דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כו
(ערכין כה,ב)
משנה:
הגיע יובל ולא נגאלה - הכהנים (של
משמר היובל) נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה (והיא
חלוטה בידם), דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: נכנסין ולא נותנין.
רבי אלעזר אומר: לא נכנסין ולא נותנין, אלא נקראת 'שדה
רטושין' (עזובה עד שיגאלנה אחר) עד היובל השני (וכשיגיע
יובל תצא מידו לכהנים); הגיע היובל השני ולא נגאלה - נקראת רטושי רטושין עד
היובל השלישי; לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר.
גמרא:
מאי טעמא דרבי יהודה?
גמר קודש קודש ממקדיש בית (במקדיש
בית כתיב [ויקרא כז, יד] כי
יקדיש את ביתו קדש ובשדה אחוזה כתיב (ויקרא
כז,כא) בצאתו ביובל קודש [לה’
כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו]): מה להלן בדמים - אף כאן בדמים (מה
בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים, כדכתיב התם והעריכו
הכהן [בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום]);
(ובית לא נפקא לכהנים לעולם, אלא
שדה אחוזה לחודה: דגזירת מלך היא - אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים, הילכך
כי פריק לה אחֵר - הרי דמיה לבדק הבית הקדש, וכי מטי יובל - נפקא בחנם לכהנים, ואי
לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקל ושקלי לה.)
ורבי שמעון גמר קודש קודש מכבשי עצרת (בכבשי עצרת כתיב (ויקרא כג,כ) קודש
יהיו לה' לכהן): מה להלן בחנם אף כאן בחנם;
ורבי יהודה נמי ניליף מכבשי עצרת?
דנין קדשי בדק הבית
(ערכין כו,א)
מקדשי בדק הבית ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח.
ורבי שמעון נמי נילף ממקדיש בית?
דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים (כבשי עצרת ושדה אחוזה - מכ"ד מתנות כהונה נינהו (במדבר יח), אבל בית
לא הויא לעולם לכהנים, ואפילו גאלה אחר מיד הקדש), ואין דנין
דבר שמתנה לכהנים מדבר שאינו מתנה לכהנים.
רבי אלעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין [אלא נקראת שדה רטושין
עד היובל השני; הגיע היובל השני ולא נגאלה - נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי;
לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר.]:
אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר? - אמר קרא (ויקרא
כז,כ) ואם לא יגאל את השדה [ואם מכר את השדה לאיש
אחר] לא יגאל עוד, ואם מכר את השדה - (ויקרא
כז,כא) והיה השדה בצאתו ביובל [קדש לה’ כשדה החרם לכהן
תהיה אחזתו] (ורבי אלעזר מפרש ליה ודריש ליה
הכי: ואם לא יגאל - לא יגאל עוד,
ואם מכר גזבר את השדה והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים; הא שמע מינה דאם לא מכר גזבר את השדה - לא נפיק לכהנים.)
[ויקרא כז,
כ: ואם
לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד]
[ויקרא כז, כא: והיה השדה בצאתו ביבל [קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה
אחזתו]
[ויקרא כז, כב: ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש לה’]
[ויקרא כז, כג: וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את
הערכך ביום ההוא קדש לה’]
[ויקרא כז, כד: בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת
הארץ]
[ויקרא כז, כה: וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל]
אמר אביי: סכינא חריפא מפסקא קראי (הא
לא כתיבי הכי, אלא הכי כתיבי: לא יגאל עוד והיה השדה
בצאתו ... לכהנים, דמשמע דמשהגיע יובל לא תגאל עוד, ותיפוק
לכהנים אפילו לא מכרה גזבר)!
אלא אמר אביי: טעמא דרבי אלעזר – כדתניא [ספרא
בחוקותי פרשתא ד פרק י משנה יג, על הפסוק ויקרא כז,
כ: ואם
לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד]: 'לא יגאל';
יכול לא תהא נגאלת (לבעלים אפילו) שתהא לפניו כשדה מקנה (כשאר
איש אחֵר הגואלה מיד הקדש: שיוצאה מידו לכהנים ביובל)? - תלמוד לומר: 'עוד':
לכמות שהיתה (להיות שדה אחוזה שלא תצא מידו ביובל) אינה נגאלת (לו), אבל נגאלת
שתהא לפניו כשדה מקנה'; אימת? אילימא ביובל ראשון - אמאי
אינה נגאלת? שדה אחוזה נמי הויא! אלא פשיטא ביובל שני; ולמאן?: אילימא לרבי יהודה
ורבי שמעון - לכהנים נפקא (לרבי יהודה בדמים, ולרבי שמעון
בחנם, וסוף סוף בעליה לא יגאלנה שוב לגמרי)! אלא לאו רבי אלעזר (דאמר: שני נמי בת גאולה היא, אי לאו איפרקא ביובל ראשון),
ושמע מינה: טעמא דרבי אלעזר מהכא (מדאיצטריך האי עוד לאשמועינן דנגאלת היא לו להיות לפניו כשדה מקנה, ולא
מיתוקם האי קרא אלא ביובל שני - שמע מינה ביובל שני עומדת היא ליגאל).
ותסברא? רבי יהודה ורבי שמעון, האי 'עוד'
מאי דרשי ביה?
אלא הכא במאי עסקינן? - בשדה שיצאה לכהנים (שהקדיש אדם שדה אחוזה וגאלה אחר ויצאתה מידו לכהנים) והקדישה כהן
(ביובל שני), ואתו בעלים למיפרקה (מיד
גזבר):
סלקא דעתא אמינא לא תיפרוק (כלל, הואיל ולא גאלה בהקדש ראשון
כשהקדישה הוא): שתהא לפניו כשדה מקנה - תלמוד לומר: 'עוד' (שתהא לפניו כשדה מקנה וכשיגיע יובל תצא מידו ותתחלק לכהנים):
לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה; והתניא (בניחותא: דדרשינן הכי) [לעיל
כו,א; ספרא בחוקותי פרשתא ד פרק יא משנה ז]: (ויקרא כז,כד) בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו
מאתו [לאשר לו אחזת הארץ] (במקדיש שדה מקנה כתיב, וגאלה לזה) -
יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו? - תלמוד לומר 'לאשר לו אחוזת הארץ' (דהיינו בעלים ראשונים שמכרה לאותו
שהקדישה); יאמר 'לאשר לו אחוזת הארץ', מה תלמוד לומר 'לאשר קנהו מאתו'? - שדה שיצאת לכהנים ומכרה כהן,
והקדישה לוקח, וגאלה אחֵר, יכול תחזור לבעלים הראשונים (לאותו
שהקדישה הקדש ראשון, שהרי לו 'אחוזת הארץ')? -
תלמוד לומר: 'לאשר
קנהו [מאתו]' (והרי
לא נקנית מאתו, אלא על ידי הקדש יצתה מידו! אלא לכהן חוזרת שממנו קנאה לוקח זה שהקדישה;
והיינו נמי דלעיל: דמאחר שהקדישה ראשון שהיתה לו אחוזה וגאלה אחֵר ויצתה לכהנים -
תו לא הדרא ליה אי לא פריק ליה);
ואיצטריך 'לא יגאל' (דאוקימנא לעיל נמי בהכי: דהקדישה וגאלה אחֵר, ויצתה לכהנים, והקדישה כהן -
תו לא מצי פריק לה ראשון להיות לפניו כשדה אחוזה, הואיל דיצתה מהקדש ראשון לכהנים),
ואיצטריכא למיכתב 'לאשר קנהו' (לאשמועינן
כדאמרן: דהיכא דהקדיש שדה אחוזה ולא גאלה וגאלה אחר ויצתה לכהנים ומכרה כהן ביובל
שני והקדישה לוקח וגאלה אחֵר - דלא הדרא ביובל למרה קמא שהקדישה תחילה):
דאי כתב רחמנא 'לא יגאל' - דלא קא הדרה כלל (היכא דהקדישה כהן לא הדרא לשום אדם לעולם, שהרי שדה אחוזה הואי לגבי כהן,
דכתיב לכהן תהיה אחוזתו;
וכי מקדיש לה כהן - דין שדה אחוזה אית לה, ולכשיגאלנה אחֵר מיד הקדש - תצא ביובל
ותתחלק לכל הכהנים, אבל לכהן המקדישה לא תחזור אלא כחלק שאר אחיו! והלכך נמי לא
הדרא לבעלים קמאי להיות לפניו כשדה אחוזה), אבל הכא (מכר
כהן והקדישה לוקח) - דקא הדרה (דהשתא שדה מקנה הוא, וכי פריק לה
איניש מיד הקדש ומטי יובל - לא נפקא לכהנים, אלא הדרא) - (אימא) תיהדר למרה קמא (שהקדישה תחלה, שהרי לו אחוזת הארץ)!? -
כתב רחמנא 'לאשר קנהו'; ואי כתב רחמנא 'לאשר
קנהו [מאתו]' (דהיינו לכהן שלקחה מקדיש האחרון
ממנו) -
דלא קא יהבי בעלים דמי, אבל הכא דקא יהבי דמי - תיקום בידייהו (לעולם כשדה אחוזה, ולא תיפוק ביובל לכהנים כשדה מקנה כשאר אדם הקונה שדה
אחוזה מיד הקדש, דהויא שדה מקנה לגביה, ונפקא מיניה לכהנים ביובל)!? -
כתב רחמנא 'לא יגאל'; ואי כתב רחמנא 'לא
יגאל' ולא כתב 'עוד', הוה אמינא
'לא תיפרוק כלל' - כתב רחמנא 'עוד': לכמות
שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה.
מאי הוי עלה (טעמא דרבי אלעזר מהיכא)?
אמר רבא: אמר קרא: [ויקרא כז,
כא] והיה
השדה בצאתו ביובל [קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] - בצאתו מיד
אחֵר ('בצאתו' משמע כשתצא מיד הגואל אותה, כדין שדה אדם הקונה קרקע שיוצאה
ביובל; בההוא קאמר דתיהוי לכהנים, אבל ביציאתו מיד הקדש - לא משמע: דאכתי לא
אשמעינן קרא הקדש יהא יוצא ביובל).
(ערכין כו,ב)
איבעיא להו (לרבי אלעזר, דאמר ביובל שני בת
גאולה היא אם לא נגאלה בראשון): בעלים ביובל שני כאחֵר דמו (ואי פריק לה יוצאה מידו לכהנים) או לא (אלא
כי היכי דאילו פרקה ביובל ראשון הוה קיימא בידיה - השתא נמי קיימא בידיה)?
תא שמע [מהספרא בחוקותי פרשתא ד פרק י
משנה יג – שהביא אביי למעלה כו,א, , על הפסוק ויקרא
כז, כ: ואם
לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד]: 'לא
יגאל; יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר: 'עוד'
לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה' – אימת?
אילימא ביובל ראשון - אמאי אינה נגאלת? אחוזה נמי הויא!? אלא פשיטא ביובל שני;
ולמאן? אי לרבי יהודה ורבי שמעון - לכהנים נפקא (וביובל
שני לאו בת גאולה היא כלל)! אלא - לאו לרבי אלעזר, ושמע מינה בעלים ביובל שני כאחר
דמו.
ותסברא? רבי יהודה ורבי שמעון - האי 'עוד'
מאי דרשי ביה?
אלא הכא במאי עסקינן - בשדה שיצאה לכהנים והקדישה כהן,
ואתו בעלים למיפרקה: סלקא דעתא אמינא לא תיפרוק שתהא כשדה מקנה? - תלמוד לומר: 'עוד':
לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה', והתניא [לעיל
כו,א; ספרא בחוקותי פרשתא ד פרק יא משנה ז]: (ויקרא כז,כד) בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו
מאתו [לאשר לו אחזת הארץ]; יכול יחזור לגזבר שלקחה הימנו? תלמוד
לומר: 'לאשר לו אחוזת הארץ'; מה תלמוד
לומר 'לאשר קנהו'? שדה שיצאה
לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחֵר, יכול תחזור לבעלים הראשונים? - תלמוד
לומר: 'לאשר קנהו'';
ואיצטריך למיכתב 'לא יגאל'
ואיצטריך למיכתב 'לאשר קנהו': דאי כתב רחמנא 'לא
יגאל' - דלא קא הדרא כלל; כתב רחמנא 'לאשר
קנהו'; ואי כתב רחמנא 'לאשר קנהו' - דלא
קיהבי בעלים דמי, אבל הכא דיהבי בעלים דמי - דתיקום בידיהו? כתב רחמנא 'לא
יגאל'; ואי כתב רחמנא 'לא יגאל' ולא כתב 'עוד' - הוה
אמינא לא תיפרוק כלל - כתב רחמנא 'עוד': לכמות
שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה.
מאי הוי עלה?
תא שמע: 'רבי אלעזר אומר: גאלה בעלים ביובל שני - יוצאה
לכהנים ביובל'
אמר ליה רבינא לרב אשי: האנן לא תנן הכי: 'רבי אלעזר
אומר: אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחֵר'!?
אמר ליה: בעלים ביובל שני - כאחֵר דמו.
איכא דאמרי: 'רבי אלעזר אומר: גאלה ביובל שני - אינה
יוצאה לכהנים ביובל'; אמר ליה רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא: 'רבי
אליעזר אומר: אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר'!
אמר ליה: אי ממתניתין הוה אמינא: בעלים ביובל שני כאחֵר
דמו - קא משמע לן.
משנה:
הלוקח שדה מאביו ומת אביו, ואחר כך הקדישה - הרי היא כשדה
אחוזה (שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה, הלכך אם בא לפדותה - פודה בית כור בחמשים
סלעים כשדה אחוזה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר - יוצאה לכהנים ביובל);
הקדישה ואחר כך מת אביו - הרי היא כשדה מקנה (דבתר שעה שהקדישה אזלינן, הלכך: אם בא לפדותה - פודה בשווייה כדין שדה
מקנה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר - חוזרת לו ביובל, שהרי בשעה שהקדישה לא היה גופה
שלו: דעתידה היא לחזור לאביו ביובל כדין שאר מכירות, וכשאר מקדיש שדה מקנה הוא:
שהגואלה מיד גזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ, דהיינו אביו, וזה יורש את כח
אביו; שדה מקנה שהקדישה וגאלה אחֵר - אינה יוצאה לכהנים ביובל, אלא למי שמכרהּ
למקדישהּ),
דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הרי היא כשדה אחוזה, שנאמר 'אם
משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו' [ויקרא כז,
כב: ואם
את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש לה’]: שדה שאינה ראויה להיות שדה
אחוזה, יצתה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה;
שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר
שאינו שלו (וקרקע זו לא היתה שלו אלא עד היובל).
הכהנים והלוים מקדישין לעולם (מפרש
בגמרא) וגואלין
לעולם (אם הקדיש כהן קרקע ירושתו - גואלה אפילו לאחר היובל, דכתיב (ויקרא
כה,לב) גאולת
עולם תהיה ללוים), בין לפני היובל בין לאחר היובל.
גמרא:
תנו רבנן: 'מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה, ואחר כך מת
אביו - מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? - תלמוד לומר: [ויקרא כז,
כב] ואם
את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה’]: שדה שאינה
ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה - דברי רבי יהודה ורבי
שמעון;
רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו, ואחר כך
הקדישה - מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? - תלמוד לומר: ואם
משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו: שדה שאינה שדה אחוזה, יצאת זו שהיא
שדה אחוזה.'
לימא בהא קא מיפלגי: דרבי מאיר סבר: קנין פירות (שהיתה קנויה לו לבן בחיי אביו לפירות: לאכול הפירות, ולא לגופה: שהרי עתיד
לחזור ביובל) כקנין הגוף דמי (הלכך כי מת אביו עד שלא הקדישה, אי
לא אשמועינן קרא דתיהוי כשדה אחוזה - הוה אמינא לאו שדה אחוזה היא: דבלאו מיתת
אביו היתה קנויה לו! הילכך איצטריך קרא להכי, אבל הקדישה בעודה שדה מקנה ואחר כך מת
אביו - לא רביא לן קרא דתיהוי אחוזה, אלא שדה מקנה היא), רבי יהודה ורבי
שמעון סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי (וכי מת אביו קודם שהקדישה - הוא
דקא ירית לה לגופה, ושדה אחוזה היא, והלכך להאי לא איצטריך קרא לרבויי, דהא אחוזה
גמורה היא: שבחיי אביו לא היתה קנויה לו! וכי אתא קרא - להקדישה ואחר כך מת אביו: דאף
על גב דבשעת הקדש הואי שדה מקנה, השתא דמת אביו קודם פדיון - שדה אחוזה היא)?
אמר רב נחמן בר יצחק: בעלמא לרבי שמעון ורבי יהודה קנין
פירות כקנין הגוף דמי (ולמת אביו ואחר כך הקדישה - נמי
איצטריך קרא),
(ערכין כז,א)
והכא קרא אשכח ודרשי [ויקרא כז,
כב: ואם
את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש לה’]: לכתוב רחמנא 'אם משדה מקנתו
אשר לא שדה אחוזתו', אי נמי 'אשר לא שדה אחוזה'; מאי 'משדה
אחוזתו' (גירסת רש"י: 'משדה' למה לי')? (שמע מינה לכדאמרינן: למדרש הקדישה ואחר כך מת אביו) שדה שאינה
ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה (שבשעת
הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .