר רבא: הכי קאמר: מעשר בהמה של יתומים - מוכרין
אותו כדרכו, ומעשר בהמה דגדול ששחטו - מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו.
אמר רבא: מנא אמינא לה? – דכתיב: (ויקרא
כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו]
והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל (במעשר
בהמה כתיב, ומהאי לא יגאל
נפקא לן דאינו נמכר, הילכך: כי אסריה קרא למכור - דומיא דעשיית תמורה הוא דאסר ליה):
אימתי עושה תמורה? – מחיים (הכי נמי אימתי אינו נגאל? - לא
אמרה תורה אלא מחיים, אבל לאחר שחיטה נמכר); אימתי אינו נגאל? – מחיים; הא לאחר
שחיטה נגאל; ורבנן - הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה (כדקתני
לעיל 'אינו נמכר לא חי ולא שחוט'); דבר הנישום (נמכר)
מחיים (כגון הבשר: שכל חשיבות דבהמה אינו אלא בבשר) גזור רבנן
לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה,
(בכורות לב,א)
דבר שאינו נישום מחיים (כגון:
העור והגידין, שחשיבות שום דמי הבהמה אינו בשביל העור) - לא גזור
רבנן (הלכך בהבלעה שרי אפילו דגדול), וביתמי (משום
השבת אבידה) אוקמוה רבנן אדאורייתא (דלאחר שחיטה מוכרו כדרכו).
ואף רב שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא (דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור), דאמר רב
שמואל בר רב יצחק: מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כדרכו? – שנאמר: (דברים
יב,טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר [כברכת ה' אלקיך
אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל] (מוקמינן בספרי [ראה, פסקא עא] דבפסולי המוקדשין מישתעי
וכתיב תזבח ואכלת): איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים (שאין נהנין מהם מחיים: דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרן
מחיים לכל מי שירצה) אלא לאחר שחיטה? - הוי אומר זה מעשר בהמה (דכתיב ביה לא יגאל
(ויקרא כז,לג): דאינו נמכר מחיים, וכתב
דלאחר זביחה איכא ברכה, וההוא ברכה - מכירה היא, דדומיא דברכה: שאסר לך מחיים התיר
לך לאחר שחיטה, ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים? – מכירה! אלמא לאחר שחיטה נמכר
מדאורייתא; והא דתני 'אינו נמכר שחוט' - דרבנן הוא, הילכך ביתמי מוקמינן
אדאורייתא).
איבעיא להו: מהו להבליעו (דמי
בשר מעשר בהמה של גדול) בעצמות (עם דמי העצמות)?
רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר מבליעו וחד אמר אין
מבליעו, ולא פליגי: הא בדקה (אין העצמות ראויים לכלום ואין
מבליעין) הא
בגסה (ראויין העצמות לקתתא דנגרי וחציני [ידות הקרדומות ומגלות - [רש"י ביומא
לז,ב]], ומבליעין).
ואיבעית אימא: אידי ואידי בגסה, ולא פליגי: מר כי אתריה
ומר כי אתריה (באתריה דמר עושין כלים מעצמות, ובאתריה דמר אין עושין
כלים מעצמות ואין מבליעין).
גופא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה
ד]: 'בבכור הוא אומר [במדבר
יח,יז:
אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה [קדש הם את דמם
תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] – ונמכר חי,
במעשר נאמר [ויקרא כז,לג: לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל -
ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום';
מנא הני מילי (דמעשר אינו נמכר? דמאי משמע מכירה
מלא יגאל)? [ומה
ההבדל בין 'לא יגאל' ל'לא
יפדה'?]
אמר רב חיננא אמר רב, וכן אמר כי אתא רב דימי אמר רבי
יוחנן: נאמר 'לא יגאל' במעשר ונאמר (ויקרא
כז,ח) [אך כל חרם אשר יחרם איש
לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר] ולא יגאל [כל
חרם קדש קדשים הוא לה'] בחרמים: מה להלן [בחרמים]
מכירה עמו - אף כאן [במעשר]
מכירה עמו.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע:
מַפְנֵי (שצריך שיהו תיבות הללו לא יגאל מופנין לדרשא זו)? דאי לא מַפְנֵי - איכא למפרך: מה לחרמים שכן חלים על
הכל (שאם החרים את הקדשים - חל חרם עליהן, ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו
בהן, כדאמר בערכין בפרק 'המקדיש שדהו' (דף כח:) - תאמר במעשר שאינו חל אלא
על החולין? ועוד: חרם חל על כל העדר, ומעשר אינו אלא עשירי)! [רש"ש: הכל = בתים וכו', ומדוע הקונטרס מפרש באפון צר כל כך?
תשובה: אולי כדי להראות איך שחרם חל אפילו על קדשים: איסור חל על איסור!]
לאיי, אפנויי מַפְנֵי: לא יאמר 'ולא
יגאל' בחרמים, ויגמר ממעשר: מה מעשר קדוש ואינו נגאל - אף חרמים
קדושים ואינם נגאלין; 'ולא יגאל' דכתב רחמנא למה לי? [שמע
מינה] לאפנויי!
איכא למיפרך (דאיצטריך לא
יגאל דחרמים, דממעשר לא גמירי): מה למעשר
שכן קדוש לפניו ולאחריו (שאם קרא לעשירי "תשיעי"
ולתשיעי "עשירי" ולאחד עשר "עשירי" - שלשתן מקודשים)!
אלא: לא יאמר 'לא יגאל'
בחרמים ויגמר מבכור: מה בכור קדוש ואינו נגאל - אף חרמים קדושין ואינן נגאלין; 'לא
יגאל' דכתב רחמנא למה לי? – לאפנויי!
איכא למיפרך: מה לבכור, שכן קדושתו מרחם!
אלא: לא יאמר 'לא יגאל'
במעשר ויגמר 'העברה' 'העברה'* מבכור: מה בכור קדוש ואינו נגאל - אף מעשר קדוש
ואינו נגאל; 'לא יגאל' דכתב רחמנא במעשר למה לי? –
לאפנויי!
*[שמות
יג,יב:
והעברת כל פטר רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'; ויקרא
כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט
העשירי יהיה קדש לה']
ואכתי במעשר נמי לא מפני, דאיכא למפרך (במעשר) כדפרכינן (גבי חרמים: מה לבכור שכן קדושתו
מרחם תאמר במעשר שאין קדושתו מרחם, ולהכי איצטריך לא
יגאל דמעשר)?
'והעברת' - קרא
יתירא הוא (ומופנה לגזירה שוה, ללמד 'העברה' – 'העברה' על מעשר,
שלא יגאל, ואין משיבין עליה; הילכך: לא יגאל דמעשר [ויקרא כז,לג] - מופנה הוא, ומאי טעמא
האי 'קרא יתירא'? - דמצי למכתב 'כל פטר רחם לה'', כדכתיב קרא אחרינא (שמות
יג,יב) כל פטר רחם לה'; והעברת למה לי? - שמע מינה קרא
יתירא הוא).
בכור נמי נילף 'גאולה' 'גאולה' מחרמים* (דלא ימכר: דאף על גב דלא כתב בבכור גאולה - כתב ביה פדייה, והיא היא)?
*[ויקרא
כז,ח: אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה
ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה' במדבר יח,יז: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה
קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה']
(גאולה) דמעשר
מַפְנִי (כדאמרן, הלכך דיינינן ליה גזירה שוה מחרמים), (אבל פדייה) דבכור לא מַפְנִי (דאיצטריך
לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר ב'העברה-העברה').
ומאי חזית ד'לא תפדה' דבכור לגופיה
(ולאגמורי אמעשר), ודמעשר (ולא יגאל
דמעשר)
לאפנויי (ולמיגמר גזירה שוה מחרמים)? ואימא (לא
יגאל)
דמעשר לגופיה (דלא יפדה ולאגמורי אבכור ב'העברה-העברה'),
דבכור לאפנויי (ולמיגמר גזירה שוה מחרמים דאסור במכירה)?
דנין גאולה מגאולה ואין דנין פדייה מגאולה.
מאי נפקא
מינה? הא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: '(ויקרא
יד,לט) ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה
פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד,מד) ובא
הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא]:
זו היא שיבה זו היא ביאה'?
הני מילי
היכא דליכא דדמי ליה, אבל איכא דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.
ולילף בכור 'העברה' 'העברה'* ממעשר (שיהא
אסור במכירה) דהא מעשר נמי גמר גאולה גאולה מחרמים?
*[שמות
יג,יב:
והעברת כל פטר רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'; ויקרא
כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט
העשירי יהיה קדש לה']
מיעט רחמנא גבי חרמים 'הוא' [ויקרא כז,ח: אך כל חרם אשר יחרם איש
לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא
לה']: 'הוא' (אסור
במכירה) -
ולא בכור.
ואימא 'הוא' - ולא
מעשר?
מעשר גאולה כמותו (מסתברא מעשר הוה ליה לרבויי בדין
חרמים, דגאולה כתב ביה כמו בחרמים, ולמעוטי בכור, דפדייה כתב ביה.).
רבא אמר: 'לא יגאל' דחרמים [ויקרא כז,ח] לא צריך (ולא
משום דגמר מבכור, אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה), דאיתנהו
היכא? אי בי בעלים - הקדש נינהו (ואינו בפדייה, ולא דמי לקדשי מזבח)!?
אי בי כהן - חולין נינהו (ויכול למוכרן כהן לכל מי שירצה),
דתניא: 'חרמים, כל זמן שהן בבית בעלים - הרי הן כהקדש לכל דבריהם, שנאמר [ויקרא כז,ח: אך כל חרם אשר יחרם איש
לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל]
כל חרם קדש קדשים הוא לה'; נתנן לכהן - הרי הן כחולין לכל
דבריהם, שנאמר (במדבר יח,יד) כל
חרם בישראל לך יהיה (לך
יהיה: ברשות כהן הן, כשאר ממונו); 'לא
(בכורות לב,ב)
יגאל' דכתב רחמנא למה לי? - אם אינו ענין
לחרמים תנהו ענין למעשר (למכירה).
אימא 'תנהו ענין לבכור'?
מעשר גאולה כמותו (מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן גאולה
כמותו).
(כך שמעתי, ויש לי הרבה להשיב: חדא:
דקאמר 'אי בבעלים הקדש נינהו' והרי הקדש בר פדייה, שהרי קדשי בדק הבית
נפדין כקדשי מזבח, כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו [ויקרא כז,טו] ובעל כרחיך איצטריך למכתב
בחרמים לא יגאל [ויקרא
כז,ח]; ועוד: דקאמר 'תנהו ענין למעשר' - ומה לנו
להביא לא יגאל אמעשר? הרי כבר נאמר בו לא יגאל [ויקרא
כז,לג] ואם למכירה קאמר היה לו עוד לומר 'אם אינו ענין
לגאולה תנהו ענין למכירה'! אי נמי הוה ליה למימר 'לא
יגאל דחרמים [ויקרא כז,ח]
למה לי, שמע מינה לאפנויי ולדון גזירה שוה: דמה כאן מכירה עמו אף מעשר מכירה
עמו'!?
הילכך מדומה לי דהכי מיבעי לך
למיגרס: רבא אמר: לא ימכר דחרמים לא צריך והכי פירושה: רבא אמר בלא גזירה
שוה נפקא לן במעשר דאינו נמכר, דלא ימכר דחרמים [ויקרא כז,ח] לא צריך, הקדש נינהו, והקדש
אין הרשות ביד בעלים למוכרו לאחרים, אלא לגזבר נמסר; והכי נמי: כל כמה דאיתנהו ביד
בעלים - לא מזדבן, ואי בי כהן - חולין נינהו ונמכרין; אם אינו ענין לחרמים - תנהו
ענין למעשר דלא ימכר; וכן עיקר.)
רב אשי אמר: 'לא יגאל'
דמעשר - לא ימכר הוא.
אמר רב אשי: מנא אמינא לה (דלא
יגאל דמעשר - לא ימכר הוא)? - דכתיב (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב
לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו] והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא
יגאל: אימתי עושה תמורה – מחיים; אימתי אינו נגאל – מחיים, הא לאחר
שחיטה נגאל (מדלא אסר ליה אלא מחיים, דאי גאולה בבעלים דוקא - ליכא
למידק 'הא לאחר שחיטה נגאל ותופס את דמיו'); הא בעי העמדה והערכה? אלא שמע מינה (ודאי ליתיה בתורת פדיון כלל, ואינו קדוש לתפוס את דמיו בקדושה, והאי) 'לא
יגאל' - לא ימכר הוא.
הניחא למאן דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, אלא
למאן דאמר קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה מאי איכא למימר?
אנן הכי קאמרינן: מי איכא דמחיים לא מיפריק ולאחר שחיטה
מיפריק?
אלמה לא?: מחיים דאלימא קדושתיה לא מיפריק, לאחר שחיטה
דאקיל ליה קדושתיה מיפריק?
ולא כל דכן הוא: ומה מחיים, דאלים למיתפס פדיונו לא
מיפריק, לאחר שחיטה, דלא אלים למיתפס פדיונו – מיפריק? אלא שמע מינה 'לא
יגאל' - לא ימכר הוא (ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר
ליה רחמנא, הילכך מחיים - דחמירא קדושתיה – אסור, לאחר שחיטה - דאקלישא קדושתיה,
דהא נשחט בחוץ לאכילת זרים - שרי למכור). ('גאולה'
משמע בבעלים, ותופס ליה פדיונו; דאי אין תופס פדיונו - למה להו לבעליו לפדותו? אלא
לאו שמע מינה לא ימכר משום עובדין דחול קאסר ליה
קרא?)
ולכתוב רחמנא 'לא ימכר'?
אי כתב רחמנא 'לא ימכר' - הוה אמינא איזדבוני הוא דלא
מזדבן: דקא עביד עובדין דחול, אבל איפרוקי מיפריק: דהא עיילי דמיו להקדש! להכי כתב
רחמנא 'לא יגאל': (דמדאפיק
מכירה בלשון גאולה שמע מינה) דלא איזדבוני מיזדבן ולא איפרוקי מיפריק (ובגאולה גרידתא ליכא לאוקמה: דאם כן לא מצינן למידק 'הא לאחר שחיטה נגאל').
משנה:
בית שמאי אומרים: לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור (אפילו אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום - לא יאכל עמו),
ובית הלל מתירין, ואפילו עובד כוכבים.
גמרא:
מתניתין (דשרי עובד כוכבים באכילת בכור)
מני?
רבי עקיבא היא, דתניא: 'בכור - אין נמנין עליו אלא
חבורה שכולה כהנים, דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: אפילו זרים; רבי עקיבא מתיר אפילו
עובד כוכבים'. (אליבא דבית הלל קאמר רבי עקיבא
דבית הלל מתירין אפילו עובד כוכבים.)
מאי טעמא דבית שמאי? דכתיב ובשרם
יהיה לך [כחזה
התנופה וכשוק הימין לך יהיה] (במדבר
יח,יח): מה
התם (בחזה ושוק) כהנים – אִין, ישראל – לא (דכתיב
[ויקרא י,יד] ואתה
ובניך ובנותיך אתך), אף הכא: כהנים – אין, ישראל לא.
(בכורות לג,א)
ובית הלל?
הני מילי (בכור) תם (בכור תם איתקש לחזה ושוק, דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה [במדבר
יח,יז] את דמם תזרוק),
אבל בעל מום כתיב (בפרשת כל
הבכור דברים טו, פסוקים כא,כב) [וכי יהיה בו מום
פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה' אלהיך פסוק כב: [בשעריך]
תאכלנו הטמא והטהור יחדו [כצבי וכאיל]: ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים
אוכל בבכור [בעל מום] - זר שאוכל
בקדשים קלים (שלמים ומעשר ופסח) - אינו דין
שיאכל בבכור!
איכא למיפרך: מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור (דאם אין כהן טהור באותו בית אב - עושה טמא עבודת צבור, דכתיב במועדו - ואפילו בשבת, ואפילו בטומאה)!?
ובית הלל?
אטו בעבודה קאמר? באכילה קאמרינן, אכילת זר עדיף (ובאכילה זר עדיף מטמא, כדאמרן בקדשים קלים: דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר
בה וזר אסור בה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .