דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כה
(בכורות כד,ב)
משנה:
רבי יוסי בן המשולם אומר: השוחט את הבכור - עושה מקום בקופיץ
מיכן ומיכן (מפנה את השער מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין),
ותולש את השער (למקום חתך הסכין, משום 'חלדה', ולא אמרינן גוזז הוא את
הבכור),
ובלבד שלא יזיזנו ממקומו (שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים, אלא
יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן);
וכן תולש את השער לראות מקום המום (להראותו
לחכם).
גמרא:
אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן המשולם.
בעו מיניה מרב הונא: כנגדו (בבהמת
חולין)
ביום טוב מהו (משום שחיטה בעי למיעבד? או לא)?: טעמא דרבי
יוסי בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז (ובכור
- גיזה הוא דאסור, דכתיב (דברים טו,יט) ולא
תגוז),
וביום טוב אסור, דהוה ליה עוקר דבר מגידולו? או דלמא בעלמא סבר רבי יוסי בן המשולם
תולש היינו גוזז, והיינו טעמא דשרי: דהוה ליה דבר שאין מתכוין (שאין מתכוין לתלוש, אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך, אם נתלש נתלש),
וביו"ט דבר שאין מתכוין מותר?
אמר להו: זילו שיילוה לרב חננאל (תלמידיה
דרב): אי
אמר הלכה (משמיה דרב) כרבי יוסי בן המשולם - איפשוט לכו (אנא טעמא).
אתו, שיילוה, אמר להו: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן
המשולם.
אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: כנגדו ביום טוב מותר.
איתמר נמי: אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב: כנגדו ביום
טוב
(בכורות כה,א)
מותר (משום דטעמא שאין מתכוין הוא).
ומי אמר רב הכי? והא אמר רב חייא בר אשי משמיה דרב:
מסוכריא דנזייתא [סוכר נוזלים] (ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה) -
אסור להדוקיה (בתוך החבית בכח משום סחיטה) ביומא טבא! (ואף על גב דאינו מתכוין לשום סחיטה.)
בההיא אפילו רבי שמעון (דאמר
במסכת שבת (דף מא:) 'דבר שאין מתכוין מותר')
מודה, דאביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות (וכיון דמהדק לה - לא אפשר לה בלא סחיטה; אבל לפנות את השער אפשר בלא תלישה).
והא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'הלכה כרבי יהודה' (אלמא סבירא ליה לרב 'דבר שאין מתכוין אסור'), ורב חנן בר
אמי אמר שמואל: 'הלכה כרבי שמעון', ורב חייא בר אבין מתני בלא גברי (בלא רב חייא ורב חנן): רב אמר 'הלכה כרבי יהודה' ושמואל אמר 'הלכה כרבי
שמעון'!?
אלא לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין אסור, ותולש לאו היינו
גוזז (להכי אמר רב 'הלכה כרבי יוסי בבכור'), וביום טוב
היינו טעמא דשרי: דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד (דאין
דרך לתלוש צמר, אלא לגזוז).
ותולש לאו היינו גוזז? והתניא: 'התולש את הכנף (שתולש נוצה גדולה מן כנף העוף) והקוטמו (לאחר
שתלשו קטם ראשו) והמורטו (שמחליקה מן הצדדין ומורט מן הקנה
השער) -
חייב שלש חטאות' ואמר ריש לקיש: תולש חייב משום גוזז,
קוטם חייב משום מחתך, ממרט חייב משום ממחק!? (גוזז
ומחתך וממחק מארבעים אבות מלאכות במסכת שבת (דף עג.) ממחק = מחליק.)
שאני כנף: דהיינו אורחיה (שדרך
נוצת עוף לתלוש ולא לגזזה).
ומדרב סבר כרבי יוסי בן המשולם (לגבי
בכור: דתולש לאו היינו גוזז) - רבי יוסי בן המשולם סבר לה כרב (דדבר
שאין מתכוין אסור); וסבר רבי יוסי בן המשולם דבר שאין מתכוין אסור? והתניא:
'שתי שערות, עיקרן מאדים וראשן משחיר (שתי
שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי, אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר - אפשר בתקנה:),
רבי יוסי בן המשולם אומר: גוזז במספרים (גוזז
את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך) ואינו חושש (משום גיזה בקדשים)' (אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה
אלא לתקן – שרי)!?
שאני פרה, דלאו בת גיזה היא (שאין
לפרות צמר, הלכך לא אסירא בגיזה).
והתניא [דומה לסוף פסקה קכד בספרי ראה]: (דברים
טו,יט) [כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך]
לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך; ואין לי אלא
שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד
לומר: לא תעבוד ... ולא
תגוז (וי"ו מוסף על ענין ראשון
וילמדו שניהם זה מזה)'?
אלא שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא (דהא
אינה קריבה למזבח הלכך מותרת בגיזה).
והאמר רבי אלעזר 'קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה'?
מדרבנן.
והאיכא איסורא דרבנן!?
אלא שאני פרה דלא שכיחא (ומילתא
דלא שכיחא לא גזרו רבנן).
וליחלה, ולפקה לחולין, וליגזה, והדר ליקדשה?
דמיה יקרין (ואין דמיה כל כך מזומנים לחללה
עליהן).
וליעבד לה כדשמואל, דאמר שמואל 'הקדש שוה מנה שחיללו על
שוה פרוטה - מחולל'?
אימור דאמר שמואל שחיללו, לכתחלה מי אמר?
איבעית אימא רב סבר לה כרבי יוסי בן המשולם ורבי יוסי בן
המשולם לא סבר לה כרב.
ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו:
אמר רב אסי אמר ריש לקיש: לא שנו אלא ביד, אבל בכלי אסור.
והקתני 'עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן'?
תני 'לקופיץ' (לצורך הקופיץ).
וכן תולש את השער לראות מום:
איבעיא להו: לכתחלה או דיעבד (לכתחלה קאמר, והאי 'וכן [תולש את השער
לראות מקום המום]' - אתולש קאי: דכי היכי
דמותר לתלוש לצורך השחיטה - דהא פשיטא לך, דרישא לכתחלה קאמר - הכי נמי לראות מקום
המום? או דיעבד קאמר, והאי 'וכן' – א'לא יזיזנו' קאי, והכי קאמר:
וכן מי שתלש את השער לראות את מקום המום נמי לא יזיזנו ממקומו)?
אמר רבי ירמיה: תא שמע: 'צמר המסובך באוזן (ובאוזן היה מום): רבי יוסי בן המשולם אומר: תולשו ומראה את מומו'
שמע מינה לכתחלה
שמע מינה.
אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא 'וכן התולש את השער
לראות מקום מום'; מאי 'וכן [תולש את השער לראות מקום המום]'? אילימא
שלא יזיזנו ממקומו, השתא: ומה שוחט דשחיטתו מוכחת עליו (דלאו
לגיזה איכוון) לא יזיזנו, לראות מקום מום מיבעיא? אלא לאו אתולש (ולכתחלה קאמר)!? שמע מינה לכתחלה!
שמע מינה.
משנה:
שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו; עקביא
בן מהללאל מתיר (את הצמר בהנאה לכהן) -
(בכורות כה,ב)
המשך משנה
וחכמים אוסרין - דברי רבי יהודה (דאי
שרית צמר הנושרת מחיים, אתי לשהויי לבכור כדי שתשיר צמר כל שעה, ואתי ביה לידי
תקלה: שיגזוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה, כדאמרינן בפירקא
דלעיל (דף ו:) 'תזבח - ולא גיזה').
אמר לו רבי יוסי (מפרש
בגמרא מאי קאמר): לא
בזה התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת (לא נשחט) - בזה עקביא בן
מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.
צמר המדולדל בבכור (שנתלש
מן העור, אבל מסובך הוא עם שאר הצמר ואינו נופל): את שנראה
עם הגיזה (כשישחטנו ויגזזנו לאחר שחיטה - יהא צמר מדולדל שוה עם
שאר הגיזה, ואינו נראה כשפירש הימנה) - מותר (כשאר
הגיזה),
ואת שאינו נראה עם הגיזה (שיצא חוץ יותר מדאי, וניכר לכל
שמובדל הוא מן הגיזה) – אסור (כמו שנשר לגמרי קודם שחיטה, וסתמא
כרבנן דפליגי עליה דעקביא).
גמרא:
[אמר לו רבי יוסי: לא בזה [בשחטו
את הבכור] התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת] מכלל
דאסר (בתמיה)? השתא במת שרי (השתא במת דאותו צמר המחובר בו
אסור, דבעי קבורה, היכא דנשר ומונח בחלון שרי), שחטו (דצמר המחובר בו שרי) מיבעיא (מיבעיא דמונח בחלון נמי שרי אליבא
דעקביא)?
אלא 'לא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרין' (אלא להכי קאמר 'לא בזה התיר עקביא': משום 'וחכמים אוסרין'): שחטו
- דברי הכל שרי, כי פליגי במת.
אמר רבי אסי אמר ריש לקיש: מחלוקת בשהתירו מומחה (לבכור קודם נשירת הצמר): דמר סבר (דרבנן
סברי):
גזרינן (גזירה אי שרית ליה לצמר בהנאה) דלמא אתי לשהוייה (כדי שתהא הצמר נושרת הימנו - בין כך ובין כך אתי לידי גיזה ועבודה, הלכך,
אף על גב דהתירו מומחה - אסור), ומר (ועקביא) סבר
לא גזרינן (כיון דהתירו מומחה תו לא משהי ליה);
אבל לא התירו מומחה - דברי הכל אסור (דהוה ליה כתם, ובתם עקביא מודה,
כדאמרינן לקמן: דאי אמרת שרי צמר - אתי לשהוייה: שלא יקריבנו ונוח לו בכך, שבין כך
ובין כך יפול בו מום ומפקע ליה מקדושת מזבח, ועוד: דכיון דלא התירו מומחה קודם
נשירה - אכתי לא הוה ביה שום צד היתר).
מתיב רב ששת: 'בעלי מומין אוסרין בכל שהוא (אם נתערב אחד מהן באלף תמימים - כולן אסורין למזבח), ורבי יוסי
אומר יבקר' והוינן בה: מאי 'יבקר'?: אלימא דבעל מום הוא,
ולישקליה - מכלל דתנא קמא אמר לאו (בתמיה כיון דמכירו - מאי ספיקא
איכא)?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא - בגיזת בכור בעל מום (שנשרה מחיים והניחה בחלון) עסקינן, שנתערבו בגיזי חולין, ומאן
תנא קמא? - רבי יהודה היא, דאמר 'נשחטו – אסרי רבנן', ורבי יוסי לטעמיה, דאמר
'נשחטו - שרו רבנן' וקתני 'יבוקר' - מאי 'יבוקר'? לאו אי מום קבוע (אם מום קבוע הוא – ישחטנו, ויהא הכל מותר) אי מום עובר
הוא, אף על גב שלא התירו מומחה! (ורבי יהודה סבר: ליכא תקנה בשחיטה.)
אמר רבא: לא! 'יבוקר' = אי התירו מומחה - אִין,
ואי לא - לא. (אלמא לרבנן אליבא דרבי יוסי - דשרי בשחטו - ליכא חילוק
בין התירו מומחה קודם לכן בין לא התירו מומחה קודם לכן: דהא הכא קתני 'עדיין
יבוקר' ומדרבנן בשחטו - אין חילוק; לעקביא נמי במת אין חילוק בין התירו ללא התירו,
דהא עקביא לא מפליג בין מת לשחוט.)
כי סליק רבין, אמרה לשמעתא (דרב
נחמן) קמיה
דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן: לא שמיע
להו הא:
דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשבדק
ולא מצא (מחלוקת דתנא קמא ורבי יוסי בבעלי מומין חיין ממש שנתערבו באחרים, וכשבדק ולא
מצאו לבעל מום), וקמיפלגי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דתנן [נדה
פ"ט מ"ה]: '[למה הדבר דומה? - לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים,
ובדקו אחד מהן ומצאו טהור - הוא טהור ושנים טמאין; שנים ומצאו טהורים - הם טהורים
ושלישי טמא. שלשתן ומצאו טהורים, כלן טמאים, דברי רבי מאיר,] שהיה רבי
מאיר אומר: כל דבר שהיה בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו עד שיתוודע הטומאה היכן
היא (לעולם הוא בחזקת טומאה אם לא נמצא הקבר שנאבד בשדה אף על פי שנבדק כל השדה
בטומאתו הוא; והכא נמי: כיון דלא נמצא הבעל מום - כולן אסורין; ותנא קמא כרבי מאיר),
וחכמים אומרים: חופר (בודק) עד שמגיע
לסלע (דודאי מאותו סלע ולמטה לא נעשה קבר שקשה הוא) או
לבתולה (עד שימצא קרקע קשה שלא עבדה)' (ורבי יוסי סבר: יבוקר - ודי לו, אפילו לא נמצא, כחכמים);
רבי אסי אמר רבי יוחנן: מחלוקת
כשבדק ומצא (הבעל מום, ותנא קמא, דאסר לכולהו, חייש שמא זה שנמצא
בעל מום - אחֵר הוא, וכל האחרים צריכין בדיקה; ורבי יוסי סבר: 'יבוקר': בבקור סגי
מרישא, וכיון דמצא הך - ליכא ספק), וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ורבי שמעון
בן גמליאל (תנא קמא כרבי שמעון , ורבי יוסי כרבי),
דתניא: 'שדה שאבד בה קבר - נכנס בתוכה טמא; נמצא בתוכה קבר - נכנס לתוכה טהור,
שאני אומר: הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר:
תיבדק כל השדה כולה'; ורבי אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבא? - אמר לך:
בשלמא גבי טומאה (אמרי רבנן 'בודק עד שמגיע לסלע או
לבתולה' ודיו) אימר (משום דאי נמי לא משכח לה - איכא
למימר) 'בא
עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה', אלא הכא (אפילו רבנן אוסרין ד)בעל
מום - להיכא אזיל? (ובכי האי גוונא לא הוה שרי רבי
יוסי)!
ואידך (רבי חייא בר אבא)?
אימר מום עובר הוה ואיתסי.
ורבי חייא בר אבא - מאי טעמא לא אמר כרבי אסי?
אמר לך: בשלמא שדה (אמר
רבן שמעון [בן
גמליאל] תבדק) - דרכה למיקבר בה; כי היכי דקבר בה
האי - קבר אינש אחרינא! אלא קדשים, כיון דבדקו לן וקיימי דרכייהו למיפל בהו מומא! (בתמיה: ובכי האי גוונא לא הוה אסר תנא קמא)?
ואידך (רב[י]
אסי)?
אגב דמנגחי אהדדי - שכיח בהו מומא.
מיתיבי [תוספתא בכורות פ"ב מ"ז]: 'התולש
צמר מבכור תם, אף על פי שנולד בו מום ושחטו – אסור' טעמא דתם,
(בכורות כו,א)
הא בעל מום שרי אף על פי שלא התירו מומחה (ורבי יוסי הוא, דאמר: בשחטו שרו רבנן; אי נמי עקביא היא אף על גב דלא
התירו, וקשיא לריש לקיש)!
תנא, כל היכא דלא התירו מומחה – 'תם' קרי ליה (ומאי 'אף על פי שנולד בו מום'? - אף על פי שנראה אחר כן לחכם ואמר: מום
קבוע).
[אולי עד כאן דברי רבי
ירמיה, שדוחה את פרשנות רב נחמן שהמחלוקת בגיזה של בכור בעל מום שנתערבה בגיזות של
פשוטים: כי רואים שכל הדיון בין חכמי ארץ ישראל עוסק בבהמות ולא בגיזות!]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .