דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף כד
(בכורות כג,ב)
משנה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן העובד
כוכבים - אין חוששין שמא בנה של אחרת היה (שיהא הבא אחריו בכור ספק, דנימא:
'הך בהמה לא ילדה מעולם, אלא שאהבה זו את בן חבירתה; ואי משום דיש לה חלב - הא
איכא מיעוטא דחולבות אף על גב שאינן יולדות; הא - ודאי לא אמרינן, אלא ודאי בנה
הוא, ופטורה מן הבכורה);
נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות (בחורות
שלא ילדו עד עכשיו) מניקות ושאינן מבכירות מניקות - אין חוששין שמא בנה של
זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו (דליחוש
לכולהו בספק בכורות, אלא ודאי אותם הכרוכים אצל המבכירות הוו בכורות וודאין, ואותן
הכרוכים אחר שאינן מבכירות - בוודאי הוו פשוטין וודאין).
גמרא:
אמר רב [נחמן משמיה דרב שטמ"ק]:
הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא;
אהייא?: אילימא ארישא - מפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא! אלא אדרבי אליעזר בן יעקב?
'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ('קב' = מעט: שלא הוזכר אלא במקומות
מועטין, ומה שאמר 'נקי' - הוא שהלכה כמותו)' (ולא
איצטריך לרב לאשמועינן)! אלא אדרבן שמעון בן גמליאל - מפלג פליג בברייתא! אלא
אדרבי יוסי בן המשולם? הא אמר רב חדא זימנא, דאמר רב: הלכתא כרבי יוסי בן המשולם!?
אלא אשער בעל מום? מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן!? (הלכתא נינהו במתניתין, ומפרש לקמן.)
לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל, והא קא משמע לן: דברייתא לא
'פלוגתא' היא (לא חשיבא 'פלוגתא', וכיון דבמתניתין לא פליגי עליה -
הלכתא כוותיה).
וכיון דאמר רב 'הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא',
(בכורות כד,א)
'הלכה כרבי יוסי בן המשולם' למה לי (הא
מהך שמעת מינה דהלכתא כוותיה, דהא לא פליגי רבנן עליה)?
אי אמר הלכתא בכוליה פירקין, ולא אמר 'הלכתא כרבי יוסי בן
המשולם', הוה אמינא ('הלכה בכוליה פירקין' -)
אדרבי יוסי בן המשולם קאי, ומאי 'בכוליה פירקין' (דמשמע
טובא) - (משום) דרבי יוסי תרתי אמר (במתניתין: עושה מקום לקופיץ, וכן
תולש את השער לראות את מקום המום) ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא (אבל אדרבן שמעון לא אמר רב, דהו אמר 'בר מפלוגתא', ואדרבן שמעון איכא
פלוגתא בברייתא, ופלוגתא היא) - (להכי) אשמעינן
'הלכה כרבי יוסי' (בהדיא): לאשמועינן (לגלויי ולמימרא) דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי (האי
'הלכתא בכוליה פירקין'), ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא.
מאי 'ברייתא'?
דתניא: 'הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים, הבא אחריו
בכור מספק, מפני שמרחמת (אוהבת בן חבירתה) - אף
על פי שאינה יולדת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו; וכן היה רבן שמעון בן
גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן מבכירות
יולדות, למחר השכים ומצא זכרים (שנולדים עכשיו)
תלויות (וכרוכין ויונקין) בשאין
מבכירות (הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה) ונקבות (הנולדות עכשיו מצא) תלויות במבכירות (דהשתא
אין כאן לכהן כלום: דבזכרים אין שום בכור - שהרי בני הזקנות הן, ונקבות התלויות
במבכירות - אין דין בכורות נוהגת בהן) - אינו חושש (אין חוששין להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר) שמא בנה של
זו בא לו אצל זו (וזכרים בני המבכירות)'.
איבעיא להו: 'דבר בחזקתו' דקאמר רבן שמעון בן
גמליאל: דאינה מרחמת (וולד בהמה אחרת) אלא
אם כן יולדת (אם לא היה לה וולד מתחלה להאי ודאי דידה) -
הא היכא דאוליד (ומיהו היכא דילדה)
חיישינן לרחומי (שמרחמת וולד בהמה אחריתי, אי
נמי [??
אולי צ"ל 'כלומר:'] לא הוי האי וולד דידה פטורה מן
הבכורה, דהא הוה לה אחרינא)? או דלמא דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא ליה?
למאי נפקא מינה (הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה:
דאי האי לאו דידה - הא הוה לה אחרינא)?
למלקא עלה (דהאי שכרוך אחריה)
משום אותו ואת בנו: אי אמרת דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא – לקי, ואי אמרת דלא
דידה נמי מרחמא - לא לקי (דדלמא לאו דידה הוא);
מאי?
תא שמע: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מן
העובד כוכבים ... אינו חושש שמא בנה של אחרת היה' (אלמא
בודאי דילה מחזיקינן ליה, דלא מרחמא אלא דידה); מי קתני
'הוא' (אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא)? 'היה'
קתני! הכי קאמר: (ממה נפשך פטורה מן הבכורה, ד)אינו
חושש שמא בנה של אחרת (שמא מרחמא בן חברתה) אלא
אם כן היה לה ולד (אחֵר) מעיקרא (הלכך: לענין בכורה ודאי פטורה, אבל לענין אותו ואת בנו - ספיקא הואי).
תא שמע: 'נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת
שאינן מבכירות מניקות - אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא
לו אצל זו' אמאי? ליחוש דלמא רחומי רחים (הואיל
ולכולן הוי ולדות)? (אלא ודאי אפילו ילדה - אינה מרחמת
אלא שלה!)
(ומשני:) במקום דידה
לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה.
תא שמע: 'דבר בחזקתו [וכן היה רבן שמעון בן
גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן מבכירות
יולדות, למחר השכים ומצא זכרים תלויות בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות - אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו]; (כלומר: דקתני סיפא 'וכך היה רבן שמעון בן גמליאל אומר 'הנכנס כו' -)
מאי? לאו רישא דומיא דסיפא: מה סיפא ודאי דידה (דכל
חדא וחדא, התלוי בה דידה הויא, דהא אמרת 'במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו
דידה') -
אף רישא (דקתני 'הדבר בחזקתו') ודאי דידה (בודאי
דידה מחזקינן לה, ולענין אותו ואת בנו נמי לקי)!
מידי איריא? האי כדאיתא והאי כדאיתא (וסיפא ודאי רישא ספק).
ומאי 'וכן' (הואיל
ולא דמו)?
(ומשני:) אפטורה
דבכורה (להא דמו: דכי היכי דסיפא פטורות ודאי, דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות:
דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה - רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי: דאי
נמי לא דידה הוא - יהא יולדת אחרינא, ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת, ולעולם לענין
אותו ואת בנו ספק).
אמר רבא בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר רחל
(שדבוק אחריה ומניקתו) - פטורה מן הבכורה (והבא
אחריו לא הוי בכור), ואסור באכילה (הושע י,יב) [זרעו לכם לצדקה
קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה'] עד
יבוא ויורה צדק לכם.'
'פטור מן הבכורה'? כמאן? - כרבן שמעון בן גמליאל (לא מרחמא, דלא דידה; והאי חזיר גופיה לא קדוש, דנדמה הוא);
'ואסור באכילה' – כרבנן (דחיישינן
לרחומי)!? (דאי כרבן שמעון בן גמליאל, הוה טמא היוצא מן הטהור, ומותר באכילה, כדאמרן
בפירקין קמא (דף ה:)!)
ותו: אי כרבנן - מאי 'עד יבא
ויורה צדק לכם' (עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם
אסור) (כיון דכרבנן סבירא ליה, דחיישי לרחומי - מאי יבא ויורה)?
'עד שיודע לך דבר (אם בנה הוא אם לא)'
מיבעי ליה (גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא
אם לאו, ו'הוראה' לא שייך למימר אלא בדבר הלכה!)!? וכי תימא
מספקא ליה אי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אי כרבנן (והכי
קאמר: 'עד שיבא ויורה אי הלכה כרבי שמעון [בן גמליאל], ומותר באכילה, אי כרבנן
ואסור באכילה, מספיקא שמא ריחמתו), אי מספקא ליה - אמאי פטורה מן
הבכורה? ותו: מי מספקא ליה? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן
שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה'!??
לעולם פשיטא ליה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (דפטורה מן הבכורה בודאי; אי נמי לאו דידה הוא, אי לאו דהוה לה ולד - לא
הויא מרחמא ליה), מיהו מספקא ליה אי סבר רבן שמעון בן גמליאל יולדת מרחמת או
אינה מרחמת (ומותר באכילה דודאי דידה הוא; והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רבן שמעון בן
גמליאל).
אי הכי - עד דאשמעינן חזיר, לישמעינן טלה, ולמילקי עליה
משום אותו ואת בנו (ולימא 'ראה טלה כרוך ברחל - פטורה
מן הבכורה' ממה נפשך: אי האי - לאו דידה, אחרינא הוה ליה, ומית, ורחמיתא האי -
משום אותו בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן שמעון)!?
חזיר איצטריכא ליה: דאי אשמעינן טלה, הוה אמינא: אם תמצא
לומר דסבר יולדת מרחמא (הוה אמינא אפילו אם תימצי לומר
יולדת מרחמת - הני מילי) דמינה (אבל חזיר מותר באכילה, דלאו דמינה
לא מרחמא, והא - ודאי בנה הואי), דלא מינה לא (והאי
'אסור באכילה' דלענין בכורה מיפטר משום דאי הוה דידה - שפיר, ואם לאו דידה - הוה
לה אחרינא, ובאכילה אסור: דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה, ומית, ורחמתיה להאי),
אשמעינן 'חזיר', ואפילו דלאו מינה נמי דאיכא למימר דלמא מרחמא, והיינו דאמר רבי
יוחנן.
בעי
(בכורות כד,ב)
אחאי בריבי (אדם גדול וחשוב בדורו): ראה
חזיר שכרוך אחר רחל – מהו?
מאי קמיבעיא ליה?: אילימא לבכורה, וקמיבעיא ליה אי הלכתא
כרבן שמעון בן גמליאל אי הלכתא כרבנן, תיבעי ליה טלה (דהא
בטלה פליגי)!
כי קמיבעיא ליה לבכורה ואליבא דרבנן, לאכילה ואליבא דרבן
שמעון בן גמליאל: לבכורה - ואפילו לרבנן, דאמרי מרחמא: כי מרחמא דמינה, דלא מינה
לא (והא ודאי דידה היא ופטורה מן הבכורה)? או דלמא
דלא מינה נמי מרחמא (והבא אחריו בכור מספק)? (ואליבא דרבי שמעון [בן גמליאל] פשיטא דפטורה: דאפילו
דמינה לא הוה מרחמא אלא אם כן ילדה, וכל שכן דלאו מינה!); לאכילה
ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל (וכל שכן לרבנן): אם
תמצא לומר סבר יולדת מרחמא דמינה, דלאו מינה לא? או דלמא דלאו מינה נמי מרחמא (אי סבירא ליה יולדת אינה מרחמא, הא ודאי מותר: דבנה הוא! אלא אם כן תימצי
לומר יולדת מרחמה, והאי דפטר ליה מבכורה - משום דאי האי לאו דידה, אחרינא הוה לה;
אבל האי דסריך בתרה - לא פשיטא לן דדידה הוא - הני מילי דמינה, אבל דלאו מינה –
לא, והאי חזיר - ודאי בנה הוא ומותר באכילה)? תיקו.
משנה:
רבי יוסי בן המשולם אומר: השוחט את הבכור - עושה מקום
בקופיץ מיכן ומיכן (מפנה את השער מכאן ומכאן למקום
שחיטת הסכין), ותולש את השער (למקום חתך הסכין, משום 'חלדה', ולא
אמרינן גוזז הוא את הבכור), ובלבד שלא יזיזנו ממקומו (שלא
יאמרו גזיזה עביד בקדשים, אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן);
וכן תולש את השער לראות מקום המום (להראותו
לחכם).
גמרא:
אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן המשולם.
בעו מיניה מרב הונא: כנגדו (בבהמת
חולין)
ביום טוב מהו (משום שחיטה בעי למיעבד? או לא)?: טעמא דרבי
יוסי בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז (ובכור
- גיזה הוא דאסור, דכתיב (דברים טו,יט) ולא
תגוז),
וביום טוב אסור, דהוה ליה עוקר דבר מגידולו? או דלמא בעלמא סבר רבי יוסי בן המשולם
תולש היינו גוזז, והיינו טעמא דשרי: דהוה ליה דבר שאין מתכוין (שאין מתכוין לתלוש, אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך, אם נתלש נתלש),
וביו"ט דבר שאין מתכוין מותר?
אמר להו: זילו שיילוה לרב חננאל (תלמידיה
דרב): אי
אמר הלכה (משמיה דרב) כרבי יוסי בן המשולם - איפשוט לכו (אנא טעמא).
אתו, שיילוה, אמר להו: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן
המשולם.
אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: כנגדו ביום טוב מותר.
איתמר נמי: אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב: כנגדו ביום
טוב
(בכורות כה,א)
מותר (משום דטעמא שאין מתכוין הוא).
ומי אמר רב הכי? והא אמר רב חייא בר אשי משמיה דרב:
מסוכריא דנזייתא [סוכר נוזלים] (ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה) -
אסור להדוקיה (בתוך החבית בכח משום סחיטה) ביומא טבא! (ואף על גב דאינו מתכוין לשום סחיטה.)
בההיא אפילו רבי שמעון (דאמר
במסכת שבת (דף מא:) 'דבר שאין מתכוין מותר')
מודה, דאביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות (וכיון דמהדק לה - לא אפשר לה בלא סחיטה; אבל לפנות את השער אפשר בלא תלישה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה
– נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .