דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ד
(בכורות ג,ב)
תורה:
במדבר ג,יב: ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור
פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים
במדבר ג,יג: כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי
לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'
במדבר ג,לט: כל פקודי הלוים אשר פקד
משה ואהרן על פי ה' למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף
במדבר ג,מא: ולקחת את הלוים לי אני ה’ תחת כל בכר בבני ישראל ואת
בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל
במדבר ג,מב: ויפקד משה כאשר צוה ה’ אתו את כל בכור בבני ישראל
במדבר ג,מג: ויהי כל בכור זכר במספר שמת מבן חדש ומעלה לפקדיהם
שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים
במדבר ג,מד: וידבר ה’ אל משה לאמר
במדבר ג,מה: קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים
תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה’
במדבר ג,מו: ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העדפים על הלוים
מבכור בני ישראל
במדבר ג,מז: ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים
גרה השקל
במדבר ג,מח: ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם
במדבר ג,מט: ויקח משה את כסף הפדיום מאת העדפים על פדויי הלוים
במדבר ג,נ: מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש
מאות ואלף בשקל הקדש
במדבר ג,נא: ויתן משה את כסף הפדים לאהרן ולבניו על פי ה’ כאשר צוה
ה’ את משה
משנה:
כהנים ולוים פטורין (קא סלקא דעתך [בתחילת הגמרא] אפטר חמור קאי) מקל
וחומר: אם פטרו (לוים) את של ישראל (בכורי ישראל) במדבר - דין הוא שיפטרו את של עצמן (ומשמע דגוף הלוים
פטרי חמורי ישראל)!
(בכורות ד,א)
גמרא:
אינהו פטרי? אדם - אדם פטר, בהמה - בהמה פטרה, דכתיב (במדבר
ג,מה) קח את הלוים תחת [כל]
בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם [והיו לי הלוים אני ה']!?
אמר אביי: הכי קאמר: כהנים ולוים - פטורין בהמתם מקל
וחומר: אם הפקיעה בהמתם של לוים בהמה של ישראל במדבר, דין הוא שתפקיע את של עצמן!
אמר ליה רבא: והא 'פטרו' קתני, דמשמע אינהו [גירסת
צאן קדשים]! ועוד: אם איתא (דדרשינן קל וחומר גבי בהמה מבכור) - אפילו
מבכור בהמה טהורה נפטרו (דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל), אלמה תנן (בפרק שני (בכורות
פ"ב מ"א, לקמן דף יג.)): 'לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא
מפדיון הבן ופטר חמור'?
אלא אמר רבא: (גבי בהמה לא דרוש רבנן קל וחומר, מדאיצטריך לאקושי בכור בהמה
טמאה לבכור אדם: דכל שאינו בבכור אדם - אינו בבכור בהמה טמאה, כדלקמן, שמע מינה:
גבי בהמה לא אתייהב למדרש האי קל וחומר, ו)הכי קתני (והכי קאמר מתניתין):
כהנים ולוים פטרו הן עצמן (מפדיון הבן) מקל וחומר: אם הפקיעה קדושתן של לוים
(קדושת פשוטי הלוים)
קדושת של (בכורי)
ישראל במדבר, לא יפקיע את של עצמן (דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהן, כדאמר לקמן 'בכורי הלוים לא
הפקיעו אלא עצמן')?
אשכחן אדם,
בהמה טמאה מנלן (דנפטרו כהנים מפטר חמור)?
אמר קרא (במדבר יח,טו) [כל פטר רחם לכל
בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך] אך פדה תפדה את בכור
האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה: כל שישנו בבכור אדם - ישנו בבכור
בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם (כגון לוים וכהנים, דנפטרו מקל וחומר) - אינו בבכור
בהמה טמאה.
אמר ליה רב ספרא לאביי: לדידך, דאמרת 'בהמתם' (דאבהמה נמי קא דריש
קל וחומר), בן
לוי דהוה ליה שה (במדבר) דאפקע (פטרי חמורים שהיו במדבר) - ליפקע,
דלא הוה ליה שה דליפקע - לא ליפקע!? בין לדידך בין לרבא (דדרשיתו קל וחומר גבי בכור
אדם: דכיון דדרשת לגבי בהמה - כל שכן לגבי אדם, דאי לא דרשת ביה קל וחומר - אדם
מנא לן? וכיון דדרשת - איכא למיפרך): (לוי בכור) בן
חוֹדש, דאפקע (דאשכחן
גבי פשוט בן לוי חדש דאפקע קדושת בכורות בני ישראל, דכולן מבן חדש ומעלה נמנו,
כדכתיב (במדבר ג,מג) מבן חדש ומעלה) – ליפקע (ניפקע בכור עצמו,
ובכורי לוים בני חדש - דין הוא שיפטרו עצמן מקל וחומר מפשוטי בני חדש: דהפקיעו
קדושת בכורי ישראל, קל וחומר בני חדש עצמן) פחות מבן חדש דלא אפקע (פשוט דכותיה קדושת בכור ישראל) - לא ליפקע (לא יפקע קדושת
עצמו, ולמה לא נפדו בכסף בכורי לוים שהיו במדבר פחותים מבן חדש)!?
לויה (שילדה מישראל) לא
תיפקע (קדושת בכור בנה,
דהא לא נמנו במדבר אלא זכרים, אבל נקבות לא הפקיעו כלום), אלמה אמר
רב אדא בר אהבה 'לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים'?
הא - לא קשיא, כדמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דאמר 'פטר
רחם': בפטר רחם תלה רחמנא (לבכור, וכיון דרחם דהך לויה הוא - אזלינן אחר האם לענין חמשה
סלעים: אי משכחינן דכולן לוים פטורין - אפילו פחותין מבן חדש שהיו במדבר שלא
הפקיעו בן לויה נמי פטור).
ואהרן שלא היה באותו מנין (לא הוא ולא בהמותיו: שלא
הפקיעו את בכורי ישראל) - לא ליפקע (לא יפקע פטרי חמורים דידיה), דתניא: 'למה
נקוד על אהרן שבחומש הפקודים? שלא היה באותו מנין'?
אמר קרא: הלוים [אולי בפסוק: במדבר
ג,מא: ולקחת
את הלוים לי אני ה’ תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני
ישראל]: הוקשו כל הלוים זה לזה. (השתא איפריקו כולהו תיובתא.)
כהנים מנלן?
כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים
וארבעה מקומות נקראו כהנים 'לוים' וזה אחד מהן: (יחזקאל
מד,טו) והכהנים הלוים בני צדוק [אשר שמרו את משמרת מקדשי
בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם ד'
ה'];
(בכורות ד,ב)
ולדורות מנלן (שיפטרו בכורי כהנים לוים)? (דמהאי קל וחומר לא
שמעינן אלא במדבר!)
אמר קרא (במדבר ג,יב; ודומה גם פסוק מה) [ואני הנה לקחתי
את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל] והיו
לי הלוים: 'והיו' - בהווייתן יהו.
וממאי דבשֶׂה (של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל, דקאמרת לעיל 'בן לוי
דהוה ליה שה דאפקע - ליפקע)?
אמר רב חסדא: נאמר כסף לדורות (בבכור אדם: ופדויו מבן חדש
תפדה בערכך כסף חמשת שקלים (במדבר יח,טז))
ונאמר שה לדורות (וכל פטר חמור תפדה בשה (שמות
יג,יג)): מה
כסף האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו (בכורים) לאותה שעה (דכתיב (במדבר ג,מו) ולקחת חמשת חמשת שקלים
לגולגולת) -
אף שה האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו באותה שעה.
מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ((ויקרא
כז,טו)
ואם
המקדיש יגאל את ביתו [ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו])
ומעשר שני (דכתיב
(דברים יד,כה) ונתתה בכסף - הילכך פדו בו בכורות במדבר כלדורות, תאמר בשה, שאין
פודין בו הקדשות)?
אלא: אמר קרא: [במדבר יח,טו: כל פטר רחם לכל
בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך] אך פדה תפדה את בכור
האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה: מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות בין
לאותה שעה: בכסף - אף בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה: בשה.
אמר רבי חנינא: שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים
מישראל.
אמר אביי: תדע (שלא נמנו בכורי בהמת ישראל): שהרי מנה
הכתוב עודפים באדם ולא מנה עודפין בבהמה (מדלא מנה הכתוב עודפים בבהמה כמו שמנה באדם: שלשה ושבעים
ומאתים)!
ממאי? דילמא לא הוי נפישי להו (לישראל)
בהמות טובא (כלוים)?
לא סלקא דעתא, דכתיב (במדבר
לב,א) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד [עצום מאד ויראו
את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה]!
דילמא אפילו הכי (דמקנה רב היה לבני ראובן) פשוטים
דלוים הוו קיימי לבהדי בכורי ישראל (אפילו הכי לא הוו עדפי בבהמה שיהו בכורי בהמת ישראל עודפים על
פשוטי בהמות לוים)?
אמר קרא (במדבר ג,מה) [קח את הלוים תחת
כל בכור בבני ישראל] ואת בהמת הלוים תחת בהמתם [והיו לי הלוים אני ה']:
בהמה אחת תחת בהמות הרבה.
ואימא (הא דכתיב בהמת הלוים - בהמות טובא משמע, כדאשכחן בנינוה): (יונה
ד,יא) [ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים
עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ו]בהמה רבה (אלמא 'בהמה' - טובא
משמע)!?
אם כן (דבהמת דלוים טובא משמע) ליכתוב קרא או 'בהמה תחת בהמה' או
'בהמתם תחת בהמתם' (ליכתבינהו קרא כי הדדי); מאי 'בהמת
... תחת בהמתם' (מדשני קרא בדיבוריה) - שמע מינה חד פטר טובא.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא (במתניתין
[בכורות פ"א מ"ד, דף ט,א ]): 'ופודה בו פעמים הרבה' (שאם חזר וקנאו מיד
הכהן לאחר שנתנו לו - חוזר ופודה בו פטר חמור אחר).
ורבי חנינא (דאמר שה אחד של בן לוי) -
טעמא דמתניתין מפרש, והכי קאמר: מאי טעמא 'פודה בו פעמים הרבה'? - משום דשה
אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל.
איתמר: רבי יוחנן אמר: קדשו בכורות (שנולדו)
במדבר, וריש לקיש אמר: לא קדשו בכורות (שנולדו) במדבר:
רבי יוחנן אמר: קדשו בכורות במדבר, דרחמנא אמר ליקדשו,
כדכתיב [שמות
יג,ב] קדש לי כל בכור [פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא];
וריש לקיש אמר: לא קדשו בכורות במדבר: מדכתיב (שם,
בהמשך: שמות יג,יא) והיה
כי יביאך [ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך], וכתיב
בתריה (שמות יג,יב) והעברת
[כל
פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'] - מכלל
דמעיקרא (במדבר) לא קדוש! (והאי קדש
לי כל בכור מוקי ליה ריש לקיש במצרים, אבל במדבר לא קדשו, מדכתיב
כי יביאך והדר והעברת כל פטר רחם.)
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש: 'עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות (בבמות - כל אחד בנה מזבח, ומקריב עליו; ומשהוקם המשכן - נאסרו, כדכתיב (ויקרא
יז,ד) ואל
פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם
שפך...]) ועבודה
בבכורות (בכורי ישראל היו מקריבים, ומכאן
ואילך הכהנים)' [זבחים פ"יד מ"ד] (אלמא בכורות קדשו)!?
אמר ליה:
באותן שיצאו ממצרים; הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי (אלא
באותן שנולדו במדבר) - בן שנה בר מיעבד עבודה הוא (הא
משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן - שתא חדא הוא דהואי)?
ודקארי לה מאי קארי לה?
הכי קא קשיא ליה: אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושתייהו (קדושת בכורות דהנך שנולדו במדבר קדשו) - (איכא למימר) הנך דמעיקרא נמי לא פקעא קדושתייהו, אלא אי אמרת דפסק
קדושתייהו - הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו.
ואידך?
דקדוש - קדוש, דלא קדוש - לא קדוש.
איתיביה: 'אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל
נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות'!?
הכי נמי באותן שיצאו ממצרים. ומינה (ומינה
איכא למשמע דלא קדשו בכורות במדבר): (דקתני) 'אותו
היום' - הוא דקרוב, (מכלל ד)מיכן ואילך
לא קרוב (שיום ראשון הקריבו כל בכורי בהמה שיצאו ממצרים).
איכא דאמרי איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: 'אותו היום
שהוקם המשכן קרבו להם ישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות': אותו
היום – אִין, מיכן ואילך לא.
אימא 'מאותו היום' ואילך, ומאי קמשמע לן: מאותו
היום – אִין, מעיקרא – לא! אלמא חובות בבמה לא קרוב (שלא
היה יכול כל אחד לעשות מזבח להקריב בכורות שלו, דחובות לא קרוב בבמת יחיד).
תא שמע: 'נמצאת
אתה אומר בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל: במצרים, ובמדבר, ובכניסתן ישראל:
לארץ במצרים מהו אומר?
(שמות יג,ב) קדש
לי כל בכור [פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא];
במדבר הוא אומר:
(במדבר ח,יז) כי
לי כל בכור בבני ישראל [באדם ובבהמה ביום הכתי
כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי];
בכניסתם לארץ הוא אומר: (שמות יג,יא) והיה
כי יביאך [ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך] - (שמות
יג,יב) והעברת [כל פטר רחם לה'
וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה']'.
אמר רב נחמן בר יצחק: בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות
ליקדש (ולעולם לכשיכנסו לארץ) ולא קדשו.
ובמצרים נמי לא קדוש (בתמיה)? הא
קאמרינן דקדוש (והא מודו כולהו לעיל באותן שיצאו ממצרים)?
הכי קאמר: מהן קדשו ומהן לא קדשו.
מתקיף לה רב פפא: ובמדבר לא קדשו? והכתיב (במדבר
ג,מ) [ויאמר ה' אל משה] פקוד כל בכור זכר לבני
ישראל [מבן
חדש ומעלה ושא את מספר שמתם] (ובן
חדש ודאי במדבר נולד, דהא האי מעשה - בשנה שנית הואי)!?
אלא אי איתמר - הכי איתמר: רבי יוחנן אמר: קדשו ולא פסקו,
וריש לקיש אמר קדשו
(בכורות ה,א)
ופסקו (משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .