דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כח
(ערכין כז,ב)
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש [אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד
ודינר - הבעלים קודמין, ואם לאו - אומר לו "הגעתיך"]:
'רצו' – אין, לא רצו לא,
אמרי: "אתא גברא בחריקין"; ודינר מאי עבידתיה (הא
אמרת אין מוסיפין חומש על עילויו של זה)?
אמר רב ששת: הכי קאמר: אם רצו בעלים מעיקרא (בשפתחו ראשון) ליתן חשבון המגיע (על
עילויו של זה) לאחד ושלשים ודינר -
(ערכין כח,א)
(ו)היכי דמי? (כגון) דאמור "בעשרים ואחד" (דהוי
בין קרן בין חומש כ"ו ודינר, וזה מוסיף חמשה, היינו ל"א ודינר):
הבעלים קודמין (דאי הוה יהבינן ליה להאי - הוה פסיד הקדש דינר ממאי
דאמור ברישא, הלכך הדרי אבעלים על כרחייהו), ואם לאו - אומר לו
"הגעתיך" (דאמרי בעלים "אתא גברא
בחריקן").
משנה:
[משנה ז]
מחרים אדם מצאנו (מקצת צאנו, אומר: "הרי הן
חרם" ונותנן לכהן), ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו; ואם
החרים את כולם (שלא שייר לעצמו כלום) - אינם
מוחרמים, דברי רבי אליעזר.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים
כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו (שלא
יבזבזם להדיוט).
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יב משנה
ג]: (ויקרא כז,כח) [אך כל חרם אשר
יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא
ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה'] 'מִכָּל
אשר לו' (היינו מטלטלין) -
ולא כל אשר לו (ולא כל מטלטלין); 'מאדם' (עבדים הכנענים) - ולא כל אדם; '[ו]מבהמה' -
ולא כל בהמה 'משדה אחוזה' - ולא כל
שדה אחוזה; יכול לא יחרים, ואם החרים יהו מוחרמין? - תלמוד לומר: 'אך
[כל חרם]' (אכין ורקין - מיעוטין) -
דברי רבי אליעזר;
אמר רבי אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים
כל נכסיו - על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו'.
וצריכא: דאי כתב רחמנא 'מכל אשר
לו' - הוה אמינא כל דאית ליה לא לחרים, אבל מין אחד - ליחרמיה
כוליה!? כתב רחמנא 'מאדם' - ולא כל אדם; ואי כתב רחמנא 'מאדם' -
דלא סגיא ליה בלא עבודה, אבל שדה סגיא ליה בדיסתורן (שיהא
אריס לאחרים, ויקבל שדות למחצה ולשליש ולרביע); ואי
אשמעינן הני תרתי - משום דהכא חיותא והכא חיותא, אבל מטלטלין - ליחרמינהו כולהו! –
צריכי (כתב רחמנא 'מכל אשר לו'
ולא 'כל אשר לו' דהיינו מטלטלין).
'[ו]בהמה' למה לי?
לכדתניא: 'יכול
יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העבריים ושדה מקנתו? תלמוד לומר '[ו]בהמה': מה בהמה יש לו רשות למוכרה - אף כל
שיש לו רשות למוכרה; והלא בתו קטנה יש לו רשות למוכרה (בקטנותה,
ולא בנערותה), יכול
יחרימנה? תלמוד לומר '[ו]בהמה': מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם -
אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם.'
אמר רבי אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי [להחרים כל נכסיו, על
אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו]:
היינו תנא קמא?
איכא בינייהו דרבי אילא, דאמר רבי אילא: באושא התקינו:
המבזבז (לעניים) אל יבזבז יותר מחומש (דגמרינן מיעקב, דכתיב ביה תרין
עישורין: רבי אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא, דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על
נכסיו; רבי אליעזר לית ליה דרבי אילא: דאי בזבז טובא לא איכפת לן, אלא ששייר לעצמו
קצת, דומיא דחרם).
מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו;
ומנו?
רבי ישבב;
ואמרי לה רבי ישבב, ולא הניחו לו חביריו, ומנו - רבי
עקיבא.
משנה:
[משנה ה
המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתו - אין מוחרמין, שאין אדם מחרים
דבר שאינו שלו;
הכהנים והלוים אין מחרימין - דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: הכהנים אין מחרימין, שהחרמין שלהן (דכתיב כל חרם בישראל וגו' וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוה מחרים איהו
גופיה זכי ביה ולא יהב ליה לכהן אחר), והלוים מחרימין - שאין החרמין שלהן.
אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה (דלוים
אין מחרימין) בקרקעות, שנאמר (ויקרא כה,לב-לד) וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים [פסוק לג] ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים
הוא אחזתם בתוך בני ישראל [פסוק לד]
ושדה מגרש עריהם לא ימכר] כי אחוזת עולם היא להם, ודברי רבי
שמעון במטלטלין שאין החרמין שלהן (שהרי אין החרמים שלהן, הלכך: אי
מחרימי מטלטלין - חיילא עלייהו חרם, ויהבי להו לכהנים).
גמרא:
ורבי יהודה: בשלמא כהנים אין מחרימין: שחרמין שלהן, אלא
לוים: בשלמא מקרקעי לא מחרמי, דכתיב 'כי אחוזת עולם היא להם',
אלא מטלטלי ליחרמי!?
אמר קרא: (ויקרא כז,כח) [אך כל חרם אשר
יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל
כל חרם קדש קדשים הוא לה' מכל אשר לו] 'מִכָּל
אשר לו' - 'ומשדה
אחוזתו' מקיש מטלטלין לקרקעות.
ורבי שמעון?
בשלמא כהנים, כדאמרן, אלא לוים: בשלמא מטלטלים לחרים -
דלא מקיש, אלא מקרקעי אמאי? הכתיב 'אחוזת עולם היא להם'?
מאי 'מחרימין' נמי דקאמר – מטלטלי;
והא מדקתני סיפא 'אמר רבי נראין דברי רבי יהודה
במקרקעי ודברי רבי שמעון במטלטלי' (מדאיצטריך ליה לרבי למימר במטלטלין
'נראין דברי רבי שמעון', דמשמע 'אבל בקרקעות אין נראין דבריו') -
מכלל דרבי שמעון מקרקעי נמי קאמר (דאקרקעות נמי פליגי)?
הכי קאמר (והכי משמע מילתיה דרבי):
'אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה לרבי שמעון בקרקעות, שאף רבי שמעון לא נחלק עליו
אלא במטלטלין, אבל בקרקעות מודה ליה (שדברי רבי שמעון - במטלטלין).
אמר רבי חייא בר אבין:
החרים מטלטלין - נותנן לכל כהן שירצה, שנאמר (במדבר
יח,יד) כל חרם בישראל
(ערכין כח,ב)
לך יהיה;
החרים שדותיו - נותנן לכהן שבאותו משמר, שנאמר (ויקרא
כז,כא) [והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה'] כשדה
החרם לכהן תהיה אחוזתו (לאהרן קאמר ליה רחמנא, וכל
זרעו בכלל) וגמר 'לכהן' 'לכהן'
מגזל הגר [כדלהלן].
והתם מנלן?
דתניא [ספרא נשא פסקא ד]: (במדבר
ה,ח) [ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן
מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] '(האשם
המושב) לה'
לכהן' (בגזל הגר הכתוב מדבר, שהרי בישראל
- אין לך אדם מישראל שאין לו גואלין! אלא הגוזל את הגר ונשבע והודה ואחר כך מת -
משלם קרן וחומש לכהן, ואשם למזבח; ואמרינן בפרק 'הגוזל' בבבא קמא (דף
קי.) 'האשם - זה הקרן; המושב
- זה החומש; מלבד איל הכיפורים
- זה איל אשם שמביא על שבועת שקר שנשבע') - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר (דהכי קאמר קרא: שלכהן המכפר בו באיל הכפורים - יהא קרן וחומש);
אתה אומר לכהן שבאותו משמר - או אינו אלא לכל כהן שירצה?
כשהוא אומר 'מלבד
איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו' - הרי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר;
שדה היוצאה לכהנים ביובל - נותנה למשמר שפגע בו יובל. (רב חייא בר אבין קאמר לה.)
איבעיא להו: פגע בו בשבת (דמשמרות
מתחלפות, וחל בו יום הכיפורים בו ביום) מאי (לאיזו
יתן)?
אמר רב חייא בר אמי משמיה דחולפנא: נותנה למשמר היוצא (שברשותו התחיל היובל אמש).
אמר רב נחמן בר יצחק: תניא [נמי הכי] (דבתר התחלה אזלינן): '(הואיל ושנת מ"ט התחיל שביעית,
ושנה של אחריה יובל -) נמצאת אתה אומר 'אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד (ביום אחד: שביעית משמטת הלואת כספים, ויובל מכירת קרקעות),
אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה'
אדרבה (טעמא דשניהם משמטים ביום אחד)
משום הכי הואי (דשביעית בסופה ויובל בתחילתו: דהשתא אשתכח דבין השמשות
של ערב שבת יובל נפקא שביעית, וההיא שעתא תרוייהו משמטין)!
אימא (אלא תני הכי): '(משמטין כאחד) מפני שהיובל (בתחילתו ושביעית בסופה)'.
שלמא שביעית בסופה - דכתיב (דברים טו,א)
מקץ שבע שנים תעשה שמטה, אלא 'יובל בתחילתו'? ביום הכיפורים הוא, דכתיב (ויקרא
כה,ט) [והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש]
ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם!?
הא מני? - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא,
דאמר (בפרק קמא דראש השנה (דף ח:)): מראש השנה
הוא דחייל יובל.
שמעה חזקיה בר בילוטו (להא
דרב חייא בר אבין), ואזל אמר קמיה דרבי אבהו: וליקיש מטלטלי (דחרם) לקרקעות (דחרם דהא איתקיש, דכתיב מכל אשר לו ... ומשדה
אחוזתו ולימא דליתבו נמי מטלטלין לכהן שבאותו משמר)?
לאו תנאי היא (רבי יהודה ורבי שמעון איפלגי לעיל
בהא):
דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש (דרבי יהודה מקיש ורבי שמעון לא
מקיש) -
כמאן דאמר 'לא מקשינן'.
משנה:
[משנה ו]
חרמי כהנים (חרמים שהחרימם כדי לתתם לכהן) - אין להם
פדיון (דכתיב (ויקרא כז,כח) לא ימכר ולא יגאל), אלא נותנים
לכהנים כתרומה. (אבל חרמי בדק הבית יש להם פדיון,
דאדעתא דהכי אחרמינהו, דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות!)
רבי יהודה בן בתירא אומר: סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר (ויקרא
כז,כח) [אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה
ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל] כל חרם קדש קדשים הוא לה';
וחכמים אומרים: סתם חרמים לכהנים, שנאמר (ויקרא
כז,כא) [והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה'] כשדה
החרם לכהן תהיה אחוזתו; אם כן למה נאמר 'כל חרם
קדש קדשים הוא לה''? - שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים (כדמפרש [להלן
מיד:] מחרים אדם את קדשיו וכו' והיאך מוחרמים והלא אינו
שלו אלא אם נדר הן).
[משנה ז]
מחרים אדם את קדשיו, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים (והיאך
מוחרמים והלא אינו שלו?) (אלא:) אם נדר (דאמר "הרי עלי עולה", והפריש בהמה לנדרו, ואחר כך החרימה, הואיל
והוא חייב באחריותה אם מתה או נגנבה - נמצאת שלו היא) - נותן
דמיהן (והוא נותן כל דמיה לכהן, ואת הבהמה יקריב לנדרו: דהא ודאי אית ליה פדיון,
דלאו גופה איחרם, דלאו דידיה הוא), ואם נדבה (דאינו
חייב באחריותה אם היתה מתה הא ודאי לא חייל חרם דלאו דידיה) - נותן את
טובתן (גירסת רש"י: 'אלא בכדי טובתה': טובת הנאה שיש לו בה יתן לכהן; כיצד?):
"שור זה עולה" (והחרימו) -
אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה (שאינו
חייב), אף
על פי שאינו רשאי (כלומר: אדם שאינו חייב עולה, אם
ימצא בזול - נוטלו להקריב דורון לקונו, וכאותן דמים יתן זה - שזו היא טובת הנאה
שיש לו בה, שהרי אם מתה או נגנבה - אינו חייב באחריותה, ומשהפרישה יצא ידי חובתו,
ומעתה - אם תאבד - אינו מפסיד, אלא שלא הקריב דורון לקונו, הרי שהפסיד העלאת עולה
שאינו חייב; ואית ספרים דכתב בהן 'להעלות עולה שאינו רשאי' - והיא היא: 'רשאי' -
לשון חייב; [כ]נושה
(שמות כב,כד) מתרגמינן 'רשיא');
הבכור - בין תם בין בעל מום - מחרימין אותו; וכיצד פודים
אותו (דהבכור גופו אינו מוחרם, שהרי אינו שלו אלא לכהן)? - אומדין
כמה אדם (מישראל) רוצה ליתן (לבעל הבית זה) בבכור זה
ליתנו לבן בתו (כהן) או לבן אחותו (ואותה
טובת הנאה יתן בעל הבית זה לכהן בשביל החרם).
(ודוקא
נקט 'בן בתו' ו'בן אחותו כהן': דההיא דיהיב לה להך טובת הנאה ליהוי ישראל, אבל בן
בנו כהן ובן אחיו כהן: דהאי דיהיב לה להך טובת הנאה הוי כהן - לא מצי יהיב ליה
אגרא, ואף על גב דלאו משום דידיה יהיב ליה, כיון דלדידיה נמי חזי הבכור - נראה
ככהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו תרומותיו בשכרו, ואשתכח דלא
שקיל בתורת תרומה אלא בתורת שכר!! והכי אמרינן בבכורות בפרק 'עד כמה' (דף
כו:).)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .