דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף יז
(בכורות טז,ב)
העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן - ולדי ולדות פטורים:
אמר רב הונא: ולדות (וולדן
של צאן ברזל) פטורין, וולדי ולדותיהן חייבין (כדפרישית גבי מתניתין, וארישא קאי); ורב יהודה אמר: ולדי ולדות נמי
פטורין, וולדי ולדי ולדות חייבין (ודור
רביעי לצאן ברזל אינו נותן לכהן, אלא דור חמישי; ולקמן פריך ליה ממתניתין).
תנן 'העמיד ולדות תחת אמותיהן - ולדי ולדות פטורין' טעמא דהעמיד (שהחזיק כחו של עובד כוכבים), הא לא העמיד – לא (הא לא העמיד לא מיפטרי ולדי ולדות של צאן ברזל)! תיובתא
דרב יהודה!
אמר לך רב יהודה: הוא הדין אף על גב דלא העמיד, והא קא משמע לן: אפילו העמיד
נמי, דאורחיה דעובד כוכבים למיתפס בנה, והוי כמי דלא העמיד: ולדי ולדות פטורין
וולדי ולדי ולדות חייבין. (כלומר:
סלקא דעתך אמינא 'כיון שחוזר כח עובד כוכבים בולדות, אימא יהיו פטורין לעולם' - קא
משמע לן אפילו הכי ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן ברזל – פטורין, וולדי
ולדות של ולדות – חייבין, כאילו לא העמיד.)
תנן (וקסלקא דעתא דארישא קאי): 'רבן
שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין שאחריותן לעובד כוכבים';
בשלמא לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא לדרי (למיפטר
דרי: דשתי דורות לצאן ברזל פוטר תנא קמא) -
(בכורות יז,א)
היינו דאמר ליה רבן שמעון בן גמליאל '(את
אמרת שתי דורות למטה מצאן ברזל ותו לא, ואנא אמינא) אפילו עד עשרה דורות (נמי) פטורין (והוא הדין טפי מעשרה, אלא כי האי מנינא נקט בכמה דוכתי, וקרא נמי נקיט להו
דכתיב (דברים כג,ג,ד) גם
דור עשירי - והן אסורין לעולם)' (אצטריך למיתני הכי, דאם הוי תני אפילו ולדי ולדי ולדות פטורין הוה אמינא:
'הני הוא דפטר רבן שמעון בן גמליאל טפי מהני' לא כי היכי דשמעינן ליה לתנא קמא
דפטר ולדי ולדות אף על גב דלא מבהמותיו של עובד כוכבים ממש נולדו, ומחייב בולדי
ולדי ולדות לתת ולדן לכהן - הכי נמי לרבן שמעון בן גמליאל אף על גב דפטר בולד ולדי
ולדות, בחד דרא טפי מחייב); אלא לרב הונא, דאמר לא נחית תנא קמא
לדרי (דלא פטר אלא ולדות של צאן ברזל
הואיל ויצאו מבהמותיו ממש של עובד כוכבים) - מאי 'אפילו עד עשרה דורות' (למה ליה לרבן שמעון בן גמליאל למימר 'עד עשרה דורות'?
לימא 'אפילו ולדי ולדות פטורין', ושמעינן מינה כי היכי דפטר ולדי ולדות אף על גב
דלא מבהמותיו של עובד כוכבים ממש יצאו - הוא הדין נמי עד עשרה דורות)?
אמר לך רב הונא: רבן שמעון בן גמליאל – א'העמיד' (שהעמיד ולדות תחת אמותיהן) קאי, דנחית לדרי (דנחת תנא קמא למיפטר דרי).
תא שמע: 'המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים - ולדות פטורין, וולדי ולדות -
לא' תיובתא דרב יהודה!?
אמר לך רב יהודה: אימא 'הן וולדותיהן'.
איכא דאמרי 'הן וולדותיהן פטורין' - תיובתא דרב הונא!
אמר לך רב הונא: אימא 'הן = וולדות – פטור (כלומר: הן הולדות עצמן, ולא תימא וולדותיהן), וולדי ולדות - חייב'.
רחל שילדה מין עז [ועז
שילדה מין רחל - פטורה מן הבכורה; ואם יש בו מקצת סימנין – חייב]:
אתא רב אושעיא מנהרדעא, ואייתי מתניתא בידיה: 'רחל בת עז ועז בת רחל: רבי
מאיר מחייב, וחכמים פוטרין'. אמר ליה רב הושעיא לרבה: כי עיילת לקמיה דרב
הונא, בעי מיניה: רבי מאיר מיחייב למאי? אילימא לבכורה, ולית ליה לרבי מאיר (במדבר
יח,יז) 'אך בכור שור [או בכור כשב או
בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] - עד שיהא הוא שור ובכורו שור'? - אלא לראשית הגז? ולית ליה
הא דתנא דבי רבי ישמעאל 'כבשים שצמרן קשה - פטורין מראשית הגז, שנאמר (איוב
לא,כ) [אם לא ברכוני חלצו] ומגז כבשי יתחמם (אלמא
בת חימום קרי 'גז' דלא בת חימום לא קרי 'גז'; והך עז בת רחל - צמרה קשה: דצמר עזים
קשה הוא)?
אמר ליה: ניחזי אנן הכא במאי עסקינן: ברחל שילדה מין עז ואביו תייש, ובחוששין
לזרע האב לענין אותו ואת בנו קמיפלגי (אם
שוחט האב והבן ביום אחד): דרבי מאיר סבר חוששין לזרע האב (והילכך רבי מאיר מחייב אם שחטו ובתו - הואיל וזה דומה
לו), ורבנן סברי אין חוששין לזרע האב (בעז בת עז ושחט אותה ואת אביה ביום אחד)? - אי הכי, ליפלגו בחוששין
לזרע האב בעלמא, בפלוגתא דחנניה ורבנן (בשחיטת
חולין בפרק 'אותו ואת בנו' (דף עח:),
דחנניה מחייב וחכמים פוטרין)!? אלא לעולם לבכורה, והכא במאי
עסקינן?: ברחל בת רחל בת עז (וגבי
עז בת רחל - עז בת עז בת רחל מיירי): מר סבר זיל בתר אימיה, והאי - לאו
'נדמה' הוא, ומר סבר 'זיל בתר אימיה דאימיה, והאי – 'נדמה' הוא!
ואיבעית אימא: ברחל בת עז בת רחל (וחדא
קתני: ברחל בת עז, ואותה עז היתה בת רחל): מר סבר (רבי מאיר מחייב ליתנן לכהן ד)חזרה שייות למקומן (ולא 'נדמה' הוא, והך רחל בת עז - לאו רחל ממש: דהא
נקבה לא קדשה בבכורה, אלא 'מין רחל' קאמר), ומר סבר לא חזרה שייות למקומן.
רב אשי אמר: כגון שיש בו מקצת סימנין, ומאן 'חכמים'? - רבי שמעון, דאמר: עד
שיהא ראשו ורובו דומה לאמו.
אמר רבי יוחנן: (אף
על גב דלענין בכורה סבר חזרה שיות למקומה) מודה רבי מאיר בשעיר של ראש חדש דבעינן
בן שעירה (שיהא ממשפחת עזים מששת ימי בראשית); מאי טעמא?
אמר קרא [במדבר כח,טו:
ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עלת התמיד יעשה ונסכו]: 'אחד' - המיוחד ובא מששת ימי בראשית. (האי דנקט 'שעיר ראש חדש' - הוא הדין לשעירי רגלים,
דכתיב בהן אחד, אלא קמא דכולהו נקט.)
והא - מהכא נפקא? מהתם נפקא: (ויקרא כב,כז) [שור
או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה
לה'] ''שור או כשב' - פרט לכלאים; 'או עז' - פרט לנדמה'?
צריכא, דאי מהתם - הוה אמינא הני מילי היכא דלא נחת לדרי (כלומר: דאינו נדמה לעז אֵם אִמו, אלא לאמו גופיה - הוי
'נדמה' דאינו דומה לאמו), אבל היכא דנחת (דלגבי אמו לא הוי 'נדמה', דדמי לאמו, אלא לגבי אֵם אִמו הוי נדמה) - אימא לא (- קא משמע לן אחד
דבעינן מיוחד מששת ימי בראשית)? ואי מהכא (דאי כתב אחד
ולא כתב או עז) - הוה אמינא הני מילי (דנדמה פסול) לגבי קרבן חובה (כגון שעיר מוסף דראש חדש, דחובה הוא), אבל נדבה לא (אבל לקרבן נדבה ליתכשר)? – צריכא.
אמר רבי אחא בר יעקב: הכל מודים דאין לוקין על צמרו (של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו) משום כלאים, שנאמר (דברים
כב,יא) לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו]: מה פשתן שלא נשתנה - אף צמר שלא נשתנה.
אמר רב פפא: הכל מודים שצמרו פסול לתכלת, שנאמר (דברים
כב,יא) לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] (דברים כב,יב) גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר
תכסה בה]: מה פשתן
שלא נשתנה - אף צמר שלא נשתנה.
אמר רב נחמן בר יצחק: הכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים, שנאמר (ויקרא
יג,מז) [והבגד כי יהיה בו נגע צרעת] בבגד צמר או בבגד פשתים: מה פשתים שלא נשתנה - אף צמר שלא
נשתנה.
אמר רב אשי: אף אנו נאמר: הדלה הגפן על גבי תאינה - יינו פסול לנסכים; מאי
טעמא? (ויקרא כג,לז) [אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם
מקראי קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה] זבח ונסכים [דבר יום ביומו]: מה זבח שלא נשתנה (דהא 'נדמה' פסול לקרבן) - אף נסכים שלא נשתנו.
מתקיף לה רבינא: (אלא
מעתה משום דהדלה על גבי תאינה חשבת ליה שינוי) הדלה פשתן על גבי היגא הכי נמי
דלישתני? אם כן לא מצית אמרת 'מה פשתן שלא נשתנה', דהא פשתן נמי משתני!?
אמר ליה: זה (יין
של אותו גפן) נשתנה ריחו, וזה לא נשתנה ריחו.
משנה:
רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת: רבי יוסי הגלילי אומר:
שניהן לכהן, שנאמר [שמות יג,יב: והעברת כל פטר רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה
לך] הזכרים
לה' (הזכרים משמע שנים);
וחכמים אומרים: אי אפשר לצמצם (שיצאו
שני ראשיהן כאחד, אלא האחד יצא תחלה ולא ידעינן הי ניהו), אלא אחד לו ואחד לכהן;
רבי טרפון אומר (מפרש
וקאמר): הכהן בורר לו את היפה (מפרש
בגמרא טעמא);
רבי עקיבא אומר: משמנין ביניהן (מפרש
בגמרא דכהן נוטל כחוש), והשני (שנשאר לישראל) ירעה עד שיסתאב. (ואחר כך יאכל: דספק בכור הוא, הילכך אינו נשחט תמים; ובאותו של כהן לא
אצטריך למימר, דודאי אינו נשחט עד שיהא בו מום, דבזמן הזה מיירי)
(בכורות יז,ב)
המשך המשנה
וחייב במתנות (כשישחטנו
- יתן לכהן את הזרוע והלחיים, וסתם משנה היא זו);
(אי
נמי בזמן הבית מיירי, ודכהן לא חזי להקרבה דספק בכור הוא, ואיכא למיחש משום חולין
בעזרה, לפיכך דכהן נמי יאכל במומו; והאי דנקט 'של ישראל ירעה עד שיסתאב' - משום
דבעי למימר 'וחייב במתנות' גבי ישראל, דאילו כהן פטור מן המתנות לגמרי, כדמפרש
בשחיטת חולין בפרק 'הזרוע והלחיים' (דף קלב.);
הילכך תנא כולה מתניתין בישראל, מיהו דכהן נמי ירעה עד שיסתאב ויאכלנו במומו.)
ורבי יוסי פוטר. (מפרש
בגמרא.)
מת אחד מהן: רבי טרפון אומר: יחלוקו; (דחזר
בו רבי טרפון ממאי דאמר לעיל, כדמפרש בגמרא, דסבירא ליה דאפילו כשהן חיין מעלין את
היפה בדמים וחולקים את הדמים, דלשניהם יש חלק בשניהם; הלכך מת אחד מהן - יחלוקו את
החי;)
רבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה.
זכר ונקבה - אין כאן לכהן כלום (דשמא
נקבה יצאה תחלה, והמוציא מחבירו עליו הראיה). (והכא אפילו רבי טרפון מודה, דהתם הוא דפליג: משום דוודאי חד מינייהו לכהן,
הלכך יפה כחו לחלוק בשוה; אבל הכא - הורע כחו, דשמא לא שייכא בכורה כלל; ומיהו
ירעה עד שיסתאב ואחר כך יאכלנו, דספק הוא.)
גמרא:
אמרי דבי רבי ינאי: לרבי יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם בידי שמים (כגון הך לידה, ואף על גב דאין מקפידין בכך), וכל שכן
בידי אדם (דמתכוונין לצמצם שום מדה או שום
דבר, דוודאי אפשר לצמצם), ורבנן בידי שמים אי אפשר לצמצם, בידי
אדם (שמתכוונין ומודדין כדי לצמצם) מאי (אפשר לצמצם או לא)?
תא שמע: 'חוט של סיקרא חוגרו (למזבח) באמצע (באמצע גובהו הוא) להבדיל בין דמים העליונים ובין דמים
התחתונים' ואי
אמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם, זימנין דקא יהיב עליונים (הראוים להנתן למעלה מאמצעיתו) למטה (דשמא לא צמצמו יפה ועשו את החוט למטה מאמצעיתו הרבה, וכי נותנין דמים
עליונים למעלה מן החוט מעט - איכא למימר למטה מאמצעיתו הוא), ותחתונים למעלה (דשמא למעלה מאמצעיתו נתנו את החוט)!?
דמרווח בה פורתא. (לעולם
אי אפשר לצמצם, והכא - כגון שעשו את החוט רחב: מאחר שמדדו והתחילוהו באמצע -
הרחיבוהו למטה ולמעלה, דממה נפשך למטה דידיה הוי תחתונו של מזבח, ולמעלה דידיה הוי
עליונו, בלא שום ספיקא!)
תא שמע ממדת כלים ממדת מזבח (דאמר
רחמנא (שמות כה,כג) ועשית שלחן [עצי שטים אמתים ארכו ואמה
רחבו ואמה וחצי קמתו], אלמא צמצמו יפה ועשאוהו באמותיו
מצומצמות)?
שאני התם, דרחמנא אמר: עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה (ולעולם לא צמצמו יפה)!
(דברי הימים א כח,יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל [כל מלאכות התבנית]? (כל
מלאכת התבנית - דוד אמרו לפסוק זה, ולא גרסינן ליה הכא.)
[פירוש אפשרי: דרחמנא אמר
עביד! ומקשה הגמרא: הכל בכתב מאת ה' – ואתה אומר שלא צמצמו?]
אמר רב קטינא: תא שמע: '(תנור
שנטמא ו)חלקו לשנים והן שוין שניהן טמאים לפי שאי אפשר לצמצם' (ובכל חד וחד איכא למימר 'הכא איכא רובא', וקיימא לן 'תנור שיריו ברובו' [בהעור
והרוטב (חולין דף קכד.)])!
אמר רב כהנא: שאני כלי חרס, הואיל ויש בו גומות (שאינו נחלק בשוה, אלא כששוברין אותו - חתיכות בולטות בו, ועושה בזה גומא, וכן במקומות הרבה, והילכך אי אפשר
לשער אותן בליטות).
תא שמע [סוטה פ"ט מ"ב]: 'נמצא (חלל) מכוון בין שתי עיירות (שאין זו קרובה לו יותר מזו כלום) - שתיהן מביאות שתי עגלות, דברי רבי
אליעזר'; מאי
טעמא? לאו משום דקסבר בידי אדם אפשר לצמצם (ולמדוד
יפה; כיוונו שתיהן קרובות זו כזו), ו'קרובה' (וקסבר קרובה דכתב בקרא (דברים
כא,ג) הקרובה
אל החלל) - ואפילו קרובות (אפילו
קרובות משמע: שאם יש שתים קרובות לו בשוה - שתיהן עורפות; דאי אי אפשר לצמצם, אלא
ודאי אחת קרובה מחברתה - אמאי מביאות שתי עגלות? יביאו אחת בשותפות, כדאמרינן
לקמן, ויַתנו ויאמרו בני האחת: אם אתם קרובים ממנו - יהא חלקנו מחול לכם, ותכפר
עליכם, ואם אנחנו קרובים מכם - חלקכם יהא שלנו, ותכפר עלינו')?
לא, רבי אליעזר
(בכורות יח,א)
סבר לה כרבי יוסי הגלילי, דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכל שכן בידי אדם. (וקא מיבעיא לן - לרבנן.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .