דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כו
(בכורות כה,ב)
ורבי חייא בר אבא - מאי טעמא לא אמר כרבי אסי?
אמר לך: בשלמא שדה (אמר
רבן שמעון [בן
גמליאל] תבדק) - דרכה למיקבר בה; כי היכי דקבר בה
האי - קבר אינש אחרינא! אלא קדשים, כיון דבדקו לן וקיימי, דרכייהו למיפל בהו מומא!
(בתמיה: ובכי האי גוונא לא הוה אסר תנא קמא)?
ואידך (רב[י]
אסי)?
אגב דמנגחי אהדדי - שכיח בהו מומא.
מיתיבי [תוספתא בכורות פ"ב מ"ז]: 'התולש
צמר מבכור תם, אף על פי שנולד בו מום ושחטו – אסור' טעמא דתם,
(בכורות כו,א)
הא בעל מום שרי אף על פי שלא התירו מומחה (ורבי יוסי הוא, דאמר: בשחטו שרו רבנן; אי נמי עקביא היא אף על גב דלא
התירו, וקשיא לריש לקיש)!
תנא, כל היכא דלא התירו מומחה – 'תם' קרי ליה (ומאי 'אף על פי שנולד בו מום'? - אף על פי שנראה אחר כן לחכם ואמר: מום
קבוע).
[אולי עד כאן דברי רבי
ירמיה, שדוחה את פרשנות רב נחמן שהמחלוקת בגיזה של בכור בעל מום שנתערבה בגיזות של
פשוטים: כי רואים שכל הדיון בין חכמי ארץ ישראל עוסק בבהמות ולא בגיזות!]
לימא (הא דריש לקיש) כתנאי [תוספתא
בכורות פ"ב מ"ז, בשנוייים]: 'התולש צמר מבכור תם, אף על פי
שנולד בו מום ושחטו – אסור (דבתם אפילו עקביא מודה דאתו
לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח; ועוד: שהרי עדיין אין בו שום היתר; אף על גב דנקט
תולש - הוא הדין לנתלש, כדמפרש בסיפא דשמעתא); בכור בעל
מום שתלש ממנו ואחר כך מת: עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרים; אמר רבי יהודה:
לא בזה (שמת) התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור
בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, בזה עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין;
אמר רבי יוסי: מודה אבא (ששמו) חלפתא (שהוא מן החכמים החולקין על עקביא) בזה (ששחטו)
שהוא מותר, אבל (באמת; וחבירו בעירובין בפרק 'בכל
מערבין' (דף לח.) בסופו)
בייחוד (בברור; וחבירו במסכת יומא (דף
נד) 'וידעו בייחוד ששם ארון נגנז') אמרו חכמים (שבאמת ובברור אמרו): יניחנו (לשער בכור בעל מום שנשר)
בחלון שמא יש תקוה (שמא יהא מותר ליהנות); (ומפרש ומה תקוה יש:) (שאם) שחטו - דברי
הכל מותר; מת - עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים'; רבי יוסי
היינו תנא קמא (דקאמר התולש צמר מבכור תם ושחטו אסור - הא בעל מום
ושחטו מותר לדברי הכל! ובמודה דרבי יוסי נמי במת פליגי)!? אלא לאו
התירו מומחה איכא בינייהו, דתנא קמא סבר התירו מומחה – אִין, ואי לא – לא (דבעל כרחיך הכי תרצת, וכדתרצת ריש לקיש לעיל: כי אותביניה מרישא דמילתיה
דתנא קמא דקתני 'התולש צמר מבכור תם' - הא בעל מום שרי; ותרצה ריש לקיש
ואמר: כל היכא דלא התיר מומחה - 'תם' קרי ליה, אלמא הכי משמע מילתיה: התולש צמר
מבכור תם - דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה - אסור לדברי הכל, הא בכור בעל מום -
דהיינו התירו מומחה - שתלש ממנו כו'), ואתא רבי יוסי למימר: אף על גב דלא
התירו מומחה (ורבי יוסי סבר: אף על גב דלא התירו מומחה נמי, כשנשר -
שרו רבנן; ממאי? - מדקאמר 'יש תקוה' דמשמע יש תקוה ויתירנו מומחה וישחטנו;
מכלל דאכתי לא התירו מומחה כשנשר)!
אמר רבא: לא! דכולי עלמא אי התירו מומחה – אִין, אי לא
התירו – לא, ושלש מחלוקת בדבר: דתנא קמא סבר: פליגי במת והוא הדין לשחטו (מדלא אשכחן במילתיה דתנא קמא דנימא שחטו דברי הכל מותר),
והאי דקמיפלגי במת - להודיעך כחו דעקביא; ורבי יהודה סבר: במת דברי הכל אסור, כי
פליגי בשחטו, ואתא רבי יוסי למימר: בשחטו דברי הכל מותר, כי פליגי במת.
אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה (דבשחטו
פליגי ולא במת) הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, דתנן [עדויות
פ"ה מ"ו]: 'שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו:
עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין'.
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דתנן 'צמר
המדולדל בבכור: את שנראה עם הגיזה מותר, ואת שאינו נראה אסור'; מני? אילימא
רבי יוסי, ובמאי?: אילימא בשחטו, בין עקביא בין רבנן אידי ואידי (בין נראה בין לא נראה) משרא שרי (דהא
אפילו מונח בחלון קאמר רבי יוסי דאפילו רבנן שרו בשחטו)! ואלא במת;
ואי רבנן, אידי ואידי מיסר אסרי (דאותו שמחובר בו טעון קבורה לדברי
הכל, והתלוש ממנו: רבנן אסרי ליה אפילו מונח בחלון), ואי עקביא
איפכא מיבעיא ליה: 'נראה עם הגיזה אסור': דמיתה קאסרה ליה, 'אינו נראה עם הגיזה
מותר': דמעיקרא תליש! אלא פשיטא רבי יהודה (היא, דאמר בשחטו פליגי)!
ובמאי? אילימא במת, בין לעקביא בין לרבנן אידי ואידי (בין
נראה בין לא נראה) מיסר אסרי, אלא לאו בשחטה; ואי עקביא, אידי ואידי משרא
שרי, אלא לאו רבנן היא, ושמע מינה בשחטו פליגי (מדלא
מצית מוקמת ליה בגוונא אחריתי, ומדסתם לן כרבי יהודה - שמע מינה הלכתא כוותיה)!
שמע מינה.
בעי רבי ינאי: התולש צמר מֵעוֹלָה תמימה (מחיים, לרבנן) מהו? (לאחר שחיטת בעלת מום לא תיבעי לך,
דוודאי לרבנן אסור: דאי שרית ליה - אתי לשהוייה ואתי לידי גיזה ועבודה.)
תולש מי איכא
מאן דשרי (אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא)?
אלא: צמר שנתלש מעולה תמימה מהו?
דחטאת ואשם לא תיבעי לך: דכיון דלכפרה אתו לא משהו להו;
דבכור ומעשר נמי: דכיון דלאו לכפרה אתו - משהו להו; כי תיבעי לך דעולה, מאי?: כיון
(בכורות כו,ב)
דעיקר לאו לכפרה אתי (דאינו
מביאָהּ על חטא) משהי לה? או דלמא כיון דעולה נמי מכפרא אעשה (דעולה מכפרת על עשה, כדאמרינן במסכת יומא (דף לו.) 'על עולה מתוודה עון שכחה ופאה') לא משהי לה?
תא שמע: 'התולש צמר מבכור תם, אף על פי שנולד בו מום,
שחטו אסור' טעמא דתולש, הא נתלש שרי, וכל שכן עולה דלא משהי לה!
הוא הדין אפילו נתלש נמי אסור, והאי דקתני 'תולש' -
להודיעך כחו דעקביא, דבבעל מום אפילו בתולש נמי שרי.
והאנן 'נשר' תנן (אלמא בנשר שרי עקביא ולא בתלושין)?
תנא נשר להודיעך כחן דרבנן, תנא תולש להודיעך כחו דעקביא.
צמר המדולדל [בבכור: את שנראה עם הגיזה מותר, ואת שאינו נראה עם הגיזה
– אסור]:
היכי דמי 'אינו נראה עם הגיזה'?
אמר רבי אלעזר אמר ריש לקיש: כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו (שכפול באמצעיתו, ושני ראשין נראין בחוץ).
רב נתן בר אושעיא אמר: כל שאינו מתמעך עם הגיזה (שאינו שוה עם הגיזה, אלא נראה עולה למעלה).
וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב נתן בר אושעיא (הא ודאי, כיון דאינו מתמעך – 'אינו נראה עם הגיזה' קרינא ביה)?
אמר רבי אילעא: קסבר ריש לקיש: לפי שאי אפשר לגיזה בלא
נימין המדולדלות (שעולות למעלה, ואי כי האי גוונא
מיתסר - אין לך גיזה מותרת!).
(רבי
נתן טפי מחמיר, להכי לא בעי 'מאי טעמא לא אמר כריש לקיש'.)
הדרן
עלך הלוקח בהמה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בכורות
פרק רביעי עד כמה
(בכורות כו,ב)
משנה:
עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור (בזמן
הזה, קודם שיתננו לכהן: שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרחו ולפרנסו)?
בדקה - שלשים יום, ובגסה - חמשים יום.
רבי יוסי אומר: בדקה - שלשה חדשים.
אמר לו הכהן בתוך הזמן "תנהו לי" - הרי זה לא
יתננו לו (בגמרא מפרש), ואם בעל מום הוא ואמר לו (הכהן בתוך הזמן)
"תנהו לי שאוכלנו" – מותר;
ובשעת המקדש: אם היה תמים, אמר לו "תן ואקרבנו"
– מותר.
הבכור נאכל שנה בשנה, בין תם (בזמן
שבית המקדש קיים) בין בעל מום (בזמן הזה), שנאמר (דברים
טו,כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה [במקום אשר יבחר
ה' אתה וביתך];
[הרש"ש: הזמנים ברישא –
גם בשעת המקדש; לפיכך ההבדל בין הרישא והסיפא היא בדברי הכהן: אם אמר "תן לי ואקריבנו"
בזמן המקדש – נותנים לו; אם רק אמר "תנהו לי" – אין נותנים לו.]
נולד לו מום בתוך שנתו - רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש;
לאחר י"ב חדש אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום.
גמרא:
מנא הני מילי [בדקה - שלשים יום, ובגסה -
חמשים יום]?
אמר רב כהנא: דאמר קרא: בכור
בניך תתן לי כן תעשה לצאנך מלאתך
ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך [(שמות
כב,כח) [מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי
[פסוק כט] כן תעשה לשרך לצאנך שבעת
ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי] (מלאתך
ודמעך וסמיך ליה וכן תעשה לשורך לצאנך וגו' ודרשינן הכי: בכור בניך תתן לי וכן לצאנך: דכי היכי דבכור בניך
מצותו לאחר שלשים, כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה [במדבר יח,טז] אף בכור צאן לאחר שלשים; מלאתך ודמעך דהיינו בכורים [חמישים יום בין תחילת
העומר – בכורי השעורה – לבכורי החטה בחג השבועות];
כן לשורך: דכי היכי דבכורים לאחר
חמשים - שהרי בפסח התבואה מתבשלת, ואין מביאין בכורים עד שיביאו שתי הלחם בעצרת,
כדאמרינן בפרק 'רבי ישמעאל' (מנחות סח:))
איפוך אנא?
מסתברא דמוקדם למוקדם (מלאתך
ודמעך קודמין בפסוק ראשון, הלכך דרשינן להו אשורך הקודם בפסוק שני) , מאוחר
לדמאוחר (בכור בניך, דמאחר בפסוק ראשון - דרשינן ליה
אצאנך המאוחר בפסוק שני)!
אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה (ובכור בניך סמיך אל שורך)!
אלא אמר רבא: אמר קרא 'תעשה' -
הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך.
ואימא שיתין יומין (דעשייה
אחרת דומיא דהך בכור בניך
בעינן)?
לא מסרך הכתוב אלא לחכמים [שטמ"ק: ובתר חמישין יומין תו
לא צריך לאימיה] (הואיל ולא גילה לך שיעור עשייה
שתוסיף - ודאי לחכמים מסרך: שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך).
[שטמ"ק אימא וכן תעשה – הוסיף לך הכתוב לתרוייהו?
אם כן לכתוב רחמנא 'וכן תעשה לבהמתך']
תניא נמי הכי [שטמ"ק תניא כוותיה דרבא]: 'בכור
בניך תתן לי כן תעשה לצאנך; יכול אף לשורך? תלמוד לומר 'תעשה':
הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך, ולא מסרך הכתוב אלא לחכמים; מכאן אמרו: עד כמה
ישראל חייבין להטפל בבכור בבהמה? דקה - שלשים יום, בגסה - חמשים יום;
רבי יוסי אומר: בדקה - שלשה חדשים, מפני שטפולה (טרחתה) מרובה.'
תנא: מפני ששינֶיהָ דקות (ואינה
יכולה לאכול עשב, ואם לא תהא עם האם - תמות).
אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן לו:
מאי טעמא?
אמר רב ששת: מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (לפי שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום, וכיון דעל ישראל רמיא
ליטפל בו חמשים יום, ואמר ליה הכהן בתוך הזמן "תנהו לי ואזוננו ואף על פי שלא
אהנה" - דומה כמי ששוכרו ומצילו מן הטורח ובלבד שיתננו לו ולא לכהן אחר, ודומה
לכהן שמסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות; אבל אם היה בעל מום
ואמר "תן לי שאוכלנו", הואיל וחזי ליה - לא הוי ככהן המסייע).
תנו רבנן [דומה לתוספתא דמאי פ"ה
מ"כג]: 'הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים (אכהנים קאי, כדי ליתן להם הבכורות) ובבית הגרנות (אכולהו קאי: כהנים מפני תרומות, ולוים משום מעשר ראשון, ועניים משום מעשר
עני)
ובבית המטבחים (אכהנים קאי, משום זרוע לחיים וקיבה) -
אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן – חיללו, ועליהן הכתוב אומר (מלאכי
ב,ח) [ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה]
שחתם ברית הלוי [אמר ה' צבאות], ואומר (במדבר
יח,לב) [ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו]
ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו';
מאי 'ואומר'?
וכי תימא מיתה לא? - תא שמע: 'ואת
קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו',
ובקשו חכמים לקונסן (את
הבעלי בתים) ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלם'
ומפני מה לא
קנסום? - דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב (דשמא
יהו להם שני סאין:
אחד של טבל גמור ואחד הופרש ממנה לכהן המסייע,
ואי אמרת ליה דהדרא ולפרוש מינה משום קנסא - סבר
בעל הבית טבל גמור הוא,
ומפריש ממנה עלה דאידך -
ואיהי פטורה מדאורייתא!
[אלא דקנסא
הוא – כאן יש עדות לנוסח התוספתא: 'יתר על כן אמרו תרומתן
אין תרומה
ומעשרותיהן אינן מעשרות, ולא
עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן להיות פירותיהן צריכין להפריש תרומה משלהן' כלומר:
יש כאן כוונה לשני קנסות קשורים זה בזה: שהמתנות אינן מתנות, ולפיכך וחייבים
להפריש מהנותר בידי בעל הבית; אך דבר זה קשה, כי אם אין תרומתם תרומה, וכי מותר
לאכול אותה בטומאה? אולי לפיכך הנוסח בגמרא מתעלמת מהרישא 'תרומתן אין תרומה וכו',
ומתייחסת רק לסיפא, ששבקשו חכמים לקונסן, וגם את קנס זה לא עשו; ועוד יש להעיר
שבתוספתא כתוב 'להפריש תרומה משלהן', ובנוסח שבגמרא: 'משלם' – צליל דומה, מילה
שפירושה דחוק.]);
ובכולן יש בהן
(בכורות כז,א)
טובת הנאה (דבר מועט) לבעלים;
כיצד? - ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר, ואמר לו "הא לך סלע זה
ותנהו לבן בתי כהן" – מותר; אם היה כהן לכהן (ואם
היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן אחר קרובו) – אסור (כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע)'; ותנא (ולא גרס 'ותנא קמא') - מאי טעמא לא קאמר 'מתנות כהונה' (בכולן
יש בהן טובת הנאה? מאי טעמא לא אמר נמי 'או טבח שהפריש מתנותיו, ורועה שהיו לו
בכורות')?
אמר לך (ומפרש): (כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו)
תרומה, דקדושת הגוף היא, דכיון דלא מתחלא - לא אתי למיטעי בה (תרומה, היינו טעמא דשריא טובת הנאה דידה: דקדושת הגוף היא: דכולי עלמא
ידעי דלא נפקא לחולין, ולא אתי האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה למיטעי ולמנהג בה
ענין חול ולמימר איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי אמו); (אבל) הני (מתנות בכור), כיון
דקדושת דמים נינהו (דאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע
ולחיים וקיבה - מוכרן לישראל, ותו לא בעי ליה לישראל למיכלינהו בצלי ובחרדל כי
היכי דעביד כהן) - (הילכך) אתי (האי כהן) למיטעי בהון, סבר (כיון
דבני קנין נינהו) מיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי (דיהיב
ליה אבי אמו סלע דהיינו ארבעה זוזי) ואתא למינהג בהן מנהג דחולין (שלא יאכלם בצלי ובחרדל, כדינם המפורש בפרק 'הזרוע והלחיים והקיבה' (חולין
דף קלב:), ומשום הכי לא תנינהו; והאי דנקט 'ובכולן' -
הכי קאמר: ובכולן התרומות והמעשרות יש בהן טובת הנאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .