דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף יט
(בכורות יח,ב)
משנה:
שתי רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים - שניהם לכהן;
זכר ונקבה - הזכר לכהן;
שני זכרים ונקבה - אחד לו ואחד לכהן (שהרי
היתה נקבה עמו, ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה); רבי טרפון אומר: הכהן בורר לו את
היפה; רבי עקיבא אומר: משמנין ביניהן (כהן
נוטל כחוש), והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות; רבי יוסי פוטר.
מת אחד מהן: רבי טרפון אומר יחלוקו (דחזר
בו רבי טרפון מקמייתא), רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו
הראיה.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכהן כלום (דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה, ויצאת נקבה
תחלה).
אחת ביכרה ואחת לא ביכרה וילדה שני זכרים - אחד לו ואחד לכהן; רבי טרפון
אומר: הכהן בורר את היפה; רבי עקיבא אומר משמנין ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב
וחייב במתנות; רבי יוסי פוטר, שרבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן (שהכהן נוטל אחת מן הספיקות) - פטור (האחר) מן המתנות (דעשו
את שאינו זוכה כזוכה), ורבי מאיר מחייב.
מת אחד מהן: רב טרפון אומר יחלוקו, רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה;
זכר ונקבה - אין כאן לכהן כלום (דשמא
אותה שלא ביכרה ילדה הנקבה, ואותה שכבר ביכרה ילדה זכר).
גמרא:
צריכא: דאי אשמועינן קמייתא (רחל
שילדה שני זכרים), בההיא קאמר רבי עקיבא (כהן נוטל כחוש:) דתרי [זכרים] מחדא (רחל נפוק, ומספקא מילתא, והמוציא מחבירו עליו הראיה), אבל רחיליו (שתי רחלים) שלא ביכרו (שילדו שני זכרים ונקבה) - דתרי (נפקו) מחדא וחד מחדא - אימא מודי ליה לרבי טרפון (דכהן בורר לו את היפה): דהך דילידא חד שביח (מעולה) טפי (דלפיכך הוא יפה: שיצא יחיד, ולא היתה הנקבה עמו, וזהו ודאי בכור גמור); ואי
אשמועינן הא, בהא קאמר רבי עקיבא: דתרוייהו לא ביכרו, אבל אחת ביכרה ואחת שלא
ביכרה וילדו שני זכרים - אימא מודי ליה לרבי טרפון,
(בכורות יט,א)
דהך דלא ביכרה שביח [הולד הבכור] טפי? – צריכא.
משנה:
יוצא דופן (בכור
שיצא דרך דופן) והבא אחריו (הבא
אחריו בכור לרחמים ולא ללידה: שכבר יצא אחר קודם לו): רבי טרפון אומר: שניהם ירעו
עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים;
רבי עקיבא אומר: שניהן אינן בכור: הראשון מפני שאינו 'פטר רחם' והשני מפני שקדמו אחר.
גמרא:
במאי קמיפלגי?
רבי טרפון מספקא ליה (דספק
בכור הן:) בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור, ורבי עקיבא פשיטא
ליה בכור לדבר אחד לא הוי בכור.
תנו רבנן [ברייתא דרבי ישמעאל משנה ט, עיין שם פירוש
הראב"ד]: 'מכלל
הצריך לפרט (שהכלל
צריך שיהא הפרט עמו) ומפרט הצריך לכלל (יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו)' - כיצד?
(שמות יג,ב) קדש לי כל בכור [פטר כל רחם בבני ישראל
באדם ובבהמה לי הוא] (הך רישא - לאו פירושא דכלל הצריך
לפרט הוא, אלא מציעתא וסיפא) ('כל בכור' = כלל); יכול אפילו נקבה במשמע?
תלמוד לומר 'זכר' [דברים טו,יט: כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש
לה’ אלקיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך] (אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר
- זהו כלל ופרט השנוי במדה ראשונה של שלשש עשרה מדות: שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו
ולהעמידו על הפרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט, שהרי זה דומה לכלל ופרט השנוי אצל מדה
ראשונה [בברייתא דרבי ישמעאל בראש ספרא]:
'מן הבהמה
[ויקרא א,ב] – כלל; מן הבקר ומן הצאן – פרט ; אין בכלל אלא מה
שבפרט');
אי 'זכר' (גירסת רש"י: אי בכור זכר), יכול אפילו יצתה נקבה לפניו (דרך רחם: דהכי משמע בכור
זכר: בכור לזכרים, שלא קדמו זכר אחר - הוי 'בכור', ואף על
גב דאינו בכור ללידה ולרחמים)?
תלמוד לומר 'פטר [כל] רחם'. (איצטריך האי פרט לפרושי דלא מיקרי 'בכור' עד דהוי בכור לרחמים משום דלא
הוה ידעינן מאי משמעותא דכללא; ולא דמי לכלל ופרט: דאהני פרט למעוטי כללא, ולא
לפרושי משמעותא, כגון רישא דברייתא: 'בכור יכול אפילו נקבה? - תלמוד לומר: זכר' היינו כלל ופרט גמור דלא איצטריך לפרושי היכי דמי בכור, דהא הנקבה בכור
לכל מילי היא, אלא למעוטי דלא תימא אף הנקבות קדושות בבכורה; ודכוותה בשחיטת חולין
(דף פח:): וכסהו
בעפר קרי ליה כלל הצריך לפרט, משום דתרי גווני כסוי הוי:
כגון כפיית כלי עליו, ועוד יש כסוי בדבר המתפזר כגון עפר וכיוצא בו, לכך נאמר עפר: למעוטי כסוי דבר שלם, ולא דיינינן ליה בכלל ופרט
גמור דנמעוט נמי שחיקת אבנים והגיר והזרניך.)
אי '
פטר [כל] רחם' - יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן?
תלמוד לומר: 'בכור' (דמשמע
בכור לכל מילי בעינן, והיינו פרט הצריך לכלל: דזכר ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור: שאילו לא נאמר בכור הייתי אומר: אף על פי שאינו בכור – יקדש;
ורוב פרטות שבתורה אינן צריכין
לכללות שעמהן, כגון (ויקרא א,ב) מן
הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכתב מן
הבהמה, וכי יתן איש אל רעהו חמור
או שור או שה (שמות כב,ט)
אינן צריכין לוכל בהמה, אלא שבא להיות מוסיף על
הפרט;
כלל הצריך לפרט = שאין אתה יכול להבין מהו אומר עד שיבוא הפרט לפרשו, כגון בכור = זכר;
'יכול אפילו יצתה נקבה לפניו?': דבכור שהוא כלל, לא ידענא בכור למאי קאמר: אי
לזכרים - אף על גב דלא לרחמים, כגון האי? אי לרחמים ולא לזכרים - כגון זכר שיצא
פטר רחם אחר יוצא דופן? אי נמי עד דהוי בכור לרחמים ולולדות?)
אמר ליה רב שרביא לאביי: רישא לא קנסיב לה תלמודא 'בכור' (מציעתא קרי 'רישא', דקתני 'יכול אפילו יצתה נקבה לפניו? - תלמוד לומר: פטר רחם'; מדלא נסיב לה תלמודא 'תלמוד
לומר: בכור' דמשמע בכור לכל מילי -
אלמא לא מישתמע ליה ד'בכור' - לכל מילי משמע, ולהכי לא נסביה: דלא מימעוט האי
מיניה: דכיון דלא יצא זכר לפניו – 'בכור' קרינא, דבכור לזכרים הוא!), אלמא בכור
לדבר אחד הוי בכור (אלמא
סבירא ליה 'בכור' דקרא = בכור לדבר אחד הוא הוי משמע); סיפא קנסיב לה תלמודא 'בכור', אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור (אלמא בכור דכתב בקרא - לכל מילי משמע: דבכור לדבר אחד כגון האי: דהוי בכור
לרחמים אלא דלא הוי בכור
לוולדות לא הוי 'בכור')!?
אמר ליה: לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור (כלומר 'בכור' דקרא - לכל מילי משמע), ורישא (והאי דלא נסיב תלמודא בכור ברישא [אלא
תירצה פטר
רחם]
-) הכי קאמר: אי 'זכר', יכול אפילו יוצא דופן? - תלמוד לומר:
'פטר רחם' (דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי, דהא 'בכור' - לכל דבר הוא, דהא לא קדמו אחר בעולם; להכי נקט
פטר רחם וממילא אימעיט נמי יצתה
נקבה לפניו מפטר רחם).
רבינא אמר: לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור (כלומר: בכור דקרא - אפילו לדבר אחד משמע), וסיפא (דנסיב תלמודא בכור
למעוטי יצא אחר יוצא דופן - לא ממשמעות דקרא נפקא, דקרא משמע בכור לדבר אחד, אלא
מריבויא דקרא:) הכי קאמר: אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש (והוא יצא דרך רחם), 'בכור' דכתב רחמנא (דמשמע שיהא בכור במקצת) למה לי (לכתוב 'פטר רחם זכר תקדיש' ולישתוק!)?
(בכורות יט,ב)
אי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו (דרך
רחם) – מ'פטר רחם'
נפקא! אלא שמע מינה 'בכור' -
למעוטי היכא דיוצא אחר יוצא דופן.
(בין
אביי לרבינא ליכא מידי, אלא במשמעותיה דקרא פליגי.)
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אי סלקא דעתך בכור לדבר אחד הוי בכור (בכור ויוצא אחר יוצא דופן - לא ממשמעותא אימעיט, אלא
מריבויא) תינח היכא דיצא זכר (תחלה) יוצא דופן
וזכר (והדר נפק זכר אחרינא) דרך רחם,
דלא קדוש, דאימעוט לידה מ'בכור' (דההוא
אימעיט מריבויא דקרא): דבכור לרחמים איכא בכור לזכרים ליכא (דמסתברא דקרא אתא למעוטי דהא בכור לרחמים הוא
דאיכא, בכור לזכרים וללידה - ליכא); אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר (והדר נפק זכר) דרך רחם – ליקדש, דהא איכא בכור לזכרים
ובכור לרחם (וכיון דמריבויא דקרא לא מצית
למעוטי אלא חד, ומסתברא דיוצא אחר יוצא דופן זכר קממעט, ולא יוצא אחר יוצא דופן
נקבה, ואמאי קתני בברייתא סתם 'אפילו יוצא אחר יוצא דופן', ולא פליג בין זכר לנקבה)!
אלא מחוורתא כדאביי (דמשמעותיה
הוי בכור לכל מילי; משום הכי מימעיט כולהו).
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו
בכורות פרק שלישי הלוקח בהמה יט,ב
משנה:
הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם ביכרה אם לא
ביכרה:
רבי ישמעאל אומר: עז בת שנתה (שילדה
בתוך שנתה) ודאי (אותו הולד) לכהן (דקודם לכן לא ילדה), מכאן ואילך ספק (ירעה, ויאכל במומו לבעלים);
רחל בת שתים ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק;
פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק (ספק של פטר חמור מפריש טלה, והוא לעצמו).
אמר לו רבי עקיבא: אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת – כדבריך,
אלא אמרו 'סימן הוולד בבהמה דקה - טינוף (מפרש בגמרא: שמא טנפה בתוך שנתה
דהוי סימן ולד, ונפטרה מן הבכורה; הלכך אפילו עז בת שנתה - ספק היא)
ובגסה – שיליא, ובאשה - שפיר (עור שיש בו צורת הולד)
ושיליא'; זה הכלל: כל שידוע שביכרה - אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה - הרי זה
לכהן, ואם ספק - יאכל במומו לבעלים.
גמרא:
מיכן ואילך אמאי ספק? הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות
מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו, והא ודאי מילד אוליד? לימא רבי ישמעאל כרבי מאיר
סבירא ליה, דחייש למיעוטא (כדקתני לקמן 'קטן וקטנה')?
אפילו תימא רבנן; כי אזלי בתר רובא - ברובא דאיתיה קמן,
כגון תשע חנויות (כולן מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת
בשר נבילה, ונמצאת חתיכת בשר לשם בקרקע – כשרה: דכל דפריש - מרובא פריש, והיינו
'רובא דאיתיה קמן': שהרי החנויות לפנינו) וסנהדרין (כגון
שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין - זכאי), אבל רובא דליתיה קמן (כגון הכא דאמרת הלך אחר רוב בהמות שבכל העולם) - לא אזלי
רבנן בתר רובא.
והא קטן וקטנה, דרובא דליתיה קמן, וקאזלי רבנן בתר רובא –
דתניא: 'קטן
וקטנה לא חולצין ולא מייבמין - דברי רבי מאיר;
אמרו לו: יפה
אמרת שאין חולצין: 'איש' כתוב בפרשה [דברים
כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה
אל הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי],
ומקשינן אשה לאיש; מה טעם אין מייבמין?
אמר להם: קטן
- שמא ימצא סריס; קטנה - שמא תמצא איילוננית, ונמצאו פוגעין בערוה (דכיון דאינה ראויה להוליד - לא קרינן בהו והיה
הבכור אשר תלד [דברים כה,ו]
ופקעה מהן תורת ייבום, וקיימו באיסור אשת אח)';
ורבנן? - זיל בתר רוב קטנים [בעלמא],
ורוב קטנים לאו סריסים נינהו, זיל בתר רוב קטנות, ורוב קטנות לאו איילונית נינהו [ומכאן שרבנן הולכים אחרי רובא דליתא קמן];
אלא אמר רבא:
(בכורות כ,א)
מחוורתא רבי ישמעאל - כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש
למיעוטא.
רבינא אמר: אפילו תימא רבנן: כי אזלי רבנן בתר רובא -
ברובא דלא תלי במעשה, אבל רובא דתלי במעשה (כגון עיבור הבהמה, דתלי בהרבעה,
ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר, הילכך ספק) – לא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .