2דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף ל
(ערכין כט,ב)
אמר רב יוסף: ניחזי אנן: מדתניא בברייתא 'המוכר עבדו
בחו"ל יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו שני' - שמע מינה מדקרי ליה לשני
'רבו' - אלמא לא הדרי זביני (והלוקח מפסיד), וכי קאמר
שמואל הכא אינה מכורה ומעות חוזרין (וכיון דבההיא חזינן דלא הדרי
זביני, ודאי כי אמר שמואל בהא אינה מכורה ומעות חוזרין)!
(ערכין ל,א)
ורב ענן (דהוה מספקא ליה בהי הדרי ובהי לא
הדרי) -
ברייתא (הך ברייתא דצריך גט שיחרור) לא שמיעא ליה.
ודשמואל - ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין? דלמא אינה
מכורה ומעות מתנה (ומהא דאמר שמואל 'אינה מכורה' לא
הוה מצי למשמע מידי: דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין? דלמא מעות שנתן לוקח למוכר
מתנה הן ביד מוכר, ואיכא בין רב לשמואל הך דפרישית לעיל)?
מידי דהוה אמקדש אחותו, דאיתמר: המקדש אחותו: רב אמר מעות
חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה (דאדם יודע שאין קדושין תופסין
באחותו, וגמר ונתן לשם פקדון ולשמואל גמר ונתן לשם מתנה).
אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי חזית דקנסינן ליה ללוקח (גבי מוכר עבדו בחוצה לארץ, דאמרינן: לא הדרי זביני, ויוצא עבד לחירות
ומפסיד לוקח)? נקנסיה למוכר (שיהו מעות חוזרין, ויוציאו מוכר
לחירות)?
אמר ליה: לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב (עכבר הגונב ומניח בחוץ, אם לא היה לו חור להניח בו - לא היה גונב; הלכך
חורא גנבא, וקא גניב ליה; הכי נמי אם לא היה מוצא לוקח - לא היה מוכרו).
אי לאו עכברא - חורא מנא ליה (החור
מאין לו הגניבה)?
מסתברא: היכא דאיתיה לאיסורא (דהיינו
לוקח שהעבד אצלו) קנסינן.
היתה שנת שדפון [וירקון או שנת שביעית - אינו
עולה מן המנין; נרה או הובירה - עולה לו מן המנין]:
השתא הובירה עולה לו, נרה מיבעיא?
נרה איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא 'אמרינן ליה "הב
ליה דמיה (פירוש: דמי הניר)
וליסק"' - קא משמע לן.
רבי אליעזר אומר מכרה לו [לפני ראש השנה והיא מליאה
פירות - הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים]:
תניא: ' רבי
אליעזר אומר: מנין שאם מכרה לו לפני ראש השנה מליאה פירות, שלא יאמר לו (מוכר הבא לפדותה לסוף שתי שנים) "הנח
לפני (מליאה פירות) כדרך
שהנחתי לפניך (כשמכרתי לך)"? - תלמוד לומר: (ויקרא כה,טו) [במספר שנים אחר היובל
תקנה מאת עמיתך] במספר
שני תבואות ימכר לך (במספר שני תבואות משמע 'כל תבואות שבשתי שנים';
מדהוה ליה למיכתב 'מספר שנים' או 'מספר תבואות', דהוי משמע שתי תבואות) - פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי
שנים.'
משנה:
מכרה לראשון במנה, ומכר ראשון לשני במאתים - אינו מחשב
אלא עם הראשון (אינו מחשב המוכר כשבא לגאלה אלא עם הראשון, ומחשב כמה
שנים היו משמכרה לו עד שנת היובל, ומחשב כמה מגיע מן המנה לכל שנה - ולפי אותו
חשבון ינכה לו לוקח לכל שנה ושנה שאכלה, והמותר יחזיר לו), שנאמר (בגואל שדה ממכרו כתיב): (ויקרא
כה,כז) [וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף] לאיש
אשר מכר לו [ושב לאחזתו];
מכרה לראשון במאתים, ומכר הראשון לשני במנה - אינו מחשב
אלא עם האחרון, שנאמר 'וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש' -
לאיש אשר בתוכו (ובגמרא פריך: מנלן דדרשינן לקולא?
לידרוש לחומרא!?);
לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב (לא
ימכור שדה רחוקה שיש לו כדי לגאול זו שהיא קרובה לו; בגמרא מפרש מנלן),
ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאל (ולא ילוה מעות כדי לגאלה),
ולא יגאל לחצאין;
ובהקדש מותר בכולן - זה חומר בהדיוט מבהקדש (המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללות כדי לגאלה, וגואל לחצאין: אם
אינו מספיק לגאול את כולה - יגאל חציה, ולכשיוכל יגאלנה כולה).
גמרא:
תנו רבנן [ספרא בהר פרשתא ג פרק ה משנה ג]: 'מכרה לראשון במנה, ומכרה ראשון לשני במאתים,
מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון?
תלמוד לומר: (ויקרא
כה,כז) [וחשב את שני
ממכרו והשיב את העדף] לאיש
אשר מכר לו [ושב לאחזתו];
מכרה לראשון
במאתים, ומכר הראשון לשני במנה - מנין שאין מחשבין אלא עם השני?
תלמוד לומר:
'לאיש': לאיש אשר בתוכו - דברי רבי;
[שם משנה ד] רבי
דוסתאי בן יהודה אומר: מכרה לו במנה והשביחה (מאליה) ועמדה על מאתים - מנין שאינו מחשב
אלא במנה? - שנאמר 'והשיב
את העודף': העודף
שבידו (הנשאר בידו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון
המגיע לכל שנה שאכלה);
מכרה לו
במאתים והכסיפה (נתקלקלה ופחתו דמיה) ועמדה על מנה - מנין שאין מחשבין אלא
במנה? - שנאמר 'והשיב
את העודף' = העודף
שבקרקע (עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו
הלוקח לשנים שאכלה, דהאי עודף
איכא למדרש להכי ולהכי)'.
מאי בינייהו (בין רבי לרבי דוסתאי? מכל מקום בין
למר בין למר לקולא אזלינן)?
(כגון) דאייקר וזל
ואייקר (שמכרה לו במאתים, ומכרה ראשון לשני במנה, ונתייקרה ביד השני ועמדה על
מאתים; לרבי דאמר 'לאיש אשר בתוכה' לא יהיב אלא מנה - כמה דיהיב בה שני; לרבי
דוסתאי יהיב מאתים, דאי אמרת 'עודף שבידו' - הא מאתן שקיל מקמא, ואי אמרת 'עודף
שבקרקע' - הא מאתן שויא!).
וממאי דלקולא? דלמא לחומרא?
לא סלקא דעתך, דגמר 'גאולה' 'גאולה' מעבד עברי (כתיב הכא (ויקרא כה,כו) ומצא
כדי גאולתו, וכתיב בעבד עברי (שם,מח) גאולה תהיה לו).
והתם מנלן?
דתניא [ספרא בהר פרשתא ו פרק ח משנה ה]: 'נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים, מנין שאין
מחשבין אלא ממנה (כשבא לפדות עצמו - מחשב כמה שנים
משעה שנמכר, ומחשב כמה מגיע מאותו מנה לכל שנה ושנה; ואם עברו שתים או שלש שנים -
ינכה לו אדוניו לפי חשבון המגיע לכל שנה, כדכתיב '[וחשב
עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים] כימי שכיר יהיה עמו' [ןיקרא
כה,נ])? - שנאמר (ויקרא כה,נא) [אם עוד רבות בשנים לפיהן
ישיב גאלתו] מכסף
מקנתו;
נמכר במאתים
והכסיף ועמד על מנה - מנין שאין מחשבין אלא ממנה? - שנאמר (ויקרא
כה,נב) [ואם מעט נשאר
בשנים עד שנת היבל וחשב לו]
כפי שניו [ישיב את גאלתו] ('כפי שניו' משמע כפי שנים שעמד בהן,
כלומר: לפי מה שהוא שוה באותה שעה);
[שם משנה ו] ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים (דהאי קרא - בנמכר לעובד כוכבים כתיב, כדכתיב (שם,מז) וכי תשיג יד גר ותושב [עמך ומך
אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר]), שנגאל וידו על העליונה, נמכר לישראל מנין?
תלמוד לומר:
'שכיר' 'שכיר' לגזירה שוה (כתיב הכא (ןיקרא
כה,נ) 'כימי שכיר יהיה עמו', וכתיב בנמכר לישראל (דברים טו,יח) [לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך]
כי משנה שכר שכיר עבדך [שש שנים וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה])'.
אמר אביי:
(ערכין ל,ב)
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא (הריני
משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא, כדתניא בבכורות
בפרק תשיעי (דף נח.) 'בן עזאי
אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום').
אמר ליה ההוא מרבנן לאביי: איכא למידרשינהו (הני קראי דעבד עברי) לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא, ממאי דלקולא? אימא
לחומרא!?
לא סלקא דעתיך: מדאקיל רחמנא גביה, דתניא [ספרא
בהר פרשתא ה פרק ז משנה ג]: '(דברים
טו,טז) [והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך] כי טוב לו עמך: 'עמך'
במאכל, 'עמך' במשתה: שלא תהא אוכל פת נקיה והוא
אוכל פת קיבר (שגונדיי"ר), אתה שותה יין ישן והוא שותה יין
חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי קרקע; מיכן אמרו: הקונה עבד עברי -
כקונה אדון לעצמו'. צצצ
אדרבה נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא (דודאי לא בא לידי כך [להיות עבד] אלא מפני שהיה רשע ועושה
סחורה בפירות שביעית), דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'בא וראה כמה קשה אבקה של
שביעית (הסוחר בפירות שביעית; ולהכי קרי ליה 'אבק': שאין זו עיקר מצותה של איסור
שביעית):
אדם נושא ונותן בפירות שביעית - לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר [ויקרא
כה,יג] 'בשנת היובל הזאת תשובו איש אל
אחוזתו' וכתיב (וסמיך ליה (פסוק יד)) וכי
תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תונו איש את אחיו] (ודרשינן סמוכין, והכי אמר רחמנא: אם לא תשמרו מצות יובל - סופכם למכור
מטלטלין וכלי תשמיש): דבר הנקנה מיד ליד; לא הרגיש (לא
נזדעזע לשוב מן העבירה) - לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר (ויקרא
כה,כה) וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ובא גאלו הקרב אליו וגאל
את ממכר אחיו]; לא באת לידו (משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה
שום עבירה) - לסוף מוכר את ביתו, שנאמר (ויקרא
כה,כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה [והיתה גאלתו עד תם שנת
ממכרו ימים תהיה גאלתו].
מאי שנא התם דקאמר 'לא הרגיש' ומאי שנא הכא דקאמר
'לא באת לידו'?
כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה -
הותרה לו.
'הותרה לו' סלקא דעתך?
אלא אימא 'נעשית לו כהיתר (דומה
בעיניו כהיתר); (הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם
אחת - תני 'הרגיש', דמשמע: שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר אבל לא נרתע
מן העבירה ועשאה; ובפעם שניה תני 'לא באת לידו': שאפילו על לבו אין עולה
שתהא עבירה)
לא באת לידו - לסוף שלוה ברבית (דריבית
כתיב בהאי ענינא), שנאמר (ויקרא כה,כה)
וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו],
וכתיב [ויקרא כה,לו] 'אל תקח
מאתו נשך ותרבית [ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך]; לא באת
לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר (שמות כא,ז) וכי
ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים], ואף על גב דבתו
בהאי ענינא ליתא - ניחא לאיניש דליזבין ברתיה ולא ליזיף בריביתא (והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה, דבהכי ניחא ליה), דאילו התם (פדיון בתו) מיגרעא ואזלא (שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא
עד שיגיעו ימי נערות, ואם בא לפדותה בתוך כך - מחשב הדמים שמכרה: כמה מגיע לכל שנה
שהיתה ראויה להיות ביד האדון, ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה - מנכה לו האדון לכל
שנה ושנה ששמשתו, כדתניא בקדושין (דף יא.):
'והפדה [שמות
כא,ח] - מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה'), ואילו הכא קא מוספא ואזלא.
לא באת לידו - לסוף שלוה ברבית, שנאמר (ויקרא כה,כה)
וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו] ,
וכתיב [ויקרא כה,לו] 'אל תקח
מאתו נשך ותרבית [ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך]; לא באת
לידו - לסוף שמוכר את עצמו, שנאמר (ויקרא כה,לט)
כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד]; לא לך -
אלא לגר, שנאמר [ויקרא כה,מז: וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר
תושב עמך או לעקר משפחת גר]; 'לגר' -
ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר 'לגר תושב'; 'משפחת
גר' זה העובד כוכבים; כשהוא אומר 'או לעקר
משפחת גר' זה הנמכר ונעשה משרת לעבודת כוכבים עצמה (לחטוב
עצים ולשאוב מים).
צצצ
אמר ליה (אביי לההוא מרבנן): (אפילו הכי) הא אהדריה קרא (שיהו מרחמין עליו),
ותנא דבי רבי ישמעאל: 'הואיל והלך ומכר
עצמו לעבודת כוכבים אידחה אבן אחר
הנופל (כלומר: שלא יגאל לעולם) - תלמוד לומר: (ויקרא כה,מח) [אחרי נמכר] גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו'.
אימא 'גאולה תהיה לו'
דלא ליטמע בעובדי כוכבים, ולעולם לענין פדיונו נחמיר (עליה
שאם נמכר במנה והשביח - יחשב במאתים, או אם נמכר במאתים והכסיף - יחשב במאתים,
כדכתיב (ויקרא כה,נא) 'מכסף
מקנתו')?
אמר רב נחמן בר יצחק: כתיב (ויקרא כה,נא)
אם עוד רבות בשנים [לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו], וכתיב (ויקרא
כה,נב) [ו]אם מעט נשאר בשנים [עד שנת היבל
וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו]; וכי יש שנים מרובות (שתהא שנה יתירה מחבירתה דקאמר קרא 'אם
עוד רבות בשנים') ויש שנים מועטות (או שנה פחותה מחבירתה)? – אלא (הכי
קאמר קרא):
נתרבה כספו מכסף מקנתו (אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד
בהן, כלומר: מה שהשביחו - ישיב גאולתו מכסף מקנתו: דאין מחשב אלא כמה שנמכר), נתמעט כספו כפי שניו (ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן, כגון שהכסיף - כפי שניו ישיב את גאולתו).
ואימא (הכי קאמר קרא): היכא דעבד
תרתי (דפלח ליה תרתי שני) ופיישי ארבעי (ופשו ארבעי עד יובל)
ליתב ליה ארבע (ליתיב ליה כמה שמגיע לארבע שנים) 'מכסף
מקנתו' (לפי חשבון שקנאו),
והיכא דעבד ארבע ופיישי תרתי - ליתב ליה תרתי 'כפי
שניו' (לפי שנים שהיה עדיין חייב לעובדו,
ולאו בהכסיף והשביח משתעי קרא)?
אם כן נכתוב 'אם עוד רבות שנים', מאי 'בשנים'? -
נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו, נתמעט כספו בשנים כפי שניו.
אמר רב יוסף: דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני.
לא ימכור ברחוק [ויגאל בקרוב, ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאל, ולא יגאל
לחצאין]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא בהר פרשתר ג פרק ה משנה ב]: (ויקרא
כה,כו) [ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא
כדי גאלתו] ' והשיגה ידו' - יד
עצמו: שלא ילוה ויגאל; 'ומצא' -
פרט למצוי: שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע ויגאול ביפה; 'כדי
גאולתו' - כדי גאולה הוא גואל, ואינו גואל לחצאין'.
למימרא ד'מצא' - השתא
משמע? ורמינהו [ספרי שופטים פסקא קפג]: [דברים
יט,ה: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ
ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] 'ומצא
[את רעהו ומת]' (שהיה חבירו מצוי שם בשעה שהרים זה הגרזן – חייב) - פרט
לממציא עצמו (דפטור זה מגלות);
מיכן אמר רבי אליעזר: אם משיצאה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה – פטור',
אלמא 'מצא' - מידי דאיתיה מעיקרא משמע!?
אמר רבא: הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא: הכא דומיא ד'השיגה
ידו' מה השיגה ידו דהשתא (דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו
משגת, כדכתיב (ויקרא כה,כה) כי
ימוך אחיך ומכר מאחוזתו) - אף 'מצא' נמי דהשתא;
והכא דומיא דיער: מה יער מילתא דאיתיה מעיקרא - אף 'מצא'
מילתא דאיתיה מעיקרא.
ובהקדש [מותר בכולן - זה חומר בהדיוט מבהקדש]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: '(ויקרא כז,יט) ואם גאל יגאל [את השדה המקדיש
אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו] -
מלמד שלוה (מאחֵר)
וגואל וגואל לחצאין (ואם ירצה יגאל לחצאין); אמר רבי שמעון: מה טעם: לפי שמצינו
במוכר שדה אחוזה שיפה כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעלים ביובל, הורע
כחו (כדאמרן לעיל): שאינו לוה
וגואל ואינו גואל לחצאין; אבל מקדיש שדה אחוזה - הואיל שהורע כחו: שאם הגיע יובל
ולא נגאלה יוצא לכהנים - יפה כחו: שלוה וגואל וגואל לחצאין'.
(ערכין לא,א)
תני חדא (במקדיש שדה אחוזה): 'לוה
וגואל וגואל לחצאין' (היינו הך דקתני לעיל: אם גאל יגאל - מלמד שלוה וגואל כו', ורבי שמעון קאמר לה) ותניא אידך 'אינו לוה וגואל ואינו
גואל לחצאין' (ואידך רבנן, דפליגי עליה)!?
לא קשיא: הא רבנן והא רבי שמעון.
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in
the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .