דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כז
(בכורות כו,ב)
תנו רבנן [דומה לתוספתא דמאי פ"ה
מ"כג]: 'הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים (אכהנים קאי, כדי ליתן להם הבכורות) ובבית הגרנות (אכולהו קאי: כהנים מפני תרומות, ולוים משום מעשר ראשון, ועניים משום מעשר
עני)
ובבית המטבחים (אכהנים קאי, משום זרוע לחיים וקיבה) -
אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן – חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי
ב,ח) [ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה]
שחתם ברית הלוי [אמר ה' צבאות], ואומר (במדבר
יח,לב) [ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו]
ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו';
מאי 'ואומר'?
וכי תימא מיתה לא? - תא שמע: 'ואת
קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו',
ובקשו חכמים לקונסן (את
הבעלי בתים) ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלהן'
ומפני מה לא
קנסום? - דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב (דשמא
יהו להם שני סאין:
אחד של טבל גמור ואחד הופרש ממנה לכהן המסייע,
ואי אמרת ליה דהדרא ולפרוש מינה משום קנסא - סבר
בעל הבית טבל גמור הוא,
ומפריש ממנה עלה דאידך -
ואיהי פטורה מדאורייתא!
[אלא דקנסא
הוא – כאן יש עדות לנוסח התוספתא: 'יתר על כן אמרו תרומתן
אין תרומה ומעשרותיהן אינן מעשרות, ולא עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן להיות פירותיהן
צריכין להפריש תרומה משלהן' כלומר: יש כאן כוונה לשני קנסות קשורים זה בזה:
שהמתנות אינן מתנות, ולפיכך וחייבים להפריש מהנותר בידי בעל הבית; אך דבר זה קשה,
כי אם אין תרומתם תרומה, וכי מותר לאכול אותה בטומאה? אולי לפיכך הנוסח בגמרא
מתעלמת מהרישא 'תרומתן אין תרומה וכו', ומתייחסת רק לסיפא, ששבקשו חכמים לקונסן,
וגם את קנס זה לא עשו; ועוד יש להעיר שבתוספתא כתוב 'להפריש תרומה משלהן', ובנוסח שבגמרא: 'משלם' – צליל דומה, מילה
שפירושה דחוק.]);
ובכולן יש בהן
(בכורות כז,א)
טובת הנאה (דבר מועט) לבעלים;
כיצד? - ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר, ואמר לו "הא לך סלע זה
ותנהו לבן בתי כהן" – מותר; אם היה כהן לכהן (ואם
היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן אחר קרובו) – אסור (כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע)'; ותנא (ולא גרס 'ותנא קמא') - מאי טעמא לא קאמר 'מתנות כהונה' (בכולן
יש בהן טובת הנאה? מאי טעמא לא אמר נמי 'או טבח שהפריש מתנותיו, ורועה שהיו לו
בכורות')?
אמר לך (ומפרש): (כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו)
תרומה, דקדושת הגוף היא, דכיון דלא מתחלא - לא אתי למיטעי בה (תרומה, היינו טעמא דשריא טובת הנאה דידה: דקדושת הגוף היא: דכולי עלמא
ידעי דלא נפקא לחולין, ולא אתי האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה למיטעי ולמנהג בה
ענין חול ולמימר איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי אמו); (אבל) הני (מתנות בכור), כיון
דקדושת דמים נינהו (דאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע
ולחיים וקיבה - מוכרן לישראל, ותו לא בעי ליה לישראל למיכלינהו בצלי ובחרדל כי
היכי דעביד כהן) - (הילכך) אתי (האי כהן) למיטעי בהון, סבר (כיון
דבני קנין נינהו) מיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי (דיהיב
ליה אבי אמו סלע דהיינו ארבעה זוזי) ואתא למינהג בהן מנהג דחולין (שלא יאכלם בצלי ובחרדל, כדינם המפורש בפרק 'הזרוע והלחיים והקיבה' (חולין
דף קלב:), ומשום הכי לא תנינהו; והאי דנקט 'ובכולן' -
הכי קאמר: ובכולן התרומות והמעשרות יש בהן טובת הנאה).
אמר רבא: תרומת חוצה לארץ (דרבנן
היא) אין
בה משום כהן המסייע בבית הגרנות (ויכול ליתנם לכהן המסייע).
רב חמא יהיב ליה לשמעיה (כהן).
אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב (לאוכלה לזר, ולא בעינן אחד ומאה; ולאחר שעירבה ברוב חולין - יכול לאכול זר
או כהן בימי טומאה לאחר שביטלה).
רבה (כהן היה, דמדבית עלי קאתי)
מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.
רב הונא בריה דרב יהושע, כי מתרמי ליה חמרא דתרומה (דחוצה לארץ), הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה, ושקיל חד;
מיכן ואילך רמי חדא ושקיל חדא.
ואמר שמואל: תרומת חוצה לארץ - אוכל והולך ואחר כך מפריש (אוכל והולך הטבל, וישייר כדי תרומה, ויפרישנה באחרונה).
ואמר שמואל: אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שהטומאה
יוצאה עליו מגופו (כגון: זב, וזבה, ונדה, ובעל קרי,
אבל לטמא מת שריא); והני מילי באכילה, אבל בנגיעה לית לן בה (ואף על גב שמטמאה - לא איכפת לן, דאינו מוזהר עליה לשומרה שלא יטמאנה).
אמר רבינא: הילכך (דבנגיעה אינו מוזהר) נדה
קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן (ולא גדול מפני שהטומאה 'יצאה עליו
מגופו' [כלומר:
מגופה של הנדה]; ואם טבל לקריו - הרי הוא כקטן; לישנא אחרינא: להכי
נקט כהן קטן: שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו; ובשאלתות דרב אחאי מפרש הכי),
ואי ליכא כהן קטן - שקלה לה בריש מסא (פורגו"ן [שפוד]; דכמה דאפשר לאיזדהורי - מזדהרא מליגע בה, מאחר שקראה לה שם)
ושדיא בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי, כי היכי דלא תשתכח תורת חלה, ואוכל לה כהן
גדול (כהן שהגיע לכלל מצות).
רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא הוו קאזלי בארבא; סליק רב
עמרם לאפנויי; אתאי ההיא איתתא, עלת קמייהו, אמרה להו: טמא מת מהו שיטבול ואוכל
תרומת חוצה לארץ (בלא הערב שמש)?
אמר ליה רב נחמן לרמי בר חמא:
(בכורות כז,ב)
וכי הזאה יש לנו (בזמן הזה? דכיון דאין עכשיו הזאה
בזמן הזה, הערב שמש נמי לא בעי)?
אמר ליה רמי בר חמא: לא ליחוש ליה לסבא (בתמיה: וכי לא נחוש לכבוד רב עמרם שאינו בכאן, ואין טוב להורות שום הוראה
עד שיבא)?
אדהכי אתא רב עמרם, אמר להו: הכי אמר רב: 'טמא מת טובל
ואוכל בתרומת חוצה לארץ (ואין צריך הערב שמש)'.
(הש"ס קמהדר ליה:)
ולית הלכתא כוותיה, דאמר מר זוטרא משמיה דרב ששת: טמא שרץ טובל ואוכל בתרומת חוצה
לארץ - ולית הלכתא כוותיה.
בכור נאכל שנה בשנה [בין תם בין בעל מום, שנאמר (דברים
טו,כ) לפני ה' אלהיך
תאכלנו שנה בשנה]:
מדקאמר 'נולד בו מום בתוך שנתו', למימרא דלשנה
דידיה מנינן (דאם נולד הבכור בניסן - רשאי לקיימו עד ניסן אחר, ולא
אמרינן 'מתשרי, ששלמה שנת מנין עולם - שלמה נמי שנת הבכור'); מנא הני
מילי?
דאמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא (דברים טו,כ) לפני
ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה [במקום אשר יבחר ה' אתה וביתך]; איזוהי שנה
שנכנסת בחברתה? הוי אומר שנה של בכור (כלומר: דכי אזלת אחר שנת הבכור -
היא נכנסת בחברתה: דכי הוי לבכור שנה אחת - נכנסה שניה למנין עולם מתשרי).
דבי רב תנא [ספרי ראה פסקה קכה]: ''שנה
בשנה': יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו; לימד על הבכור
שנאכל לשני ימים ולילה אחד' (דכי
שוחטו ביום אחרון לשנתו - יכול לאוכלו אותו היום ויום המחרת, שהוא משנה שניה,
דהיינו שני ימים).
דבי רב - מנא להו (דלשנה דידיה מנינן)?
ילפי מקדשים (משאר קדשים הבאים בני שנה).
וקדשים גופייהו מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא: כבש בן
שנתו (ויקרא יב,ו; במדבר ו פסוקים יב ו-יז) שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם [ספרא
תזריע פרשתא א פרק ג משנה ג].
ורב, נאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה?
נפקא ליה מ'ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק
הימין [לך
יהיה]' (במדבר יח,יח) (בבכור מישתעי, בסדר 'ויקח קרח'); הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים: מה
להלן שני ימים ולילה אחד - אף כאן שני ימים ולילה אחד.
(בכורות כח,א)
ואידך?
אי מהתם, איכא למימר חזה ושוק של תודה (תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה, והמורם ממנה - דהיינו חזה ושוק - כיוצא
בה הוא).
ואידך (דמפיק מובשרם
יהיה לך וגו')?
(ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי,
אלא) אמר
קרא: 'לך יהיה' - הוסיף לך הכתוב הויה אחרת בבכור (שני ימים נפקא ליה מ'לך יהיה', דמשמע הויה אחרת לבר מזו).
ואידך?
הא מהתם איכא למימר 'האי 'יהיה לך'
לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן, שלא מצינו לו בכל התורה כולה (שיתננו לכהן, אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא)!
ואידך (דמפיק מיהיה
לך שני ימים ולילה אחת) אמר: (בכור בעל מום שנותן לכהן מ)'ובשרם' (נפקא, לשון רבים, משמע:) אחד תם ואחד בעל מום.
ואידך?
'ובשרם' (לא משמע אלא תמימים, והא דנקט לשון רבים -) דהני בכורות
דכולהו ישראל קאמר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .