דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף טז
(בכורות טו,ב)
תניא כוותיה דרב ששת: 'קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו - חייבין בבכורה
ובמתנות; בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן אינו סופג את הארבעים (ואף על גב דאסירי בגיזה קודם פדייה - לא לקי עליה, דכי
כתיב [לא תעבד בבכור שורך ו]לא
תגוז [בכור צאנך] [דברים
טו,יט] - אקדשים גמורין כתיב; ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה
מן ההקדש); בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה (דטוב מעיקרו בעינן, כדפרישית לעיל); ולפני
פדיונן מועלין בהן (דהא
נהנה מן ההקדש דלא גרעי מקדשי בדק הבית), ולאחר פדיונן אין מועלין בהן;
וולדותיהן חול (אפילו
נתעברו קודם פדיונן ונולדו אחר פדיונן), ונפדין תמימים (אם נתעברו וילדו קודם פדיונן) ומתפיסן לכל זבח שירצה; כללו
של דבר: הרי הן כחולין לכל דבריהם: אין לך בהם אלא מצות עלוי בלבד (שמעלין אותן בדמים); אבל קדם הקדישן את מומן או
מום עובר להקדישן, ולאחר מכאן נולד מום קבוע, ונפדו - פטורין מן הבכורה ומן
המתנות; בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן סופג את הארבעים, ובין
לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה (ולקמן קאמר דתמורה שלאחר פדיונן מתה); לפני פדיונן מועלין בהן,
ולאחר פדיונן אין מועלין בהן (דאיתקיש
לצבי ואיל; אבל לענין גיזה – לא, דכתיב [דברים
יב,טו] 'תזבח - ולא גיזה'), וולדותיהן קודש (אם נתעברו קודם פדיונן), ואין ניפדין תמימין, ואין
מתפיסן לכל זבח שירצה (והיינו
דרב ששת); כללו של דבר: הרי הן כהקדש לכל דבריהם, ואין
לך בהן אלא היתר אכילה בלבד.'
כללו של דבר דרישא [הרי הן כחולין לכל דבריהם: אין לך
בהם אלא מצות עלוי בלבד] - לאתויי שוחטן בחוץ, דפטור; כללו של דבר דסיפא [הרי הן כהקדש לכל דבריהם, ואין לך בהן אלא היתר אכילה
בלבד] -
(בכורות טז,א)
לאתויי חלבו (דאסור). (ולאתויי שוחטו בחוץ דחייב לא אמרינן, משום דאם כן
איבעי לן למימר בדוקין שבעין; ועוד סיפא קתני לקמן 'השוחטן בחוץ פטור'; וכללא
דרישא לא אצטריך לאיתויי חלבו דשרי, דהשתא ולדן דכגופן דמי: דעובר ירך אמו הוא –
שרי, כל שכן חלבו, דמיא בעלמא הוא!)
אמר מר 'אין נפדין תמימין ואין מתפיסן לכל זבח שירצה': 'תמימים'
- הוא דלא מיפרקי, הא בעלי מומין מיפרקי <(אותם
שנתעברו קודם פדיון ונולדו לאחר פדיון, וכגון שתפסן לשום זבח, דאלימא קדושתייהו
למיתפס פדיונן); (וכשהוא
מתפיסן לשם זבח -) 'לכל שירצה' - הוא דאין מתפיסן,
הא לאותו זבח מתפיסן; היכי משכחת לה (פירושא
הוא, כלומר: היכי משכחת תירוצא דמילתא דמשמע בעלי מומין נפדין, ולשם זבח אחר לא
יתפיסם? אלא היכי עביד)? - דמתפיסן לאותו זבח;
'ונפדין במומן' (כשיפול
בהן מום) - נימא תיהוי תיובתא דרב הונא (דאמר לעיל 'כונסן לכיפה והן מתים')?
אמר לך רב הונא: הוא הדין דאפילו בעלי מומין אין נפדין, ואיידי דתנא רישא 'נפדין
תמימים' (דחידוש הוא דאפילו תמימים נפדים) - תנא נמי
סיפא 'אין נפדין תמימים', ואיידי דתנא רישא 'לכל זבח שירצה' תנא נמי
סיפא 'לכל זבח שירצה'.
'והשוחטן בחוץ פטור' ([ממסקנת הגמרא מ]סיפא דברייתא לעיל היא [הרי הן כחולין לכל דבריהם],
ואקדשים שקדם הקדשן את מומן קאי, ואפילו הכי פטור: דאין חייבין על שחיטת חוץ אלא
על המתקבל בפנים, כדתנן בזבחים בפרק 'פרת חטאת' (דף קיב.) 'בעלי מומין, בין קבועין בין עוברין, שהקריבן בחוץ – פטור' ומפיק טעמא
מהאי קרא [ויקרא יז,ד] ואל
פתח אהל מועד לא הביאו - הא כל שאינו ראוי לבא אל פתח
אהל מועד - אין חייבין עליו):
רב הונא מתני 'חייב' (כדקתני
מתניתין [דף
יד,א]), ומוקים לה בדוקין שבעין (דמתקבל בפנים הוא), ואליבא דרבי עקיבא, דאמר 'אם עלו לא
ירדו'. (ואליבא דרבי עקיבא דאמר בשחיטת
קדשים בפרק 'המזבח מקדש' (דף פד.) 'אם עלו לא ירדו'; דוקין =
טולא, כגון (ישעיהו מ,כב) הנוטה
כדוק שמים, ולהכי לא ירדו: דאין מומן ניכר כל כך; הכי תנן
בזבחים בפרק 'המזבח מקדש הראוי לו' (דף פד.);
'רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין' כלומר דאם עלו - לא ירדו, ואמר רבי יוחנן
בגמרא: לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין, הואיל וכשירין בעופות - והוא שקדם
הקדישן את מומן;
לישנא אחרינא בדוקין - שיש
לו מום בעפעפים, ולהכי קרי לעפעפים 'דוק' על העין, כרקיע, דהכי אמרינן בספרֵי
אגודות: 'העין דומה לעולם קטן, העפעפים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ, והלבן שמקיף
את העין כנגד ים אוקיינוס שסובב את העולם, והשחור שבו שהוא עגול - דומה לגלגל
חמה'.)
[קדשים
שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו...] בין לפני פדיונו בין לאחר פדיונו
עושה תמורה:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ותמורתו לאחר פדיונו – מתה; מאי טעמא? - היכי
ליעביד?: ליקרביה? - מכח קדושה דחויה קאתיא (שכבר נפדו); ליפרקה? - לא אלימא למיתפס פדיונה,
הלכך מתה.
מתקיף לה רב עמרם: ותיתכיל במומה לבעלים? וכי מה בין זו לתמורת בכור ומעשר, דתנן
[תמורה פ"ג מ"ה]: 'תמורת בכור ומעשר, הן, וולדן,
וולד ולדן עד סוף כל העולם - הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים (ימתינו עד שיוממו, ויאכלו לבעלים כבכור ומעשר שאין
נפדין אלא נאכלין במומן)' (אלמא כיון דלא מצי קרבי - כדאמר במסכת תמורה (דף ה:,
ע"ש) 'אך בכור שור וגו' [לא תפדה] [במדבר
יח,יז] - הן קריבין ואין תמורתן קריבין, נאכלין במומן
לבעלים' - הכי נמי ליעבד הכי)?
אמר ליה אביי: זה שם אמו עליו וזה שם אמו עליו: זה 'שם אמו' עליו: 'תמורת
בכור ומעשר' מיקריא: מה בכור ומעשר במומן מיתאכלן לבעלים - אף תמורתן מיתאכלא; וזה
'שם אמו' עליו: 'תמורת קדשים' מיקריא: מה קדשים לא מיתכלי אלא בפדיון - אף תמורתן
נמי לא מיתכלי אלא בפדיון, והא - לא אלימא למיתפס פדיונה (הילכך מתה).
תניא כוותיה דרב נחמן: 'מנין לתמורת פסולי המוקדשין (כגון: דלאחר שנפדו הקדשים - התפיסן בתמורה) שמתה (דלא מצו למיקרב)? תלמוד לומר: (ויקרא
יא,ד) [אך את זה לא תאכלו] ממעלי הגרה [וממפריסי הפרסה
את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס] טמא [הוא
לכם] (דסיפיה דקרא כתיב טמא
הוא לכם, ודרשינן הכי: יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור
באכילה, ואיזו זו? - תמורת פסולי המוקדשין).
האי מיבעי ליה לחמש חטאות מתות (מפרש
בתמורה (דף כא:))!?
ההוא – 'ממפריסי
הפרסה... טמא'
נפקא.
תניא נמי הכי: 'מנין לחמש חטאות מתות? תלמוד לומר 'ממפריסי הפרסה... טמא'. [השווה
ספרא שמיני פרשתא ב פרק ד משנה א]
חמש חטאות מתות? הילכתא גמירי לה!?
אלא כי אתא קרא - לתמורת אשם (שתהא
רועה: דאשם לא קרב נדבה, הלכך תמורתו לא קרבה; והא טמא דקרא - הכי קאמר: הניחוהו עד שיהא טמא, כלומר: שיפול בו מום).
תמורת אשם נמי הילכתא היא: 'כל שבחטאת מתה (ותמורת חטאת היינו אחת מחמש חטאות מתות) - באשם רועה'!?
אלא לעולם חמש חטאות מתות, ואצטריך קרא ואצטריך הילכתא: דאי מקרא, הוה אמינא
'לרעייה' - קא משמע לן הילכתא למיתה; ואי מהילכתא, הוה אמינא 'היכא דעבד איקרי,
ואכל מהני חמש חטאות איסורא איכא, לאו ליכא (דאין עובר בלאו)' - קמשמע לן דאיכא לאו (לא תאכלו ממעלי הגרה).
ואיבעית אימא: (להכי
אתא ממפריסי הפרסה,
דמשתעי בחטאות המתות:) לאקושי דבר הבא ממעלי גרה (תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן, דנפקא ממעלי הגרה) לדבר הבא ממפריסי הפרסה (חטאות המתות): מה להלן במיתה - אף כאן במיתה. [השווה
ספרא שמיני פרשתא ב פרק ד משנה א]
משנה:
המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים (ששם
לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין, ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים - בין מתו
בין הוזלו, ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהיו ביניהם) -
(בכורות טז,ב)
המשך המשנה
ולדותיהן פטורין (ולדותיהן
של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו - יפטרו מן הבכורה; וטעמא מפרש בגמרא: דכיון דאי
לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס בהמה, ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות - אישתכח
דשייכא יד עובד כוכבים באִמן), ולדי ולדותיהן (של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות בכורות) חייבין (ינתנו לכהן; דהיינו רביעית לצאן ברזל ינתן לכהן);
העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן (שפתח
לו פתח לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות, ואמר לו 'אם ימותו הבהמות - תטול הולדות
המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו', השתא אלימא יד עובד
כוכבים טפי ושייכי בדור אחד טפי משל ראשון): (הלכך) ולדי ולדות (ולדות
של אותן ולדות שהן ולדי ולדות של צאן הברז) פטורין (דשייכא בהו יד עובד כוכבים, וכשיהא להם בכור לא ינתן לכהן), וולדי
וולדי וולדות (ולדי ולדות של ילדים שיבכרו דהיינו
חמישי לצאן ברזל) חייבים (יתנן לכהן).
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה פטורים, שאחריותן לעובד כוכבים (דלעולם כל מה דמשכח עובד כוכבים תפיס).
רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל - פטורה מן הבכורה; ואם יש בו מקצת
סימנין – חייב.
גמרא:
למימרא דכיון דלא נקט מרא (העובד
כוכבים) זוזי - ברשותא דמרא (דעובד
כוכבים) קיימא? ורמינהו [בבא מציעא פ"ה מ"ו]: 'אין מקבלין צאן ברזל
מישראל מפני שהוא רבית' (רבי
עובדיה מברטנטרה: אין מקבלין צאן ברזל. כל אחריות הנכסים על המקבל, ושם אותם עליו
במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקים השכר), אלמא ברשותא דמקבל קיימא (דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו, והאי דשקיל - נותן חצי
ולדות בשכר המתנת מעות קא שקיל להו, דאי ברשות מרה קיימי - אמאי רבית הוא? ברשותא
דמריה אשבח ולדות)!?
אמר אביי: לא קשיא: הא (מתניתין) דקביל עליה
(העובד כוכבים) אונסא וזולא, והא דלא קביל
עליה אונסא וזולא.
אמר ליה רבא: דקביל עליה אונסא וזולא 'צאן ברזל' קרית ליה (בתמיה: הא צאן ברזל לא הוי אלא במקבל עליה המקבל
אונסא, דלהכי קרית ליה 'ברזל': קשה, ואינו נפחת - כך זה הנותן לא יפחות מדמיו)? ועוד: מאי
פסקא (בתמיה, כלומר: פסקה למילתא דיש
חילוק בין צאן ברזל לצאן ברזל)? ועוד: אדתני סיפא (דהתם) 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד
כוכבים' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? - דלא קביל עליה אונסא
וזולא, אבל קביל עליה אונסא וזולא שפיר דמי'?
אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה אונסא וזולא (אלא על המקבל יהא הכל), והכא גבי בכורה (לאו משום דהוי ברשותו של עובד כוכבים) - היינו טעמא (משום דמשכון הוי גביה): דאילו אתי עובד כוכבים בעי
זוזי ולא יהיב ליה - תפיס לה לבהמה, ואי לא משכח לה לבהמה - תפיס ולדות דידה, והרי
יד עובד כוכבים באמצע, וכל יד עובד כוכבים באמצע - פטורה מן הבכורה.
העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן - ולדי ולדות פטורים:
אמר רב הונא: ולדות (וולדן
של צאן ברזל) פטורין, וולדי ולדותיהן חייבין (כדפרישית גבי מתניתין, וארישא קאי); ורב יהודה אמר: ולדי ולדות נמי
פטורין, וולדי ולדי ולדות חייבין (ודור
רביעי לצאן ברזל אינו נותן לכהן, אלא דור חמישי; ולקמן פריך ליה ממתניתין).
תנן 'העמיד ולדות תחת אמותיהן - ולדי ולדות פטורין' טעמא דהעמיד (שהחזיק כחו של עובד כוכבים), הא לא העמיד – לא (הא לא העמיד לא מיפטרי ולדי ולדות של צאן ברזל)! תיובתא
דרב יהודה!
אמר לך רב יהודה: הוא הדין אף על גב דלא העמיד, והא קא משמע לן: אפילו העמיד
נמי, דאורחיה דעובד כוכבים למיתפס בנה, והוי כמי דלא העמיד: ולדי ולדות פטורין
וולדי ולדי ולדות חייבין. (כלומר:
סלקא דעתך אמינא 'כיון שחוזר כח עובד כוכבים בולדות, אימא יהיו פטורין לעולם' - קא
משמע לן אפילו הכי ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן ברזל – פטורין, וולדי
ולדות של ולדות – חייבין, כאילו לא העמיד.)
תנן (וקסלקא דעתא דארישא קאי): 'רבן
שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין שאחריותן לעובד כוכבים';
בשלמא לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא לדרי (למיפטר
דרי: דשתי דורות לצאן ברזל פוטר תנא קמא) -
(בכורות יז,א)
היינו דאמר ליה רבן שמעון בן גמליאל '(את
אמרת שתי דורות למטה מצאן ברזל ותו לא, ואנא אמינא) אפילו עד עשרה דורות (נמי) פטורין (והוא הדין טפי מעשרה, אלא כי האי מנינא נקט בכמה דוכתי, וקרא נמי נקיט להו
דכתיב (דברים כג,ג,ד) גם דור עשירי - והן אסורין לעולם)' (אצטריך למיתני הכי, דאם הוי תני אפילו ולדי ולדי ולדות
פטורין הוה אמינא: 'הני הוא דפטר רבן שמעון בן גמליאל טפי מהני' לא כי היכי
דשמעינן ליה לתנא קמא דפטר ולדי ולדות אף על גב דלא מבהמותיו של עובד כוכבים ממש
נולדו, ומחייב בולדי ולדי ולדות לתת ולדן לכהן - הכי נמי לרבן שמעון בן גמליאל אף
על גב דפטר בולד ולדי ולדות, בחד דרא טפי מחייב); אלא לרב הונא, דאמר לא נחית
תנא קמא לדרי (דלא פטר אלא ולדות של צאן ברזל
הואיל ויצאו מבהמותיו ממש של עובד כוכבים) - מאי 'אפילו עד עשרה דורות' (למה ליה לרבן שמעון בן גמליאל למימר 'עד עשרה דורות'?
לימא 'אפילו ולדי ולדות פטורין', ושמעינן מינה כי היכי דפטר ולדי ולדות אף על גב
דלא מבהמותיו של עובד כוכבים ממש יצאו - הוא הדין נמי עד עשרה דורות)?
אמר לך רב הונא: רבן שמעון בן גמליאל – א'העמיד' (שהעמיד ולדות תחת אמותיהן) קאי, דנחית לדרי (דנחת תנא קמא למיפטר דרי).
תא שמע: 'המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים - ולדות פטורין, וולדי ולדות -
לא' תיובתא דרב יהודה!?
אמר לך רב יהודה: אימא 'הן וולדותיהן'.
איכא דאמרי 'הן וולדותיהן פטורין' - תיובתא דרב הונא!
אמר לך רב הונא: אימא 'הן = וולדות – פטור (כלומר: הן הולדות עצמן, ולא תימא וולדותיהן), וולדי ולדות - חייב'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .