דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ט
(בכורות ח,ב)
[מאחר שהיה ברור שרבי יהושע
ניצח את חכמי אתונה] איתינהו כל חד וחד (למיעל
בספינתא: הואיל וזכינהו - היה מביאם אחד אחד בפני עצמו ומכניסו לחדר); כי
חזי שיתין ביסתרקי, אמר (סבר): כולהו
חבראי להכא אתו (כל חבירי יבואו כאן)!
אמר ליה (רבי יהושע) לספונא (רב החובל): שרי ספינתך (התר ספינתך ולך)!
בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו;
(בכורות ט,א)
כי מטי לבי בליעי (מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות
שבעולם שנופלין בו, ומביאין אותם עד תהום, ופולטות אותן; והיינו דכתיב (קהלת
א,ז) והים איננו מלא);
מלא כוזא דמיא מבי בליעי; כד אתו - אוקמינהו קמי קיסר, חזנהו דהוו מעני (מעונים ושפלים, לפי שלא היו בארצם), אמר ליה: הני לאו נינהו!
שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו - אקשו לאפי מלכא (העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם: סבורים להיות קרובים לארצם)!
אמר ליה: כל דבעית עביד בהו.
אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא (בכלי; לישנא אחרינא: בתינארא = חבית), אמר להו:
מליוה להו ואיזילו לכו!
מלו ושדו ביה קמאי קמאי, ובלע להו; מלו עד דשמיט כתפייהו (נשמטו שכמם) ובלו להו ואזול (והלכו לאבדון).
משנה:
[משנה ג] חמוֹרה
שלא ביכרה וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן (בפדיון,
דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם);
זכר ונקבה (ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא
בכור, או נקבה יצאתה תחלה - ואין כאן בכור) - מפריש טלה אחד (משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור), (והוא) לעצמו (שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו
לכהן: דכהן הוי 'מוציא מחבירו ועליו הראייה': להביא עדים שהזכר יצא תחלה, ואיסורא
ליכא: דאפילו פטר חמור גמור שפדאו בשה - אין קדושה לא בו ולא בפדיונו, כדקתני
במתניתין 'ואם מת נהנה בו', אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן,
דממונא הוא, והכא ליכא גזל: דספק הוא).
שתי חמוריו שלא ביכרו וילדו שני זכרים - נותן שני טלאים
לכהן;
זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה (דחדא
ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה) - נותן טלה אחד לכהן (בשביל הזכר: דהא איכא חד זכר ודאי בכור, ואידך, דהוי ספק: דשמא הנקבה
יצאתה תחלה - מפריש טלה, והוא לעצמו);
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות (ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה) - (הילכך) אין לכהן כלום (אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי
איסוריהן, והן לעצמו).
[משנה ד] אחת
ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים - נותן טלה אחד לכהן; זכר ונקבה - מפריש טלה
אחד לעצמו (דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה);
(ארישא קאי, כלומר: מנא לן דפדיון
פטר חמור בשה?) שנאמר (שמות יג,כ) ופטר
חמור תפדה בשה [ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]: מן
הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה (בין שה זכר בין נקבה),
גדול וקטן, תמים ובעל מום;
פודה בו פעמים הרבה (שאם
חזר כהן ונתנו לו לישראל, ויש לו פטרי חמורים - יכול לפדותן בו);
נכנס לדיר להתעשר, ואם מת - נהנין בו (מפרש בגמרא).
גמרא:
מאן תנא (דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים,
דאינו נותן לכהן אלא חד טלה)?
אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי
הגלילי - האמר (לקמן בפרק 'הלוקח עובר פרתו' (דף יז.) 'רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים: רבי יוסי הגלילי אומר: שניהם לכהן')
'אפשר לצמצם (ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות)'!
אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם, דכתיב (גבי רחל) (שמות יג,יב) [והעברת כל פטר
רחם לה’ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך] הזכרים לה' (הזכרים דמשמע שנים, אבל בפטר חמור - דלא
כתיב ביה 'הזכרים', אי נמי אפשר לצמצם - לא קדשי).
וליגמר מיניה (בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה)?
ה"א מיעט רחמנא: הזכרים (ה"א יתירה, משמע: זו ולא אחרת).
איכא דאמרי: לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי
הגלילי - האמר 'אפשר לצמצם'?
אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב הזכרים
לה'.
בשלמא לרבי ירמיה, דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי (דקמפרש טעמא דמתניתין משום דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי
'פטר רחם'), היינו דלא קתני (במתניתין) 'ויצאו שני
ראשיהן כאחד' (כי היכי דתני לקמן בפירקין (דף יז.) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי, דהא לא אפשר), אלא לאביי (דאפשר לצמצם, וטעמא משום מיעוט דהזכרים) -
ליתני 'ויצאו שני ראשיהן כאחד' (דשמעינן מינה רבותא)?
ועוד, תניא (בהדיא דאפילו בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן): 'חמורו
שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחד: רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן
לכהן שנאמר הזכרים לה'',
והא כי כתיב האי - בקדושת הגוף (בבהמה טהורה) הוא דכתיב!
אלא 'משום שנאמר הזכרים לה'' (בבכור בהמה טהורה, דשמעינן מינה דאפשר לצמצם, אמר הוא הדין לפטר חמור) -
תיובתא דאביי!
תיובתא.
(בכורות ט,ב)
ורבנן, לימא קסברי רבנן מקצת רחם (הנוגע
בבכור)
מקדיש: דאי כוליה רחם מקדיש, נהי דאי אפשר לצמצם (וראשון
לחודיה קדיש), (איכא למיפרך:) חציצה מיהא
איכא (הא קודם שיצא כולו יצא אחיו, וחצץ בינו לבין הרחם, וכתיב (שמות
יג,ב) [קדש לי כל בכור] פטר כל רחם: עד שיפטור כל הרחם)! (ולרבי יוסי ליכא למיפרך, דכיון
דתרווייהו קדשו - כחד דמו.)
אמר רב אשי [שטמ"ק]: מין במינו
אינו חוצץ (ואלו שניהם מין אחד).
זכר ונקבה מפריש טלה [אחד לעצמו]:
וכיון דלעצמו הוא, למה לי לאפרושי?
לאפקועי לאיסוריה מיניה.
אלמא כיון דלא מפקע אסור בהנאה? מתניתין מני? רבי יהודה
היא, דתניא: 'פטר חמור אסור בהנאה - דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר';
מאי טעמא דרבי יהודה?
אמר עולא: יש לך דבר שצריך פדייה ומותר (קודם פדיונו)?
ולא? והרי בכור אדם שצריך פדייה ומותר (בכור אדם מותר בהנאה למעשה ידיו קודם פדייה: דהא לא אשכחן דאסור)!
אלא 'יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה, ומותר?' (וכיון דמחמיר כולי האי: שקבע לו הכתוב פדיון בשה ולא באחר - ודאי אסור
בהנאה)!
ומי הקפידה? והא רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי (עשבים שלוקות)!
בשויו (שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן).
בשויו לא קאמר (דלא חמיר מהקדשות), כי
קאמרינן שלא בשויו, והכי קאמר: 'יש לך דבר שהקפידה עליו תורה לאפקועי לאיסוריה בשה
ומותר' (ואפילו שלא בשויו, כדקתני מתניתין 'גדול וקטן')?'
והרי מעשר [שני],
שהקפידה עליו תורה בכסף צורי (דאינו מתחלל על אסימון, כדכתיב (דברים
יד,כה) וצרת הכסף בידך),
ותנן [קידושין פ"ב מ"ח]: 'רבי
יהודה אומר: ... במזיד (שנתכוון
לחללו) – קידש
(אם קידש בו את האשה - מקודשת)' (אלמא
מותר בהנאה לרבי יהודה)?
בפטר חמור נמי מיקדשא, כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'אשה
יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה, ועולה ואוכלתו בירושלים' - הכא נמי: אשה יודעת
דפטר חמור - איסורא אית ביה, ופרקא ליה בשה, ומקדשא בהך דביני וביני (ששוה החמור יותר מן השה).
[לפיכך אין קושיא על הסברו
של עולא לדברי רבי יהודה [המתוקנים]:
'יש לך
דבר שהקפידה עליו תורה: לאפקועי לאיסוריה בשה ומותר?'.]
ורבי שמעון, מאי טעמא?
אמר עולא: יש לך דבר שפדיונו מותר (כגון
הכא: שהכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה) והוא אסור (קודם
פדיון)? (דהא פסולי המוקדשין שאסורין בהנאה קודם פדיונן, הוי פדיונן נתפס בקדושתן,
ואסור!)
ולא? והרי שביעית, דפדיונה מותר והיא אסורה! (המוכר פירות שביעית, הדמים מותרין לעולם, והפירות עצמן מתבערין בשעת
הביעור כשֶׁכָּלָה לחיה.) (וקסלקא
דעתא דהאי מקשה דפדיון שביעית מותר לעולם, ולא שמיעא ליה הא דאחרון אחרון נתפס.)
שביעית נמי פדיונה אסור, דאמר מר [דתנן שביעית
פ"ח מ"ז] 'האחרון אחרון אסור'. (במסכת
סוכה (דף מ:): לקח בפירות שביעית בשר - אלו
ואלו מתבערין בשעת הביעור; לקח בבשר יין - יצא בשר ונכנס יין; יין בשמן - יצא יין
ונכנס שמן, ואחרון נתפס בשביעית להתבער, ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו מכחו,
בכל מקום שהוא - אסור מן הביעור ואילך.)
ואיבעית אימא: רבי יהודה ורבי שמעון - בהאי קרא קמיפלגי,
דתניא: (דברים טו,יט) [כל הבכור אשר יולד בבקרך
ובצאנך הזכר תקדיש לה’ אלקיך] לא תעבד בבכור שורך [ולא תגז בכור
צאנך] - אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים; ולא
תגוז בכור צאנך - אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים (עובדי כוכבים; כגון בכור בהמה שיש בה שותפות לעובד כוכבים: אף על גב
דמחייב רבי יהודה למיתב חצי דמיו לכהן - שרי בגזה ועבודה: שאין קדושה לחצאין; אבל
פטר חמור - לא ממעט מהאי קרא, וכל כמה דלא ממעט - לא שרינן ליה: דלא גרע מבכור
בהמה טהורה), דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר (ולרבי שמעון ממעט ליה קרא): לא תעבד
בבכור שורך - אבל אתה עובד בבכור אדם; לא תגוז
בכור צאנך - אבל אתה גוזז בכור חמור.'
בשלמא לרבי שמעון, היינו דכתיב תרי קראי; אלא לרבי יהודה,
תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי? ותו: לרבי יהודה בכור אדם נמי נימא דאסיר?
אלא דכולי עלמא 'שורך'
למעוטי בכור אדם הוא דאתא; כי פליגי ב'צאנך':
דרבי יהודה לטעמיה, דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה, וכי איצטריך קרא -
למישרי בגזה ועבודה; ורבי שמעון סבר: שותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה, ולענין
גזה ועבודה לא איצטריך קרא; כי איצטריך קרא - לפטר חמור.
בשלמא לרבי יהודה (דדריש 'צאנך ולא של שותפות עובד כוכבים'), היינו דכתיב 'צאנך' (דמשמע המיוחד לך, ולא כתב 'צאן' סתמא), ו'שורך' (אף על גב דמצי למיכתב 'בבכור שור' ומימעט נמי בכור אדם מיניה) -
אטו 'צאנך' (אפילו
הכי: אטו צאנך כתב שורך);
אלא לרבי שמעון 'שורך' ו'צאנך'
למה לי (לכתוב 'שור' 'וצאן')?
קשיא.
אמר רבה: ומודה רבי שמעון [בפטר
חמור] לאחר עריפה (אם לא פדאו, וערפו כדינו) שהוא אסור (להאכילו לכלבו); מאי טעמא? גמר עריפה עריפה מעגלה ערופה. (עגלה ערופה אסורה בהנאה משום דכתיב (דברים
כא,ד) [וערפו]
שם - שם תהא קבורתה.)
אמר רבה: מנא אמינא ליה? – דתניא [תוספתא
עוקצין פ"ג מ"ז]: 'הערלה, וכלאי הכרם, ושור הנסקל (ששחטו לאחר שנגמר דינו - דלא ירדה בו טומאת נבילות), ועגלה
ערופה (ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן, דקיימא לן דהיא אוסרתה),
וציפורי מצורע (אסורין בהנאה [במסכת
קדושין (דף נז.)]), ופטר חמור (ששחטו ועדיין מפרכס: שלא ירד
לטומאת נבילה; אבל אם נגע בו שרץ - מטמא טומאת אוכלים: שאם חזר ונגע באוכלים אחרים
– מטמאים, אף על פי שמפרכס, דאמר ב'העור והרוטב' (חולין
פ"ט מ"א קיז:) 'השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים
ומפרכסת מטמא טומאת אוכלים' דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי מחשבה, הואיל ושחיטה
דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה; אי
נמי אפילו ערפו ממש, דנבילה היא, איכא למימר בהם טומאת אוכלים, כגון דאיכא פחות
מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות - מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו
לכביצה),
ובשר בחלב - כולן מטמאין טומאת אוכלין (אם נגע בהו טומאה, ואף על גב
דאינהו גופייהו אסירי - מהניא להו להכי: שאם נגעו באוכלין אחרים - מטמאין אותן);
רבי שמעון אומר: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין (הואיל
ואסורין בהנאה); ומודה רבי שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו
שעת הכושר (קודם בישול)', ואמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מאי
טעמא דרבי שמעון? - דכתיב (ויקרא יא,לד) מכל
האוכל אשר יאכל [אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא]: אוכל
שאתה יכול להאכילו לאחרים (לעובדי כוכבים, דאינו אסור בהנאה)
קרוי 'אוכל', שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי 'אוכל
'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .