דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ז
(בכורות ו,ב)
תנו רבנן: 'רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה
מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייבת; רבי שמעון אומר: עד שיהא ראשו ורובו דומה
לאמו'; איבעיא להו: לאכילה (כגון פרה שילדה מין סוס, דקאסר רבי
שמעון, כדקתני 'גמל גמל שני פעמים') מי בעי רבי
שמעון ראשו ורובו (כיון דלא קדוש בבכורה עד שלא יהא
ראשו ורובו דומה לאמו הכי נמי דלא מישתרי באכילה במקצת סימנין) או
לא? לענין בכורה כתיב [במדבר יח,יז] אך בכור שור [או בכור כשב או
בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] -
עד שיהא הוא שור ובכורו שור, אבל לאכילה – 'גמל'
הוא דאמר רחמנא דאסיר, הא
(בכורות ז,א)
אישתני מגמל (שדומה לאמו במקצת סימנין)
שפיר דמי? או דלמא לא שנא?
תא שמע: 'בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה אסור באכילה
(ומאן שמעת ליה הך סברא? - רבי שמעון!), ואם דומה
ראשו ורובו לאמו - חייב בבכורה' (קתני
'ואם דומה ראשו ורובו כו' וקסלקא דעתא דמדקתני להו בהדי הדדי -) שמע
מינה לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו!
לא! לבכורה דוקא; דיקא נמי דקא שבקה לאכילה (דאיירי ברישא) וקם ליה אבכור (ולא אמר 'אם ראשו ורובו דומה לאמו
מותר באכילה') - שמע מינה לבכורה הוא דבעי רבי שמעון ראשו ורובו, אבל לאכילה –
לא (לא בעי ראשו ורובו, אלא סגי במקצת סימנין).
לעולם אימא לך לאכילה נמי בעי, ובכורה איצטריך (ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו): סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'אך
בכור שור' - עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ולא תיסגי ליה בראשו ורובו עד
דאיכא כוליה - קמשמע לן.
תא שמע: '(ויקרא יא,ד) אך
את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [את הגמל כי מעלה גרה הוא
ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם] - 'זה' (גמל, אפילו נולד מן הפרה) אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל הבא בסימן
אחד, ואי זה זה 'הבא בסימן אחד'? זה (הבא בסימן אחד של אמו,
כלומר: שדומה לאמו במקצת, כגון) טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטהור;
יכול אפילו עבורו מן הטמא?
תלמוד לומר: (דברים יד,ד) [זאת הבהמה אשר
תאכלו שור] שה כשבים ושה עזים (שה כשבים = שה הבא משני כבשים): עד שיהא
אביו כבש ואמו כבשה - דברי רבי יהושע; רבי אליעזר אומר: לא בא הכתוב להתיר את המותר
(דכיון דאביו ואמו טהורים - לא איצטריך האי קרא דאך
את זה תאכלו למישרייה) אלא להוסיף על המותר, ואיזה? - זה
טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא;
או אינו אלא עבורו מן הטהור?
תלמוד לומר: 'שור שה
כשבים ושה עזים';
מכל מקום (מדכתיב שה שה תרי זימני - שמע מיניה
דאפילו מצד האם ולא מצד האב) קרי ליה (לקלוט שנולד מן הטהור)
'טמא', כרבי שמעון (דאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין),
וקאמר 'אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד (דאם יש לו סימן אחד של טהרה: שדומה
לאמו במקצת - מותר)'!?
האי תנא סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא (דרבי שמעון בעי ראשו ורובו).
ואיכא דמקשי (קושיא להך ברייתא)
ומותיב (ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי רבי שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא):
עבורו מן הטמא.
מי מעברא (טהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא)?
והאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור ולא טהורה מן הטמא ולא
גסה מן הדקה ולא דקה מן הגסה ולא בהמה מן חיה ולא חיה מן בהמה חוץ מרבי אליעזר
ומחלוקתו (שחולקין בכוי, בפרק 'אותו ואת בנו' בשחיטת חולין (דף
עט:): אם אותו ואת בנו נוהג בו), שהיו
אומרים 'חיה מתעברת מבהמה'
(וקתני 'כוי הבא מן התייש ומן
הצבייה' - אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם), ואמר רבי
ירמיה: (האי 'עבורו מן הטמא' דקאמר - היינו) דאיעבר מקלוט בן פרה (שנתעברה מן הקלוט: שפרסותיו קלוטות כגמל, ובן פרה הוא),
ואליבא דרבי שמעון (ואליבא דרבי שמעון קרי ליה 'טמא')
קאמר, וקאמר 'אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד (ובנו
מותר אִם דומה לאמו בסימן אחד)' (אלמא
לאכילה לא בעי רבי שמעון ראשו ורובו)?
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
למימרא דרבי אליעזר סבר 'זה וזה גורם מותר' (ההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה), ורבי יהושע
סבר 'זה וזה גורם אסור'? והא איפכא שמעינן להו: 'ולד [של
אם] טריפה (ואביו תמים - הרי 'זה וזה גורם'):
רבי אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, ורבי יהושע אומר: יקרב לגבי מזבח'!?
בעלמא סבר רבי אליעזר 'זה וזה גורם - אסור', ושאני הכא:
דאם כן (דעִבּוּרוֹ מן הטמא אסור) נכתוב קרא 'שה כשבים ועזים'; 'שה' 'ושה' [דברים
יד,ד: זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה
עזים] למה לי? - שמע מינה שה מכל מקום;
ורבי יהושע אמר לך: בעלמא 'זה וזה גורם - מותר', והכא: אם
כן לכתוב קרא 'שור כשב ועז', כשבים ועזים למה
לי? - שמע מינה: עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.
תא שמע: 'רבי שמעון אומר: 'גמל
גמל' שני פעמים: אחד גמל הנולד מן הגמל ואחד גמל הנולד מן הפרה, ואם
ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה' - שמע מינה לאכילה נמי בעי רבי
שמעון ראשו ורובו!
שמע מינה.
שהיוצא מן הטמא [טמא, והיוצא מן הטהור – טהור]:
בעו מינה מרב ששת: מי רגלים של חמור – מהו?
ותיבעי להו דסוסים וגמלים?
דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו, דלא עכירי, ולא דמו לחלב -
מיא עול מיא נפוק; כי קמיבעיא להו דחמור, דעכירי, ודמו לחלב – מאי? מגופיה קא
מימצצי, ואסירי? או דלמא מיא עול מיא נפוק (ושרי), והאי
דעכירי - הבלא דבישרא הוא (מחמת חמימות וסרחון הבשר)?
אמר להו רב ששת: תניתוה: 'שהיוצא מן הטמא – טמא,
והיוצא מן הטהור - טהור'; 'מטמא' לא קאמר אלא 'מן
(בכורות ז,ב)
הטמא' ('מטמא'
הוי משמע מגופיה דטמא; 'מן הטמא' משמע מינו של טמא), והני נמי -
מינא דטמא הוא (שבתוך הטמא הוי, וְדָמוּ לחלב, ואף על גב דלאו מגופיה
מימצן - אסירי).
ואיכא דאמרי דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו, דלא שתו
אינשי; כי קמיבעיא להו דחמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא – מאי?
אמר להו רב ששת: תניתוה: 'שהיוצא מן הטמא – טמא,
והיוצא מן הטהור - טהור', והני נמי מטמא קאתי.
מיתיבי: 'מפני מה אמרו 'דבש דבורים מותר'? מפני
שמכניסות אותו לגופן (שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה
הדבש במעיהן) ואין ממצות אותו (דובשנו) מגופן (מגופו)' (וקשיא לרב ששת: דהא הכא, כיון דלאו
מגופייהו מימצו – שרי, ורב ששת אמר 'כל שהיה בתוך הטמא')?
הוא [רב ששת]
דאמר כרבי יעקב, דאמר: 'דובשא - רחמנא שרייה' (בטעמא
דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא, אלא דרחמנא שרייה בהדיא, וגזירת הכתוב היא),
דתניא: 'רבי יעקב אומר: (ויקרא יא,כא) אך
את זה תאכלו מכל שרץ העוף [ההלך על ארבע אשר לו (לא) כרעים ממעל לרגליו לנתר
בהן על הארץ]: זה אתה אוכל, ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא -';
שרץ עוף טמא (הוולד ממש) בהדיא כתיב ((ויקרא יא,יג) את אלה תשקצו מן העוף)?
אלא
'שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא
משריץ, ואיזה זה? - זה דבש דבורים; (דלהכי דייקא 'ואי אתה' -
דתיהדר ותידוק מיניה 'אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ' - שאינו ולד דוגמתו,
כגון דבש; לישנא אחרינא: אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, ומאידך קרא [ויקרא
יא,כא] נסיב לה: [אך את זה תאכלו] מכל שרץ העוף);
יכול אף דבש הגזין (מין
ארבה) והצירעין
אמרת?
לא!
ומה ראית לרבות דבורים ולהוציא הגזין והצירעין?
מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי (דבש דבורים 'דבש'
סתמא קרו ליה), ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי ('דבש הגזין' - הכי הוא דמיקרו)'.
כמאן אזלא הא דתניא: 'דבש הגזין והצירעין – טהור (מלקבל טומאת אוכלין, דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו),
ומותר באכילה'? - דלא כרבי יעקב.
'טהור' - אלמא בעי מחשבה (בניחותא).
תניא נמי הכי: 'דבש בכוורתו (ואכתי
לא חשיב עליה, שהרי הוא בכוורתו - ובדבש דבורים מיירי, דאין 'כוורת' אלא לדבורים) -
מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה'.
חלי דיחמורתא (כעין ביצי זכר שהיחמורות מוציאות
מרחמן):
סבור רבנן למימר 'ביעי נינהו, ואסירן (משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר
ברחם)';
אמר רב ספרא: זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא (להיזקק
לה),
ואיידי דרחמה צר - לא מזדקקא ואזיל בתר יחמורתא, ונתרי (שופך
זרע הרבה ונקרש).
אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו של חמור (כעין שליא שהחמור נולד בו) – מותר; מאי טעמא? - פירשא בעלמא
הוא.
אמר ליה רב חסדא: תניא דמסייע לך: 'עור הבא כנגד פניו
של אדם - בין חי בין מת – טהור (מלטמא במגע ובמשא)';
מאי, לאו 'בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה (אפילו
הולד והאם מתים - אפילו הכי העור אין מטמא)' (אלמא
דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם, אלא פירשא בעלמא היא)?
לא! בין הוא חי ואמו מתה, בין הוא מת ואמו חיה (הכי גרסינן: 'לא! בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה': שמגוף האם
הוא, והרי היא חיה, אבל לגבי אכילה, כי שדית ליה בתר אם נמי אסור).
והתניא 'בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה'?
אי תניא - תניא.
משנה:
דג טמא שבלע דג טהור ('שבלע'
משמע דידעי ודאי שבלעו) מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה, לפי שאינו
גידולו (אלא כשהוא חי בלעו, אבל גידוליו שרי: שהיוצא מן הטהור טהור).
גמרא:
טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה דבלע - אמרי 'אשרוצי
אשריץ (דג טהור זה שנמצא בתוך הטמא - נשרץ בגופו, ועוברו הוא, ואסור)'.
מנלן?
דתניא: 'דג טמא משריץ (בגופו
עוברו, כשאר בהמה וחיה), דג טהור מטיל ביצים (ויושב
עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה, כעופות)'
אי הכי (דדג טמא משריץ), כי
חזינא דבלע – אמרינן: 'האי (דבלע) איעכלא (איעכל והוי ריעי), והאי (וזה שנמצא בתוכו)
אשרוצי אשריץ (ועוברו הוא, וליתסר)'!?
אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי (ואי
עוברו הוא - בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי).
רב פפא אמר: כגון שמצאו דרך בית הבליעה.
רב נחמן אמר: כגון שמצאו שלם (שנגמרה
כל צורתו, וגדול הוא; ואי עוברו - לא הוי משתהי ברחם כולי האי).
רב אשי אמר: (מתניתין - לאו כדחזיניה דבלע, אלא
שנמצא בתוכו; והאי דקתני 'שבלע' – כיון ד)רוב דגים במינן משריצין (וזה השריץ מין אחר) - וכמי שבלע לפנינו דמי.
תנו רבנן: 'דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים; כל
המוליד (שיולד עובר ממש) – מניק (שיש
לו דדים),
וכל המטיל ביצים – מלקט (וכל המטיל ביצים אין לו דדים,
ומלקט פירורים ומפרנס בניו), חוץ מעטלף (קלב"א שורי"ץ: דומה
לעכבר ויש לו כנפים): שאף על פי שמטיל ביצים – מניק;
(בכורות ח,א)
הדולפנין פרין ורבין כבני אדם' (שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו).
מאי 'דולפנין'?
אמר רב יהודה: בני ימא (דגים
יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג, ובלע"ז שריינ"א).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .