דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כח
(בכורות כז,ב)
בכור נאכל שנה בשנה [בין תם בין בעל מום, שנאמר (דברים
טו,כ) לפני ה' אלהיך
תאכלנו שנה בשנה]:
מדקאמר 'נולד בו מום בתוך שנתו', למימרא דלשנה
דידיה מנינן (דאם נולד הבכור בניסן - רשאי לקיימו עד ניסן אחר, ולא
אמרינן 'מתשרי, ששלמה שנת מנין עולם - שלמה נמי שנת הבכור'); מנא הני
מילי?
דאמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא (דברים טו,כ) לפני
ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה [במקום אשר יבחר ה' אתה וביתך]; איזוהי שנה
שנכנסת בחברתה? הוי אומר שנה של בכור (כלומר: דכי אזלת אחר שנת הבכור -
היא נכנסת בחברתה: דכי הוי לבכור שנה אחת - נכנסה שניה למנין עולם מתשרי).
דבי רב תנא [ספרי ראה פסקה קכה]: ''שנה
בשנה': יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו; לימד על הבכור
שנאכל לשני ימים ולילה אחד' (דכי
שוחטו ביום אחרון לשנתו - יכול לאוכלו אותו היום ויום המחרת, שהוא משנה שניה,
דהיינו שני ימים).
דבי רב - מנא להו (דלשנה דידיה מנינן)?
ילפי מקדשים (משאר קדשים הבאים בני שנה).
וקדשים גופייהו מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא: כבש בן
שנתו (ויקרא יב,ו; במדבר ו פסוקים יב ו-יז) -
שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם [ספרא תזריע פרשתא א פרק ג משנה ג].
ורב, נאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה?
נפקא ליה מ'ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק
הימין [לך
יהיה]' (במדבר יח,יח) (בבכור
מישתעי, בסדר 'ויקח קרח'); הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים: מה להלן שני ימים
ולילה אחד - אף כאן שני ימים ולילה אחד.
(בכורות כח,א)
ואידך?
אי מהתם, איכא למימר חזה ושוק של תודה (תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה, והמורם ממנה - דהיינו חזה ושוק - כיוצא
בה הוא).
ואידך (דמפיק מובשרם
יהיה לך וגו')?
(ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי,
אלא) אמר
קרא: 'לך יהיה' - הוסיף לך הכתוב הויה אחרת בבכור (שני ימים נפקא ליה מ'לך יהיה', דמשמע הויה אחרת לבר מזו).
ואידך?
הא מהתם איכא למימר 'האי 'יהיה לך'
לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן, שלא מצינו לו בכל התורה כולה (שיתננו לכהן, אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא)!
ואידך (דמפיק מיהיה
לך שני ימים ולילה אחת) אמר: (בכור בעל מום שנותן לכהן מ)'ובשרם' (נפקא, לשון רבים, משמע:) אחד תם ואחד בעל מום.
ואידך?
'ובשרם' (לא משמע אלא תמימים, והא דנקט לשון רבים -) דהני בכורות
דכולהו ישראל קאמר.
נולד לו מום בתוך שנתו - רשאי לקיימו כל י"ב חדש [לאחר י"ב חדש אינו
רשאי לקיימו אלא שלשים יום]:
איבעיא להו: היכי קאמר: נולד לו מום בתוך שנתו רשאי
לקיימו כל י"ב חדש, ולאחר שנתו נמי שלשים יום (אף
על גב דנולד המום בתוך שנתו טובא)? או דלמא היכא דנולד בו מום בתוך
שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש (עד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד
[המום – שטמ"ק]) ותו לא,
והיכא דנולד בו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום (משנולד המום, ד'לאחר שנתו' דמתניתן - הכי קאמר: ואם לאחר שנתו נולד
המום - יקיימנו שלשים יום)?
תא שמע, דתניא: 'בכור בזמן הזה (שאין תם ראוי לכלום), עד שלא נראה להראותו לחכם (שלא
נפל בו מום) רשאי לקיימו שתים ושלש שנים, ומשנראה להראותו לחכם: נולד לו מום
בתוך שנתו - רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש; אחר שנתו - אינו רשאי לקיימו אפילו יום
אחד ואפילו שעה אחת, אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו רשאי לקיימו שלשים יום'. (וקסלקא דעתא אנולד בו מום בתוך שנתו קאי, וקתני 'אבל מפני השבת אבידה
לבעלים' - דהיינו כהן: דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח כהן למיתבי ליה,
ואי שחיט ליה - יסריח הבשר, אמרו 'רשאי לקיימו שלשים יום', ואי לא משכח כהן -
שוחטו ומולחו עד שימצא כהן; אלמא שלשים יום דקאמר - אנולד מום בתוך שנתו קאי.)
ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו (דברייתא גופה איכא לספוקא: דאיכא למימר: הא דקתני 'לאחר שנתו אין רשאי
לקיימו כו' - דהכי קאמר: נולד בו לאחר שנתו - אין רשאי לקיימו כו', ועלה קאי 'אבל
מפני השבת אבידה כו')? או דלמא קודם שנתו (כלומר:
אם נולד מום קודם שנתו נמי קאמר דלאחר שנתו שלשים יום)?
תא שמע: 'נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו -
משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו' (אלמא שלשים יום דקתני מתניתין - אנולד
בו מום לאחר שנתו קאי, דאי נולד המום בתוך שנתו - אפילו יום אחד ליכא למימר דניתב
ליה אחר שנתו שלשים יום, דלית ליה אלא השלמה, כדקתני בברייתא; ושמעינן מינה דאי
בתוך שנתו נולד המום, חדש או חדשים רשאי לקיימו עד שנתו, דהא כתיב 'שנה', ואי לאחר
שנה נולד מום או קרוב לסיום שנתו - יהבינן ליה שלשים יום משנולד המום)!
שמע מינה.
מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: (אם
נולד מום אחר שנתו) נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום.
איכא דאמרי אמר רבי אלעזר: מנין לבכור שנולד בו מום בתוך
שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו? - שנאמר (דברים טו,כ) לפני
ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה [במקום אשר יבחר ה' אתה וביתך] שנה בשנה - שתי שנים משמע; שלשים יום בשנה
חשובין שנה לדברי הכל [בפירקא קמא דראש השנה (דף י:)]; איזו הן
ימים החשובין שנה? - הוי אומר אלו שלשים יום.
מיתיבי: 'נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו -
משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו'; השלמה – אִין, מיהבא (שלשים יום שלימים) לא (לא יהבינן)! תיובתא
דרבי אלעזר!
תיובתא.
משנה:
השוחט את הבכור ומראה את מומו (והראה
מומו לאחר שחיטה ונמצא קבוע): רבי יהודה מתיר; רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי
מומחה – אסור.
מי שאינו מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו - הרי זה
יקבר וישלם מביתו.
גמרא:
אמר רבה בר בר חנה: בדוקין שבעין (טייל"א,
כמו הנוטה כדוק שמים
(ישעיהו מ,כב)) דכולי עלמא לא פליגי דאסור, מפני שהן
משתנין (מפני צער מיתה משתנה העין; ואף על גב דהשתא מיתחזי קבוע, אי הוה חזי ליה
מחיים הוה מיתחזי עובר); לא נחלקו אלא במומין שבגוף (כגון
נסדקה אזנו): דרבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין, ורבי יהודה
סבר לא גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין.
תניא נמי הכי: 'השוחט את הבכור ומראה את מומיו: רבי
יהודה אומר: בדוקין שבעין אסור, מפני שהן משתנין; במומין שבגוף מותר, מפני שאין
משתנין; רבי מאיר אומר: אחד זה ואחד זה אסור, מפני שהן משתנין'.
מפני שהן משתנין סלקא דעתך? מומין שבגוף מי משתנין? אלא
'מפני המשתנין' (כלומר: מפני דוקין שבעין שמשתנין -
גזירה למומין שבגוף, אף על פי שאין משתנין).
אמר רב נחמן בר יצחק:
(בכורות כח,ב)
מתניתין נמי דיקא (דבמומין שבגוף פליגי אבל בדוקין לא
פליגי): 'רבי
מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה – אסור' (דלא
משכח ביה רבי מאיר שום ריעותא, אלא קנסו דשחטו שלא על פי מומחה; ואי בדוקין שבעין
- הוה ליה למתני 'רבי מאיר אוסר הואיל ומששתנין'! אלא ודאי ליכא ריעותא, דבמומי
הגוף פליגי); שמע מינה קנסא קא קניס רבי מאיר (גזירה
משום דוקין)!
שמע מינה.
איבעיא להו: 'מפני המשתנין' - וכולהו משתני (כל דוקין שבעין משתנין)? או דלמא (בדוקין
גופייהו)
איכא דמשתני ואיכא דלא משתני (ומיהו במומין שבגוף גזרינן אטו הנך
דוקין דמשתנין)?
למאי נפקא מינה (הא אפילו איכא דלא משתני, הואיל
ולא קים לן הי מישתני והי לא מישתני - כולהו אסירי אם נשחטו בלא מומחה)?
לאכחושי סהדי (אם שחטו בלא מומחה, והשתא חזינא
ליה קבוע, וקיימי סהדי דלא נשתנה ומראה זה היה לו מחיים); אי אמרת
כולהו משתני - שקרי נינהו (ואסור לדברי הכל),
ואי אמרת איכא דמשתני ואיכא דלא משתני - סמכינן עלייהו (ושרי
לרבי יהודה דלא קניס); מאי?
תא שמע דאמר רבה בר בר חנה: שח לי רבי יאשיה דמן אושא:
'בא ואראך בדוקין שהן משתנים'; מדקאמר ליה 'בא ואראך [בדוקין]' - מכלל
דאיכא דמשתני ואיכא דלא משתני.
מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו - הרי זה יקבר
וישלם מביתו:
לימא תנן סתמא כרבי מאיר (דאמר
לעיל 'אחד זה ואחד זה אסור', דקתני 'יקבר' - ואף על גב דהשתא מיתחזי קבוע)?
דלמא בדוקין שבעין ודברי הכל (אמר
'יקבר', דלדברי הכל משתנין).
תנא: 'כשהוא משלם (לכהן) -
משלם רביע לדקה ומחצה לגסה' (נותן
רביע דמיו משום בכור בהמה דקה ולבכור בהמה גסה חצי דמיו; משום הכי משלם מחצה:
דממון המוטל בספק הוא, דאיכא למימר אפסדיה כוליה: דאי לא הוה שרי ליה הכי, כי הוה
מייתי ליה קמי מומחה גמור ושרי ליה, והוה אכיל ליה, והשתא בעי קבורה, ואיכא למימר
דלאו מידי אפסדיה: דדלמא לא הוה מומא, ומומחה גמור לא הוה שרי ליה, ושמא לא הוה
נפיל ביה לעולם מום קבוע עד שימות); מאי טעמא (רביע
לדקה ומחצה לגסה)?
אמר רב פפא: זה הפסד מרובה וזה הפסד מועט (גסה הפסידה מרובה, לפיכך תשלומין מרובין).
אי הכי - לפום פסידא לישלם (לזה
חצי דמיו המרובין ולזה חצי דמיו המעוטין)?
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא: משום גזירת
מגדלי בהמה דקה נגעו בה. (גירסת
רש"י: משום טורח מגדלי בהמה דקה:
שיש בה טורח גדול לגדלה, וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול: דשמא אם הראהו
לאחֵר לא היה מתירו לו, והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום; להכי נגעו בו
דלא משלם אלא רביע. לישנא
אחרינא: מפני גזירת מגדלי בהמה דקה שעוברין על דברי חכמים, כדתנן בבא קמא (דף
עט:) 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל' קנסוהו
חכמים דלא לישקל אלא ריבעא; ולא מפי המורה.)
משנה:
דן את הדין, זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור
וטיהר את הטמא - מה שעשה עשוי וישלם מביתו;
ואם היה מומחה לבית דין - פטור מלשלם (דלא מצי מימר ליה 'אמאי דיינת ליה הואיל ולא בקי בדיני').
גמרא:
לימא תנן סתמא כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי!? (בבבא קמא בפרק 'הגוזל עצים' (דף ק.)
'מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו "גדור"! נתייאש הימנה ולא גדרה - הרי
זה קידש, וחייב באחריותו' [תוספתא כלים פ"ג מ"ד]; 'גרמי' - דגרם לאסור תבואתו של חבירו.)
אמר רב אילעא אמר רב: כגון שנשא ונתן ביד.
בשלמא 'חייב את הזכאי': כגון שנשא ונתן ביד (שנטל הוא המעות ממנו בידו ופרעו לבעל דין), אלא 'זיכה
את החייב' היכי דמי?: אי דאמר ליה "פטור אתה" (בעל
כרחך לא משכחת לה דעביד מידי אלא "פטור אתה" קאמר ליה) -
והא לא נשא ונתן ביד!?
אמר רבינא: כגון שהיה לו משכון (למלוה)
ונטלו הימנו (וזה פטר את הלוה, ונטל את המשכון מיד המלוה והחזירו
ללוה).
'טימא את הטהור' - דאגע בהו שרץ (הביאו טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר "טמאות הן" ונטל שרץ אחד
ונגע בהן כדי שלא יהא עוד ספק בהן ויעמיד דבריו);
'טיהר את הטמא' - שעירבן עם פירותיו (שהביא טהרות לפניו לישאל עליהן, ואמר "טהורות", ונטלן הוא עצמו
ועירבן עם פירותיו של נשאל; לסוף אמר חכם מומחה "טמאות הן" - וטימאו את
השאר שנתערבו בהן).
משנה:
ומעשה בפרה שניטלה האם (רחם)
שלה, והאכילה רבי טרפון לכלבים (ששאלו לו עליה אם טריפה היא
והאכילה לכלבים), ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה, שאמר תודוס הרופא:
"אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא
תלד" (מפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מאד, ומוכרין אותן
ביוקר, ורוצין שלא ילדו במלכות אחרת כדי שיהו צריכין להם, וחותכין האם שלה ואינה
מתה - הילכך לאו טריפה היא).
אמר רבי טרפון: הלכה חמורך טרפון (הפסדת
חמור שתשלמנו לבעל הפרה)!
אמר לו רבי עקיבא: רבי טרפון! אתה מומחה לבית דין, וכל
המומחה לבית דין פטור מלשלם.
גמרא:
ותיפוק ליה דטעה בדבר משנה (דאי
נמי לאו מומחה הוא – פטור, דטועה בדבר משנה הוא, דתנן ב'אלו טריפות' (חולין
דף נד.) 'ניטלה האם – כשירה',), וטעה בדבר
משנה חוזר ([בסנהדרין (דף לג.)] וכיון דאי קיימא פרה הוה
מצי למיהדר ביה ולמשרייה - אישתכח דמה שאמר לאו כלום הוא זה, וזה שהאכילה לכלבים -
איהו הוא דאפסיד אנפשיה!)?
חדא ועוד קאמר: חדא - דטעה בדבר משנה חוזר, ועוד: אי נמי
בשיקול הדעת טעיתה (דאפילו הוה קיימא לא מצי למיהדר
ביה ולמישרייה, ואישתכח דאיסורו איסור ואתה הפסדתו) - (אפילו הכי פטור אתה מלשלם, ד)מומחה לבית דין אתה, וכל המומחה לבית
דין פטור מלשלם.
('שיקול הדעת' מפרש בפרק קמא
דסנהדרין (דף ו.) כגון תרי תנאי או תרי אמוראי
דפליגי, ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר, וסוגייא דעלמא כחד מינייהו, ואזיל האי
ועבד כאידך - מה שעשה עשוי ומשלם מביתו [אם אינו מומחה].)
משנה:
הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות - אין שוחטין על פיו (דלמא משום אגרא קשרי ליה) אלא אם כן היה מומחה
(בכורות כט,א)
המשך המשנה
כאילא (הדר) ביבנה (דחסיד הוא ולא נחשד בכך) שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע
איסרות לבהמה דקה וששה לגסה, בין תם ובין בעל מום (בין
אמר להם מום קבוע, והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו).
גמרא:
מאי טעמא (לדקה ארבע איסרות ולגרה ששה)?
האי (גסה) נפיש טירחיה
(להשליכו לארץ לכפותו ולראות מומו) והאי לא נפיש טירחיה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .