בכורות כא

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

בכורות דף כא

(בכורות כ,ב)

[עיין שטמ"ק אות ו]

תנו רבנן: גדייה שילדה שלש בנות ('גדייה' נקט משום דדרכה לילד וולדות הרבה בעיבור אחד) וכל בנותיה ילדו שלש שלש - כולן נכנסות לדיר להתעשר.

אמר רבי שמעון: אני ראיתי שעישרה בתוך שנתה (כלומר: בתוך אותה שנה שילדה השלש בנות - חזרו הבנות וילדו, עד שנכנסו כולן לדיר להתעשר באותה שנה, הן ובנותיהם)'. (ולקמן בעי מאי נפקא מיניה לתנא קמא.)

למה לי למיתני 'שלש שלש'? תוליד חד מינייהו תלת, ואינך תרתי תרתי?

איידי דאיכא חדא דלא סגיא בלא שלש - תנא כולהו דילדו שלש שלש.

ולמה לי למיתני שלש כלל? לילדו כולהו תרתי, ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן?

(בכורות כא,א)

לימא קסבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה (כלומר: בתוך שנתה לטינופה, אבל האי 'בתוך שנתה' דלעיל - גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי יהושע - לא הוי אלא בתוך שנתה ללידה שהיא עצמה נולדה, כדפרישית בריש הלכתא)?

אם תימצי לומר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, יולדת ודאי אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה.

אמר רבי שמעון אני ראיתי גדייה כו':

מאי איכא בין תנא קמא לרבי שמעון?

איכא בינייהו דזעירי, דאמר זעירי: 'אין טינוף פחות משלשים יום': תנא קמא אית ליה דזעירי (וקמיירי כגון שטינפו הבנות ביום אחרון של ששה חדשים ללידתן ולא ביום תחלת חדש שביעי, דהשתא כי יהבת שלשים דטינוף וחמשה חדשים דעיבור - נמצא דילדו ביום אחרון של שנתן, ונכנסות הן ובנותן לדיר להתעשר דבשנה אחת נולדו), ורבי שמעון לית ליה דזעירי (ולהכי קאמר ש'עישרה בתוך שנתה', כלומר: עדיין היה יום או יומים או עשרה ימים בתוך שנה שנולדו שלא עיכבו לילד עד יום אחרון של שנתן אף על פי שטינפו לסוף ששה).

(פירוש אחר:

אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה כלומר: בתוך אותה שנה שהיא עצמה נולדה; כיצד: דלאחר שהיה לה חדש - נתעברה וילדה לסוף חמשה חדשים שלשה הבנות, וחזרו הבנות ונתעברו לסוף חדשן וילדו לסוף חמשה חדשים - הרי שנה; לימא קסבר מטנפת וכו' בתוך שנתה כלומר: בתוך השנה שהיא עצמה נולדה, דמה שילדה לסוף ששה הוי כטינוף, ולהכי אינה יולדת עוד עד חדש או עד חדשיים בשנה שניה, ותנא קמא מיירי כגון שעישרה בתוך שנתה שנולדה, כרבי שמעון; ולקמן מפרש במאי פליגי; והאי בתוך שנתה מפרשים כההוא דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי יהושע, דאמרינן בריש הלכתא במטנפת וכו' קמיפלגי.

תנא קמא אית ליה דזעירי. אין לך טינוף גדול מלידה, ולהכי לא מציא היא למיהדר וליילודי בתוך שנתה עד לאחר יום או יומים, ורבי שמעון - דלא נחית להכי - סבר דמשכחת לה דהדרא וילדה בתוך שנתה, דלית ליה הא דזעירי; והשתא מצינן למימר דתנא קמא סבר דאפילו יולדת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, דהאי 'בתוך' מפרשים לעיל בריש פירקין דלאו תוך ממש – הוא דוקא, אלא בסוף יום או יומים; לשון זה אינו עיקר, דאיכא פירכא למאן דדייק ביה: דבנות - היכי משכחת להו דילדו בתוך שנתן?: כגון שעיברו ביום שלשים ללידתן וילדו לאחר חמשה חדשים ביום אחרון? אי הכי - נמי משכחת לה דתיהדר ותלד בתוך שנתה

לישנא אחרינא:

גדייה שלש בנות. בכרס אחד, וכל בנותיה ילדו שלש שלש להכי נקט 'שלש':- לשון נקבה, דאי הוו זכרים - לא הוו מתעשרי, דאיכא שלש בכורות ותו לא פיישי עשר!

כולן נכנסים לדיר להתעשר יחד. דכולן יכולין להיות נולדין מאלול לאלול השלש בנות ותשע בנותיהן; דאי לא הוו נולדים בשנה אחת - לא הוו מיעשרי אהדדי, דבאחד באלול = ראש השנה למעשר, ואין מצטרפין אותן שנולדו לאחר אלול, כדמפרש בפרק 'מעשר בהמה' (לקמן דף נז:); והנך שלש בנות יכולין להיות נולדין בשנה אחת, כגון שנולדו הבנות באחד באלול, ונתעברו לסוף ששה חדשים, וילדו קודם אלול, ולמה לי למיתנא 'שלש בנות' דילדו כולהו השלש בנות כו':

לימא קסבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה. משעת טינוף עד סוף שנה, והאי נמי אינה יכולה לילד הואיל וילדה שלש בנות בתחלת השנה ולהכי נקט 'מטנפת' דסלקא דעתא דמטנפת נמי שוהא לילד כיולדת, ובעי למיפשט נמי מינה סתמא אי כתנא קמא אי כרבי יהושע, דפליג לעיל במטנפת!

ומשני: אפילו אם תימצי לומר מטנפת חוזרת ויולדת כשילדה ודאי אינה חוזרת - דברי הכל היא;

איכא בינייהו דזעירי. וכגון שטינפו הבנות לסוף ששה ללידתן בתחלת חדש שביעי: תנא קמא - דלא נקט לישנא דתוך - אית ליה דזעירי: דתו לא מקבלי זכר עד ראש חדש שמיני, וימי עיבורן חמשה חדשים שלימין, אישתכח דלא ילדו עד יום אחד בשנה שניה, ומשכחת לה אפילו הכי נכנסות יחד לדיר אימהות ובנות חוץ מן הזקינה: כגון שהיתה שנה מעוברת, דיום אחד בשנה שנייה שלהן עדיין ראש חדש אב! ורבי שמעון - דנקט תוך שנתן - ביום אחרון של שנה נולדו

מחוסרי זמן הן עד שבעת ימים, ורבי שמעון סבר מחוסר זמן הן עד דמתעשרי.)

               THE ARGUMENT BETWEEN REBBI SHIMON AND THE TANA KAMA
                          ACCORDING TO RASHI AND TOSFOS
               ___________________________________________________

                    (A)            (B)             (C)        (D)        |
               RASHI'S FIRST RASHI'S SECOND RASHI'S THIRD TOSFOS      |
                EXPLANATION    EXPLANATION     EXPLANATION               |
               _____________ ______________ _____________ ______      |
                                                                         |
1) "WITHIN A       Tinuf      Her own birth       Tinuf      Her own     |
   YEAR" --      &nnbsp;                                           birth       |
   OF WHAT?                                                              |
                                                                         |
2) "THEY ARGUE   Daughters        Mother        Daughters    Mother(1)   |
   ABOUT ZE'IRI'S                                            Daughters(2)|
   LAW" -- WHICH                                                         |
   ANIMAL HAD                                                            |
   "TINUF"?                                                              |
                                                                         |
3) WHEN DID      At the end    At the start    At the start At birth of |
   THE "TINUF"   of 6 months   of the 7th      of the 7th    mother(1)   |
   OCCUR?        after birth   month           month(3)      At birth of |
                                                             daughters(2)|
                                                                         |
4) WHAT DO WE    "b'Soch       He does not    "b'Soch       "she'Israh   |
   INFER FROM    Shenasah"     specify that   Shenasah"      Toch        |
   R. SHIMON'S   implies long each daughter implies        Shenasah"   |
   WORDS?        before the    bore 3 more    within 12      implies that|
                 end of the    children       months (and    the mother |
                 year                         not during the was also    |
                                              leap month)    part of the |
                                                             Ma'aser     |
                                                             count       |

==========
FOOTNOTES:
==========
(1) Tosfos' first explanation.
(2) Tosfos' second explanation.
(3) The only difference between Rashi's first and third explanations is *one
day*.

>><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><<
The *D*AFYOMI *A*DVANCEMENT *F*ORUM, brought to you by Kollel Iyun Hadaf

ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דזעירי, והכא - ביולדת למקוטעין קא מיפלגי: לתנא קמא אינה יולדת למקוטעין, לרבי שמעון יולדת.

ואיבעית אימא דכולי עלמא אינה יולדת למקוטעין, והכא - במקצת היום ככולו קמיפלגי: לתנא קמא לא אמרינן מקצת היום ככולו, לרבי שמעון אמרינן מקצת היום ככולו;

ואיבעית אימא דכולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו, והכא במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפלגי,

(בכורות כא,ב)

והתניא (בניחותא): 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הן כבכור (כלומר: ובדבר זה יש לו דין בכור): מה בכור קדוש לפני זמנו (שהרי קדושתו מרחם) וקרב לאחר זמנו - אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו (דמחוסר זמן נכנס לדיר) וקרב לאחר זמנו'.

ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים (משלמים, שאין יכול להקדישן מחוסר זמן: שאין קדושה חלה עליהן, כדאמרינן בתורת כהנים 'ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' [ויקרא כב,כז]: אין לי אלא לאשֶה, מנין אף להקדיש? תלמוד לומר לקרבן)?

מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן 1.גואל, 2.מום, 3.תמורת, (בכור ומעשר אין נפדין: דבבכור [בהמה טהורה] נאמר (במדבר יח,יז) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז,כז) לא יגאל, אבל קדשים נפדין במומן; בכור ומעשר קדושין במומן קדושה גמורה, מה שאין כן בקדשים, כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף יד.): 'כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר'; ובכור ומעשר – אין תמורתן קריבה, דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' (במדבר יח,יז), ואמרינן: הן קריבין ואין תמורתן קריבה [במסכת תמורה בפרק 'אלו קדשים' (דף כא.)], אבל שאר קדשים - תמורתן קריבה, [כדאמרינן בפירקין דלעיל (ד' יד:)] 'רק קדשיך - אלו התמורות') 4.אכילה (בכור ומעשר נאכלין במומן, זה לישראל וזה לכהן, אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין)!

אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן 1.זכר, 2.קדוש, 3.במתנות, 4.פשוט (גירסת רש"י: פשוט זכר קדוש במתנות: מעשר וקדשים נוהגין בפשוט, ואינם צריכין להיות זכרים, וצריכים להקדישם בידים, ואינם ממתנות כהונה, דמעשר ושלמים נאכלין לבעלים, כדמפרש בפרק 'מעשר בהמה' (לקמן דף נו.) דמעשר בהמה הוי שלמים, אבל בכור - לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש, וממתנות כהונה הוא)!?

אלא רבי שמעון העברה ([במעשר] כל אשר יעבור תחת השבט [ויקרא כז,לב]) העברה ([בבכור] והעברת כל פטר רחם הזכרים [שמות יג,יב]) גמיר.

היכי דמי טינוף?

אמר רב: כדאמרי רעותא דצלתא [רועי הצאן ממקום 'צלתא']: אצר חיותא (נעצר רחמה ונימוק העובר); ושמואל אמר: 'בעבועי דדמא (פולטת אבעבועות של דם); וצריך להראותו לחכם (לידע אם עובר היה, ותיפטר מן הבכורה)'.

חכם מנא ידע?

אמר רב פפא: רועה חכם.

אמר רב חסדא: הרי אמרו: יצירת הוולד באשה - ארבעים יום (דהמפלת לאור ארבעים - צריכה לישב ימי טומאה וטהרה, ובציר מהכא - מיא בעלמא הוא); בעי רב חסדא: בבהמה בכמה (כמה שהתה משקבלה זכר עד הטינוף, דנימא 'ולד' הוא, ומיפטרא מן הבכורה)?

אמר ליה רב פפא לאביי: לאו היינו דזעירי, דאמר זעירי 'אין טינוף פחות משלשים יום' (דסלקא דעתא דהכי אמר: דשלשים יום שוהה הולד להבראות וביום שלשים ואחד נימוק ויוצא, והכי קאמר זעירי: אין טינוף מעכב בלידה אחרינא: שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים יום)?

ההוא – לקבל (משהתחילה לטנף אינה מקבלת זכר עד שלשים יום, אבל בימי יצירת הולד לא איירי).

איתמר: מצינו לוקח מעובד כוכבים (מה דינו כדתני מתניתין); לוקח מישראל מאי?

אמר רב: בכור ודאי; דאם איתא דבִכרה - אישתבוחי הוה מישתבח ליה (המוכר אומר: "קחנה, שכבר ביכרה, ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן")!

ושמואל אמר: בכור ספק: (והאי דלא אשבחה מוכר בהכי - ד)סבר לשחיטה קא בעי ליה.

ורבי יוחנן: אמר חולין ודאין; מאי טעמא? - אם איתא דלא בכרה, כיון דאיכא איסורא - אודועי הוה מודע ליה.

תניא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חולין: '(בארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה לשחוט, ובו ביום מכר בנה לאחֵר לשחוט - צריך להודיעו "אמה מכרתי היום לשחוט";) אם לא הודיעו - הולך ושוחט (לבן) ואינו נמנע (ואינו צריך לחזור ולשאל אם היום נשחטה האם)'.

לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל?

התם במוכר תליא מילתא (שצריך להודיעו, כדאמרינן בשחיטת חולין (דף פג:) :'[אותו ואת בנו לא תשחטו ב]יום אחד - יום המיוחד טעון כרוז' דהיינו יום המיוחד: ארבעה פרקים בשנה מיוחדין לכך שיטעון מוכר להכריז "אמה מכרתי לשחוט"), הכא בלוקח תליא מילתא (דכתיב [דברים טו,יט: כל הבכור אשר יולד] בבקרך ובצאנך: דמי שהבהמה שלו - עליו להפריש בכורותיו).

משנה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם - הרי זו (החררה) תקבר (דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק, וקדוש בבכורה ביציאתו), ופטורה מן הבכורה.

גמרא:

תני רבי חייא: אינה מטמאה (כנבילה), לא במגע ולא במשא'.

ומאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא (השתא סלקא דעתא משום דלא חיישינן שמא ולד נימוק) - (ולהכי פריך) אמאי 'תקבר'?

(בכורות כב,א)

(ומשני:) כדי לפרסמה (לאם) שנפטרה מן הבכורה (דמדקברינן לחררה - מחזקינן ליה כולד).

(וקפריך: כיון דפטרת ליה מבכורה) למימרא דולד מעליא הוא, ואמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא?

אמר רבי יוחנן: (להכי אינה מטמאה:) משום ביטול ברוב (שבטל הבשר ברוב דם וגנונים* שיוצאין עמו) נגעו בה. (הא דאמרן דלא מטמא במגע - משום ביטול ברוב.)

* [לשון המשנה פרק ח 'יש בכור' מ"א, דף מז,ב; נדה פ"ג מ"ג; כריתות פ"א מ"ה]

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו דבר אחד.

רבי אליעזר בן יעקב - הא דאמרן; רבי שמעון מאי היא?

דתנן [נדה פ"ג מ"ד]: 'השליא בבית (שהפילה האשה שליא ואין ולד ניכר בה) - הבית טמא (כדקתני טעמא: דאין שליא בלא ולד, אלא שנימוק, ואף על פי כן מטמא); לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד; רבי שמעון אומר: ולד נימוק עד שלא יצא'. (ומוקמינן התם דטעמא דרבי שמעון דאמר הבית טהור - משום ביטול ברוב נגעו בה [במסכת נדה בפרק 'המפלת' (דף כז.)].)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .