דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כט
(בכורות כח,ב)
משנה:
הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות - אין שוחטין על פיו (דלמא משום אגרא קשרי ליה) אלא אם כן היה מומחה
(בכורות כט,א)
המשך המשנה
כאילא (הדר) ביבנה (דחסיד הוא ולא נחשד בכך) שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע
איסרות לבהמה דקה וששה לגסה, בין תם ובין בעל מום (בין
אמר להם מום קבוע, והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו).
גמרא:
מאי טעמא (לדקה ארבע איסרות ולגרה ששה)?
האי (גסה) נפיש טירחיה
(להשליכו לארץ לכפותו ולראות מומו) והאי לא נפיש טירחיה.
בין תם ובין בעל מום:
בשלמא בעל מום משום דקא שרי ליה, אלא תם (כי אמר להו "מום עובר הוא") - אמאי (אמאי שקיל אגרא? הא לא מהני ליה מידי, דמיסר קאסר ליה)!?
דאם כן (דלא שקיל אגרא) אתי
למיחשדיה (כי אמר "בעל מום הוא") ואמרי: 'האי
בעל מום - תם הוא, והאי דקא שרי ליה - משום אגרא'!
אי הכי תם נמי אמרי 'בעל מום הוא, והאי דלא קשרי ליה -
סבר כי היכי דלשקול אגריה זימנא אחריתי'!
חד זימנא תקינו ליה רבנן, תרי זימני לא תקינו ליה רבנן (דכי הוה אמר "תם הוא", הוה שקיל אגריה, וכי מייתי ליה לקמיה כמה
זימנין - לא שקיל מידי; הלכך ליכא חשדא).
משנה:
הנוטל שכרו לדון - דיניו בטילים; להעיד - עדותיו בטילין;
להזות (מי חטאת) ולקדש (לערב אפר חטאת במים חיים אל כלי) -
מימיו מי מערה, אפרו אפר מקלה (כשאר אפר בעלמא; כל אפר קרוי 'אפר
מקלה');
(אבל) אם (אותו רואה בכורות או הדיין או העד או המזה והמקדש) היה כהן וטמאהו
מתרומתו (וזה המוליכו עמו מעבירו במקום טומאה שאין דרך אחר לילך ומפסידו: שצריך
לקנות חולין ולאכול, ודמי חולין יקרים מדמי תרומה: שהחולין ראוין לכל ותרומה אינה
ראויה אלא לכהנים), מאכילו ומשקו וסכו (זה
המוליכו) [## הקונטרס פירש לפי מהלך הגמרא; אך פשט המשנה נראה יותר שהכוונה למקרה
של הזאה במי החטאת; ומי החטאת מטמאים את הנושא אותם, ושכיח ביותר שהאיש המזה הוא גם
הנושא את המים, והוא כהן, ולכן נטמא];
ואם היה זקן - מרכיבו על החמור [ואין
זה נחשב לשכר];
ונותן לו שכרו כפועל. (ובגמרא
מפרש מאי היא: שלפי מה שהוא מפסידו - נותן לו.)
גמרא:
מנהני מילי (דאין נוטלין שכר על הוראה ותלמוד
תורה שילמד)?
אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא: (דברים
ד,ה) ראה למדתי אתכם [חקים ומשפטים כאשר צוני
ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה]; מה אני
בחנם אף אתם בחנם.
תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי: מה
אני בחנם אף אתם בחנם.
ומנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר?
תלמוד לומר: (משלי כג,כג) אמת
(תורה) קנה [ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה].
ומנין שלא יאמר: כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר?
תלמוד לומר: אמת קנה ואל תמכור.
להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה:
ורמינהו 'המקדש במי חטאת, באפר חטאת - הרי זו מקודשת
אף על פי שהוא ישראל (ואפילו זה ישראל, דכהנים רגילין
בהזאה ובקידוש)' (אלמא יכול ליתן שכר: דאי לא - במאי
מקדש להו)?
אמר אביי: לא קשיא: כאן בשכר הֲבָאָה (שכר הבאת האפר: שילך ממקום רחוק לירושלים להביא האפר) וּמִלּוּי (ושכר מילוי המים מצי למישקל: דאגר טירחיה שקיל ולא הכשר המצוה),
כאן בשכר הֲזָאָה וקידוש (שהיא היא הכשר מצוה - לא שקיל);
דיקא נמי דקתני הכא 'להזות ולקדש' והתם קתני 'המקדש במי חטאת ובאפר חטאת' ('במי חטאת' דמשמע מילוי המים, ובאפר איכא לאוקמא בהבאת אפר)!
שמע מינה.
אם היה כהן מטמאהו מתרומתו [מאכילו ומשקו וסכו]:
איהו גופיה היכי אזיל (הא
קעבר אלנפש לא יטמא (ויקרא
כא,א))?
לבית הפרס (דאינו מוזהר מלילך בו),
דרבנן, דאמר רב יהודה אמר רב: מנפח אדם בית הפרס והולך (דעצם
כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל וכי מנפח ליה מדחיא מקמיה ולא נגע ביה ומיהו
בתרומה לא מצי אכיל דאמרינן בחגיגה בפרק חומר בקודש (דף כה:) בודקין לעושי פסח
ואין בודקין לאוכלי תרומה וההוא בודקין מפרש התם דבהך בדיקה דבית הפרס קאמר)
(בכורות כט,ב)
ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש (שדשוהו בני אדם ברגליהם) – טהור (שאי
אפשר לעצם כשעורה שלא יהא נידש ברגל; ובית הפרס אין בו שום ספק אלא משום עצם
כשעורה, דבית הפרס היינו שדה שנחרש בו קבר);
אי נמי בשאר טומאות (טימאו
להאי כהן כגון נבילות ושרצים) דלא מזהר עלייהו (שאינו מוזהר עליהן מליגע).
אם היה זקן מרכיבו על החמור [ונותן לו שכרו כפועל]:
תנא: כפועל בטל.
אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה (דבטל
הימנה: דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה, אם אומר לו
"טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה" אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט, שהרי
נוחה ואין בה טורח; ואי מלאכה קשה היא, כמו נגר, אם אומר לו "אתה נוטל עכשיו
שלשה זוזים; טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו" נוח לו להבטל
וליטול זוז; והכא נמי: כי ההוא אגרא יהיב ליה, שהרי מבטלו ממלאכתו, וכוליה אגרא לא
יהיב ליה: שהרי אינו עסוק במלאכה קשה אצלו).
משנה:
החשוד על הבכורות (כגון החשוד להטיל מום בבכור) -
אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודים;
רבי אליעזר אומר: לוקחין ממנו עורות של נקבה;
ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טוי
ובגדים.
גמרא:
'בשר צבאים' (שאדום
הוא) -
דמיחלף בדעגלה (מיחלף בבשר עגל, זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר שבשר
צבי הוא);
'ולא עורות שאינן עבודים' - הא עבודים זבנינן: אם
איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה, סבר: 'אי שמעו ביה רבנן (דבכור
תם הוא וטעון קבורה) מפסדו לי מינאי' (ומקפיד על טרחו ואינו מעבדן).
רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה (דאין לחוש בבכורה):
מאי טעמא?
מידע ידיע (בין עור זכר לעור נקבה);
ותנא קמא?
אם כן זכר נמי: חייק לזכרותיה (חותך
לזכרותיה ועושה כעין נקבות), (וכי משייליה מה חתוך זה שבמקום
נקבות -)
ואמר 'עכברים אכלוה'.
ואידך?
בי עכברים מידע ידיע.
ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי (צמר
שאינו מלובן מצואתו):
השתא צמר מלובן לא זבנינן (דאיכא
למימר לא מפסיד טירחיה ולא מלבין לה, דסבר 'שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי', אפילו
הכי: כיון דטירחא זוטא היא - לא קפיד עליה, ולא זבנינן), צואי
מיבעיא?
אלא חדא קתני: 'צמר מלובן מצואתו'.
אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים (דאי
מבכור לא הוה טרח להו דמקפיד אטירחיה):
השתא טוי זבנינן, בגדים מיבעיא (הא
משעה שנטוו אישתראי להו)?
מאי 'בגדים'? – נמטי (פילטר"ש
[לבדים]
ולא נטוו מעולם, ולהכי איצטריך לאשמועינן).
משנה:
החשוד על השביעית (לזרוע, או לעשות סחורה בספיחים) -
אין לוקחין ממנו פשתן, ואפילו סָרֻק (כחוש ומתוקן במסרק),
אבל לוקחין מהם טוי ואריג.
גמרא:
השתא טוי זבנינן, אריג מיבעיא (הא
בא לכלל טווי קודם לכן, ומההיא שעתא אישתראי)?
מאי 'אריג' - תיכי (שרשרות
שקורין טרצוייר"ש [גדילים], ועושין אותן מפשתן עד שלא נטוה).
משנה:
החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין - אין לוקחין ממנו
אפילו מים ומלח (משום קנס) - דברי רבי
יהודה;
רבי שמעון אומר: כל שיש בו זיקת תרומה (כל דבר שנותנין ממנו תרומה) ומעשרות - אין לוקחין ממנו.
גמרא:
לאתויי מאי?
לאתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית (וכיון דאית בהו זיקת תרומה - לא זבנינן מיניה).
ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני
(בכורות ל,א)
תרבא דאטמא (חלב הכליות שעל הירך) במר
דכנתא (בחזקת חלב טהור הנקרא 'כנתא', ובלע"ז אנטריי"ל [שומן המעיים] ; כמו 'הדרא דכנתא' דאמרינן בשחיטת חולין (דף מח:));
קנסיה רבא לזבוני אפילו אמגוזי [אולי 'אגוזי',
אגוזים].
אמר ליה רב פפא לרבא: כמאן? כרבי יהודה? אי כרבי יהודה -
אפילו מים ומלח נמי!?
לעולם רבי שמעון, ובאיסורא דגופיה קנסינן ליה (דלא קניס אלא במידי דדמי לאיסורא, ובאיסורא גופיה - במידי דעביד איסורא,
דהיינו אמגוזי): סתם דרדקי גרו באמגוזי, ואזיל ומשבש לבני טבחי, וגרי להו
באמגוזי (גרורים ומשוכים אחר אגוזים), ומייתו ליה תרבא דאטמא (מטעה אותם באגוזים, ושוכרן לבני הטבחים ומביאין לו החלב, שגונבין אותו
מאביהן),
ומזבין ליה במר דכנתא (והוא מוכרו במר דכנתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .