דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף לג-ד
(ערכין לב,ב)
ומי מנו שמיטין ויובלות?: השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי
שבט מנשה (בימי סנחריב) בטלו יובלות, עזרא - דכתיב ביה (עזרא
ז,סו) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים הוה
מני, דתניא: 'משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר (ויקרא
כה,י) [וקדשתם את שנת החמשים שנה] וקראתם
דרור בארץ לכל יושביה [יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו
תשבו]: בזמן שכל יושביה עליה, ולא בזמן שגלו מקצתן;
יכול היו עליה והן מעורבין: שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה
בבנימין - יהא יובל נוהג? - תלמוד לומר: 'לכל
יושביה': בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין'
אמר רב נחמן בר יצחק: מנו יובלות לקדש שמיטין. (ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל, ולא שדות של מכר
חוזרות; אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר, דהא צריכין למנות שנת
יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן: שלסוף שבעה שמיטות היו מניחין שנת חמשים: שלא היו
מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל, ושנה של אחריה מתחיל
המנין: דאם לא היו מונין יובלות - היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין, והוו
השמיטין שלא במקומן.)
(ערכין לג,א)
הניחא לרבנן (דפליגי עליה דרבי יהודה),
דאמרי 'שנת חמשים אינה מן המנין' (אצטריך לממני יובלות כדקאמרת),
אלא לרבי יהודה, דאמר 'שנת חמשים עולה לכאן ולכאן' (שנת
חמשים הויא שנת יובל, ועולה נמי למנין שמיטה הבאה) - למה לי (לממני יובלות)? בשמיטין סגיא! (משבע לשבע שנים יעשו שמיטה לעולם,
שאין שנה מפסקת בנתיים, ואין כאן שום טעות)?
הא (דקתני לעיל מנו שמיטין ויובלות
בימי עזרא) ודאי דלא כרבי יהודה.
ולא מנו שמיטין ויובלות (מימי
סנחריב)?
והכתיב (בצדקיה): (ירמיהו לד,יד) מקץ שבע שנים תשלחו איש
את אחיו העברי אשר ימכר לך [ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי
ולא הטו את אזנם] והוינן בהו: 'מקץ שבע שנים' (משמע לאחר שבע שנים: שאף שנה שביעית)?- והכתיב 'ועבדך שש שנים' [שם
וכן בדברים טו,יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה
ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך; וכידוע הנביא ירמיה משתמש
הרבה בלשון שבתוכחה שספר דברים]?! ואמר רב נחמן בר יצחק: שש לנמכר (כדכתיב (שמות כא,ב) [כי תקנה
עבד עברי] שש שנים יעבד [ובשבעת
יצא לחפשי חנם]) ושבע לנרצע (שהנרצע אינו יוצא עד היובל, ואם
נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו - יוצא ביובל)' (אלמא בימי צדקיה הוה יובל, וצדקיהו - בימי חורבן הבית, דהוו כמה וכמה
דורות אחר גלות סנחריב)?
ההוא - בתוכחה כתיב (דקא
מוכח להו ירמיה), וקאמר (להו) נביא:
השלחתם (באותן שנים שהייתם חייבים לשלח)?
והכתיב (ירמיהו לד,י)
[וישמעו
כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד
בם עוד] וישמעו וישלחו!?
לא אמר רבי יוחנן: ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך
עליהן.
ומנא לן דהדור?
דכתיב (בימי צדקיהו): (יחזקאל
ז,יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב [ועוד בחיים חיתם כי חזון
אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו] (דקאמר להו: סופכם לגלות, ויהא יובל בטל, ולא יחזרו שדות לבעליהן);
אפשר יובל בטל (משגלו שבט ראובן וגד) ונביא מתנבא
עליו שיבטל? אלא מלמד שהחזירן ירמיה.
ומנלן דיאשיה מלך עליהן?
דכתיב: (מלכים ב כג,יז)
ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא
מיהודה ויקרא את הדברים על המזבח בית אל; וכי מה טיבו של יאשיהו בבית
אל (דהא קרא ביאשיהו כתיב, כשהיה חוזר לבער עבודת כוכבים שבארץ ישראל, ובית אל
- של מלכי ישראל היתה, ויאשיהו מלך יהודה - מה טיבו בה)? - אלא
כשהחזירן ירמיהו, יאשיהו מלך עליהם.
רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא: (הושע
ו,יב) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי (קציר = קצין: דנו"ן מתחלפת ברי"ש, כדכתיב 'נבוכד נצר'
'נבוכד ראצר').
משנה:
בתי החצרים (שאין להם לעיירות חומה) -
נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות (כדמפרש:)
ונגאלין מיד (ואין צריך להמתין שני שנים ביד הלוקח, והיינו כבתים של
ערי חומה) וכל
שנים עשר חדש כבתים, ויוצאין ביובל ובגרעון כסף (שמנכה
לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו) כשדות ((ויקרא כה,כז) וחשב את שני ממכרו
וגו').
גמרא:
תנו רבנן [ספרא בהר פרשתא ד פרק ו משנה ב]: (בבתי החצרים כתיב:) (ויקרא כה,לא)
[ובתי
החצרים אשר אין להם חמה סביב]
על שדה הארץ יחשב [גאלה תהיה לו וביבל יצא] - הקישו הכתוב לשדה אחוזה: מה שדה
אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף (אם בא לגאלם קודם היובל) - אף בתי החצרים יוצאין ביובל
ובגרעון כסף;
אי מה שדה
אחוזה אינה נגאלת בפחות משתי שנים, אף בתי החצרים אינם נגאלים פחות משתי שנים?
תלמוד לומר:
'גאולה
תהיה לו' – מיד;
הואיל ונתת
להם כח יפה שבשדות וכח יפה שבבתים, יכול לא יצאו ביובל?
תלמוד לומר:
'וביובל
יצא'.
מאי קאמר (מהיכא תיתי דלא יצאו ביובל? הלא
הוקשו לשדה אחוזה, ולמאי אצטריך וביובל יצא)?
אמר רב הונא: לא נצרכא אלא למקדיש בית בבתי החצרים וגאלו
אחר מיד הקדש ופגע בו יובל בשנה שניה (ללקיחתו של זה שלקחה מן הגזבר):
למאי מדמית ליה?: אי לבתי ערי חומה מדמית ליה - איחליט ליה ללוקח (דהכי תניא לעיל 'גאלה אחר מיד הקדש הגיע היובל ולא נגאלה היה חלוט לו')!?
אי לשדה אחוזה מדמית - לכהנים נפקא (דהמקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר -
יוצאה לכהנים ביובל! ולהכי נקט 'שנה שניה': דאי פגע בשנה ראשונה - לא אצטריך 'וביובל יצא': דכי מדמית ליה לבתי ערי חומה,
אכתי לא איחלט ליה ונפיק ביובל, דהא יש לו כח יפה שבשדות)!? להכי
אצטריך 'וביובל יצא'.
מתקיף לה רב זעירא: מאי איריא 'גאלו אחר'? אפילו לא גאלו
נמי (ליפוק מיד הקדש, דהא כתיב 'וביובל יצא' דלא אצטריך למכתב משום מכר הדיוט, דהא אתקש לשדות)!?
אמר ליה אביי: שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון; מנלן? -
מבן לוי: מה בן לוי, שיפה כחו בממכרו (שגואל מיד שדה מגרש עריהם, ובתי
ערי חומה גואלין לעולם, ויוצאין ביובל, כדאמר לקמן) הורע כחו
בהקדשו (שלא יוצא בלא פדיון, כדמפרש לקמן), ישראל שהורע כחו בממכרו (אי הוה כתיב 'ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר ביובל' ולא הוה כתב 'בית' [בפסוק ואשר
יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם
בתוך בני ישראל - ויקרא כה,לג]
- הוה אמינא אפילו שטרי ומטלטלין של לוי, אם מכרן - יוצאין לו ביובל) -
אין דין שהורע כחו בהקדשו?
והתם מנלן?
דתניא [ספרא בהר פרשתא ד פרק ו משנה ז]: [ויקרא כה,לג: ואשר יגאל מן הלוים ויצא
ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל] 'ויצא
ממכר' - שומע אני אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו!? - תלמוד לומר:
'בית ועיר אחוזתו';
מה תלמוד לומר 'ממכר'? -
ממכריו יוצא בחנם, ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון.
ו(הא דאמר רב הונא לעיל 'מקדיש בית
בבתי חצרים וגאלה אחר מיד הקדש יוצאה מידו וחוזרת לבעלים ביובל') פליגא
דרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: הכל היו בכלל '[ונתן הכסף] וקם לו'* (שהלוקח כלום מיד הקדש - יקום המקח בידו לעולם); כשפרט
הכתוב בשדה אחוזה (בגואל שדה אחוזה של אחרים מיד הקדש
דיוצאה מידו ומתחלקת) '(ויקרא כז,כא)
והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' [כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו]', (האי) שדה הוא דפרק ליה (דאפקיה רחמנא בהדיא מכלל 'ונתן
הכסף וקם לו') ונפקא לכהנים, אבל הנך (בתי החצרים) כדקיימי
קיימי (בכלל 'וקם לו', ולא נפקא מידא דלוקח);
*[אין צירוף מילים זו נמצאת במקרא כולו וכן מציין תוספות ד"ה
'ונתן' בשבת קכח,א; נראה שכאן 'וקם לו' -מויקרא כז,יט: ואם גאל יגאל את
השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו.]
'וביובל יצא' (לרבי אושעיא) למה לי?
אמר רב פפא: לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו
יובל בשנה שניה, למאי מדמית ליה?: אי לבתי ערי חומה מדמית ליה, איחלט ליה ללוקח!
אי לשדה אחוזה מדמית ליה - השלמה בעי (להשלים לו שנה אחת משתי שנים שהיא
ראויה לשהות ביד לוקח, כדתניא לעיל בריש פירקין 'אכלה שנה אחת לפני היובל
משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל')! להכי אצטריך 'וביובל
יצא'. [וכן לכאורה משמע 'ובתי החצרים אשר
אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא (ויקרא כה,לא)]
תניא כוותיה דרב הונא (דאמר
לעיל 'מקדיש בית בבתי החצרים וגאלה אחר מיד הקדש - יוצאה לבעלים ביובל')
ותיובתא דרבי אושעיא (דאמר: כדקיימי קיימי בידא דלוקח): ' המקדיש בית בבתי החצרים - הרי זה גואל מיד
וגואלו לעולם (ואפילו גאלה אחֵר - גואלה מידו,
ולא הויא כשדה אחוזה דכתיב בה לא יגאל עוד); גאלו אחר מיד הקדש, הגיע יובל ולא
נגאל (ולא גאלה מקדיש מידו) - חוזר לבעלים ביובל (בחנם).
(ערכין לג,ב)
משנה:
ואלו הן בתי החצרים: שני חצרים של שני בתים (עיר שאין בה אלא שתי חצירות), אף על פי שמוקפת חומה מימות יהושע
בן נון - הרי הן כבתי חצרים.
גמרא:
תנו רבנן: 'ממשמע
שנאמר (ויקרא כה,לא)
בתי החצרים [אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל
יצא] איני יודע
שאין להם חומה (דבתי
החצרים משמע שאינו בעיר אלא יישוב חצירות הסמוכות)? מה תלמוד לומר 'אשר אין להם חומה'? - אף על פי שיש להם חומה כמי שאין להם חומה (הואיל ואין בה כדי עיר).
וכמה בתים (וכמה הן, דלא ליחשוב חומה דידהו כעיר חומה)?
'בתים' – [אולי צ"ל 'בתי'] שנים; 'חצירות [אולי צ"ל 'חצרים'] שנים: שתי חצירות של שני בתים'.
ואימא בית וחצר (גירסת רש"י: אימא בית וחצר
בית וחצר; אבל אי איכא שני בתים בכל חצר הוו כעיר חומה, ולא הוו כבתי החצרים)?
אם כן ליכתוב רחמנא 'חצרים' (ולא
ליכתוב בתי ואנא ידענא דאין חצר בלא
בית);
וכי תימא 'אי כתב רחמנא 'חצרים', חצר בלא בית משמע' - ההוא 'קרפף' איקרי.
משנה:
ישראל שירש (בתי ערי חומה מ)אבי
אמו לוי - אינו גואל כסדר הזה (שאם מכרה שתהא נחלטת ללוקח לסוף
שנה, אלא לעולם גואלה, כלוי, דכתיב בהו (ויקרא כה,לב) גאולת עולם תהיה ללוים);
וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל - אינו גואל כסדר הזה,
שנאמר (ויקרא כה,לג) [ואשר יגאל מן הלוים ויצא
ממכר בית ועיר אחזתו ביבל] כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם [בתוך בני ישראל] -
עד שיהא (המוכר) לוי (לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי
דאינו גואל כלוי) וערי הלוים (מערים שניתנו ללוים בימי יהושע,
לאפוקי בן לוי שירש את אבי אמו ישראל, דאינו גואל כלוי; והשתא קשיא רישא לסיפא!
ובגמרא מתרץ לה), דברי רבי;
וחכמים אומרים: אין דברים הללו (דגאולת עולם) אמורים אלא בערי הלוים. (אבל
'עד שיהא לוי' לא בעינן: דישראל שירש את אבי אמו לוי - מודו רבנן דגואל כלוי, הואיל
ומערי הלוים היא זו, אבל בבן לוי שירש את אבי אמו ישראל - מודו רבנן דאינו גואל
כלוי, דבערי הלוים תלא רחמנא.)
גמרא:
(וקא פריך: 'אינו גואל כסדר הזה'
– כישראל?) ואלא כמאן? כבן לוי (בתמיה)? והדר תני (סיפא) 'עד שיהא לוי וערי הלוים'!?
אימא: 'אינו גואל אלא כסדר הזה עד שיהא לוי וערי
הלוים, דברי רבי'
בשלמא ערי הלוים (בעינן לאפוקי בן לוי שירש את ישראל),
דכתיב (ויקרא כה,לג) '
[ואשר
יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל] כי בתי
ערי הלוים [היא אחוזתם בתוך בני ישראל]', אלא לוי מנלן (דבעינן שיהא לוי, לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי)?
דכתיב 'ואשר יגאל מן הלוים' (דמשמע: למקצת לוים נתתי רשות לגאול, ולא לכולם).
תניא (דדרשינן הכי) [דומה
לספרא בהר פרשתא ד פרק ו משנה ו]: '(ויקרא כה,לג) ואשר יגאל מן הלוים [ויצא ממכר בית
ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בני ישראל] (הכי
גרסינן לה בתורת כהנים: 'מן הלוים מה תלמוד לומר?); יכול לוי
מישראל יגאל (כלומר: אי לא כתב אלא 'גאולת עולם
תהיה ללוים' יכולני לומר לוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם), שזה יפה כחו וזה הורע כחו (שישראל
הורע כחו בממכרו: דנחלטת לסוף שנה),
אבל לוי מלוי לא: שזה יפה כחו (דכתיב גאולת
עולם וגו') וזה
יפה כחו (אבל לוי שמכר ללוי לא יגאל אלא תיחלט לסוף שנה)? - תלמוד לומר 'מן הלוים';
[שם משנה ז]
'מן הלוים' ולא כל הלוים, פרט לבן לוי ממזר
ונתין (פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה, וכל שכן ישראל
שירש את אבי אמו לוי, שהרי ישראל גמור הוא);
וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים:
אבל עד שיהא לוי לא אמרינן.
משנה:
('מגרש' הוי אלף אמה סביב לעיר,
מדכתיב (במדבר לה,ד) מקיר
העיר וחוצה אלף אמה סביב; וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים
אלף אמה לשדות וכרמים, כדכתיב (שם פסוק ה)
ומדותם מחוץ לעיר [את פאת קדמה אלפים באמה
ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך
זה יהיה להם מגרשי הערים]; צא מהם אלף אמה מגרש - והשאר
שדות וכרמים; מגרש פנוי מכלום, ואין בו בית, ואין זורעין אותן, אלא נוי הוא לעיר)
אין עושין שדה – מגרש (משום
יישוב ארץ ישראל, והיינו חורבן: שממעט את הזריעה), ולא מגרש –
שדה (שמחריב את נוי העיר); ולא מגרש – עיר (שיעשו בו בתים: שאין עיר נאה בלא
מגרש),
ולא עיר – מגרש (וכל שכן שאין עושין עיר מגרש שאין
מחריבין את יישוב העיר);
אמר רבי אלעזר: במה דברים אמורים? - בערי הלוים, אבל בערי
ישראל עושין שדה – מגרש, מגרש – שדה, מגרש – עיר, ולא עיר - מגרש: שלא יחריבו את
ערי ישראל;
הכהנים והלוים מוכרין לעולם (אפילו
בשנת היובל עצמה ;
- כך שמעתי, וקשיא לי: אמאי?: הא
כי היכי דפליגי רב ושמואל בריש פירקא (לעיל כט:)
בישראל שמכר שדהו בשנת היובל עצמה - הכי נמי איכא לפלוגי הכא, ולמימר 'קל וחומר:
מכורה כבר יוצאה עכשיו - דהא אמרינן לעיל (דף כח.) דממכרו של לוי חוזר בשנת היובל! וכמדומה לי דאיידי דתנא באידך פירקא 'מקדישין
לעולם וגואלין לעולם' תנא נמי הכא.) וגואלין לעולם (שאין
בתי ערי חומה שלהן נחלטין), שנאמר (ויקרא כה,לב) [וערי הלוים בתי ערי אחזתם] גאולת עולם תהיה ללוים.
גמרא:
אמר רבי אלעזר: במה דברים אמורים? - בערי הלוים, אבל בערי
ישראל עושין [שדה – מגרש, מגרש – שדה, מגרש – עיר, ולא עיר - מגרש] דכולי עלמא מיהא בדלוים לא משנינן; מנא הני מילי? אמר
רבי אלעזר: דאמר קרא: (ויקרא כה,לד) ושדה מגרש עריהם לא ימכר
[כי
אחזת עולם הוא להם]; מאי 'לא ימכר'? אילימא לא
ימכר כלל - והא מדכתיב [ויקרא כה,לב: וערי הלוים בתי ערי אחזתם] גאולת
עולם תהיה ללוים - מכלל דמזבני! אלא מאי 'לא ימכר'? - לא ישנה.
הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם:
תנו רבנן: '[ויקרא כה,לב: וערי הלוים בתי ערי
אחזתם] גאולת
עולם תהיה ללוים - מה תלמוד
לומר?
לפי שנאמר (ויקרא
כה,טו) [במספר שנים אחר
היובל תקנה מאת עמיתך]
במספר שני תבואות ימכר לך,
יכול אף זה (לוי) כן (שאם מכר שדה אחוזתו: אותן אלף אמה
שחוץ למגרש, שלא יהא מותר לגאול בפחות משתי שנים)?
תלמוד לומר 'גאולת עולם תהיה ללוים';
לפי שנאמר (במקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר מיד הקדש דבשנת היובל יוצאה לכהנים כדכתיב) (ויקרא כז,כא) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה'
[כשדה
החרם לכהן תהיה אחזתו],
יכול אף זה (לוי) כן (אם הקדיש שדה ולא גאלה יפסידנה
ביובל)?
תלמוד לומר 'גאולת עולם תהיה ללוים';
לפי שנאמר (ויקרא
כה,ל) [ואם לא יגאל עד
מלאת לו שנה תמימה] וקם
הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות [לקונה אותו
לדרתיו לא יצא ביבל] - יכול אף
זה כן?
תלמוד לומר:
'גאולת
עולם תהיה ללוים''.
בשלמא הני תרתי – לחיי! אלא בתי ערי חומה - ללוים מי אית
להו? והתניא [דומה
לספרא בהר פרשתא ד פרק ו משנה ט]: 'ערים הללו (הניתנים ללוים) אין עושין אותן לא כפרים קטנים (לפי שהן ערי מקלט, ובעינן שיהא שם יישוב לבית מנוס לרוצחים) ולא כרכים גדולים (לפי שמתקבצין שם מכל מקומות לסחורה, ותהא רגל גואל הדם מצויה שם, ויארוב
את הרוצח ויהרגנו) אלא עיירות
בינוניות (בלא חומה)'?
אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן שהוקף ולבסוף ישב (לא משכחת בהו בלוים, כדקאמרת), (אבל) כאן
שישב ולבסוף הוקף (משכחת בהו שלאחר שניתנו להם בימי
יהושע - היקיפוה הם).
וכי האי גוונא (דישב ולבסוף הוקף) מי
הויא 'חומה' (דאצטריך קרא למעוטיה)? והתניא: '(ויקרא
כה,כט) ואיש
כי ימכר בית מושב עיר חומה [והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו] (בית
מושב עיר חומה - בית שהושב ונבנה 'עיר
חומה' - דמשמע שהוקף ולבסוף ישב) - שהוקף ולבסוף ישב, ולא שישב ולבסוף הוקף;
יכול אפילו
הקיפוה ישראל (לאחר שכבשו את הארץ ואפילו קודם
שישבו בה)?
נאמר כאן
'חומה' ונאמר להלן 'חומה' ((דברים ג,ה)
כל אלה ערים בצורות [חומה גבהה דלתים
ובריח...]): מה להלן
עובדי כוכבים - אף כאן עובדי כוכבים;
יכול אפילו
הקיפוה עובדי כוכבים לאחר מכן (לאחר שכיבשום ישראל)?
נאמר להלן
חומה ונאמר כאן חומה : מה להלן עובדי כוכבים קודם לכן - אף כאן עובדי כוכבים קודם
לכן'.
תרגמה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא: (לעולם כשהוקף ולבסוף ישב, ודקשיא לך 'עיירות הללו אין עושין אותן כו'
-)
כגון שנפלו להן (בגורל בימי יהושע)
(ערכין לד,א)
הן ומגרשיהן (כשהן מוקפות חומה)
'הן ומגרש' [נ"א:
והא] - למיסתרינהו קיימי (כדאמר (לעיל דף
לג:) 'אין עושין אותן טירין וכרכים')!?
אמר רב אשי: איצטריך: סלקא דעתך אמינא אדמסתתרי מסתתרי (כל זמן שלא נסתרו) אי מיזדבני ליחלטו (אם
מכרום קודם סתירתן ליחלטו) - קא משמע לן.
תנו רבנן: (ויקרא כז,כא)
[והיה
השדה בצאתו ביבל קדש לה']
כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו -
מה תלמוד לומר? - מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו (שדה
שהחרים ישראל והגיעה לחלקו), שלא יאמר
'הואיל ויוצא לכהנים (אם לא יגאלנה, שהרי היא שלו כשדה אחוזה), והרי היא (עכשיו) תחת ידי - תהא שלי, ודין הוא: בשל
אחרים אני זוכה (אם היה שדה אחוזת ישראל יוצאה
לכהנים ביובל - היה לי חלק בה),
בשל עצמי לא כל שכן'? - תלמוד לומר: (ויקרא כז,כא) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה'
כשדה החרם [לכהן תהיה
אחוזתו]; וכי מה
למדנו משדה החרם (מה בא שדה החרם ללמד על שדה היוצאת
לכהנים ביובל)? מעתה הרי
זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל: מה שדה אחוזה של ישראל (אם גאלה כהן מיד הקדש)
יוצא מתחת ידו (ביובל) ומתחלקת לכהנים (לכל אחיו הכהנים, כדאמר באידך
פירקא בפרק 'אין מקדישין' (לעיל דף כה)) - אף שדה חרמו יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים'.
אמר מר: 'בשל אחרים אני זוכה' - מי דמי?: התם זוכה
בעלמא, הכא קא שקיל ליה!?
אמר רמי בר חמא: (להכי) איצטריך (למכתב כשדה החרם): סלקא דעתא אמינא 'הואיל וכתיב (במדבר
ה,י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו
יהיה] (ודרשינן ליה בהגוזל בבבא קמא (דף
קט: על פי ספרי נשא פיסקא ו): 'מנין לכהן שבא ומקריב
קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה': אם יש עליו להביא חטאת או התנדב עולה או
שלמים - אין צריך לתתם לאנשי משמר, אלא הוא עצמו מקריב ויטול העור ואוכל הבשר? - תלמוד
לומר: ואיש את קדשיו לו יהיו) - הא נמי כי
קדשיו דמיא (והאי נמי 'אחוזתו' היא, ואם הקדישה ולא גאלה - לא תצא
לכהנים ביובל, אלא יהא לו רשות לגאלה לעולם)';
מי דמי? קדשיו לאו ברשותו (ולאו
מכח דידיה קא שקיל להו, אלא מקריב אימוריהם), הכא ברשותו (כלומר:
מכח דידיה קא שקיל להו, ולא משלחן גבוה בשכר עבודה)!?
אלא אמר רב נחמן: איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וכתיב (ויקרא
כה,לד) [ושדה מגרש עריהם לא ימכר] כי
אחוזת עולם הוא להם, הא נמי 'אחוזתו' היא' - קא משמע לן 'אחוזתו' (היקש דאיתקש שדה החרם לשדה אחוזתו של ישראל): אחוזתו
אִין (תצא מתחת ידו ותתחלק לכהנים, דאחוזתו היא: דיש לה גאולת עולם), (אבל)
חרמו – לא (חרמו לא הויא כאחוזה ליגאל לעולם).
הדרן
עלך המוכר שדהו
וסליק
לה מסכת ערכין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .