דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כח
(ערכין כז,א)
משנה:
המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל (בזמן
שאין היובל נוהג) - אומר לו "פתח אתה ראשון (בכמה
אתה רוצה לפדותה)", (ומפני ריוח של הקדש שואלין לו
תחלה:) שהבעלים
נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש. (ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג:
דבזמן שנוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה, שהרי דמיה קצובין: בית כור בחמשים סלע -
ובשדה אחוזה קא מיירי; ובזמן שאין יובל נוהג נפדית בשוייה, כדתניא בשילהי פירקין:
'אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג')
מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה (שהיתה
יציאתה מרובה על השבח); אמרו לו: "פתח אתה ראשון"! אמר: "הרי
היא שלי באיסר".
אמר רבי
יוסי: לא אמר זה באיסר אלא בביצה ("הרי היא שלי בביצה"),
שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף.
אמר לו (הגזבר):
"הגעתיך (הרי היא שלך)"! נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו.
גמרא:
המקדיש שדהו בשעה [שאין היובל - אומר לו
"פתח אתה ראשון", שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש]:
'אומרין'? והתניא 'כופין (את הבעלים לפתוח ראשון)'!?
מאי 'אומרין'? נמי כופין!
ואיבעית אימא: מעיקרא אומרין; אי צאית – צאית, ואי לא –
כופין.
שהבעלים נותנין חומש [וכל אדם אין נותנין חומש]:
מאי איריא 'שהבעלים נותנין חומש'? תיפוק ליה
דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה!? ועוד: מצות גאולה באדון (בפרק
קמא דבכורות (דף יג.))!?
חדא ועוד קאמר: חדא - דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה (מוסיף ופודה יותר משאר אדם), ועוד: מצות גאולה באדון היא (דכתיב [ויקרא כז, כז: ואם
בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו] ואם לא יגאל ונמכר בערכך, אלמא מצות גאולה קודמת למכירה), ועוד: שהבעלים נותנין חומש
כו':
מעשה באחד שהקדיש שדהו [מפני רעתה; אמרו לו:
"פתח אתה ראשון"! אמר: "הרי היא שלי באיסר".
אמר רבי יוסי: לא אמר זה באיסר אלא בביצה, שהקדש נפדה בכסף ובשוה
כסף]:
לימא בהא קמיפלגי: דרבי יוסי סבר שוה כסף ככסף, ורבנן
סברי שוה כסף אינו ככסף.
והא קיימא לן דשוה כסף ככסף (דאמרינן
בבבא קמא (דף ז.) 'ישיב [שמות כא,לד] - לרבות שוה כסף, אפילו
סובין')?
דכולי עלמא שוה כסף ככסף, והכא - בפודין בדבר שאין בחומשו
שוה פרוטה קמיפלגי: תנא קמא סבר: איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן, ורבי יוסי -
כביצה נמי פרקינן.
אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו:
סתמא כרבנן (הך סתמא דקתני מפסיד איסר, ולא
קתני 'נמצא מפסיד ביצה' - רבנן היא, ולא רבי יוסי).
משנה [ב]:
אמר אחד "הרי היא שלי בעשר סלעים" ואחד אומר
"בעשרים" ואחד אומר "בשלשים" ואחד אומר "בארבעים"
ואחד אומר "בחמשים":
חזר בו של חמשים - ממשכנין מנכסיו עד עשר;
חזר בו של ארבעים - ממשכנין מנכסיו עד עשר (נמצא ביד גזבר עשרים וכן
ובן שלשים יתן שלשים - הרי חמשים);
חזר בו של שלשים - ממשכנין מנכסיו עד עשר;
חזר בו של עשרים - ממשכנין מנכסיו עד עשר;
חזר בו של עשר - מוכרין אותו בשוויו, ונפרעין משל עשר את
המותר.
הבעלים אומרים "בעשרים" וכל אדם אומרים
"בעשרים" - הבעלים קודמין, מפני שהם מוסיפין חומש.
[משנה ג] אמר
אחד "הרי היא שלי בעשרים ואחת" (לאחר שאמרו בעלים
"בעשרים") -
(ערכין כז,ב)
המשך המשנה
הבעלים נותנין עשרים ושש (דלהאי
לא יהבינן ליה: הואיל ואמרו בעלים "עשרים", ועולה החשבון עם החומש
לכ"ה, ואי יהביה להאיך בכ"א נמצא הקדש מפסיד; ובעלים יתנו על כרחן אותו
סלע שהוסיף זה על הקרן, וכ"ה דידהו; אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש);
"בעשרים ושתים" - הבעלים נותנין עשרים ושבע;
"בעשרים ושלש" - הבעלים נותנין עשרים ושמונה;
"בעשרים וארבע" - הבעלים נותנין עשרים ותשע;
"בעשרים וחמש" - הבעלים נותנין שלשים (על כרחן);
(והשתא
איכא למיפרך: אמאי כופין את הבעלים? בשלמא עד השתא כייפינן להו, דהא לא מצינן
למיתבה להנך משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא, הלכך על כרחין
הדרינן אבעלים, וכיון דהדרינן אבעלים - בעי למיתב קרנא כמה דשמאי אחריני, וחומשא
דידהו; אבל השתא דאמר אחד בכ"ה - ליתביה להאיך: דהא קרן דידיה הוי כקרן וחומש
דאמור בעלים ברישא!? ובגמרא פריך לה.)
- שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה.
אמר אחד "הרי שלי בעשרים ושש": אם רצו הבעלים
ליתן שלשים ואחד ודינר - הבעלים קודמין (ולא כייפינן להו הואיל וקרנא כקרן
וחומש דאמור אינהו ברישא; והאי דינר מפרש בגמרא מאי עבידתיה), ואם לאו -
אומר לו "הגעתיך".
גמרא:
אמר רב חסדא: לא שנו (דאין
ממשכנין מנכסי בן חמשים אלא עשר סלעים) אלא שבן ארבעים עומד במקומו (ואינו חוזר בו), אבל אין בן ארבעים עומד במקומו (אבל
חזר בו בן ארבעים) - משלשין (העשרים סלעים הפחותין מחמשים ועד
שלשים) ביניהן
(דבן חמשים יתן חמשה עשר ובן ארבעים יתן חמשה: דהא באותן עשר שאמר בן חמשים
יותר על בן ארבעים לא שייך בר ארבעים בהדיה בפסידא, והנך עשרה שהוסיף בן ארבעים על
בר שלשים - בר חמשין נמי אירצי: דיש בכלל חמשים ארבעים).
תנן 'חזר בו של ארבעים ממשכנין עד עשר' – אמאי?
ליתן בר חמשין בהדיה?
דליכא בן חמשים (שלא אמר אדם יותר על ארבעים;
דמתניתין - מילי מילי קתני).
'חזר בו בן שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר' – אמאי?
וליתן דבן ארבעים בהדיה?
דליכא בן ארבעים.
'חזר בו בן עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר' – אמאי?
ליתן דבן שלשים בהדיה?
דליכא בן שלשים.
אי הכי - אימא סיפא: 'חזר בו של עשר - מוכרין אותה
בשויה ונפרעין משל עשר את המותר' - ליתב דבן עשרים בהדיה (דאיהו נמי בעשר אירצי)? וכי תימא 'הכי נמי דליכא בן עשרים',
אי הכי 'נפרעין משל עשרה' (מדקתני 'משל עשרה' מכלל
דאיכא אחרינא) - 'נפרעין ממנו' מיבעי ליה?
אלא אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן (כדרב
חסדא) בבת
אחת, כאן (ומתניתין) - (כגון
שחזרו בהן) בזה אחר זה (דהשתא אמר בן חמשים לגזבר:
"כי הדרי בי - שבקי לך בר ארבעים");
תניא נמי הכי: 'חזרו כולן כאחד - משלשין ביניהם' (שלשה ראשונים נשכרין, ושנים אחרונים נפסדין: שאם חזרו כולם ומכרה גזבר
בשוויה חמש סלעים - נמצאו פחותין מ"ה סלעים - יתן בן חמשים העשר שלו לבדו,
ומעשר של בן ארבעים יתן החצי: ששניהם נתרצו בהן, ומעשר של בן שלשים יתן השליש, ובן
ארבעים השליש, ובן שלשים השליש: ששלשתן 'שלשים' אמרו; והעשר של בן עשרים יתנו בין
ארבעתם, והחמש שפחתו מבן עשר יתנו חמשתן); והא אנן תנן 'ממשכנין מנכסיו עד
עשר'? אלא לאו שמע מינה כדרב חסדא?
שמע מינה.
איכא דרמי להו מירמא (ולא
תני להא דרב חסדא באנפי נפשה, אלא על ידי תירוץ דמתניתין וברייתא דרמו אהדדי):
תנן 'חזר בו של עשר - מוכרין אותה בשויה ונפרעין משל עשר את המותר' -
והתניא 'משלשין ביניהם'?
אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.
הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים [הבעלים
קודמין, מפני שהם מוסיפין חומש.]:
למימרא דחומש עדיף? ורמינהו (בעל
הבית הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש, דכתיב (ויקרא כז,לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו [חמשיתו
יסף עליו], ואחֵר הפודה - אין מוסיף חומש): 'בעל הבית
אומר "בסלע" ואחד אומר "בסלע ואיסר (שמוסיף
על הקרן)"
- של סלע ואיסר קודם מפני שמוסיף על הקרן'' (ואף על גב דבעל הבית בעי למיתב טפי:
דחומש סלע הוי דינר, ודינר הוי עשרים וארבעה איסרין [בפרק קמא דקדושין
(דף יב.)])!?
הכא - דחומשא רווחא דהקדש הוא - חומש עדיף; התם (גבי מעשר שני) דחומשא רווחא דבעל הבית קרנא תיפרוק שפיר (שהרי בין קרן בין חומש - הכל שלו, והוא יאכל הכל בירושלים, ואין לנו בו
אלא מצות פדייה: שלא יאכלנו בגבולין בלא פדיון, ועיקר פדייתו בקרן היא) - (ואף על גב דבצרי דמי) חומשא לא איכפת לן (שהרי
ביתירות דמיו אין נהנה אלא הוא).
אמר אחד הרי הוא שלי "בעשרים וחמש" - [הבעלים] נותנין
שלשים:
ולימרו הבעלים: אתא גברא בחריקין (במקומינו,
שרוצה ליתן כמותינו)" (בשלמא עד השתא הדריתו עלן משום
פסידא דהקדש, אבל השתא אמאי בעיתו למיכפיין)?
דאמור בעלים (ברישא) "דינר"
(דינר יותר על עשרים, דמטי חושבנא דקרן וחומש לכ"ה ודינר, ואי יהבינן
להאי איכא פסידא להקדש - הלכך הדרינן אבעלים על כרחייהו).
וליתני 'דינר' (ברישא דמתניתין: 'הבעלים אומרים
בעשרים ודינר')?
לא דק (למתני 'דינר', אלא חשבון הסלעים).
ולא? והא קתני (דינר בסיפא): 'אם רצו
הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר בעלים קודמין' (אלמא
דק בדינרין)!
אלא אמר רבא: דאמור בעלים (ברישא) "פרוטה"
ולא דק (ובפרוטות לא דק).
שאין מוסיפין חומש על עלויו [של זה]:
אמר רב חסדא: לא שנו אלא שלא נישום הקדש בשלשה (שלא שָׁמו שלשה בני אדם את הקרקע כמה שאמר זה האחר), אבל נישום
הקדש בשלשה (אבל שמאוה שלשה כדבריו של זה) – מוסיפין (מוסיפין בעלים חומש על עילויו בעל כרחו, ולא בעינן עשרה; ואף על גב דשומא
דהקדש בעי עשרה, כדאמרינן בסנהדרין (דף ב.)
'הקרקעות - תשעה וכהן' הכא רבותא קא משמע לן: דכיון דאמרי תלתא - לא
מהדרינן אעשרה, ויוסיפו חומש על העילוי).
תניא נמי הכי: 'בית שמאי אומרים: מוסיפין, ובית הלל
אומרים אין מוסיפין' - היכי דמי? אי לא נישום - מאי טעמא דבית שמאי? אלא
דנישום - לימא רב חסדא דאמר כבית שמאי?
לעולם דלא נישום, ובית שמאי מחמירין.
אי בעית אימא: לעולם דנישום, ואיפוך: בית שמאי אומרים 'אין
מוסיף';
וליתניה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל!? (ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל [במסכת
עדויות פ"ד])
אלא לעולם דלא נישום, ובית שמאי מחמירין.
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש [אם רצו הבעלים ליתן שלשים
ואחד ודינר - הבעלים קודמין, ואם לאו - אומר לו "הגעתיך"]:
'רצו' – אין, לא רצו לא,
אמרי: "אתא גברא בחריקין"; ודינר מאי עבידתיה (הא
אמרת אין מוסיפין חומש על עילויו של זה)?
אמר רב ששת: הכי קאמר: אם רצו בעלים מעיקרא (בשפתחו ראשון) ליתן חשבון המגיע (על
עילויו של זה) לאחד ושלשים ודינר -
(ערכין כח,א)
(ו)היכי דמי? (כגון) דאמור "בעשרים ואחד" (דהוי
בין קרן בין חומש כ"ו ודינר, וזה מוסיף חמשה, היינו ל"א ודינר): הבעלים
קודמין (דאי הוה יהבינן ליה להאי - הוה פסיד הקדש דינר ממאי דאמור ברישא, הלכך
הדרי אבעלים על כרחייהו), ואם לאו - אומר לו "הגעתיך" (דאמרי בעלים "אתא גברא בחריקן").
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .