דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ו
(בכורות ה,ב)
ורבי יוסי הגלילי - האי 'פטר
חמור' 'פטר חמור' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר
(במדבר יח,טו): [כל פטר רחם לכל
בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך] אך פדה
תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שומע אני
אפילו פטרי סוסים וגמלים, תלמוד לומר 'פטר
חמור': פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים;
ועדיין אני אומר: פטרי חמור בשה, פטרי סוסים וגמלים בכל
דבר (פטר חמור תפדה בשה ולא בדבר אחר, ושאר בכורי טמאה
בכל דבר, ולעולם קדושים בבכורה)?
(בכורות ו,א)
תלמוד לומר (מקרא אחר): 'פטר
חמור' 'פטר חמור' [שמות
יג,יג:
וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה שמות לד,כ:
ופטר
חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]:
שני פעמים פטרי חמורים אמרתי לך - ולא פטרי סוסים וגמלים ((שמות
לד,כ) ופטר חמור תפדה בשה - אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה מִשֶׂה, שהרי מעטן בפסוק ראשון - תנהו
ענין למעטן מכל קדושת בכור).
פריך רב אחאי (גירסת רש"י: מתקיף לה רב אחא): (הא תרוייהו צריכי, ד)אי כתב רחמנא חד - הוה אמינא: (הוי
פטר חמור)
'דבר שהיה בכלל (בכלל בכור
הבהמה הטמאה תפדה [במדבר
יח,טו])
ויצא מן הכלל ללמד (שפדיונו בשה) - לא ללמד
על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ולעולם (נפדין) בשה
(ת"ל מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר לך זה בשה ולא אחר בשה) -
כתב רחמנא '[ו]פטר חמור (תפדה)'
אחרינא (לומר לך): פטרי חמורים (בשה, ולא אחר בשה:) ולא
פטרי סוסים וגמלים.
ואימא: מעטינהו מִשֶּׂה, ולעולם בכל דבר (וקדושים בבכור)?
אם כן לכתוב רחמנא (קרא
תניינא: [שמות לד,כ: ופטר
חמור תפדה בשה] ) 'פטר חמור תפדה בשה וחמור תפדה בשה' (ואנא ידענא דבפטר קמישתעי); 'פטר
חמור תפדה בשה [שמות יג,יג]' 'פטר
חמור תפדה בשה [שמות לד,כ]'
למה לי? - (מדהדר כתב פטר
שמע מינה)
פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים (מדין
פטר רחם ממעט להו לשאר בהמות טמאות: דאין להם דין בכורה).
ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה?
אמר רב פפא: [שמות לד,יט: כל פטר רחם לי וכל
מקנך תזכר פטר שור ושה; [שמות לד,כ: ופטר חמור תפדה בשה
ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]: 'כל
מקנך תזכר' - כלל; 'שור ושה' ו'חמור' –
פרט (כל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר
חמור תפדה בשה - כלל ופרט בהדדי); כלל ופרט
אין בכלל אלא מה שבפרט: שור ושה וחמור – אִין, מידי אחרינא – לא!
ורבי יוסי הגלילי?
'פטר' הפסיק
הענין (פטר חמור הפסיק הענין: דלא תדייניה בכלל
ופרט: דאי אקרא קמא קא מהדר - מכדי כתיב לעיל מיניה פטר
שור ושה, לכתוב 'וחמור תפדה בשה' ונהדר א'פטר' דלעיל!? אלא
מדהדר כתב פטר - שמע מינה לאו אקרא קמא
קמהדר).
ורבנן?
וי"ו (דכתב ופטר) הדר
ערבינהו קרא (ואהדריה אקרא קמא, דוי"ו מוסף על ענין ראשון).
ורבי יוסי הגלילי?
(ורבי יוסי אמר לך: אי אקרא קמא קאי
-) לא
לכתוב לא וי"ו ולא 'פטר' (לא לכתוב פטר
לאפסוקיה, ולא נצטרך וי"ו לערביה);
ורבנן, איידי דהא קדושת דמים והא קדושת הגוף - פסיק להו
והדר עריב להו (למימר דלידייניה בכלל ופרט).
איבעיא להו: פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנין –
מהו?: עז שילדה מין רחל, ורחל שילדה מין עז - דכי יש מקצת סימנין חייבת בבכורה,
דהא טהורה והא טהורה, הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף, הכא: דהא טמאה והא טהורה, הא קדושת
הגוף והא קדושת דמים – לא? או דלמא כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה – קדוש; ואם
תימצי לומר כיון דאידי ואידי מיקדש בבכורה קדוש, חמור שילדה מין סוס מהו? הכא ודאי
לא בת מיקדש בבכורה הוא? או דלמא כיון (דתרוייהו שוו:)
דמין טמאה הוא (לאו שינויא יתירא הוא, וכי אית מקצת סימנים דאֵם חייב) –
קדוש? אם תמצא לומר כיון דמין טמאה הוא קדוש - פרה שילדה מין סוס מהו? הכא ודאי הא
טהורה והא טמאה, הא בת מיקדש בבכורה והא לא בת מיקדש בבכורה? או דלמא סימנין מילתא
היא (דאף על גב דאישתני כולי האי - מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה)?
תא שמע: 'בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה - פטורה מן
הבכורה; אם יש בו מקצת סימנין - חייבת בבכורה' - מאי? לאו אפילו פרה שילדה מין
סוס (ושמע מינה סימנא מילתא היא, וכל שכן כולהו אינך)?
לא, פרה שילדה מין חמור (דהואיל
ותרוייהו בני קדושת בהמה נינהו, כי אית מקצת סימנין – חייב, ולא תפשוט מינה אלא
חדא).
תא שמע: 'פרה שילדה מין חמור וחמור שילדה מין סוס - פטורה
מן הבכורה; אם יש בו מקצת סימנין - חייבת בבכורה' – מאי? לאו אתרוייהו (לאו אתרוייהו קאי האי 'ואם יש מקצת סימנין', ותפשוט מינה תרתי)?
לא, אפרה שילדה מין חמור (ומשום
דתרוייהו קדשי בכורות).
אבל חמור שילדה מין סוס למאי (הלכתא)
קתני לה (הכא)? לפטורא (לאשמעינן ד'נדמה' הוי, ופטור מן
הבכורה כי לית ביה מקצת סימנין, דמשום רישא קתני 'חמור שילדה מין סוס', אבל סיפא
לאו עלה מהדר)? פשיטא!: השתא: ומה פרה שילדה מין חמור - דאידי ואידי בני מיקדש
בבכורה נינהו, אמרת 'אם יש בו מקצת סימנין – אִין, ואי לא – לא', חמור שילדה מין
סוס מיבעיא?
איצטריך: סלקא דעתא: התם הוא דיש לה קרנים והא אין לה
קרנים, הא פרסותיה סדוקות והא פרסותיה קלוטות, אבל הכא: דאידי ואידי אין לה קרנים,
אידי ואידי פרסותיה קלוטות - אימא חמור אדום בעלמא הוא (וליחייב
בבכורה)?
קמשמע לן. (סתם סוסים אדומים הן.)
ומה הן באכילה [בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה - מותר באכילה, וטמאה
שילדה כמין בהמה טהורה - אסור באכילה: שהיוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור –
טהור. ]:
למה לי למיתני 'שהיוצא'?
סימנא בעלמא הוא דלא תיחלף לך (גירסתך
במשנה) דלא
תימא 'זיל בתריה דידיה, והאי (וטמאה שילדה מין טהורה) -
טהור מעליא הוא (מותר), והאי (טהורה שילדה מין טמאה) - טמא מעליא הוא (אסור), אלא זיל בתר אימיה ().
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא שמיני פרשתא ב משנה ג]: '(ויקרא
יא,ד) אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [את הגמל
כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם]: יש לך שהוא
מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור שנולד מן הטמא;
או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור?
ומאי 'ממעלי
הגרה וממפריסי הפרסה'?
(בכורות ו,ב)
הכי קאמר:
דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה (כגון האי טמא שנולד מן הטהורה) לא
תיכול
תלמוד לומר: '[ה]גמל... טמא הוא' (וסתם גמלים נולדים מן הגמלה, וכתב הוא,
דמשמע ש)הוא טמא
ואין טמא הנולד מן הטהור טמא (ואין אחר שהוא גמל טמא, וכגון
שנולד מן הפרה), אלא טהור;
רבי שמעון אומר: '[ה]גמל' (אחד בתורת כהנים (ויקרא יא,ד)) '[ה]גמל' [ואחד במשנה תורה: (דברים יד,ז) אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה
השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים
הם לכם] שני פעמים: אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה'.
ורבנן, האי 'גמל גמל' מאי עבדי ליה?
חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ([החָלָב] של
גמלה).
ורבי שמעון לאסור חלבו מנא ליה?
נפקא ליה מ'את הגמל' (משמע את הטפל לגמל, והיינו חלבו).
ורבנן?
אתים לא דרשי, כדתניא: 'שמעון העמסוני היה דורש כל 'את' ו'את'
שבתורה; כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואתו תעבד ובשמו
תשבע]' (דברים ד,יג) - פירש (מכל דרשות שדרש דכל אתין
באין לרבות, וזה אין מה לרבות בו); אמרו לו תלמידיו: רבי! כל אתין
שדרשת - מה תהא עליהם?
אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה - כך אני מקבל שכר על
הפרישה;
עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה'
אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, טעמא דרבנן
מ'גמל ... גמל', ורבי שמעון – מ'את
הגמל', הא לאו הכי הוה אמינא חָלָב דבהמה טמאה שרי? מאי שנא מהא,
דתניא: [ויקרא
יא,לא:
אלה] הטמאים (ה"א יתירא) [לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד
הערב] - לאסור צירן (שומן
הדג)
ורוטבן וקיפה שלהן (ריסוקי בשר וקפלוטות שבשולי קדירה)'?
איצטריך! סלקא דעתך אמינא הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש
הוא, דאמר מר (במסכת נדה (דף ט.)):
'דם נעכר ונעשה חָלָב' (דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה
חלב, הלכך חידוש הוא: דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת, והשתא מישתרי)
וכיון דחידוש הוא - בבהמה טמאה נמי לישתרי!? קא משמע לן.
הניחא למאן דאמר 'דם נעכר ונעשה חלב' אלא למאן דאמר
'איבריה מתפרקין הימנה (מחמת הלידה), ואין נפשה
חוזרת עליה (אין דמה חוזר עליה) עד עשרים
וארבעה חדש' (ולפיכך מניקה אינה רואה דם נדה, ולאו משום דדם נעשה
חלב; והשתא - כיון דלאו מחמת דם קאתי - לאו חידוש הוא) מאי איכא
למימר?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה
רחמנא, והאי חָלָב - כי אבר מן החי הוא, ושרי, והילכך אפילו בבהמה טמאה לישתרי -
קא משמע לן.
וחָלָב דבהמה טהורה מנלן דשרי?: אילימא מדאסר רחמנא בשר
בחלב - הא לחודיה שרי! - ואימא חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה, בשר בחלב
בהנאה נמי אסור? ולרבי שמעון, דשרי בהנאה (לקמן בפירקין (דף
י.) 'רבי שמעון אומר: כו'), משכחת לה (דאיצטריך למיכתב בשר בחלב ואף על גב דחלב גרידא אסור נמי איצטריך למיכתב
ביה)
למילקי על בישוליה (ללקות על בישולו) -
אלא מדגלי רחמנא דבפסולי המוקדשין (דברים יב,טו) [רק בכל אות נפשך
תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי
וכאיל] (בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב
מדבר) [ספרי
ראה פסקא עא] 'תזבח -
ולא גיזה, בשר - ולא חלב' -
הא דחולין שרי;
ואימא דחולין אסור באכילה ושרי בהנאה, דקדשים בהנאה נמי
אסור?
אלא מדכתיב (משלי כז,כז) ודי
חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותך.
ודילמא לסחורה?
אלא מדכתיב (שמואל א יז,יח) ואת
עשרת חריצי החלב [האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח] (חריצי גבינים, וקאמר ליה ישי לדוד שיוליכם במלחמה לשר האלף)
.
ודלמא לסחורה?
אטו דרכה של מלחמה לסחורה?
ואיבעית אימא מהכא: (שמות
ג,יז) [ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי
והפרזי והחוי והיבוסי אל] ארץ זבת חלב ודבש,
ואי לא דשרי - משתבח לן קרא במידי דלא חזי?
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו
נה,א) [הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף]
לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחָלָב (וחלב - וכתיב לעיל מיניה לכו
שברו ואכלו).
אלא מעתה (בין לרבנן בין לרבי שמעון, דדרשי
לעיל גמל גמל) 'שפן שפן' 'ארנבת
ארנבת' 'חזיר חזיר' להני הוא דאתו? (מאי דריש ביה)?
[ויקרא יא,ד:
אך
את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה
איננו מפריס טמא הוא לכם ויקרא יא,ה: ואת השפן כי מעלה
גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם ויקרא יא,ו:
ואת
הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם
ויקרא יא,ז: ואת החזיר כי
מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם
דברים יד,ז: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה
את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא
הפריסו טמאים הם לכם דברים
יד,ח: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא
לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו]
אלא לכדתניא: 'למה נשנו בבהמה (טמאים וטהורים)? מפני השסועה (דברים יד,ז; בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר בתורת כהנים),
ובעופות - מפני הראה [דברים יד,יג: והראה ואת האיה והדיה למינה]'.
גמל גמל נמי להכי הוא דאתא?
כל היכא דאיכא למידרש – דרשינן.
תנו רבנן: 'רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה
מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייבת; רבי שמעון אומר: עד שיהא ראשו ורובו דומה
לאמו'; איבעיא להו: לאכילה (כגון פרה שילדה מין סוס, דקאסר רבי
שמעון, כדקתני 'גמל גמל שני פעמים') מי בעי רבי
שמעון ראשו ורובו (כיון דלא קדוש בבכורה עד שלא יהא
ראשו ורובו דומה לאמו הכי נמי דלא מישתרי באכילה במקצת סימנין) או
לא? לענין בכורה כתיב [במדבר יח,יז] אך בכור שור [או בכור כשב או
בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] -
עד שיהא הוא שור ובכורו שור, אבל לאכילה – 'גמל'
הוא דאמר רחמנא דאסיר, הא
(בכורות ז,א)
אישתני מגמל (שדומה לאמו במקצת סימנין)
שפיר דמי? או דלמא לא שנא?
תא שמע: 'בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה אסור באכילה
(ומאן שמעת ליה הך סברא? - רבי שמעון!), ואם דומה
ראשו ורובו לאמו - חייב בבכורה' (קתני
'ואם דומה ראשו ורובו כו' וקסלקא דעתא דמדקתני להו בהדי הדדי -) שמע
מינה לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו!
לא! לבכורה דוקא; דיקא נמי דקא שבקה לאכילה (דאיירי ברישא) וקם ליה אבכור (ולא אמר 'אם ראשו ורובו דומה לאמו
מותר באכילה') - שמע מינה לבכורה הוא דבעי רבי שמעון ראשו ורובו, אבל לאכילה –
לא (לא בעי ראשו ורובו, אלא סגי במקצת סימנין).
לעולם אימא לך לאכילה נמי בעי, ובכורה איצטריך (ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו): סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'אך
בכור שור' - עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ולא תיסגי ליה בראשו ורובו עד
דאיכא כוליה - קמשמע לן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .