דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף יא
(בכורות י,ב)
אמר מר: 'תפדה תפדה:
תפדה מיד תפדה כל שהוא'; פשיטא!?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתקש לבכור אדם דכתיב [[במדבר יח,טו: כל פטר
רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך] אך פדה תפדה את בכור
האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה] [וגם בפסוקים דלעיל: שמות
יג,יג; שמות לד,כ]: מה
בכור אדם (פדיונו) אחר שלשים (יום:
ופדויו מבן חדש תפדה [במדבר
יח,טז]),
וחמש (וחמשה סלעים בעי למיתב) - האי נמי אחר שלשים, וחמש (לאחר שלשים יום וחמשה סלעים בעי למיתב)? - קא משמע
לן: ''תפדה' מיד, 'תפדה' כל
שהוא'.
'רבי יוסי בר יהודה אומר: אין פדייה פחותה משקל';
ממה נפשך: אי מקיש לבכור אדם - חמש ליבעי, ואי לא מקיש - שקל מנא ליה?
לעולם לא מקיש אמר רבא: אמר קרא (ויקרא
כז,כה) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש [עשרים גרה יהיה השקל]: כל
ערכין שאתה מעריך [רבנו גרשום: כלומר: כל
פדיון שאתה פודה] לא יהו פחותין משקל.
ורבנן?
ההוא -
(בכורות יא,א)
בהשג יד כתיב. (האומר "ערכי עלי" ואין
לו כדי ערך, כתיב ביה (ויקרא כז,ח) על
פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן, וכתיב בתריה (ויקרא
כז,כה) וכל ערכך וגו', דאי נמי לית ליה שוה שקל - לא יעריכנו הכהן פחות משקל.)
אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים (דפדיונו
בשה כל דהו).
וכמה?
אמר רב יוסף: אפילו פטרוזא (שה
כחוש) בר
דנקא (קטן שאינו שוה אלא מעה, שהוא שתות דינר).
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא (במתניתין): 'גדול
וקטן': פשיטא (דאפילו פטרוזא, דהא 'כל שהוא'
קאמרי רבנן לעיל)!? - מהו דתימא כולי האי (בר
דנקא) -
לא, אי נמי פטרוזא לא (נהי דקטן יכול ליתן, אבל פטרוזא,
שהוא כחוש- לא) - קא משמע לן.
רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור; שדריה לקמיה דרבי
טרפון, אמר ליה: כמה בעינא למיתב לכהן?
אמר ליה: הרי אמרו 'עין יפה - בסלע, עין רעה - בשקל,
בינונית - ברגיא'.
אמר רבא: הלכתא ברגיא;
וכמה?
תלתא זוזי, רגיל הכא ורגיל הכא (פחות
מסלע ויותר משקל)
קשיא הלכתא אהלכתא (הכא
אמרת 'הלכתא ברגיא' ולעיל אמרת 'הלכתא כדברי חכמים' - דאפילו בר דנקא)?
לא קשיא: כאן בבא לימלך (מה
יתן לכהן אמרינן ליה ברגיא), כאן בעושה מעצמו (ונותן
בר דנקא - לא כייפינן ליה טפי).
אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו
שה לפדותו - פודהו בשויו.
למאן? אילימא לרבי יהודה - הא אמר (בשמעתין
לעיל (דף ט:)) 'הקפידה עליו תורה בשה'!? (ואף
על גב דתרצינן לעיל 'בשויו' לא קאמרינן, מיהו האי מקשה - מאי דסלקא דעתך מעיקרא
נקט) אלא
לרבי שמעון.
רב אחא מתני הכי; רבינא קשיא ליה (אמאי
מוקמת למימרא דריש לקיש כרבי שמעון)?: (הא
קיימא לן)
'רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה' (בעירובין, בפרק 'מי שהוציאוהו' (דף
מו:)),
וסתם לן תנא (דמתניתין) כרבי יהודה (דאסר
לפטר חמור בהנאה, דקתני 'מפריש טלה לאפקועיה לאיסוריה'), ואת אמרת (למילתך) 'הלכה כרבי שמעון'? אלא אפילו תימא רבי יהודה: לא יהא חָמור מן
ההקדש (שפודהו בכסף בשויו), ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו (שלא
יפדהו אלא בשה) אלא להקל עליו (דאם פודהו בשה - יכול לפדותו
בפטרוזא).
רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי (עשבים שלוקות) בשויו.
אמר רב שיזבי אמר רב הונא: הפודה פטר חמור של חבירו -
פדיונו פדוי.
איבעיא להו: פדיונו לפודה או דלמא פדיונו לבעלים?
אליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך: כיון דאמר 'מותר בהנאה' -
ממונא דבעלים הוא (ולא מצי לזבוני להאי פודה, ופדיונו
פדוי לבעלים, וזה הניח מעותיו על קרן הצבי); כי תיבעי אליבא דרבי יהודה, דאמר
'אסור בהנאה': להקדש מדמי ליה, ורחמנא אמר 'ונתן הכסף וקם לו'* (דכתיב ואם
המקדיש יגאל ... ןוהיה לו] [ויקרא טז,כו], משמע: כל מי שיתן הכסף
יהא ההקדש שלו)? או דלמא כיון דקני להו בביני וביני (דיכול
לפדותו בשה כל דהו, אף על גב דכוליה לא קני ליה כל זמן שלא פדאו - אפילו הכי ממונא
דידיה הוא) - לא דמי להקדש?
*[אין צירוף מילים זו נמצאת במקרא כולו וכן מציין תוספות ד"ה
'ונתן' בשבת קכח,א; אולי הכוונה במקום 'ונתן הכסף' - לדברים יד,כה: ונתתה בכסף [וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה'
אלקיך בו] [פדיון מעשר שני]; ואולי
'וקם לו'
–מהפסוק: ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף
ערכך עליו וקם לו (ויקרא כז,יט) – שהפדיון
מועיל לא רק למעשר שני.]
אמר רב נחמן: תא שמע [מכילתא
משפטים מסכת דנזיקין פרשה יג]: 'הגונב פטר חמור של חבירו - משלם
תשלומי כפל לבעלים, ואף על פי שאין לו עכשיו (כלומר:
שאף על פי שאין לו עכשיו בו רשות) - יש לו לאחר מכאן (שיפדהו)' (הלכך הוי כאילו הוא השתא דידיה);
מני? אילימא רבי שמעון, אמאי אין לו עכשיו? אלא פשיטא רבי יהודה, ואי סלקא דעתא
להקדש מדמינן ליה - (שמות כב,ו) [כי יתן איש אל רעהו כסף
או כלים לשמר] וגונב מבית האיש [אם ימצא הגנב ישלם שנים] אמר
רחמנא (ישלם שנים), ולא מבית הקדש (דאין תשלומי כפל להקדש)!?
ותו לא מידי.
אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה [וילדה שני זכרים - נותן טלה
אחד לכהן; זכר ונקבה - מפריש טלה אחד לעצמו, שנאמר (שמות
יג,כ) ופטר חמור תפדה
בשה [ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]; מן הכבשים ומן
העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום; פודה בו פעמים הרבה; נכנס לדיר
להתעשר; ואם מת - נהנין בו]:
תנו רבנן: 'כיצד אמרו 'נכנס לדיר להתעשר'? אי אתה יכול
לומר בבא ליד כהן (אם נתנו ישראל לכהן - שוב אינו
נכנס להתעשר, לא ביד כהן ולא ביד ישראל, ואפילו חזר ישראל ולקחו הימנו, או הכהן
נתנו לו -), שהרי שנינו 'הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה'! אלא
בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו (כגון
שהיה לו עשר חמורות, וילדו כולן זכר ונקבה) שמפריש עליהן עשרה שֵׂיִין (לאפקועי לאיסורייהו), ומעשרן (לשיין כשאר בהמות חולין),
והן שלו (והמעשר קרב שלמים, והוא אוכלו, כדין שאר מעשר בהמה)'.
מסייע ליה לרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'ישראל
שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים - מפריש עליהן עשרה שֵׂיִין ומעשרן, והן שלו'.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ישראל שהיו לו עשרה פטרי
חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן, ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית
אבי אמו ישראל (דאז חייבין בפדיון: דברשות ישראל נולדו) -
מפריש עליהן עשרה שֵׂיִין (לאפקועי איסורייהו)
ומעשרן והן שלו' (דמאי דמיחייב כהן המורישו לעשות
מהן - עושה זה מהן, דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שֵׂיין להפקיע קדושה שחלה
עליהן בבית ישראל ראשון, ונוטל השיין לעצמו, שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן
אחר; הכי נמי עושה ישראל זה היורשו, דדמי כמי שהורישו כהן השֵׁיין).
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'ישראל שהיו לו טבלים
ממורחין בתוך ביתו (שנגמרה מלאכתן למעשר, דמירוח - גמר
מלאכה של תבואה: כשמשוה את הכרי ומחליקו ברחת) שנפלו מבית
אבי אמו כהן, ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל - מעשרן והן שלו'. (רבותא קא משמע לן: דאף על גב דמכח ישראל קאתי - דאיכא למימר ניתבינהו השתא
לתרומה לכהן כי היכי דהוה עביד ישראל קמא - אפילו הכי, כיון דיד כהן באמצע - הוי
כאילו הפריש הכהן האמצעי מהן התרומה והוריש לישראל זה כל אחד בפני עצמו, ומעשרן,
והכל שלו, ומוכר התרומה לכהנים; והוא הדין נמי אם לא נפלו לאותו כהן מישראל:
דתבואת כהן חייבת בתרומה, אלא שאינה נותנה לכהן אחר אלא מפרישה - ואוכלה.)
וצריכא:
דאי אשמועינן קמייתא - משום דקא מפריש וקאי (כלומר: שהשֶׂה מין אחד וחמור מין אחר, ואינו מחוסר מעשה; הלכך הוי כאילו
נפלו לו מבית כהן, החמורים לעצמן והטלאים לעצמן), אבל הכא (גבי תרומה, דמחוסר הפרשה) - מתנות שלא הורמו לאו כמי
שהורמו דמיין, אימא לא (אימא כמי שלא הורמו בבית כהן
דמיין, וחזרו לאיסורם הראשון ויתנם לכהן)? ואי אשמועינן הכא - דאפשר לעשורי
מיניה וביה, דהא מנח, אבל התם - כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי, אימא לא? –
צריכא.
אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא: 'הלוקח טבלים
(בכורות יא,ב)
ממורחין מן העובד כוכבים - מעשרן והן ([אף]
התרומה עצמה) שלו (ומוכרה
לכהנים)'.
דמרחינהו מאן? אילימא דמרחינהו עובד כוכבים – 'דגנך'
אמר רחמנא [דברים יח,ד: ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן
לו] (דגנך
– דיגונך: מה שאתה ממרח חייב בתרומה), ולא דגן עובד כוכבים! אלא דמרחינהו
ישראל ברשות עובד כוכבים (שהיה ישראל אריס, וקרקע של עובד
כוכבים הוי)? - מעשרן, דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר
והן שלו, דאמר ליה: קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעיה דינא בהדיה.
תנן התם [דמאי פ"ג מ"ד]: 'המפקיד
פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ - בחזקתן למעשר ולשביעית (אם מעושרין הן - אין חוששין שמא החליפן, או בשביעית - שמא החליפן בפירות
שביעית: שיהיו צריכין להתבער בשביעית); אצל העובד כוכבים – כפירותיו (של עובד כוכבים, דודאי חלפינהו, וצריך להפריש מהן מעשר; האי תנא סבר דאין
מירוח העובד כוכבים פוטר, ופלוגתא היא במנחות בפרק 'רבי ישמעאל' (דף
סו:));
רבי שמעון אומר: דמאי (ספק חילפן ספק לא חילפן)'.
אמר רבי אלעזר: להפריש - כולי עלמא לא פליגי (דאפילו לרבי שמעון, דאמר ספק - מספק לא אכיל טבלים, שבמיתה הן, ובעי
אפרושי הכל, דדמו לדמאי דעם הארץ דמפריש), כי פליגי ליתנן לכהן: תנא קמא סבר
ודאי חלפינהו ובעי מיתננהו לכהן (לקמן פריך: הא דאמרן לעיל 'מעשרן
והן שלו'!?), ורבי שמעון סבר: דמאי (והמוציא מחבירו עליו הראיה, וישראל
מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו; והאי דמאי לא דמי לשאר דמאי: שנותן לכהן אחד
ממאה, דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה (דף מח.) משום דסבר עם הארץ: ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר, ולא לדידי,
אבל הכא - ההיא ספיקא גופא דאיכא בתרומת מעשר איכא בתרומה גדולה).
יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא (דרבי
אלעזר);
אמר ליה אביי: טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו, הא ודאי חלפינהו דכולי
עלמא בעי למיתבינהו לכהן!? והאמר רבי שמואל אמר רבי חנינא: הלוקח טבלים מן העובד
כוכבים ממורחין - מעשרן והן שלו (ואוקימנא דאמרחינהו ישראל ברשות
עובד כוכבים)? דלמא כאן בתרומה גדולה (פליגי תנא קמא ורבי שמעון) כאן
בתרומת מעשר (והן שלו)? אזכרתן מילתא דאמר רבי יהושע בן
לוי: 'מנין ללוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים שהוא פטור מתרומת מעשר? - שנאמר (במדבר
יח,כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל [את המעשר אשר
נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר]: טבלים שאתה
לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן; טבלים שאתה לוקח מן העובד
כוכבים אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן'.
ואם מת [השה] - נהנים
בו:
דמית היכא? אילימא דמית בי כהן, 'ונהנה בו' - כהן: פשיטא,
ממונא דידיה הוא!? אלא דמית בי בעלים ונהנה בו כהן - הא נמי פשיטא?!
סלקא דעתך אמינא כל כמה דלא מטא לידיה - לא זכה ביה, קא
משמע לן דמעידנא דאפרשיה - ברשותיה דכהן קאי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .