דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ה
(בכורות ד,ב)
אמר רב נחמן בר יצחק: בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות
ליקדש (ולעולם לכשיכנסו לארץ) ולא קדשו.
ובמצרים נמי לא קדוש (בתמיה)? הא
קאמרינן דקדוש (והא מודו כולהו לעיל באותן שיצאו ממצרים)?
הכי קאמר: מהן קדשו ומהן לא קדשו.
מתקיף לה רב פפא: ובמדבר לא קדשו? והכתיב (במדבר
ג,מ) [ויאמר ה' אל משה] פקוד כל בכור זכר לבני
ישראל [מבן
חדש ומעלה ושא את מספר שמתם] (ובן
חדש ודאי במדבר נולד, דהא האי מעשה - בשנה שנית הואי)!?
אלא אי איתמר - הכי איתמר: רבי יוחנן אמר: קדשו ולא פסקו,
וריש לקיש אמר קדשו
(בכורות ה,א)
ופסקו (משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך).
בשלמא ריש לקיש, כדאמר טעם (מוהיה כי יביאך והדר והעברת),
אלא לרבי יוחנן מאי טעמא?
אמר רבי אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחילמא דמילתא מעליתא
אמינא: אמר קרא: [במדבר ג,יג: כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי
לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה] לי יהיו [אני ה'] -
בהוייתן יהו.
ורבי יוחנן, 'והיה כי יביאך... והעברת'
מאי עביד ליה?
ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל: 'עשה מצוה זו (של בכורות) שבשבילה תיכנס לארץ' (ולהכי סמכינהו רחמנא להדדי).
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: אתון הכי מתניתו לה, אנן -
איפכא מתנינן לה: רבי יוחנן אמר לא קדשו בכורות במדבר, וריש לקיש אמר קדשו בכורות
במדבר.
אמר ליה: ואפכית נמי תיובתא, ואפכיתו לה להא דרבי אלעזר (ואמריתו: 'ריש לקיש חזאי בחלום', ומתריץ ליה למילתיה דריש לקיש; והא רבי
אלעזר - תלמידו דרבי יוחנן הוה)?
אמר ליה: (האי ד)'לא קדשו' (דקאמר רבי יוחנן) (היינו) 'לא הוצרכו
ליקדש' (אם רוצה להקריבן - אינו צריך להקדישן כשאר בהמות חולין, שהרי הן קדושין
היו משעה שנולדו, דהיינו נמי כדלעיל: דלרבי יוחנן קדשו בכורות במדבר)!
אי הכי - היינו דידן?
קא משמע לן 'חייב אדם לומר בלשון רבו' (אף על גב דתרוייהו כי הדדי הוו פירושייהו - אפילו הכי קאמר ליה בלשון
שלמדתיה).
שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי: בפרטן של לוים
אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות (בגרשון כתיב (במדבר
ג,כב) שבעת אלפים וחמש מאות, ובקהת כתיב (במדבר ג,כח) שמונת
אלפים ושש מאות הרי ששה עשר אלפים ומאה, ובמררי כתיב (במדבר
ג,לד) ששת אלפים ומאתים - הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות); בכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף (ובכללן כתיב (במדבר ג,לט) כל
זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף) - ושלש מאות להיכן הלכו?
אמר לו: אותן שלש מאות - בכורות היו ואין בכור מפקיע
בכור.
מאי טעמא?
אמר אביי: דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו.
ועוד שאלוֹ: בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת
עשרה מנה, דכתיב (שמות לח,כו) בקע
לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש* [לכל העבר על
הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים]
ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב (שמות
לח,כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת [את אדנֵי הקדש ואת אדנֵי
הפרכת מאת אדָנים למאת הככר ככר לאדן] - משה רבכם גנב היה? או קוביוסטוס
היה? או אינו בקי בחשבונות? נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר (שהיה לו להשלים החצי מאת ככר וחצי וחמש מנים וחצי, והוא לא נתן אלא מאה
ככר, כדכתיב מאת [ה]ככר)? (ואף על גב דכתיב (שמות לח,כח) ואת
האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים - אלמא דיותר ממחצה החזיר
- אותו פסוק לא הזכיר אותו השר, שמתכוין ההיה לקנטרו בדברים.)
*(מחצית השקל בשקל הקדש לגלגלת, לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים
- הרי מאתים ואחד ככר וי"א מנה; ככר הוי ששים מנה, ומנה = מאה דינר, שהן חמשה
ועשרים סלעים, ושקל דאורייתא הוי סלע; חשוב ששים פעמים עשרים וחמש - תמצא בככר אלף
וחמש מאות סלעים, שהן שלש אלפים חצאי שקלים; תמצא לשלש אלפים ישראל ככר כסף, לשלש
מאות אלף - מאת ככר, לשש מאות אלף - מאתים ככר, ולשלשה אלפים - אלף וחמש מאות
סלעים, ולחמש מאות איש – מאתים וחמשים סלעים, ולחמשים איש עשרים וחמשה סלעים, הרי
אלף ושבע מאות שבעים וחמשה סלעים; צרף סלעים ועשה מהן מנים: מכל מאה סלעים ארבע
מנים - הרי לאלף סלעים ארבעים מנים, ולחמש מאות סלעים - עשרים מנים, הרי ככר; פשו
להו מאתים שבעים וחמשה סלעים שהן אחת עשרה מנה.)
אמר לו: משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה,
ומנה של קודש - כפול היה (והיה בככר מאה ועשרים מנים, ובאותן
מאה ככר הוו מאתים ככר וככר האחד ואחד עשרה מנה היו האלף ושבע מאות ושבעים וחמשה
שעשה ווים לעמודים).
הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה?: (שמות
לח,כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת [את אדני הקדש ואת אדני
הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן]? הנך לצקת, ואינך בי גזא!?
כתב קרא אחרינא (דלא כתיב ביה לצקת ולא קחשיב
לכולהו): (שמות
לח,כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר [ואלף ושבע מאות וחמשה
ושבעים שקל בשקל הקדש];
ודקאמר ליה 'מנה של קודש כפול היה' - מנא ליה?:
אילימא מיניה (מהאי קרא גופיה): *דכתיב: (שמות
לח,כח) ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים [וצפה ראשיהם
וחשק אתם], שהרי כאן (מאלף ושבע מאות ושבעים וחמשה יוצא)
שבעים ואחד מנה (ואי נמי לא מהדר אלא כמה דכתיב,
מיהו הנך הוה ליה לקרא למימני בהו בככר ואחד עשרה מנה) ולא מנאן
הכתוב אלא בפרוטרוט (בפרטים, ולא עשה מהן כלל שיחשבם
בככר),
ואם איתא – 'מאה ואחד ככר ואחת עשרה מנה' מיבעי ליה! אלא מדלא מנאן הכתוב אלא
בפרוטרוט - שמע מינה מנה של קודש כפול היה. *[הגירסא לפי
הב"ח]
(לעולם איכא לישאל אמאי לא אהדר
מאתים ככר, והא דאמרת 'אי לאו דכפול היה אמאי לא מננהו בככר' - לאו טעמא הוא,
דכללי שהגיעו למאה קחשיב בכללי, ופרטי - כגון חד ככר - לא חשיב בככרי, לפיכך מנאן
בפרוטרוט.)
ודילמא כללי קחשיב בככרי, פרטי לא קא חשיב בככרי?
אלא מהכא (שמות לח,כט) ונחושת
התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל: (אלפים
הוו שמונים מנים לכל מאה, ארבעה מנים וארבע מאות הוו ט"ז מנים -)
שהרי כאן תשעים וששה מנה, ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט (והאי
קרא חשיב פרטי בככרי, דהכתיב שבעים ככר; מדלא כתב 'שבעים ואחד ככר ושלשים וששה מנים') - שמע מינה
מנה של קודש כפול היה (ועד דליהוו מאה ועשרים מנים לא הוי
ככר).
ודילמא פרטא רבה (= שבעים, ולהכי קרי ליה 'פרט': דלא
הגיע למאה) קא חשיב בככרי, פרטא זוטא (כגון
חד ככר) לא
קחשיב בככרי?
אלא אמר רב חסדא: מהכא (פסוק
הוא ביחזקאל (מה,יב)): והשקל
עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם (- אלמא המנה = עשרים וחמשה סלעים) -
(בכורות ה,ב)
והא מאתן וארבעין (דינר) הויין!? -
אלא
שמע מינה מנה של קודש מנה כפול היה (ובמנה
דקודש הוו מאתן),
ושמע מינה מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יתר על שתות,
ושמע מינה שתותא מלבר (והנך
ארבעים דטפו עלייהו - זהו שהוסיפו בימי יחזקאל, והוסיפו עליהן שתות: דארבעין הוו
שתותא מלבר: דבמאתן איכא חמש פעמים ארבעים, והביאו פעם ארבעים ששית מבחוץ והוסיפו
עליהן; ולא אמרינן שתות מלגיו שיחלקו מאתים לששה ויוסיפו על המשקל אחד מאותן חלקים).
[מכילתא בשלח מסכתא דעמלק פרשה א, בשנויים: שם השואל
הוא רבי חנניה] אמר רבי
חנינא: שאלתי את רבי אלעזר בבית מותבא רבא (בבית המדרש הגדול): מה
נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים?
אמר לי: גזירת הכתוב היא; ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם
ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים (מעולים) טעונים מכספה וזהבה של מצרים!
ועוד שאלתיו: מאי לשון 'רפידים'? [שמות יט,ב: ויסעו מרפידים
ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר]
ואמר לי: 'רפידים' שמה.
כתנאי: רבי אליעזר אומר: 'רפידים' שמה; רבי יהושע אומר:
שריפו עצמן מדברי תורה (לפיכך בא עליהם עמלק), וכן
הוא אומר (ירמיהו מז,ג) [מקול שעטת פרסות אביריו
מרעש לרכבו המון גלגליו] לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים (מכאן שריפו ידיהם מן התורה).
ועוד שאלתיו: מאי לשון 'שטים'? [במדבר
כה,א:
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב]
ואמר לי: 'שטים' שמה;
כתנאי: רבי אליעזר אומר: 'שטים' שמה; רבי יהושע אומר:
שנתעסקו בדברי שטות (לזנות את בנות מואב);
(במדבר כה,ב) ותקראן
לעם לזבחי אלהיהן [ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן]: רבי אליעזר
אומר: ערומות פגעו בהן (ותקראן
משמע גופן היה פוגע בהן); רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין (ולשון מקרה הוא).
משנה:
פרה שילדה מין חמור וחמור שילדה כמין סוס - פטורה מן
הבכורה, שנאמר 'פטר חמור' 'פטר
חמור' שני פעמים (בתורה: חד ב'קדש לי כל בכור': [שמות
יג,יג:
וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה] וחד ב'ראה אתה': [שמות
לד,כ: ופטר
חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]): עד
שיהא היולד (האם) חמור והנולד חמור (שהוא דומה לאמו);
ומה הם באכילה (אותן שאין דומין לאמן [פרה שילדה מין חמור או אתון שילד מעין עגל])?
בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה - מותר באכילה, וטמאה
שילדה כמין בהמה טהורה - אסור באכילה: שהיוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור –
טהור.
גמרא:
תנן התם [בכורות פ"ב מ"ה, דף
טז,ב]: 'רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל - פטור מן הבכורה,
ואם יש בו מקצת סימנין – חייב.'
מנא הני מילי?
אמר רב יהודה: דאמר קרא [במדבר
יח,יז: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא
תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה']: 'אך
בכור שור' - שיהא הוא שור ובכורו שור; 'בכור
כשב' שיהא הוא כשב ובכורו כשב; 'בכור עז' -
שיהא הוא עז ובכורו עז (מדמצי
למיכתב 'אך שור כשב ועז', דהא עניינא בבכור קמישתעי, דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו בכור - שמע מינה: עד שיהא הבכור כאמו ולא יהא דומה לאחר);
יכול אפילו יש בו מקצת סימנין [יהא
פטור]? - תלמוד לומר: 'אך' –
חלק (דכל אכין ורקין שבתורה - למעט).
והא תנא (דמתניתין) - 'פטר' 'פטר'
קנסיב לה לפרה (דקא מפיק פרה שילדה מין חמור דפטורה מן הבכורה מן 'פטר' 'פטר'
- עד שיהא היולד חמור והולד חמור', ופרה ננמי גמרה מחמור, ורב יהודה היכי שבק קרא
דמתניתין וקנסיב למודא אחרינא)?
הוא (רב יהודה) דאמר כרבי יוסי
הגלילי, דתניא [דומה לתוספתא בכורות פ"א מ"ב]:
רבי יוסי הגלילי אומר: אך בכור שור -
עד שיהא הוא שור ובכורו שור; בכור כשב -
עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב; או בכור עז -
עד שיהא הוא עז ובכורו עז; יכול אפילו יש בו מקצת סימנין [יהא פטור]? - תלמוד לומר: 'אך' –
חלק'. [בתוספתא, במקום יכול וכו' כתוב: ואם יש בו מקצת סימנים דומות לאמו
- חייב בבכורה.]
במאי קמיפלגי?
תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים (גלי רחמנא בחמור דקדושת דמים הוא, שאינו קדוש אלא דמיו: שיפדהו בשה - גלי
ביה רחמנא דנדמה פטור) - והוא הדין [רבנו גרשום: כל שכן]
בקדושת הגוף (והוא הדין לבכור בהמה טהורה דקדושת הגוף היא),
ורבי יוסי סבר: גלי רחמנא בקדושת הגוף והוא הדין בקדושת דמים, וגמר קדושת דמים
מקדושת הגוף.
ותנא דידן, האי 'בכור' 'בכור'
מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי
חנינא: למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז (בהאי קרא: אך בכור שור או בכור כשב או בכור
עז לא תפדה קדש הם ואת דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר [אשה
לריח ניחח לה'] [במדבר יח,יז] - דכולם אימוריהם קרבים)? – צריכא: דאי כתב רחמנא בבכור שור -
שכן נתרבה בנסכים (שור - נסכיו מרובים: חצי ההין,
וכשב ועז - רביעית ההין); כשב - שכן נתרבה באליה (כשב
- אלייתו קריבה עם אימורים, כדמפרש ב'ויקררא', מה שאין כן בשור ועז);
בעז - שכן נתרבה אצל עבודת כוכבים ביחיד.
חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי?
בהי לא ליכתוב?:
לא ליכתוב רחמנא בשור, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן נתרבו
אצל פסחים (כשב ועז - פסח בא מהן, דכתיב מן
הכבשים ומן העזים תקחו [שמות יב,ה]);
לא לכתוב בכשב, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן נתרבו אצל
עבודת כוכבים בציבור (פר [בן בקר
אחד] לעולה... ושעיר לחטאת
[במדבר טו,כד])!
לא ניכתוב רחמנא בעז, ותיתי מהנך? - מה להנך (שור וכשב) שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח (דכשהן
קרבים - יש מהן לאשים יותר מעז: שור בנסכים וכשב באליה)!?
הילכך צריכי.
ורבי יוסי הגלילי?
אם כן (דלא אתיא קרא אלא להכי) -
ליכתוב קרא 'אך בכור שור כשב ועז', 'בכור' 'בכור'
למה לי? אלא לאו שמע מינה עד שיהא הוא שור ובכורו שור?
ורבי יוסי הגלילי - האי 'פטר
חמור' 'פטר חמור' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר
(במדבר יח,טו): [כל פטר רחם לכל
בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך] אך פדה
תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שומע אני
אפילו פטרי סוסים וגמלים, תלמוד לומר 'פטר
חמור': פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים;
ועדיין אני אומר: פטרי חמור בשה, פטרי סוסים וגמלים בכל
דבר (פטר חמור תפדה בשה ולא בדבר אחר, ושאר בכורי טמאה
בכל דבר, ולעולם קדושים בבכורה)?
(בכורות ו,א)
תלמוד לומר (מקרא אחר): 'פטר
חמור' 'פטר חמור' [שמות
יג,יג:
וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה שמות לד,כ:
ופטר
חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם]:
שני פעמים פטרי חמורים אמרתי לך - ולא פטרי סוסים וגמלים ((שמות
לד,כ) ופטר חמור תפדה בשה - אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה מִשֶׂה, שהרי מעטן בפסוק ראשון - תנהו
ענין למעטן מכל קדושת בכור).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .