דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

בכורות דף לא

(בכורות לא,א)

תנו רבנן (סיפא דהך ברייתא דלעיל היא, דקתני 'הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד וכן כהן שקיבל עליו דברי כהונה חוץ מדבר אחד, וכן בלוי שקיבל עליו דברי לויה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותן, שנאמר (ויקרא ז,לג) המקריב את דם השלמים וגו'; בזמן שהכהנים עושין רצונו של מקום מה כתיב בהם? - חלקם נתתי אותם מאשי [ויקרא ו,י], וכשאין עושין רצונו של מקום מה כתיב בהן? מי גם בכם ויסגור דלתים [מלאכי א,י]; וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותם עולמית כו' בתוספתא דמסכת דמאי בפרק 'האורז במקומו מותר בחלת אנטוכיא' [תוספתא דמאי פ"ב משנה ז ומשנה ח]): 'וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חזרו במטמוניות אין מקבלין אותן, בפרהסיא מקבלין אותן.

איכא דאמרי: אם עשו דבריהן במטמוניות (שלא חיללו שם שמים בפרהסיא) מקבלין אותן, בפרהסיא אין מקבלין אותן;

רבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה אומרים: בין כך ובין כך מקבלין אותן משום שנאמר שובו בנים שובבים (ירמיהו ג, פסוקים יד ו-כב).

אמר רבי יצחק איש כפר עכו אמר רבי יוחנן: הלכה כאותו הזוג (רבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה).

 

תנו רבנן [תוספתא דמאי פ"ג מ"ה]: 'בראשונה היו אומרים: חבר ונעשה גבאי (ממונה למלך לגבות מס מישראל) - דוחין אותו מחבירתו; פירש (מן הגבאות) - אין מקבלין אותו; חזרו לומר: פירש - הרי הוא ככל אדם'.

 

רב הונא בר חייא איצטריכא ליה שעתא (שהיו חכמים צריכין לו לשאול הימנו הלכות); הוה עייל גביה רבה ורב יוסף וארבע מאה זוגא דרבנן; שמע דאתו - קטיר להו (קשר ותיקן להם) ארבע מאה תכתקי (כסאות); לסוף שמעו דנעשה גבאי, שלחו ליה זיל לחשיבותיה (ילך לחשיבותיה אחר החשיבות שבחר לו להיות מוכס ואנו לא נלך אצלו), זיל לקדמותיה!

שלח להו: הדרי בי (מגבאות)!

רב יוסף לא אזל, רבה אזל; רב יוסף אמר: תנינא: 'פירש - אין מקבלין אותו' רבה אמר: תנינא: 'חזרו לומר: פירש - הרי הוא ככל אדם'.

 

תנו רבנן [תופסתא בכורות פ,ג מ"ו]: 'כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ורואה את קדשיו (אם יש לו שלמים בביתו ונפל בהן מום - יראה אם קבוע הוא, ויפדם, ויוציאם לחולל) ואת מעשרותיו (מעשר בהמה שנפל בהם מום), ונשאל על טהרותיו (הוא עצמו: אם בקי בהלכות - נשאל לעצמו על טהרותיו אם אירע בהן ספק, ואינו צריך לילך אצל חכם אחר)'.

אמר מר: 'כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו (שאין כהן רשאי לראות מום של בכורותיו ולהתירו)' - במאי עסקינן?: אילימא בחד, מי מהימן (להתיר בכור ואפילו של אחרים? והאנן תנן לקמן בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (פ"ה מ"ה, דף לו:) 'בכור שניסמית עינו ונקטעה ידו - הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת')? אלא בתלתא (וכהן בעל הבכור אחד מהן).

ומי חשידי (כולהו בשבילו)? והתנן [יבמות פ"ב מ"י]: 'מיאנה, או שחלצה (אשה) בפניו (לפני החכם) – ישאנה (מותר לישאנה, ואינו נחשד לומר 'על מנת כן התירה'), מפני שהוא בית דין (כלומר: שלא היה לבדו שם, אלא בית דין שלשה היו שם)'!

לעולם בחד, וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ביחיד מומחה (במסכת נדרים בפרק 'נערה המאורסה' (דף עח.)) - הכא נמי ביחיד מומחה.

'ורואה את קדשיו' (ואינו נחשד לומר על מום עובר שהוא קבוע, דמה לו לשקר) - דאי בעי מיתשיל עלייהו (הא אם היה רוצה להוציאן לחול - יכול לעשות בהיתר ולישאל לחכם ולפתוח בחרטה דהקדש טעות, ולומר 'בטעות הקדשתיו')! (אבל בבכור - דאיהו לא אקדשיה, דהא מרחם קדוש - ליכא למימר הכי, ונחשד.)

'ומעשרותיו' - (דאינו נחשד לומר על [מום] עובר שהוא קבוע) דאי (הוה) בעי (מעיקרא - הוה עביד בהיתירא:) שדי ביה מומא בכוליה עדריה (קודם שיעשר עדרו דעדיין אינן קדושים דליהוי כמטיל מום בקדשים, ואחר כך יעשר: דמעשר בהמה חל על המום, דכתיב (ויקרא כז,לג) לא יבקר בין טוב לרע, הילכך אינו נחשד)!

'ונשאל על טהרותיו' דהא חזא ליה בימי טומאתו (אינו חשוד לומר על טמא 'טהור', דאם טמאות הן - מה יפסיד? הא חזא ליה בימי טומאה! ובחולין קמיירי; דתרומה טמאה לא חזיא ליה אפילו בימי טומאתו).

 

הדרן עלך עד כמה ישראל

==============================================

בכורות פרק חמישי כל פסולי המוקדשין

 

משנה:

כל פסולי המוקדשין (קדשים שנפל בהן מום) הנאתן להקדש (אם מוכרין אותן ביוקר טובת הנאת הקדש היא; ובגמרא מפרשא כולה): נמכרין באיטליז (בשוק שלוקחין הרבה ונמכר ביוקר) ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא (כדרך שהקצבין מוכרין בשר חולין), חוץ מן הבכור והמעשר (אם נמכרין ביוקר) שהנייתן לבעלים, פסולי המוקדשין הנייתן להקדש (בכור הנאתו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה, דבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו; ולכהן קרי 'בעלים' של בכור; ומעשר - הנאת מכירתו ביוקר לבעליו ישראל היא, ומשום הנאת הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהן מנהג חולין למוכרו באיטליז, אלא בביתו ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך; ואין נשקלין בליטרא אלא באומד, ואם יפסיד לית לן בה);

ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור (שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא - יכול לשקול בשר בכור כנגדה).

 

(בכורות לא,ב)

גמרא:

'כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש' – אימת?: אילימא לאחר פדיונו הנאתן להקדש? הנאתן דבעלים הוא! אלא לפני פדיונו (ודמים להקדש).

'נשחטין' (בתמיה: והיאך יכול למוכרו להוציא לחולין לאחר שחיטה)? הא בעי העמדה והערכה (דבהמת הקדש אינה נפדית אלא מחיים, דכתיב (ויקרא כז,יא-יב) והעמיד את הבהמה לפני הכהן [פסוק יב] והעריך הכהן אותה וגו')!?

הניחא למאן דאמר (בפרק בתרא דתמורה (דף לב:)) 'קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה' (איכא לאוקומי דנפדין ונמכרין לאחר שחיטה), אלא למאן דאמר 'היו בכלל העמדה והערכה' מאי איכא למימר?

אלא לעולם לאחר פדיון, ומאי 'הנאתן להקדש'? – אדמעיקרא (כשהבעלים פודין אותן מתחלה מיד ההקדש - איכא הנאה להקדש): דכיון דשרי להו מר: דנמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא (אי שרית ליה לזבוני באיטליז לאחר פדיון) - טפי ופריק מעיקרא. 

 

חוץ מן הבכור ומן המעשר, שהנייתן לבעלים (שאין נותנים שום דמים להקדש על בכור ומעשר בהמה): 

בשלמא בכור: באיטליז הוא דלא מיזדבן, הא בביתיה מיזדבן; אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן? והתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה ד]: 'בבכור נאמר (במדבר יח,יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] (ומשמע: בעלים אין פודין אותן, אבל) ונמכר חי (נמכר הוא לאחרים מִשֶׁיָבֹא ליד כהן), במעשר נאמר (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל, ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום' (ואין נמכר, דגמרינן לא יגאל דהכא מלא יגאל, כדמפרש לקמן בשמעתין);

 

הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא [בערב], ושנייה בקדמותא (ופירקה בהשכמת הבקר) מברייתא (ולקמן מפרש מאי ברייתא): (ושני לה הכי:) הכא (מתניתין) במעשר בהמה של יתומים עסקינן, ומשום השבת אבידה (שאין יכולין לאוכלו כולו, ויסריח; ובמעשר בעל מום קמיירי) נגעו בה (להתיר).

רבי אידי - סרסיה (שמעיה [משרתו]) דרב ששת הוה; שמעה מיניה, אזל אמרה (להאי פירוקא) בי מדרשא ולא אמרה משמיה; שמע רב ששת – איקפד, אמר: מאן דעקיץ (מי הוא שעקצני ונשכני: שלא אמרה משמי) ליעקציה עקרבא (שמתא).

ורב ששת - מאי נפקא ליה מינה?

דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים סא,ה) אגורה באהלך עולמים [אחסה בסתר כנפיך סלה] וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד: רבונו של עולם! יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה! דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות (נעות, והנאה הוא לו: שדומה כחי) בקבר;

ואמר רבי יצחק בר זעירי: מאי קראה? - (שיר השירים ז,י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים (שאוספן בכלי אחד שבעה ימים או שמנה ימים שידחקו ויתבשלו): מה כומר של ענבים: כיון דאדם נוגע בו דובב - אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו - דובבות שפתיו בקבר.

 

מאי 'ברייתא' (דאמרן לעיל 'ושנייה מברייתא')?

דתניא: 'מעשר בהמה של יתומים - מוכרין אותו, ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו, בחלבו ובגידו ובקרניו' (מבליעו בחלבו - דאסור למכור בשר אלא החֵלֶב והעור והגידין ימכור, ויבליע לו בהן דמי הבשר: שימכור לו העור והגידין ביוקר כמה ששוה הכל, ויתן לו הבשר במתנה);

מאי קאמר (מעיקרא תני 'מוכרין אותו', דמשמע כדרכו, והדר תני 'מבליעו')?

אמר אביי: 'הכי קאמר: מעשר בהמה של יתומים - מוכרין אותו בהבלעה'; מכלל דגדול (שאינו יתום) בהבלעה לא? מאי שנא מהא דתנן [סוכה פ"ג מ"יא]: 'הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית' (לוקח אדם בשביעית מעם הארץ פירות שנלקטו בשביעית משום דבת ששית שנכנסת לשביעית היא, דכל האילנות הולכין אחר חנטה חוץ מאתרוג, ואתרוג אינו רשאי ליקח בשביעית אף על גב דחנטה בששית, משום דאתרוג בתר לקיטה אזלינן ופירות שביעית היא, ואין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ שעושה בהם סחורה ואינו מבערן בזמן הביעור: כשכלה לחיה שבשדה) והוינן בה: לא רצה ליתן לו במתנה מאי? ואמר רב הונא: מבליע לו דמי אתרוג בלולב!?

התם לא מוכחא מילתא (משום דדמיו קלים ואינו ניכר שהבליעם בלולב), (אבל) הכא (אפילו דבהבלעה נמי) מוכחא מילתא (דמוכר הבשר דהדבר ידוע שאין עור נמכר כולי האי בדמים יקרים).

אמר רבא: אם כן (דכולה חדא קתני) 'מעשר בהמה' תרי זמני (מעשר בהמה דתני בברייתא: מעשר בהמה של יתומים - מוכרין אותו, ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו) למה לי?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: מעשר בהמה של יתומים - מוכרין אותו כדרכו, ומעשר בהמה דגדול ששחטו - מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו.

אמר רבא: מנא אמינא לה? – דכתיב: (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו] והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל (במעשר בהמה כתיב, ומהאי לא יגאל נפקא לן דאינו נמכר, הילכך: כי אסריה קרא למכור - דומיא דעשיית תמורה הוא דאסר ליה): אימתי עושה תמורה? – מחיים (הכי נמי אימתי אינו נגאל? - לא אמרה תורה אלא מחיים, אבל לאחר שחיטה נמכר); אימתי אינו נגאל? – מחיים; הא לאחר שחיטה נגאל; ורבנן - הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה (כדקתני לעיל 'אינו נמכר לא חי ולא שחוט'); דבר הנישום (נמכר) מחיים (כגון הבשר: שכל חשיבות דבהמה אינו אלא בבשר) גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה,

 

(בכורות לב,א)

דבר שאינו נישום מחיים (כגון: העור והגידין, שחשיבות שום דמי הבהמה אינו בשביל העור) - לא גזור רבנן (הלכך בהבלעה שרי אפילו דגדול), וביתמי (משום השבת אבידה) אוקמוה רבנן אדאורייתא (דלאחר שחיטה מוכרו כדרכו).

ואף רב שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא (דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור), דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כדרכו? – שנאמר: (דברים יב,טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר [כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל] (מוקמינן בספרי [ראה, פסקא עא] דבפסולי המוקדשין מישתעי וכתיב תזבח ואכלת): איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים (שאין נהנין מהם מחיים: דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרן מחיים לכל מי שירצה) אלא לאחר שחיטה? - הוי אומר זה מעשר בהמה (דכתיב ביה לא יגאל (ויקרא כז,לג): דאינו נמכר מחיים, וכתב דלאחר זביחה איכא ברכה, וההוא ברכה - מכירה היא, דדומיא דברכה: שאסר לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה, ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים? – מכירה! אלמא לאחר שחיטה נמכר מדאורייתא; והא דתני 'אינו נמכר שחוט' - דרבנן הוא, הילכך ביתמי מוקמינן אדאורייתא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .

1