דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ח
(בכורות ז,ב)
תנו רבנן: 'דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים; כל
המוליד (שיולד עובר ממש) – מניק (שיש
לו דדים),
וכל המטיל ביצים – מלקט (וכל המטיל ביצים אין לו דדים,
ומלקט פירורים ומפרנס בניו), חוץ מעטלף (קלב"א שורי"ץ: דומה
לעכבר ויש לו כנפים): שאף על פי שמטיל ביצים – מניק;
(בכורות ח,א)
הדולפנין פרין ורבין כבני אדם' (שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו).
מאי 'דולפנין'?
אמר רב
יהודה: בני ימא (דגים יש בים שחציין צורת אדם
וחציין צורת דג, ובלע"ז שריינ"א).
כל שביציו מבחוץ – מוליד, וכל שבפנים - מטיל ביצים; (כל מין שביצי הזכר - כגון חיה ובהמה - מבחוץ מוליד עובר ממש: וכל מין
שביצי זכר מבפנים - מטילה הנקיבה ביצים);
איני! והאמר שמואל 'אווז (של ישוב) ואווז בר - כלאים זה בזה (להרביע)',
והוינן בה: 'מאי טעמא? אמר אביי: (לפי שאין הזכרים דומים:) זה
ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים', ותרוייהו מטילי ביצים! אלא -
כל שזכרותו (הגיד) מבחוץ –
מוליד, מבפנים - מטיל ביצים (ואווז בר זכרותו מבפנים);
כל שתשמישו ביום - יולד ביום, בלילה - יולד בלילה; כל
שתשמישו בין ביום בין בלילה - יולד בין ביום בין בלילה.
'תשמישו
ביום יולד ביום'- תרנגול; 'בלילה יולד בלילה' – עטלף; 'תשמישו בין
ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה'- אדם, וכל דדמי ליה.
למאי נפקא
מינה?
לכדרב מרי
בריה דרב כהנא, דאמר רב מרי בריה דרב כהנא: בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב
ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים (קודם היום) ומצא בה
ביצה - מותרת באכילה ביום טוב (דלא נולדה בלילי יום טוב, אלא
מאתמול: דתרנגולת אינה יולדת בלילה, כדתני לעיל); אימר: לא
בדק יפה.
והלא בדק
יפה?
אימר יצתה
רובה וחזרה הוה, וכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב
וחוזרת - מותרת לאוכלה ביום טוב (דבתר יציאת רובה אזלינן).
כל שתשמישו ועיבורו שוה (כגון
כשב ועז, ששניהם פנים כנגד עורף, וימי עיבורן שוה: ששוהין חמשה חדשים ויולדין, אם
בא אחד על מין חבירו) - יולדים ומגדלים (מניקין) זה
מזה;
הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד
פנים, ואלו הן: דג, ואדם, ונחש;
ומאי שנא הני
תלתא?
כי אתא רב
דימי, אמרי במערבא: הואיל ודיברה עמהם שכינה (שנאמר
(יונה ב,יא) ויאמר
ה' לדג).
תנא: גמל - אחור כנגד אחור.
תנו רבנן: 'תרנגולת
- לעשרים ואחד יום (לאחר שנתעברה מן התרנגול שוהה
ביצתה ליגמר עד אחד ועשרים יום),
וכנגדה באילן לוז (קורדל"א, שגדילים בו אגוזים
קטנים, ומשעת פרחיו עד שעת גמר פריו אחד ועשרים יום);
כלב - לחמשים
יום (גמרה צורת הולד), וכנגדו
באילן תאינה;
חתול -
לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות;
חזיר - לששים
יום, כנגדו באילן תפוח;
שועל וכל
מיני שרצים - ששה חדשים, וכנגדם באילן תבואה (כמאן
דאמר (ברכות דף מ.) 'עץ שאכל אדם הראשון -
חטה היתה' קרי לתבואה 'אילן');
בהמה דקה
טהורה - לחמשה חדשים, וכנגדן באילן גפן;
בהמה גסה
טמאה - לשנים עשר חודש, וכנגדו באילן דקל (גדילין
בו תמרים);
טהורה -
לתשעה חדשים, וכנגדה באילן זית;
הזאב והארי
והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף (שיניי"א בלע"ז) והקיפוף (כעין
קוף הוא, ויש לה זנב, ובלשון אשכנז מרקצ"א) - לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח;
אפעה -
לשבעים שנה (מתעבר אחר שבעים שנה שנולד), וכנגדו באילן חרוב;
חרוב
זה, משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו - שבעים שנה, וימי עיבורו (משעת הפרח עד שעת גמר פירות) שלש
שנים;
נחש - לשבע
שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר, ויש אומרים מוכססים (מין
בנות שוח, ולא בנות שוח ממש)'.
מנא הני מילי (דנחש עיבורו שבע שנים)?
אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום דרבי יהושע בן חנניא:
שנאמר (בראשית ג,יד) [ויאמר ה' אלהים אל הנחש
כי עשית זאת] ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה [על גחנך תלך
ועפר תאכל כל ימי חייך]; אם מבהמה נתקללה, מחיה לא כל שכן (שבהמה
נתקללה יותר מן חיה, שהרי עז - חמשה חדשים, וחתול נ"ב יום; והא למה לי? דהא
'מכל חיה' - היינו ארי או אפעה, דאם כן ליכתוב 'מכל החיה' ולא ליבעי בהמה)?
אלא (להכי כתב תרוייהו:) לומר לך: כשם שנתקללה הבהמה מחיה: אחד לשבעה (והכי משמע: ארור הוא מכל הבהמה כמה שהיא ארורה יותר מן החיה: כשם שהבהמה
נתקללה מן החיה על אחת ז'), ומאי ניהו? - חמור מחתול (שבשנה
יש ז' פעמים נ"ב) – כך נתקלל הוא מבהמה (כגון
מבהמה גסה טמאה) אחת לשבע (דבהמה טמאה גסה - י"ב חדש,
וחשוב שבע פעמים י"ב חדש), דהוה ליה שב שני (היינו אחד לשבע הן: שבע שנים).
אימא: כשם שנתקללה חיה מבהמה: אחת לשלש שנים, ומאי ניהו?
- ארי מחמור, כך נתקלל הוא מחיה: אחת לשלשש שנים, דהוה ליה תשע שנים?
(בכורות ח,ב)
מי כתיב 'מכל החיה ומכל הבהמה' (דנידרוש
מכל החיה שנתקללה יותר מבהמה)? 'מכל הבהמה ומכל החיה'
כתיב: (משמע) ארור הוא מבהמה שנתקללה (יותר) מחיה (כך נתקלל, ואין לך מקוללת בבהמה גסה יותר מחמור).
ואימא: כשם שנתקללה בהמה מחיה: אחד לשלש, ומאי ניהו? - עז
מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה: אחד לשלש (כגון בהמה דקה טהורה: דעיבורה
לחמשה חדשים), דהוה ליה (בשלש זימני) חמיסר ירחי?
איבעית אימא 'מכל הבהמה'
כתיב (דמשמע: מכל הבהמה המקוללת יותר);
אי בעית אימא: קללה הוא: קללה שדי עילויה (ואיבעית אימא לשם קללה נאמר, הלכך קללה חמורה שתוכל לדרוש מן הפסוק שדי
עילויה).
(והכי נמי איכא לאקשויי 'ואימא כשם
שנתקללה בהמה מחיה: אחד לשנים, ומאי ניהו - חמור משועל, כך נתקלל הוא מחמור אחד
לשנים, דהוו להו שתי שנים? אלא איכא לתרוצי: קללה שדי עילויה, ועוד: מכל הבהמה ומכל החיה כתיב, דמשמע דמשום בהמה
שיתירה קללתה על שום חיה, ומצינו חמור מקולל מחתול אחד לשבע.)
אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד
(כמה שוהה עיבורו במעיו)?
אמר ליה: לשב שני.
והא סבי דבי אתונא (מקום)
ארבעינהו ואוליד לתלת?
הנהו מיעברי הוו מעיקרא ארבע שנין.
והא קמשמשי שמושי (ואי הוו מעברי - לא הוו משמשי,
שדרך חיה ובהמה מאחר שנתעברה - אינה מקבלת זכר)?
אינהו נמי משמשי כאדם.
והא חכימי אינהו (הנהו סבי, וירדו לסוף המעשה)?
אנן חכימינן מינייהו.
אי חכימת - זיל זכינהו (נצחם)
ואיתינהו לי.
אמר ליה: כמה הוו?
שיתין גברי.
אמר ליה: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית
בה שיתין ביסתרקי (כסאות);
עבד ליה;
כי מטא להתם (לכרך שלהם), על לבי
טבחא; אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא (מחתך בהמה), אמר ליה:
רישך לזבוני? אמר ליה: אין. אמר ליה: בכמה? אמר ליה: בפלגא דזוזא. יהב ליה.
לסוף אמר ליה: הב לי רישך!
יהיב ליה חד רישא דחיותא;
אמר ליה: אנא – 'רישא דחיותא' אמרי לך (בתמיה)? אנא 'רישך' אמרי לך!!
אמר ליה: אי בעית דאישבקך, סגי (צעוד
ולך לפני)
אחוי לי פיתחא דבי אתונא.
אמר ליה: מסתפינא, דכל דמחוי - קטלי ליה.
אמר ליה: דרי כריכא דקניא (טול
חבילה של קנים), וכי מטית להתם (נגד הפתח) - זקפה (זקוף החבילה לארץ) כמאן דקא מתפח (כאדם העומד לפוש).
אזל (רבי יהושע), אשכח
דרבנאי (אורבים) מגואי (שלא יניחו אדם ליכנס)
ודרבנאי מבראי (שלא יצא אחד מן הזקנים לחוץ): דאי חזו
כרעא דעיילא - קטלי להו לבראי, ודנפקא - קטלי להו לגואי (וכי
חזו הנך סבי כרעא דעיילא - קטלי להו לבראי: שהיתה אסקופת החדר עבה, ושופכין סובין
או עפר עליה, וניכרות בה פסיעות האדם; וכי חזו כרעא דעיילא קטלי לשומרי בראי כי
הניחו לבא, וכי חזו כרעא דנפקא - קטלי להו לגוואי שהניחוהו לצאת; והשומרים לא היו
הורגים שום אדם אלא אם כן נכנס כולו לפנים על כרחן, או אחד יוצא כולו לחוץ).
אפכה (רבי יהושע) לסנדליה
קטלי להו לגואי, אפכה לסנדליה קטלי להו לכולהו (ועמד
על האיסקופה ונראית פסיעה אחת נכנסת ופסיעה אחת יוצאה, ודחפוהו השומרים ויצא,
וכשבאו הזקנים ראו כן ודימו ששני בני אדם הן: אחד נכנס ואחד יוצא וקטלינהו לכולהו
שומרים [ברש"י
הסיפור קצר יותר מאשר בגמרא, שבגמרא יש שני שלבים; או אולי רש"י רק מקצר את
ההסבר]);
אזל (ואחר כך נכנס רבי יהושע);
אשכח ינוקי מלעיל (בעלייה), סבי מלתחת (ולהרע נתכוונו); אמר: אי יהיבנא שלמא להני - קטלי לי הני, סברי 'אנן
עדיפינן דאנן קשינן טפי, ואינהו דרדקי! ואי יהיבנא שלמא להני – קטלי לי הני, אמרי:
אנן עדיפא, דאנן עילאי ואינון תתאי (שהנותן שלום לעליונים תחלה -
הורגים אותו התחתונים, ואומרים 'אנו הזקנים ולנו היה לך ליתן שלום תחילה', והנותן
שלום לזקנים - הורגין אותו הבחורים, ואומרים 'הלא אנו חשובים מהם: שאנחנו למעלה
והם למטה'!)! אמר "שלמא לכולהו חכימאי"!
אמרו ליה: מאי עבידתיך (מאי
בעית הכא)?
אמר להו: חכימא דיהודאי אנא, בעינא למיגמר חכמתא מינייכו.
אי הכי (דחכימא את) - ניבעי לך (ניבעי אנן מינך)!
אמר להו: לחיי! אי זכיתו לי (אם
תנצחוני) -
כל דבעיתו עבידו בי, ואי זכינא בכו - איכלו גבאי בספינתא.
אמרו ליה [חדו לו חידה]:
ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה - מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה (שמיוחסת מן הראשונה, ושואל אותה? הרי יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו את
הראשונה כל שכן זו)?
שקל סיכתא (קביליי"א [וו, זיז, קיסם]),
דצה לתתאי (השפיל ידו ונעצה בכותל במקום שאין חור) -
לא עאל, (הגביה ידו) לעילאי (ודצה במקום שיש חור) –
עאל; אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה!
[חדו לו חידה אחרת:] גברא דאוזיף וטריף (שהלוה
מעות לחבירו, ולא נפרע ממנו אלא בקושי: שטרף לקוחות) – מאי? חזא
דהדר אוזיף (לאחריני, ולא נתייסר מן הראשון)?
אמר להו: גברא אזל לאגמא (ליער),
קטל קמא טונא (חתך חבילה ראשונה) ולא מצי ביה
(להרימו על שכמו), (הדר) קטיל ומנח
עילויה (הואיל וצריך סיוע אחרים) עד דאיתרמי איניש מדלי ליה (והאי נמי: הואיל והפסיד באמנה ראשונה - חוזר ומאמין לאחרים, עד שמזדווג לו
לאדם נאמן ומשתכר בו)!
אמרו ליה: אימא לן מילי דבדיאי (גירסת
רש"י: מילי דכדי. דברי רוח; לישנא אחרינא: מילי דכזיב: דברי כזב)!
אמר להו: הוה ההוא כודניתא (פרידה)
דילידא, והוה תלי ליה פיתקא (שטר בצוואר הוולד),
וכתב ביה 'דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי'
אמרו ליה: וכודניתא מי ילדה?
אמר להו: הי ניהו מילי דבדיאי (גירסת
רש"י: הי נינהו מילי דכדי: אלו הן דברי רוח)!
[חדו לו חידה אחרת:] מילחא
כי סריא, במאי מלחי לה?
אמר להו: בסילתא (שיליא) דכודניתא.
ומי איכא סילתא לכודנתא?
ומילחא מי סרי?
[זרקו לו אתגר:] בני
לן ביתא באוירא דעלמא!
אמר שֵׁם - תלא בין רקיעא לארעא, אמר להו: אסיקו לי ליבני
וטינא!
[חדו לו חידה אחרת:] מציעתיה
דעלמא היכא?
זקפה לאצבעתיה, אמר להו: הכא!
אמרו ליה: ומי יימר?
אייתו אשלי ומשחו [הביאו חבלים ותמדדו
אתם]!
[חדו לו חידה אחרת:] אית
לן בירא בדברא [בור, או באר בשדה], עיילא למתא
[הכנס את הבור לעיר]!
אמר ליה: אפשילו לי חבלי מפארי (עשו
לי חבלים מסובין) - ואעייליה! (ואם אינכם עושין שאילתי - אף אני
לא אעשה שאילתכם)!
[חדו לו חידה אחרת:] אית
לן ריחיא דתבירא, חייטיה (תפור אותה)!
אמר: כרוכו לי מיניה גרדי (בלע"ז
פירנ"ש [חוטים]; הוציאו לי ממנה חוטין כדרך נשים שמוציאין חוטין מן הבגד
ותופרין אותו בהן), ואיחייטיה!
[חדו לו חידה אחרת:] משרא
(ערוגה) דסכיני - במאי קטלי (במה קוצרין אותה)?
בקרנא דחמרא.
ומי איכא קרנא לחמרא?
ומי איכא משרא דסכיני?
אייתו ליה תרי ביעי, אמרו ליה: הי דזגתא (תרנגולת) אוכמתי והי דזגתא חיוורתי?
אייתי להו איהו תרי גביני, אמר להו: הי דעיזא אוכמתי והי
דעיזא חיוורתי?
[חדו לו חידה אחרת:] ורצוצא
דמית (אפרוח שמת בקליפתו), מהיכא נפיק רוחיה?
מהיכא דעל – נפק.
[חדו לו חידה אחרת:] אחוי
לן מנא דלא שוי חביליה (הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא
מפסיד)!
אייתו בודיא (מחצלת) פשטוה, לא
הוה עייל בתרעא (שהיה ארוך ורחב יותר מן הפתח);
אמר להו: אייתו מרי (פשויי"ר בלע"ז [מכושים]) סיתרוה
(פתח הבנין והכותל עד שיכנס) - היינו מנא דלא שוו חביליה.
[מאחר שהיה ברור שרבי יהושע
ניצחם] איתינהו כל חד וחד (למיעל בספינתא: הואיל וזכינהו -
היה מביאם אחד אחד בפני עצמו ומכניסו לחדר); כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר (סבר): כולהו חבראי להכא אתו (כל חבירי יבואו כאן)!
אמר ליה (רבי יהושע) לספונא (רב החובל): שרי ספינתך (התר ספינתך ולך)!
בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו;
(בכורות ט,א)
כי מטי לבי בליעי (מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות
שבעולם שנופלין בו, ומביאין אותם עד תהום, ופולטות אותן; והיינו דכתיב (קהלת
א,ז) והים איננו מלא);
מלא כוזא דמיא מבי בליעי; כד אתו - אוקמינהו קמי קיסר, חזנהו דהוו מעני (מעונים ושפלים, לפי שלא היו בארצם), אמר ליה: הני לאו נינהו!
שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו - אקשו לאפי מלכא (העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם: סבורים להיות קרובים לארצם)!
אמר ליה: כל דבעית עביד בהו.
אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא (בכלי; לישנא אחרינא: בתינארא = חבית), אמר להו:
מליוה להו ואיזילו לכו!
מלו ושדו ביה קמאי קמאי, ובלע להו; מלו עד דשמיט כתפייהו (נשמטו שכמם) ובלו להו ואזול (והלכו לאבדון).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .