דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
בכורות דף ב
בכורות
פרק ראשון הלוקח עובר חמורו
תורה:
שמות יג,ב: קדש לי כל בכור פטר כל
רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא
שמות יג,יב: והעברת כל פטר רחם לה’
וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'
שמות יג,יג: וכל פטר חמר תפדה בשה
ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה
שמות יג,טו: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו
ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה' כל פטר רחם
הזכרים וכל בכור בני אפדה
שמות כב,כח: מלאתך ודמעך לא תאחר בכור
בניך תתן לי
שמות לד,יט: כל פטר רחם לי וכל מקנך
תזכר פטר שור ושה
שמות לד,כ: ופטר חמור תפדה בשה ואם
לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם
ויקרא כז,כו: אך בכור אשר יבכר לה'
בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה לה' הוא
ויקרא כז,כז: ואם בבהמה הטמאה ופדה
בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך
במדבר ג,יב: ואני הנה לקחתי את הלוים
מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים
במדבר ג,יג: כי לי כל בכור ביום הכתי
כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'
במדבר ג,מ: ויאמר ה' אל משה פקד כל
בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם
במדבר ג,מא: ולקחת את הלוים לי אני ה’
תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל
במדבר ג,מב: ויפקד משה כאשר צוה ה’
אתו את כל בכור בבני ישראל
במדבר ג,מג: ויהי כל בכור זכר במספר
שמת מבן חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים
במדבר ג,מד: וידבר ה’ אל משה לאמר
במדבר ג,מה: קח את הלוים תחת כל בכור
בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה’
במדבר ג,מו: ואת פדויי השלשה והשבעים
והמאתים העדפים על הלוים מבכור בני ישראל
במדבר ג,מז: ולקחת חמשת חמשת שקלים
לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל
במדבר ג,מח: ונתתה הכסף לאהרן ולבניו
פדויי העדפים בהם
במדבר ג,מט: ויקח משה את כסף הפדיום
מאת העדפים על פדויי הלוים
במדבר ג,נ: מאת בכור בני ישראל לקח
את הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש
במדבר ג,נא: ויתן משה את כסף הפדים
לאהרן ולבניו על פי ה’ כאשר צוה ה’ את משה
במדבר ח,טו: ואחרי כן יבאו הלוים לעבד
את אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה
במדבר ח,טז: כי נתנים נתנים המה לי
מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי
במדבר ח,יז: כי לי כל בכור בבני ישראל
באדם ובבהמה ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי
במדבר ח,יח: ואקח את הלוים תחת כל
בכור בבני ישראל
במדבר ח,יט: ואתנה את הלוים נתנים
לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל
ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש
במדבר יח,טו: כל פטר רחם לכל בשר אשר
יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה
תפדה
במדבר יח,טז: ופדויו מבן חדש תפדה
בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא
במדבר יח,יז: אך בכור שור או בכור כשב
או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'
במדבר יח,יח: ובשרם יהיה לך כחזה
התנופה וכשוק הימין לך יהיה
דברים טו,יט: כל הבכור אשר יולד בבקרך
ובצאנך הזכר תקדיש לה’ אלקיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך
דברים טו,כ: לפני ה’ אלקיך תאכלנו
שנה בשנה במקום אשר יבחר ה’ אתה וביתך
דברים טו,כא: וכי יהיה בו מום פסח או
עור כל מום רע לא תזבחנו לה’ אלקיך
דברים טו,כב: בשעריך תאכלנו הטמא
והטהור יחדו כצבי וכאיל
דברים טו,כג: רק את דמו לא תאכל על
הארץ תשפכנו כמים
(בכורות ב,א)
משנה:
הלוקח עובר חמורו* של עובד כוכבים (ובכור הוא, ועדיין
הוא במעי אמו), והמוכר לו - אף על פי
שאינו רשאי (כדתניא במסכת עבודה זרה (יד:) ובכמה מקומות: אין
מוכרין להם בהמה גסה מפני שעושה בה מלאכה בשבת), המשתתף לו (שנותנין מעות בין
שניהם וקונין בהמה), והמקבל (בהמה) הימנו (שהחמורה של עובד כוכבים, וישראל מקבלה שיהו חולקין בוולדות,
אבל גוף החמורה לעובד כוכבים), והנותן לו בקבלה (אם אותו עובר שקנה מן העובד
כוכבים או שמכר לעובד כוכבים - בכור הוא) - פטור מן הבכורה (אינו קדוש, הואיל
ויש חלק לעובד כוכבים בו או באמו), שנאמר 'בישראל' ((במדבר
ג,יג)
הקדשתי
לי כל בכור בישראל) - אבל לא באחרים (עובדי כוכבים).
*( והאי דנקט 'חמור' ולא נקט 'פרה' - מפרש בפירקא תנינא (לקמן
יג.) דאיידי דזוטרא מילי דפטר חמור - פסיק ושדי ליה, וכל
אינך פירקין מיירי בבכור בהמה טהורה.)
גמרא:
כל הני למה לי?
צריכי: דאי תנא לוקח, הוה אמינא משום דקא מייתי לה לקדושה
(שתהא שובתת בשבת, וכיון דמצוה עביד - ליכא למיקנסיה), אבל מוכר -
דקא מפקע לה מקדושה - אימא ליקנסיה (לפדות העובר מן העובד כוכבים
וליתנו לכהן)? - קא משמע לן.
'והמשתתף לו' למה לי?
לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר (לקמן
[ב,ב]: 'המקבל בהמה מן העובד כוכבים
- מעלין אותו בשויו ונותן חצי דמיו לכהן<', [כלומר]): שותפות
עובד כוכבים חייבת בבכורה, קמשמע לן דפטורה מן הבכורה.
'והמקבל' למה לי?
משום דקא בעי למיתני 'והנותן לו בקבלה';
'והנותן לו בקבלה' למה לי?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל ועיקר בהמה (גוף הבהמה וחצי ולדות) דישראל היא - ליקנסיה דלמא אתי
לאיחלופי בבהמה אחריתי (שאין לעובד כוכבים חלק בה ולא
בוולדותיה, ואתי למיפטריה נמי מבכורה) - קמשמע לן.
תנן התם (במסכת עבודה זרה (פ"א
מ"ו; דף יד,ב; פסחים פ"ד מ"ג)): 'רבי
יהודה מתיר (למכור לעובד כוכבים)
בשבורה (בהמה שנשברו רגליה; ובמקום שלא
נחשדו על הרביעה); בן בתירא מתיר בסוס (שאין
עושין בו מלאכה שיהא בו חיוב חטאת; דסתם סוס - לרכיבה עומד, והרוכב בשבת אינו אלא
משום שבות, שהחי נושא את עצמו)'.
איבעיא להו: עובר מה לי אמר רבי יהודה (למוכרו לעובד כוכבים: שרי או אסור)? טעמא דרבי יהודה התם דשרי משום
דשבורה (ואינה ראויה למלאכה), עובר נמי 'שבור' הוא (אצל
מלאכה)? או
דלמא שבורה - לאו היינו אורחיה (דבהמה להיות שבורה, הלכך: דבר
חידוש הוא, ולא אתי לאיחלופי ולהתיר מכירת שלמה), אבל עובר -
כיון דהיינו אורחיה - לאו 'שבור' הוא?
תא שמע (דמיירי בעובר, וקתני 'אינו רשאי' משום מלאכת שבת): 'והמוכר
לו, אף על פי שאינו רשאי' ולא פליג רבי יהודה!
וליטעמיך 'המשתתף
לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה' (דקתני במתניתין לענין בכורה דפטור) דלא
קתני ('רבי יהודה מחייב'), הכי נמי דלא פליג (והא
קא חזינן לקמן בשמעתין [מיד להלן] דפליג בהך ברייתא)?
אלא פליג, ולא קתני, הכי נמי פליג ולא קתני!
תא שמע: 'רבי
יהודה אומר: המקבל בהמה מן העובד כוכבים
וילדה (בכור) - מעלין (שמין) אותו בשוויו, ונותן חצי דמיו לכהן (אבל קדושת הגוף לא
קדוש ליקרב למזבח, הואיל וחציו לעובד כוכבים); והנותן לו
בקבלה (נמי
לא קדוש קדושת הגוף, הואיל וחציו לעובד כוכבים) אף על פי
שאינו רשאי (פטור מן הבכורה; והא דיהיב כל דמיו לכהן) - (קנסא הוא ש)קונסים
אותו (הואיל
ולא חש לדברי חכמים) עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן (לפי שמכרה לעובד
כוכבים; והנותן לו בקבלה - אף על פי שאינו רשאי, כלומר: שאף על פי שאינו רשאי לתנו
לו לעובד כוכבים במתנה)' -
(בכורות ב,ב)
מאי? לאו אעובר (קאמר ד'אינו רשאי')?
לא אבהמה.
והא 'דמיו' קתני?
תני 'דמיה'.
והא 'נותן כל דמיו לכהן' קתני, ואי בהמה - כהן מאי
עבידתיה (בבהמה? אלא ודאי אעובר)?
(לא, לעולם מהכא לא תפשוט, ד)הכא
במאי עסקינן? - כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה (וליטול
חצי השבח בין בפטום בין בוולדות): דמיגו דקנסינן ליה אבהמה - קנסינן
ליה אעובר. (אבל אי זבין ליה עובר לחודיה - לא.)
אמר רב אשי: תא שמע: 'רבי יהודה מתיר בשבורה מפני
שאינה יכולה להתרפאות (ולעשות מלאכה בשבת)' הא
יכולה להתרפאות – אסר, והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי!
שמע מינה.
ואיכא דמתני לה אמתניתין: 'והמוכר לו, אף על פי שאינו
רשאי' לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתנן 'רבי יהודה מתיר בשבורה'?
אפילו תימא רבי יהודה: שבורה לאו היינו אורחיה, עובר
היינו אורחיה (ולא 'שבור' הוי);
תא שמע: 'רבי
יהודה אומר: המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה, מעלין אותו בשויו ונותן חצי דמיו
לכהן, והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי - קונסין אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל
דמיו לכהן'; מאי? לאו אעובר?
לא, אבהמה.
והא 'דמיו' קתני?
תני 'דמיה';
והא 'נותן כל דמיו לכהן' קתני, ואי בהמה - כהן מאי
עבידתיה?
הכא במאי עסקינן? - כגון דיהיב בהמה מעברתא לפטומה, דמיגו
דקנסינן ליה אבהמה - קנסינן ליה אעובר.
אמר רב אשי: תא שמע: 'רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות' הא
יכולה להתרפאות – אסור, והאי נמי כיכול להתרפאות דמי!
שמע מינה.
איבעיא להו: מכר בהמה לעובריה (כגון
שעדיין לא נתעברה, ומכר לו כל הוולדות שעתידין להתעבר, ובהמה עצמה לא מכר לו) –
מאי (מהו לקונסו לפדותה משום מוכר בהמה לעובד כוכבים)?
תיבעי לרבי יהודה, תיבעי לרבנן:
תיבעי לרבי יהודה: עד כאן לא קא שרי רבי יהודה אלא בשבורה:
דלא אתיא לאיחלופי (להתיר מכירת שלמה),
אבל שלמה - דאתיא לאיחלופי – אסר; או דלמא ומה שבורה דפסקה מיניה (שלא שייר בה לעצמו כלום משמכרה) - וכל שכן שלמה (כי האי גוונא) דלא פסקה מיניה (שהרי שייר לעצמו גוף הבהמה, ואי
משום עוברין - ליכא למיחש, שהרי לא נתעברה עדיין, ולא כלום מכר לו, ולכשיבאו -
ברשות עובד כוכבים הם באים)!?
תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאסרי רבנן אלא בשבורה, דפסקה
מיניה (ומכירה חלוטה היא, ואתי לאחלופי ולהתיר מכירה חלוטה שלמה),
אבל שלמה - דלא פסקה מיניה – שרו (דלאו מכירה היא)? או
דלמא ומה שבורה דלא אתיא לאיחלופי אסרי, וכל שכן שלמה דאתיא לאיחלופי (במכירה חלוטה של שלימה אחרת)?
וטעמא דרבנן משום הכי הוא (בתמיה
דאיצטריך לן למיבעי)? והתניא: 'אמרו לו לרבי יהודה: והלא מרביעין עליה
(על השבורה) ויולדת!' אלמא (טעמא
דרבנן)
משום עובריה הוא (תיפשוט מינה דלרבנן אסור למכור
לעובד כוכבים בהמה לעובריה, ולרבי יהודה מותר)!
הכי קאמר ליה: (לעולם) טעמא דידן (דרבנן) משום דאתיא לאיחלופי בבהמה (ואיצטריך
למיבעי: כיון דלא פסקה מיניה איכא למימר לא אתי לאיחלופי במכירה גמורה, והכי קאמרי
ליה רבנן לרבי יהודה:) אלא את [רבי יהודה], מאי
טעמא שרית? משום דאין יכולה להתרפאות כמאן דזבנה לשחיטה דמי (וליכא
למיחש לאיחלופי: דמאן דחזי - ידע דלא מזבין ליה אלא לשחיטה, ולא אתי לזבוני בהמה
שלא לשחיטה)? והלא מרביעין עליה ויולדת, וכיון דמרביעין עליה ויולדת - משהא
לה (לצורך וולדות ומאן דחזי לה בבית העובד כוכבים לסוף שנה או שתים סבר מותר
למכור בהמה לעובד כוכבים שלא לשחיטה)? ואמר להו: 'לכשתלד': דלא
מקבלת זכר.
תא שמע (ממתניתין): 'והנותן לו בקבלה' ולא קתני 'אף על פי שאינו
רשאי' (אלמא מותר למכור בהמה לעובריה: דהא קבלה - מכירה לעוברין היא: שאין חולק
העובד כוכבים אלא בוולדות: דקסלקא דעתא דלא פליג עובד כוכבים בשבח פטימת בהמה)!?
וליטעמיך 'המשתתף לו' דלא קתני, הכי נמי דרשאי?
והא אמר אבוה דשמואל: 'אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו
שבועה ונשבע לו בשם עבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: (שמות
כג,יג) [ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו]
לא ישמע על פיך (בהגרמת פיך)'!? אלא תנא
מכירה (אינו רשאי) והוא הדין לשותפות - הכי נמי תנא מכירה והוא הדין
לקבלנות (והוא הדין לכולהו).
ומאי שנא מכירה דנקט (בה
'אינו רשאי', ולא נקטיה בחדא מהנך)?
דעיקר - מכירה היא (עיקר
איסורא הויא מכירת בהמה).
תא שמע: 'רבי
יהודה אומר: המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה - מעלין אותו בשוויו, ונותן חצי
דמיו לכהן; והנותן בקבלה אף על פי שאינו רשאי - קונסין אותו עד עשרה בדמיו, ונותן
כל דמיו לכהן; וחכמים אומרים: כל זמן שיד עובד כוכבים באמצע - פטורה מן הבכורה'
-
(בכורות ג,א)
מאי? לאו אבהמה (קאי האי דקתני 'קונסין אותו':
דקנסינן ליה לפדות הבהמה)? (אלמא מכר את הבהמה לעובריה - דקבלה
אינה אלא לעוברין - קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן: דרבנן לא פליגי עליה
דרבי יהודה אלא לענין בכורה)!?
לא, אעובר (אעובר קנסינן ליה, שכבר היה במעיה
ומכרו לגמרי; אבל עוברין שעתידה להתעבר לא איכפת לן); דיקא נמי (דאעובר קאי) דקתני 'קונסין אותו עד עשרה בדמיו' (גירסת רש"י: דיקא נמי דאעובר קאי, מדקתני 'נותן כל דמיו לכהן',
ואי אבהמה - כהן מאי עבידתיה!?)
- שמע מינה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .