דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ל
(בכורות כט,ב)
משנה:
החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין - אין לוקחין ממנו אפילו
מים ומלח (משום קנס) - דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: כל שיש בו זיקת תרומה (כל דבר שנותנין ממנו תרומה) ומעשרות - אין לוקחין ממנו.
גמרא:
לאתויי מאי?
לאתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית (וכיון דאית בהו זיקת תרומה - לא זבנינן מיניה).
ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני
(בכורות ל,א)
תרבא דאטמא (חלב הכליות שעל הירך) במר
דכנתא (בחזקת חלב טהור הנקרא 'כנתא', ובלע"ז אנטריי"ל [שומן המעיים] ; כמו 'הדרא דכנתא' דאמרינן בשחיטת חולין (דף מח:));
קנסיה רבא לזבוני אפילו אמגוזי [אולי 'אגוזי',
אגוזים].
אמר ליה רב פפא לרבא: כמאן? כרבי יהודה? אי כרבי יהודה -
אפילו מים ומלח נמי!?
לעולם רבי שמעון, ובאיסורא דגופיה קנסינן ליה (דלא קניס אלא במידי דדמי לאיסורא, ובאיסורא גופיה - במידי דעביד איסורא,
דהיינו אמגוזי): סתם דרדקי גרו באמגוזי, ואזיל ומשבש לבני טבחי, וגרי להו
באמגוזי (גרורים ומשוכים אחר אגוזים), ומייתו ליה תרבא דאטמא (מטעה אותם באגוזים, ושוכרן לבני הטבחים ומביאין לו החלב, שגונבין אותו
מאביהן),
ומזבין ליה במר דכנתא (והוא מוכרו במר דכנתא).
משנה:
החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות [מעשר שני] (ולוקחין
ממנו תבואה בשאר שני שבוע, ואין צריכים לעשר ודאי אלא דמאי);
החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית;
החשוד על זה ועל זה - חשוד על הטהרות, ויש שהוא חשוד על
הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה;
זה הכלל: החשוד על דבר - לא דנו ולא מעידו.
(וטעמא
דכולה מתניתין מפרש בגמרא.)
גמרא:
מאי טעמא?
שביעית לא בעיא חומה מעשר - כיון דבעי חומה (דאינו יכול לאכול מעשר שני אלא לפנים מחומת ירושלים, דכתיב (דברים
יד,כג) ואכלת לפני ה' אלקיך וגו') - חמיר ליה.
החשוד על המעשר [אינו חשוד על השביעית]:
מאי טעמא?
מעשר אית ליה פדיון, שביעית - כיון דקא מיתסרא ליה ולית
ליה פדיון - חמירא ליה.
החשוד על זה ועל זה [חשוד על הטהרות]:
כיון דחשיד אדאורייתא - כל שכן אדרבנן! (הטהרות - דרבנן נינהו: שיהא אדם אוכל חולין בטהרה).
ויש חשוד על הטהרות [ואינו חשוד לא על זה ולא על זה]:
מאי טעמא?
נהי אדרבנן חשיד, אדאורייתא לא חשיד.
ורמינהי 'נאמן על הטהרות - נאמן על שביעית', הא
חשיד (חשוד על הטהרות) חשיד (חשוד על השביעית)!?
אמר רב אילעי: מתניתין (דקתני
'אין חשוד') - (כגון) כשראינוהו
שנוהג (דין מעשרות ושביעית) בצינעא בתוך ביתו (דליכא
למימר 'לפנים הוא עושה', כיון דבצינעא קא עביד).
רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר: (ברייתא
דדייקינן מינה 'הא חשוד') כגון דהוה חשיד לתרוייהו (אשביעית
ואטהרות),
ואתא קמי רבנן וקביל אתרוייהו (שיזהר על שניהם)
והדר איחשד אחד מינייהו, דאמרינן: מיגו דחשיד אהא - חשיד נמי אאידך.
אמר רבה בר בר חנה: אמר רבי יוחנן: זו (דחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר) דברי רבי
עקיבא סתימתאה (יש מפרשים רבי עקיבא סתימתאה דאמרינן בסנהדרין ב'אלו
הן הנחנקין' (דף פו.) 'סתם משנה רבי מאיר, סתם
ברייתא רבי נתן, וכולהו אליבא דרבי עקיבא' ולאו מילתא היא, דהא בכמה דוכתין אמרינן
'רבי מנחם סתימתאה' 'רבי שמעון סתימתאה'! אלא רוב משניות איכא בהש"ס סתומות
אליבא דרבי עקיבא), אבל חכמים אומרים: חשוד על השביעית חשוד על המעשר.
מאן 'חכמים'?
רבי יהודה, דבאתריה דרבי יהודה שביעית חמירא להו (וכיון דחשוד אשביעית - כל שכן אמעשרות).
דההוא (באתריה דרבי יהודה)
דהוה קרי ליה לחבריה 'דיירא בר דיירתא' (גר בן גיורת); אמר ליה:
תיתי לי ([תבוא לי] שכר טוב) דלא אכלי פירות שביעית כוותך!
איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה: אמר רבי יוחנן: זו דברי
רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים: חשוד על המעשר חשוד על השביעית, ומאן חכמים?
- רבי מאיר היא, דאמר 'חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה';
רבי יונה ורבי ירמיה תלמידי רבי זעירא, ואמרי לה רבי יונה
ורבי זעירא תלמידי רבי יוחנן: חד אמר 'אבל חכמים אומרים 'חשוד על השביעית
(בכורות ל,ב)
חשוד על המעשר, ומאן חכמים? - רבי יהודה [דבאתריה דרבי
יהודה חמירא חמירא להו שביעית]', וחד אמר 'החשוד על המעשר חשוד על השביעית (וכל שכן חשוד אשביעית חשוד אמעשר), ומאן 'חכמים' - רבי מאיר (דאמר לקמן 'חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה'), דתניא [תוספתא
דמאי פ"ב מ"ד]: 'עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות (מפרש בתוספתא במסכת דמאי [פ"ב מ"א] שלא יתן תרומה ומעשר לעם הארץ, ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ, ושיאכל
חולין בטהרה, ושיעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח),
ונחשד לדבר אחד - נחשד לכל התורה כולה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו נחשד
אלא לאותו דבר בלבד; [משנה ה] הגר
שקיבל עליו דברי תורה, אפילו נחשד לדבר אחד - הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא
כישראל מומר' (ולא אמרינן דליהוי עובד כוכבים
גמור כאילו לא נתגייר);
- נפקא מינה דאי קדיש (אשה
לאחר שהמיר דתו) - קידושיו קידושין.
תנו רבנן [תוספתא דמאי פ"ב מ"ו]: 'הבא
לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו; גוי [בתוספתא: גר] שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין
מקבלין אותו; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים (חומרא דרבנן); [שם מ"ז] וכן בן לוי
שבא לקבל דברי לויה (לשורר ולשרת ולהיות שוער)
וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו שנאמר (ויקרא
ז,לג) המקריב את דם השלמים [ואת החלב מבני
אהרן לו תהיה שוק הימין למנה] העבודה המסורה לבני אהרן; כל כהן
שאינו מודה בה - אין לו חלק בכהונה' (מבני
אהרן משמע שיהא נוהג כל דין בני אהרן - לו תהיה שוק הימין למנה).
תנו רבנן: 'הבא לקבל דברי חבירות: אם ראינוהו שנוהג
בצינעה בתוך ביתו (קודם שקיבל בפנינו היה נוהג עליו
דין חבירות, שאין לחושדו ולומר 'לפנים הוא עושה') - מקבלין
אותו (שנחזיקנו כחבר וכנאמן לכל דבריו) ואחר כך
מלמדין אותו, ואם לאו - מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו; רבי שמעון בן יוחי אומר:
בין כך ובין כך מקבלין אותו, והוא למד כדרכו והולך'.
תנו רבנן: 'מקבלין לכנפים (שיטול
ידיו קודם אכילה וקודם שיגע באוכלין, דתרומה דידים - שניות הן)
ואחר כך מקבלין לטהרות (לחומר שאר טהרות, ונחזיק טהרותיו
כטהרות גמורות: לאכול תרומתו כתרומה טהורה), ואם אמר "איני מקבל אלא
לכנפים" - מקבלין אותו (דאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל
עליו נטילת ידים וזהו עיקר אכילת חולין בטהרה); קיבל
לטהרות ולא קיבל לכנפים - אף לטהרות לא קיבל (דכיון
דבדין נטילת ידים שדבר קל הוא לעשות אינו יכול לעמוד - כל שכן בשאר).
תנו רבנן: 'עד כמה מקבלין אותו (דברי חבירות, שנקבלנו לאלתר ונחזיקנו בחבר? לישנא אחרינא: עד כמה
מקבלין אותו דאמרן לעיל 'אם נהג מתחלה בצינעא בתוך ביתו מקבלין אותו מיד': ועד
כמה ינהג מתחלה שנקבלנו מיד)? בית שמאי אומרים: למשקין שלשים יום (שאם קיבל עליו דברי חבירות עד שלשים יום - מהמנינן ליה מכאן ואילך בטהרות:
משקין שטומאתן קלה, דטומאת משקין מדרבנן בפרק קמא דפסחים (דף טז:)),
לכסות (להחזיק כסותו כחבר, דאמר במסכת חגיגה (דף
יח:) 'בגדי עם הארץ מדרס לפרושים) - (אם קיבל עליו דברי חבירות ל)שנים עשר חודש; ובית הלל אומרים: אחד
זה ואחד זה לשנים עשר חודש'.
אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל (וליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל במסכת עדיות (פ"ה
מ"א) דאמרינן 'ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית
הילל' ואם איתא ליתני הא!)?
אלא 'בית הלל אומרים אחד זה ואחד זה לשלשים'.
<סימן: חבר תלמיד תכלת מכס חזר גבאי בעצמו>
תנו רבנן: 'הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חבירים, ובניו ובני
ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה חבירים; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בניו ובני
ביתו צריכין לקבל בפני שלשה חבירים,
לפי שאינו דומה חבר שקיבל (הוא עצמו) לבן חבר שקיבל (מחמת
קבלת אביו, שאין לו שום קבלה אלא סרך אביו, דודאי אביו מיזדהר טפי)'. (לישנא אחרינא: האי 'לפי שאינו דומה' - תנא קמא קאמר ליה: מה טעם
בניו ובני ביתו אין צריכין לקבל? לפי שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל אביו:
דבן חבר לא חשיד; ובתוספתא [מסכת דמאי פ"ב מ"י] גרסינן 'שאין דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל')
תנו רבנן: 'הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה
חבירים, ואפילו תלמיד
חכם צריך לקבל בפני שלשה חבירים; זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה
חבירים, שכבר קיבל עליו משעה שישב; אבא שאול אומר: אף תלמיד חכם אינו צריך לקבל
בפני שלשה חבירים, ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו'. אמר רבי יוחנן: בימי בנו
של רבי חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו (דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל).
רבי יהודה ורבי יוסי איסתפק להו מילתא בטהרות ('בסדר טהרות' לא גרסינן; בטהרות עצמן אירע להן מעשה, ונסתפקה הלכה);
שדרו (זוג ד)רבנן לגבי בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס, אזילו אמרו ליה לעיין
בה; אשכחוה דקא טעין טהרות; אותיב רבנן מדידיה לגבייהו (מתלמידיו
שקיבלו עליהן דברי חבירות אותיב בהדי הנך שלוחים) וקאי איהו
לעיוני בה (בשאילתם); אתו אמרי ליה לרבי יהודה ורבי יוסי,
אמר להו רבי יהודה: אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים! (אגב ריתחיה קאמר, ולא היא.) אמר לו רבי יוסי: כבוד זקן (האב והבן) יהא מונח במקומו! אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים (רבי חנינא בן אנטיגנוס כהן היה) סילסול (מעלה)
בעצמן, שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם.
תנו רבנן: 'חבר שמת, אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן
בחזקתן עד שיחשדו; וכן חצר שמוכרין בה תכלת - הרי היא בחזקתה עד שתיפסל (שימכרו
בה קלא אילן לשם תכלת)'.
תנו רבנן: 'אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם
הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר - כולן צריכין לקבל דברי חבירות
בתחלה (ולא גרסינן 'כבתחלה'; ובתוספתא גרסינן הכי [לא בתופסתא שלנו]: 'בבתחלה', כלומר: מתחלה קודם שנחזיקנו בחבירות; ואף על גב דאמרן לעיל
'בניו ובני ביתו אין צריכין לקבל' - הכא שאני, הואיל ובשעת קבלה לא הוו גביה,
ואיכא למימר דסרכייהו קמא נקטי); אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן
בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ - (אם חזרו תחת יד חבר) אין צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה; רבי מאיר אומר: אף
הן צריכין לקבל עליהן דברי חבירות לכתחלה; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר:
מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת (קושרת) לו תפילין
על ידו; נשאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו (שיש
חותמות למוכסים, וכשנותנין להן המכס - הם נותנין לו חותם כדי שלא יתבענו מוכס שני)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .