דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ג
(בכורות ב,ב)
תא שמע: 'רבי יהודה אומר: המקבל בהמה מן העובד כוכבים
וילדה - מעלין אותו בשוויו, ונותן חצי דמיו לכהן; והנותן בקבלה אף על פי שאינו
רשאי - קונסין אותו עד עשרה בדמיו, ונותן כל דמיו לכהן; וחכמים אומרים: כל זמן שיד
עובד כוכבים באמצע - פטורה מן הבכורה'
(בכורות ג,א)
מאי? לאו אבהמה (קאי האי דקתני 'קונסין אותו':
דקנסינן ליה לפדות הבהמה)? (אלמא מכר את הבהמה לעובריה - דקבלה
אינה אלא לעוברין - קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן: דרבנן לא פליגי עליה
דרבי יהודה אלא לענין בכורה)!?
לא, אעובר (אעובר קנסינן ליה, שכבר היה במעיה
ומכרו לגמרי; אבל עוברין שעתידה להתעבר לא איכפת לן); דיקא נמי (דאעובר קאי) דקתני 'קונסין אותו עד עשרה בדמיו' (גירסת רש"י: דיקא נמי דאעובר קאי, מדקתני 'נותן כל דמיו לכהן',
ואי אבהמה - כהן מאי עבידתיה!?)
- שמע מינה.
מסייעא (האי דקתני 'קונסין')
לריש לקיש, דאמר ריש לקיש: 'המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים - קונסין אותו עד עשרה
בדמיה'; דוקא או לאו דוקא (דלא קנסינן ליה כולי האי? אי נמי
טפי מהכי קנסינן ליה, אם אין העובד כוכבים מתרצה בכך)?
תא שמע: דאמר
רבי יהושע בן לוי: 'המוכר עבדו לעובד כוכבים - קונסין אותו עד מאה בדמיו' (מדגבי עבד תני 'מאה' והכא 'עשרה' - שמע מינה דוקא קאמר, דאי לאו
דוקא - ליתני תרוייהו 'מאה' או תרוייהו 'עשרה')!
(לעולם בהמה לאו דוקא: דלא קנסינן
ליה כולי האי, אבל) שאני עבד דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות.
ואיכא דאמרי: אמר ריש לקיש: 'המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים
- קונסין אותו עד מאה בדמיה';
תנן: 'והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי קונסין
אותו עד עשרה בדמיה'?
מכירה פסקה מיניה, קבלנות לא פסקה מיניה.
דוקא (מאה) או לאו
דוקא? (בלישנא בתרא גרסינן בעבד 'עד עשרה בדמיו', אלמא מאה דבהמה - לאו דוקא, דהא
עבד דמפקע ליה ממצותיו ולא קנסינן אלא עשרה!?)
תא שמע: דאמר רבי יהושע בן לוי 'המוכר עבדו לעובד כוכבים
קונסין אותו עד עשרה בדמיו'!?
שאני עבד, דלא הדר ליה. (להכי
לא קנסינן ליה טפי: משום דכי פריק ליה - לא הדר ליה למריה, דקיימא לן במסכת גיטין (דף
מג:): 'המוכר עבדו לעובד כוכבים - יצא לחירות')
(וקפריך:) בהמה מאי טעמא
(קנסינן ליה טפי)? משום דקא הדרא ליה - (הכי
גרסינן: אי הכי, אם כן) ניקנסיה טפי חד (כדי שיעור דמיה ליקנסיה יותר
מעשרה, דהא במאי דהדרא ליה אינו נשכר אלא כדי דמיה, וקנסא לא הוי אלא עשרה, הלכך
ליתני 'אחד עשרה בדמיה' ותו לא)!?
אלא עבד - מילתא דלא שכיחא היא, וכל מילתא דלא שכיחא לא
גזרו ביה רבנן.
וחכמים אומרים כל זמן שיד העובד כוכבים [פטורה מן הבכורה]:
אמר רבי יוחנן [ולא רבי יהושע -
הב"ח]: ושניהם מקרא אחד דרשו: [במדבר ג,יג: כי לי כל בכור ביום הכתי
כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי] כל בכור בישראל [מאדם עד בהמה לי
יהיו אני ה']*: רבנן סברי 'בכור' -
מקצת בכור משמע (רבנן סברי אי הוה כתיב 'בכור
בישראל' הוה משמע אפילו מקצת בכור דישראל - הוי חייב בבכורה), כתב רחמנא
'כל': עד דאיכא כוליה;
ורבי יהודה סבר: 'בכור' -
כוליה בכור משמע, כתב רחמנא 'כל' דאפילו כל
דהוא;
[* לפי תורה
אור – שלא כרש"י, שבפירוש מוסיף את המלה 'בישראל' - מדובר בפסוק שמות יג,ב: קדש לי כל
בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא]
איבעית אימא דכולי עלמא 'בכור' -
רובא משמע; מר סבר 'כל' משמע למלויי אתא (עד דליהוי כוליה דישראל), ומר סבר לגרועי אתא (ד'כל' משמע 'כל דהו' כמו אין לשפחתך כל בבית (מלכים ב ד,ב)).
וכמה תהא שותפות של עובד כוכבים ותהא פטורה מן הבכורה?
אמר רב הונא: אפילו אזנו (אפילו
אין שותפות לעובד כוכבים אלא באוזן הבכור - אינו קדוש).
מתקיף לה רב נחמן: ולימא ליה (כהן
לעובד כוכבים) 'שקיל אזנך וזיל' (דאי נמי הוי בכור בעל מום ניתן
לכהן)!?
איתמר: רב חסדא אמר: דבר שעושה אותו נבלה (כגון שיש חלק לעובד כוכבים בוושט או בגרגרת שלו: הואיל וחיותא בידיה דעובד
כוכבים - חשיב כמאן דהוי כוליה דעובד כוכבים); ורבא אמר:
דבר שעושה אותו טריפה (כגון מן הארכובה ולמעלה).
במאי קמיפלגי (רב חסדא ורבא)? – 'בטריפה
חיה': למאן דאמר 'דבר שעושה אותו טריפה' (רבא), קסבר טריפה
אינה חיה (הלכך - כמאן דהוי כולה דעובד כוכבים דמי);
ולמאן דאמר 'דבר שעושה אותו נבלה' (ורב חסדא), אבל טריפה
חיה (הלכך לא חשיב דעובד כוכבים אלא דבר שעושה אותה נבילה).
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: הא דרב הונא ורב חסדא ורבא לא
פליגי (עליה דרב הונא, אבל רב חסדא ורבא פליגי): הא בו (אם יש חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו - אפילו באזנו - אינו קדוש) הא
באמו (או נבלות או טריפות).
אמר להו רב פפא: מאי שנא בו, דבעינן 'כל
בכור' וליכא, אמו נמי בעינן [שמות לד,יט: כל פטר רחם לי ו]כל
מקנך תזכר [פטר שור ושה] (אם כל המקנה שלך תזכר: אם יהא שלך
זכר – תקדישנו, כדמתרגמינן 'דיכרין תקדיש') וליכא!? אלא לא שנא.
מתקיף לה (אכולהו) מר בר רב אשי: מאי שנא מנפלים, דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו
– קדשי, דאמר מר [שמות יג,יב: והעברת כל פטר רחם לה’ וכל]
פטר שגר בהמה [אשר יהיה לך הזכרים לה'] = שגר בבהמה (שגר
במעי בהמה: שעדיין לא הגיע זמנו לצאת; לישנא אחרינא 'שגר בהמה': מה שבהמה
משגרת ומשכלת; אלמא אף על גב דלאו בני חיותא נינהו – קדש,י הכא נמי: אי נמי הוה
ליה לעובד כוכבים ביה דבר שעושה אותו נבילה - ליקדוש חלק הישראל אף על גב דלאו בר
חיותא הוא)!?
התם, כיון דלא עריבו בהו חולין קרינא בהו [שמות יג,ב: קדש לי כל בכור
פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא] 'בבהמה כל
בכור' [כלומר: כל בבהמה הוא בכור];
הכא, כיון דעריבו בהו חולין - לא קרינא בהו 'כל בכור'.
רבי אלעזר לא על לבי מדרשא; אשכחיה לרבי אסי, אמר ליה:
מאי אמור רבנן בי מדרשא?
אמר ליה:
(בכורות ג,ב)
הכי אמר רבי יוחנן: אפילו מום קל (ואפילו
אין לעובד כוכבים שותפות אלא באזנה: שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא טרפה אלא
מום קל בעלמא - פטורה מן הבכורה); והדתנן [בכורות
פ"ב מ"ה, דף טז,ב]: 'רחל שילדה מין עז, ועז שילדה
מין רחל - פטורה מן הבכורה, ואם יש בו [בולד]
מקצת סימנין [של האם] -
חייב' (הכי אמר רבי יוחנן בי מדרשא דהאי
'חייב' דקתני = חייב ליתנו לכהן קאמר, אבל למזבח לא קרב: דהאי דאישתני -) מום
קבוע הוי, לשחוט עליו (בחוץ כבכור בעל מום, ששוחטו כהן
ואוכלו);
בשלמא מום קל - קא משמע לן כדרב הונא (דאמר 'אפילו אזנו')
ולאפוקי מדרב חסדא ורבא, אלא מום קבוע מאי קא משמע לן? דכיון דאישתני הוה ליה מומא?
תנינא (לקמן בפרק 'על אלו מומין שוחטין את הבכור' (פ"ו
מ"ח; דף מ.)): 'ופיו דומה כשל חזיר - הרי זה מום'!, וכי תימא
'התם נשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה, הכא נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה' (ולהכי איצטריך לרבי יוחנן לאשמועינן דמום הוא) - הא נמי
תנינא [לקמן פ"ו מ"י; דף מ.]: 'עינו
אחת גדולה ואחת קטנה', ותנא 'גדולה = גדולה כשל עגל, ו'קטנה' = קטנה כשל
אווז'; בשלמא קטנה כשל אווז - אין במינו קדוש בבכורה, אלא גדולה כשל עגל יש במינו
קדוש בבכורה, אלא לאו משום דאמרינן 'כיון דאישתני הוה ליה מומא' (ואפילו הכי הוי מומא, ואמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר)?
לא! משום דהוה ליה שרוע (דשרוע
האמור בתורה - זו היא שאברו אחד גדול מחבירו, אבל שינוי אחר, כגון שבצמרו דומה לעז
- לא שמעינן דמום הוא, הלכך איצטריך לרבבי יוחנן לאשמועינן);
הכי נמי מסתברא, דתנן [בכורות
פ"ה מ"א; דף מג,א]: 'מומין אלו (שפירשו חכמים בבכור) - בין קבועין בין עוברין – פוסלין (באדם, בכהן: כל זמן שמום בו - לא יעבוד); יתר עליהן
אדם [עיניו שתיהן גדולות שתיהן קטנות]'; גבי אדם הוא דכתיב (ויקרא
כב,ד) איש איש מזרע אהרן [והוא צרוע או זב בקדשים
לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]
דבעינן איש שוה בזרעו של אהרן (שדומה לבני אדם),
אבל בהמה שתיהן גדולות שתיהן קטנות נמי לא הוי מומא; אחת גדולה ואחת קטנה מאי
טעמא? אי משום שינוי - אפילו שתיהן גדולות שתיהן קטנות נמי! אלא - לאו משום דהוה
ליה שרוע?
לא! לעולם אימא לך משום שינוי (ומהכא
לא תסתבר משום שרוע): שינוי הוי מומא; ודקא קשיא לך 'אפילו שתיהן גדולות
שתיהן קטנות' – התם, אי מחמת בריותא יתירא - תרווייהו בעי למיברא, אי מחמת כחישותא
יתירא - תרווייהו בעי מיכחש (והא ודאי משונה הוא)! (ואי קשיא: אמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר, הא אוקימנא דשינוי הוי מומא?
תריץ: כיון דאיכא למימר נמי דלאו משום שינוי הוא אלא משום שרוע - איצטריך לרבי
יוחנן למימר.)
ההיא גיורתא דהוו מסרין לה אחי (עובדי
כוכבים הוו) חיותא לפטומה; אתאי לקמיה דרבא (למיבעי
אי מיחייבא בבכורה), אמר לה: לית דחש לה להא דרבי יהודה דאמר 'שותפות עובד
כוכבים חייבת בבכורה'.
רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא, הוה מקנה לאודנייהו
לעובד כוכבים (לאפקועינהו מבכורה) ואסר להו (לבכורות) בגיזה ועבודה (כבכורים גמורים)
ויהיב להו לכהנים - וכלאי חיותא (מתה מקנהו) דרב מרי בר
רחל!
וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים - אמאי
מקנה להו לאודנייהו לעובד כוכבים?
דלמא אתי בהו לידי תקלה (שלא
יגוז ויעבוד בהן).
אי הכי (דלטובה נתכוון) מאי
טעמא כלו חיותא דרב מרי?
משום דמפקע להו מקדושתייהו.
והאמר רב יהודה 'מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא
לאויר העולם (ועדיין לא נתקדש; דבכור - ברחם תליא קדושתיה, דכתיב [דברים
טו,יט] 'כל הבכור אשר יולד' ולא הוי כמטיל מום בקדשים)'?
התם - מקדושת מזבח קא מפקע ליה, מקדושת כהן לא מפקע ליה (דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן, וחייב כהן לנהוג בו קדושה: שלא יגוז
ויעבוד בו, וכשהוא שוחטו - אינו שוחטו באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל
בליטרא, כדלקמן (דף לא.)); הכא (מכי
מקני לה לעובד כוכבים) אפילו מקדושת כהן קא מפקע ליה (דלא
חיילא עליה שם קדושה, ואף על גב שהוא נוהג בו קדושה - הוי כנוהג קדושה בחולין
גמורין)!
ואיבעית אימא: רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור (ליטול מעות מן העובד כוכבים: דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף, כדאמרינן לקמן
בפרק שני (דף יג.)) וחזי ליה איניש אחרינא, ואזיל ועביד,
וסבר: רב מרי - מילתא הוא דעבד (מילתא בעלמא: בדיבור, ואינו נוטל
דמיו)
ואתי בה לידי תקלה.
משנה:
כהנים ולוים פטורין (קא
סלקא דעתך אפטר חמור קאי) מקל וחומר: אם פטרו (לוים) את
של ישראל (בכורי ישראל) במדבר - דין הוא שיפטרו את של עצמן (ומשמע דגוף הלוים פטרי חמורי ישראל)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .