דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף לב
(ערכין לא,ב)
משנה:
בראשונה היה (הלוקח) נטמן יום שנים
עשר חודש כדי שיהא חלוט לו (כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן לו
מעותיו, והוא חלוט לו); התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ('חולש' כמו (ישעיהו יד,יב) חולש
על גוים, וכדגרסינן (שבת דף קמח:) 'מטילין חלשים על הקדשים': שיהא מטיל מעותיו ללשכות שבעזרה),
ויהא שובר את הדלת (של בית שמכר) ונכנס,
אימתי שירצה הלז - יבא ויטול את מעותיו.
גמרא:
אמר רבא: מתקנתו של הלל "הרי זה גיטיך על מנת שתתני
לי מאתים זוז" ונתנה לו מדעתו (שיקבלם ברצון) – מגורשת;
בעל כרחו - אינה מגורשת:
(ערכין לב,א)
מדאיצטריך ליה להלל לתקוני 'נתינה בעל כרחו (שהטילתם בביתו, כי האי גוונא דתקין הלל במתניתין) הויא נתינה'
- הא בעלמא נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה..
מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב אשי: ודילמא כי איצטריכא ליה
להלל לתקוני שלא בפניו (כגון זה שהיה נטמן, ומשום דתרתי
לריעותא איכא: דשלא בפניו הוא, ובעל כרחו הוא; משום הכי איצטריך ליה להלל לתקוני),
אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא מתנה?
איכא דאמרי: אמר רבא: מתקנתו של הלל, "הרי זה גיטיך
על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה, וכי
איצטריך ליה להלל לתקוני - שלא בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא
נתינה.
מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודילמא בין
בפניו בין שלא בפניו, מדעתו – אִין, בעל כרחו לא, והלל - מאי דאיצטריך ליה תקין (ואי הוי נמי לוקח התם, ולא הוה בעי לקבולינהו - הוה איצטריך להלל לתקוני
דבעל כרחו תיהוי נתינה)?
משנה:
כל שהוא לפנים מן החומה - הרי הוא כבתי ערי חומה, חוץ מן
השדות.
רבי מאיר אומר: אף השדות.
בית הבנוי בחומה: רבי יהודה אומר: אינו כבתי ערי חומה;
רבי שמעון אומר: כותל החיצון היא חומתו.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא בהר פרשתא ד משנה ה]: '(ויקרא
כה,ל) [ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית
אשר בעיר אשר לו (כתיב: לא) חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא
יצא ביבל] 'בית'; אין לי אלא בית, מנין לרבות בתי
בדים ובתי מרחצאות ומגדלות (משטיי"ר [מזווה לשמירת אוכל] וקבועה בקרקע) ושובכין
ובורות ושיחין ומערות? - תלמוד לומר: 'אשר בעיר';
יכול שאני
מרבה אף השדות?
תלמוד לומר:
'בית' (והני
דלעיל דמו לבית), דברי רבי
יהודה;
[שם משנה ו] רבי מאיר אומר: 'בית' - אין לי אלא בית, מנין לרבות בתי
בדים ובתי מרחצאות ומגדלות ושובכין ובורות שיחין ומערות ואפילו שדות? -
תלמוד לומר: 'אשר
בעיר'.'
ואלא הא כתיב 'בית'?
אמר רב חסדא אמר רב קטינא: חולסית ומצולה (מקום שאינו ראוי לזריעה) איכא בינייהו (דשדות
ממש לא קאמר רבי מאיר, דהא בית
כתיב ביה, אלא חולסית ומצולה קמרבי, דדמו לבית, דלאו בני זריעה נינהו, וראויין
לבנין בית: חולסית - ליטול משם אבנים, ומצולה - ליטול מהן חול; ורבי יהודה סבר
כשדות דמו), והתניא (בניחותא): 'חולסית
ומצולה: רבי מאיר אומר כבתים, רבי יהודה אומר כשדות'.
בית הבנוי בחומה רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה
[וכו']: אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו (יהושע
ב,טו) ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא
יושבת; רבי שמעון סבר כפשטיה דקרא (דחזינן
דביתה בתוך החומה, וקאמר בחומה היא יושבת, כלומר: בעיר חומה היא יושבת), ורבי יהודה סבר: 'בחומה
היא יושבת' - ולא בעיר חומה.
משנה:
עיר שגגותיה חומתה (שלא
הקיפוה חומה אלא הקיפוה בבתים, ותכופות הבתים זו לזו כחומה) ושאינה
מוקפת חומה מימות יהושע בן נון - אינה כבתי ערי חומה;
ואלו הן בתי ערי חומה: שלש חצרות של שני בתים (שלש חצירות שבכל אחת ואחת שני בתים מיקריא עיר) מוקפת חומה
מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורי (שם
עיר קטנה שמחוץ לציפורי), וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד,
ואונה, וירושלים - וכן כיוצא בהן.
גמרא:
תנו רבנן: (ויקרא כה,לא) [ובתי החצרים אשר אין להם
חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא]
'חומה' - ולא שור איגר (שגגותיה חומתה)
'סביב' - פרט לטבריה, שיַמָּהּ חומתה.
רבי אליעזר
בר יוסי אומר: (ויקרא כה,ל) [ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו (כתיב: לא)
חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל] 'אשר לוא חומה' (משמע
'לא' ומשמע 'לו', כלומר:) אף על פי
שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן (הוה נמי בית חלוט בהו).
ואלו הן בתי ערי חומה כו':
תנא 'גמלא בגליל, וגדוד בעבר הירדן, וחדיד ואונה
וירושלים ביהודה'; מאי קאמר (וכי אין עיר מוקפת חומה בגליל אלא
גמלא, ובעבר הירדן אלא גדוד)?
(ערכין לב,ב)
אמר אביי: הכי קאמר: עד גמלא בגליל (כל
עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע), עד גדוד
בעבר הירדן, וחדיד ואונו וירושלים ביהודה.
רבא אמר (האי תנא אתא לפרושי מתניתין והכי קאמר):
גמלא (דקתני מתניתין, דהוות מוקפת חומה מימות יהושע - היינו גמלא)
בגליל, לאפוקי גמלא דשאר ארצות (דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה
- לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע<); גדוד בעבר הירדן, לאפוקי גדוד דשאר
ארצות (וכן גדוד וכן חדיד וירושלים – ביהודה, לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן
שנקראו 'חדיד' ו'אונו' ו'ירושלים' - אינן מוקפות מימות יהושע); אינך דלא
איכא דכותייהו (אינך דקא חשיב במתניתין, כגון קצרה ויודפת, דליכא
בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו - לא איצטריך למיתני ברייתא ולא בשום ארץ אחרת) לא
איצטריך ליה.
וירושלים מי מיחלט בה? והתניא (מפרש
בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף פב:), וזה אחד מהם): 'עשרה
דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה' (
משום דכתיב (ויקרא כה,ל) לקונה
אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ומאן קא מקני ליה)?
אמר רבי יוחנן: כירושלים - דמוקפת חומה מימות יהושע בן
נון, ולא כירושלים: דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה - ואילו הכא הבית חלוט בהן.
רב אשי אמר: לאו אמר רב יוסף (במסכת
מכות בפרק 'אלו הן הגולין' (דף י.)): תרי 'קדש'
הוו - הכי נמי תרי 'ירושלים' הוו.
תניא: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו
(המנויות במשנתינו)? - שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום' (מפרש במסכת שבועות (דף טז.)
דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר, ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן וכו') -
אבל ראשונות בטלו (שאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין
בהן דין ערי חומה) משבטלה קדושת הארץ (בחורבן
ראשון);
קסבר קדושה ראשונה (שקידשה
יהושע)
קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא;
ורמינהי: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד
היו? והלא כבר נאמר (דברים ג,ד) [ונלכד את כל עריו בעת
ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם] ששים עיר כל חבל ארגוב [ממלכת עוג בבשן]
[פסוק ה] כל אלה ערים בצורות [חומה גבהה דלתים
ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד]';
אלא 'למה מנו חכמים את אלו? - שכשעלו בני הגולה מצאו
אלו וקידשום'
'קידשום'? הא
אמרינן (לקמן בסוף דהא מילתא) דלא צריך לקדושינהו? (דקתני
סיפא 'ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו' - שקידשה לשעתה ולעתיד לבא!)
אלא '... מנאום; ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת
בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל מצות הללו נוהגות בה, מפני
שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא'.
איבעית אימא תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל, ואיבעית אימא
חד מינייהו רבי אלעזר בר יוסי אמרה, דתניא: 'רבי
אלעזר בר יוסי אומר: (ויקרא כה,ל) [ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר] אשר לוא(כתיב: לא, קרי: לו) חומה [לצמיתת
לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל] -
אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן'. (הך דקתני 'קידשה לעתיד לבא' - רבי אלעזר בר יוסי אמרה, כי היכי דקאמר 'אף
על פי שאין לו עכשיו, ואף על גב דחרוב לא בטלה קדושתיה'.)
מאי טעמא דמאן דאמר 'קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה
לעתיד לבא'?
דכתיב: (נחמיה ח,יז) ויעשו
בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע [כתיב: ישוע] בן נון
כן בני ישראל [עד היום ההוא] ותהי שמחה גדולה מאד;
אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא (דהא
'כי לא עשו' - לאו אסוכות מהדר, אלא
הכי קאמר: כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע, ומאי ניהו? - קדושת הארץ:)
מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין (שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר) ויובלות
וקדשו ערי חומה - אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר (דברים
ל,ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה [והיטבך והרבך
מאבתיך] (בשובם מן הגלות משתעי קרא, דכתיב
לעיל מיניה (דברים ל,ג) ושב
ה' אלהיך את שבותך ורחמך) - מקיש ירושתך לירושת אבותיך: מה ירושת אבותיך בחידוש כל
דברים הללו - אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו.
ואידך?
(לעולם 'כי
לא עשו' - אסוכות קאי, ולאו סוכות ממש, אלא)
דבעי (עזרא) רחמי על יצר דעבודה זרה (ואימסר בידיה) ובטליה (כדאמר בסנהדרין (דף סד.)), ואגין זכותא (דעזרא)
עלייהו כי סוכה (כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן),
והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע (לאדכורי יהושע טפי מהאחרים, וקא
מדכר ליה בלשון גנאי): דבכל דוכתא כתיב 'י ה ו ש ע' והכא כתיב 'י ש ו ע' (משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא); בשלמא משה
לא בעא רחמי - דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל -
אמאי לא ליבעי רחמי? והא כתיב 'אשר ירשו אבותיך וירשתה'?
הכי קאמר: כיון דירשו אבותיך - ירשת את (באותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש).
ומי מנו שמיטין ויובלות?: השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד
וחצי שבט מנשה (בימי סנחריב) בטלו יובלות, עזרא - דכתיב ביה (עזרא
ז,סו) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים הוה
מני, דתניא [תחילת ברייתא זו בספרא בהר פרשתא ב פרק ב משנה ג]: 'משגלו
שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר (ויקרא
כה,י) [וקדשתם את שנת החמשים שנה] וקראתם
דרור בארץ לכל יושביה [יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו
תשבו]: בזמן שכל יושביה עליה, ולא בזמן שגלו מקצתן;
יכול היו עליה והן מעורבין: שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה
בבנימין - יהא יובל נוהג? - תלמוד לומר: 'לכל
יושביה': בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין'
אמר רב נחמן בר יצחק: מנו יובלות לקדש שמיטין. (ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל, ולא שדות של מכר
חוזרות; אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר, דהא צריכין למנות שנת
יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן: שלסוף שבעה שמיטות היו מניחין שנת חמשים: שלא היו
מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל, ושנה של אחריה מתחיל
המנין: דאם לא היו מונין יובלות - היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין, והוו
השמיטין שלא במקומן.)
(ערכין לג,א)
הניחא לרבנן (דפליגי עליה דרבי יהודה),
דאמרי 'שנת חמשים אינה מן המנין' (אצטריך לממני יובלות כדקאמרת),
אלא לרבי יהודה, דאמר 'שנת חמשים עולה לכאן ולכאן' (שנת
חמשים הויא שנת יובל, ועולה נמי למנין שמיטה הבאה) - למה לי (לממני יובלות)? בשמיטין סגיא! (משבע לשבע שנים יעשו שמיטה לעולם,
שאין שנה מפסקת בנתיים, ואין כאן שום טעות)?
הא (דקתני לעיל מנו שמיטין ויובלות
בימי עזרא) ודאי דלא כרבי יהודה.
ולא מנו שמיטין ויובלות (מימי
סנחריב)?
והכתיב (בצדקיה): (ירמיהו לד,יד)
מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך [ועבדך שש שנים
ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם] והוינן בהו:
'מקץ שבע שנים' (משמע
לאחר שבע שנים: שאף שנה שביעית)?- והכתיב 'ועבדך שש שנים' [שם
וכן בדברים טו,יב: כי
ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך; וכידוע הנביא ירמיהו
משתמש הרבה בלשון שבתוכחה שספר דברים]?! ואמר רב נחמן בר יצחק: שש לנמכר (כדכתיב (שמות כא,ב) [כי תקנה עבד עברי] שש שנים יעבד [ובשבעת
יצא לחפשי חנם]) ושבע לנרצע (שהנרצע אינו יוצא עד היובל, ואם
נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו - יוצא ביובל)' (אלמא בימי צדקיה הוה יובל, וצדקיהו - בימי חורבן הבית, דהוו כמה וכמה
דורות אחר גלות סנחריב)?
ההוא - בתוכחה כתיב (דקא
מוכח להו ירמיה), וקאמר (להו) נביא:
השלחתם (באותן שנים שהייתם חייבים לשלח)?
והכתיב (ירמיהו לד,י)
[וישמעו
כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד
בם עוד] וישמעו וישלחו!?
לא אמר רבי יוחנן: ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך
עליהן.
ומנא לן דהדור?
דכתיב (בימי צדקיהו): (יחזקאל
ז,יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב [ועוד בחיים חיתם כי חזון
אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו] (דקאמר להו: סופכם לגלות, ויהא יובל בטל, ולא יחזרו שדות לבעליהן);
אפשר יובל בטל (משגלו שבט ראובן וגד) ונביא מתנבא
עליו שיבטל? אלא מלמד שהחזירן ירמיה.
ומנלן דיאשיה מלך עליהן?
דכתיב: (מלכים ב כג,יז)
ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא
מיהודה ויקרא את הדברים על המזבח בית אל; וכי מה טיבו של יאשיהו בבית
אל (דהא קרא ביאשיהו כתיב, כשהיה חוזר לבער עבודת כוכבים שבארץ ישראל, ובית אל
- של מלכי ישראל היתה, ויאשיהו מלך יהודה - מה טיבו בה)? - אלא
כשהחזירן ירמיהו, יאשיהו מלך עליהם.
רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא: (הושע ו,יב)
גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי (קציר
= קצין: דנו"ן מתחלפת ברי"ש, כדכתיב 'נבוכד נצר' 'נבוכד ראצר').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .